וכאן אבאר עוד עיקרון חשוב בנושא של מערכות יחסים, בנושא של איך להציע למישהו הצעה כלשהי, בצורה נכונה. כדי ליצור אוירה כמה שיותר טובה. והעיקרון הזה מבוסס על העיקרון הבסיסי יותר, שאומר שאם ברצונך לפתח מערכת יחסים טובה עם מישהו, אז עליך לשאוף לכמה שפחות תחושת קונפליקט / ריחוק / חוסר הסכמה, בינך לבין האדם השני.
וזה בעצם אומר, שאם אתה מציע למישהו משהו, החל מהצעה פשוטה כגון: "אפשר להציע לך כוס מים", או לדוגמא הצעה משותפת, של "אולי ניסע ביחד לטיול בצפון", או לדוגמא הצעה עסקית בסגנון של "הצעת מחיר", או הצעה כהמלצה, כגון "אני מציע לך ללכת לישון", או כל הצעה אחרת באשר היא, עליך תמיד לשאוף שההצעה שלך תתקבל. כדי לא ליצור תחושת ריחוק, מהצד של האדם שהצעת לו את ההצעה.
אבל בנוסף, עליך לשאוף לכך, שאף פעם אל תציע הצעה, אלא אם אתה יודע מראש שיקבלו אותה. אבל לא לטעות ולהציע הצעה ולתקן אותה, ולחזור לתקן אותה בהצעה נוספת ולחזור לתקן אותה בהצעה נוספת.
לדוגמא: הצעה: "אפשר להציע לך עוגת שוקולד". תשובה: לא. הצעה מתוקנת: "אפשר להציע לך עוגה כלשהי". תשובה: לא. הצעה מתוקנת: "אפשר להציע לך אולי תפוח". תשובה: לא. הצעה מתוקנת: "אפשר אולי להציע לך פרי כלשהו". תשובה: לא. הצעה מתוקנת: "אפשר להציע לך לאכול משהו". תשובה: לא. הצעה מתוקנת: "אפשר אולי להציע לך לשתות משהו". תשובה: כן.
זהו מקרה לדוגמא, שבו אתה מציע למישהו משהו, והוא מסרב. ואז אתה שוב מציע הצעה נוספת, שאתה מנסה לתקן את ההצעה הקודמת. אבל הוא שוב מסרב. ואז אתה מנסה שוב להציע עוד הצעה נוספת, עד שיש הסכמה. וכמובן שניתן לתת עוד הרבה דוגמאות כיו"ב, להצעה שמתקנים אותה שוב ושוב, עד ששני הצדדים מסכימים על ההצעה. וזאת דוגמא טובה, לאיך לא צריך לעשות.
כי בכל פעם שאתה מציע למישהו משהו, והוא מסרב להצעה שלך, לא משנה איך נסתכל על זה, ברגע שהוא סירב לך, נוצרה בינו לבינך תחושת ריחוק, גם אם רגעית וקטנה. כי בעצם הוא אומר שהוא לא רוצה את מה שאתה מציע. שזו בעצם תחושת קונפליקט. אא"כ אתה רוצה באופן מודע, לייצר תחושת קונפליקט. כגון לדוגמא כדי לגרום למישהו לא להתאהב בך יותר מידי / לא להיות מרוצה מידי וכיו"ב. ובעולם אידיאלי, אתה אמור להציע הצעה, רק אחרי שאתה יודע מראש שיגידו לך כן ושההצעה תתקבל בברכה. או כמובן לשאוף לכך, שיהיו כמה שפחות תיקונים להצעה שלך.
ואיך בעצם יודעים להציע הצעה שתתקבל על הצד השני? תשובה: על ידי בירור צרכים בצורה פחות מוגדרת. לדוגמא, איפה יש יותר סיכוי שתקבל "לא" לשאלה שלך, האם על השאלה "האם אפשר להציע לך עוגת שוקולד" או על השאלה "האם אפשר להציע לך עוגה" או על השאלה "האם אפשר להציע לך משהו לאכול"? תשובה: ככל שהשאלה יותר ספציפית ויותר מוגדרת, כך יש סיכוי יותר גדול, שתקבל "לא" לשאלה שלך.
ולכן בעולם אידיאלי, לדוגמא במקרה הנ"ל, עליך לשאול לדוגמא: "אפשר אולי להציע לך משהו לאכול או לשתות", ואם התשובה תהיה כן, אז לעבור לשאלה כגון "מה בא לך / מה אפשר להציע לך". או לדוגמא לעבור לשאלה של "אפשר להציע לך אולי עוגה" או לשאול "אפשר להציע לך עוגת ( + הפסקה של שניה) שוקולד".
ולמה הפסקה של שניה, בין המילה עוגה לבין המילה שוקולד? כדי לנסות להרגיש את הבן אדם השני, לראות איך הוא מגיב לשאלה שלך, לפני שאתה מגדיר אותה יותר ויותר. כי אולי תזהה מראש התנגדות במילה "עוגה", ואז תוכל לחסוך את ההתנגדות ל"עוגת שוקולד".
