האם ההורים של גלעד שליט באמת רוצים לשחרר אותו?

אליעד כהן פותח בדיון עמוק סביב שאלת השחרור של גלעד שליט, תוך התמקדות בהוריו. הוא מסביר שלכאורה, ההורים של גלעד שליט נראים כאילו הם רוצים מאוד לשחרר אותו, הם מקריבים את החיים שלהם ואת חייהם המשפחתיים למען המאבק, אפילו מוכנים לוותר על קיום ליל הסדר כחלק מהמחאה. אולם, אליעד טוען כי בעומק העניין, ההורים של גלעד שליט אינם באמת פועלים בכל כוחם כדי לשחרר אותו, כי אם באמת היו רוצים, הם היו עושים הרבה יותר.

כדוגמה להמחשה, אליעד מציין פעולות אפשריות שההורים של גלעד שליט יכלו לעשות ולא עשו, כמו למשל ליצור קשר עם קבוצות רדיקליות או אפילו לנסות לפנות ישירות לחמאס בדרכים לא קונבנציונליות. הוא טוען שאם לאביו של גלעד שליט היה ילד רעב בבית, הוא היה פועל בצורה נחרצת ואקטיבית יותר ממה שהוא פועל כיום לשחרור בנו מהשבי. לפי אליעד, הסיבה לחוסר הפעולה האמיתית הזו היא ייאוש וחוסר אמונה בכך שאפשר באמת להצליח. כמו אדם שנכשל בדיאטה שוב ושוב, עד שנוצר אצלו חוסר אמונה מוחלט באפשרות של הצלחה אמיתית, כך גם ההורים של גלעד שליט מתנהלים מתוך תסכול וייאוש.

למה ההורים של גלעד שליט לא הולכים עד הסוף?

לפי אליעד כהן, הסיבה העיקרית לכך שההורים של גלעד שליט לא עושים הכל לשחרור בנם היא שיש בהם ספק פנימי. מצד אחד, הם חושבים שחובתם כאוהבים וכהורים להוציא את בנם מהשבי בכל מחיר, אך מצד שני, במעמקי ליבם הם יודעים שהמחיר של שחרור בנם עלול להיות גבוה מדי, אולי אפילו יותר גבוה מהתועלת. הם מודעים לכך ששחרורו יוביל לסכנה ממשית לחיילים נוספים ואזרחים, ולכן בתת המודע שלהם יש להם ספק לגבי מוסריות הפעולה הזו.

אליעד נותן דוגמה לכך מהחיים: אם אדם אחר היה שואל אותם, בלי שגלעד הוא בנם, האם כדאי לשחרר את החייל, הם היו עונים מיד "לא". זאת אומרת שבאופן תיאורטי, הם מבינים שהמחיר עלול להיות כבד מדי, אך כשמדובר בבנם, הם לא מצליחים להודות בכך בקול רם. יש כאן מאבק פנימי בין מה שנכון מוסרית או רציונלית לבין התחושה הרגשית האישית שלהם כהורים.

איך ההורים של גלעד שליט יכולים להשפיע על ראש הממשלה?

אליעד כהן מסביר שכדי לשחרר את גלעד שליט, ההורים שלו היו צריכים להשפיע ישירות על האדם שאחראי לקבל את ההחלטה הזו, שהוא ראש הממשלה. לטענתו, כל אדם, כולל ראש הממשלה, מונע על ידי אינטרסים ורגשות. ההורים של גלעד שליט, לפי אליעד, היו צריכים לגרום לראש הממשלה להרגיש רע במידה מספקת לגבי העובדה שגלעד עדיין בשבי, עד כדי כך שהוא לא היה מסוגל לעמוד בלחץ הרגשי והציבורי, והיה משחרר אותו. בפועל, הם לא מצליחים לייצר את תחושת הלחץ והחרטה הזו אצל ראש הממשלה, ולכן לא מגיעים לתוצאה הרצויה.

לדוגמה, הוא מספר על המחאה שנערכה לפני ליל הסדר, שבה ההורים של גלעד ישבו על המדרכה כדי להפעיל לחץ ציבורי, אך לטענתו, זה לא היה מספיק אפקטיבי. הם היו צריכים להיות נחושים יותר ולפעול באופן דרמטי יותר - למשל, לא לתת לראש הממשלה עצמו לחגוג את ליל הסדר עד שישחרר את בנם. כך היו מצליחים ליצור סיטואציה בלתי נסבלת עבור מקבל ההחלטות.

האם ההורים של גלעד שליט נהנים מהמצב הקיים?

אליעד כהן מביא נקודת מבט נוספת, שלפיה יכול להיות שההורים של גלעד שליט, במידה מסוימת, מרוויחים או לפחות נהנים מהמצב שנוצר סביבם. אליעד מבהיר שלא מדובר בכך שהם שמחים במצב של בנם, אלא בכך שנוצרה סביבם תהילה מסוימת. יש להם השפעה, הכרה ציבורית, תמיכה, ואולי אפילו המדינה או גורמים אחרים מעניקים להם סיוע כלכלי או תרומות. הוא אומר שבמידה מסוימת המאבק הפך לחלק מהזהות שלהם, לתכלית לחייהם, ולכן אולי הם לא רוצים באמת לסיים את המאבק באופן מוחלט, כי הוא ממלא עבורם צורך רגשי ותכליתי.

אליעד מוסיף דוגמה פשוטה: לפעמים אדם עובד קשה מאוד כשהוא הורה, כי הילדים מעניקים משמעות לעבודה הקשה. באותו אופן, המאבק לשחרור בנם הפך עבור ההורים של גלעד שליט לסיבה המרכזית לקום בבוקר, ובכך, באופן בלתי מודע, המאבק מספק להם תחושת תכלית ומטרה לחיים.

כיצד אדם באחדות אמור להתייחס למצב של גלעד שליט?

אליעד כהן מסביר את הנושא מנקודת מבט רוחנית עמוקה יותר, שבה אדם הנמצא בתודעת אחדות אמור לקבל את המציאות כפי שהיא. הוא מסביר שמהפרספקטיבה של אחדות אין באמת בחירה, משום שאלוהים הוא זה שמחליט את הכל. אדם בתודעה כזו אינו חש צער או סבל על המצב, אלא מקבל אותו בשלווה מוחלטת. אליעד מדגים זאת בעזרת סיפור על רבי נחמן מברסלב, שכאשר ילדיו מתו, אמר שאלוהים רצה אותם קרוב אליו, ולכן קיבל את המצב כפי שהוא.

אליעד טוען שמנקודת מבט של אחדות, ההורים של גלעד שליט היו אמורים להבין שאין להם באמת שליטה, ולקבל את העובדה שאלוהים החליט שבנם יהיה בשבי. הוא מדגיש כי האדם באחדות אינו סובל מהמצב, אלא מקבל אותו בשוויון נפש, מתוך הבנה שהכל לטובה ואין טוב או רע במובן הרגיל של המושגים הללו.