כי התנגדות למילים עוגת שוקולד, היא "יותר זמן" מאשר למילה "עוגה", ששם ההתנגדות מבחינת זמן וחוויה, היא יותר קצרה. דהיינו, תשאף שההתנגדות תהיה כמה שיותר קצרה. ולכן "תנשום" בין המילים שאתה אומר, לראות אם יש התנגדות, ולהמשיך את המשפט בהתאם. כגון " אולי אפשר להציע לך עוגה ( + הפסקת נשימה. ואם אתה מזהה חוסר נוחות והתנגדות, אז להמשיך) או משהו אחר שבא לך".
ובעולם יותר אידיאלי, באפשרותך לפני שאתה מציע למישהו משהו לאכול, לשאול אותו לדוגמא, "מה שלומך? מה עניינים?". ואולי הוא יספר לך, שבדיוק עכשיו הוא סיים לאכול ואז תדע להגיב בהתאם. או לדוגמא לשאול: "תגיד, אתה אולי אוהב עוגות שוקולד?", כדי לראות מה תהיה התגובה, ורק אח"כ להציע את ההצעה לאכול את עוגת השוקולד.
וניתן עוד דוגמא. נניח שאתה בא למישהי ומציע לה "יבוא לך שנלך ביום שני בתשע בערב לסרט X, בסינמה סיטי". משפט שנראה הגיוני, אבל כמובן גרוע ביותר. ולמה? כי יש בו יותר מידי הגדרות ויותר מידי סיכוי לקבל לא. ומה ההגדרות שיש בו? 1 - יום שני. 2 - בתשע בערב. 3 - סרט X. 4 - בסינמה סיטי.
ואבהיר: נכון שלפעמים צריך לשאול "ברחל בתך הקטנה", דהיינו, לומר בדיוק מה שאתה רוצה ומציע. אבל תהיה מודע לכך, שאתה מגדיל את הסיכוי שתקבל לא. ושאם ברצונך ליצור מערכת יחסים טובה, עליך לשאוף לצמצם את כמות החיכוכים האלו.
ולכן במקרה הנ"ל לדוגמא, היה אפשרי לשאול שאלות מקדימות...
וזה בעצם אומר, שאם אתה מציע למישהו משהו, החל מהצעה פשוטה כגון: "אפשר להציע לך כוס מים", או לדוגמא הצעה משותפת, של "אולי ניסע ביחד לטיול בצפון", או לדוגמא הצעה עסקית בסגנון של "הצעת מחיר", או הצעה כהמלצה, כגון "אני מציע לך ללכת לישון", או כל הצעה אחרת באשר היא, עליך תמיד לשאוף שההצעה שלך תתקבל. כדי לא ליצור תחושת ריחוק, מהצד של האדם שהצעת לו את ההצעה.
אבל בנוסף, עליך לשאוף לכך, שאף פעם אל תציע הצעה, אלא אם אתה יודע מראש שיקבלו אותה. אבל לא לטעות ולהציע הצעה ולתקן אותה, ולחזור לתקן אותה בהצעה נוספת ולחזור לתקן אותה בהצעה נוספת.
לדוגמא: הצעה: "אפשר להציע לך עוגת שוקולד". תשובה: לא. הצעה מתוקנת: "אפשר להציע לך עוגה כלשהי". תשובה: לא. הצעה מתוקנת: "אפשר להציע לך אולי תפוח". תשובה: לא. הצעה מתוקנת: "אפשר אולי להציע לך פרי כלשהו". תשובה: לא. הצעה מתוקנת: "אפשר להציע לך לאכול משהו". תשובה: לא. הצעה מתוקנת: "אפשר אולי להציע לך לשתות משהו". תשובה: כן.
זהו מקרה לדוגמא, שבו אתה מציע למישהו משהו, והוא מסרב. ואז אתה שוב מציע הצעה נוספת, שאתה מנסה לתקן את ההצעה הקודמת. אבל הוא שוב מסרב. ואז אתה מנסה שוב להציע עוד הצעה נוספת, עד שיש הסכמה. וכמובן שניתן לתת עוד הרבה דוגמאות כיו"ב, להצעה שמתקנים אותה שוב ושוב, עד ששני הצדדים מסכימים על ההצעה. וזאת דוגמא טובה, לאיך לא צריך לעשות.
כי בכל פעם שאתה מציע למישהו משהו, והוא מסרב להצעה שלך, לא משנה איך נסתכל על זה, ברגע שהוא סירב לך, נוצרה בינו לבינך תחושת ריחוק, גם אם רגעית וקטנה. כי בעצם הוא אומר שהוא לא רוצה את מה שאתה מציע. שזו בעצם תחושת קונפליקט. אא"כ אתה רוצה באופן מודע, לייצר תחושת קונפליקט. כגון לדוגמא כדי לגרום למישהו לא להתאהב בך יותר מידי / לא להיות מרוצה מידי וכיו"ב. ובעולם אידיאלי, אתה אמור להציע הצעה, רק אחרי שאתה יודע מראש שיגידו לך כן ושההצעה תתקבל בברכה. או כמובן לשאוף לכך, שיהיו כמה שפחות תיקונים להצעה שלך.
ואיך בעצם יודעים להציע הצעה שתתקבל על הצד השני? תשובה: על ידי בירור צרכים בצורה פחות מוגדרת. לדוגמא, איפה יש יותר סיכוי שתקבל "לא" לשאלה שלך, האם על השאלה "האם אפשר להציע לך עוגת שוקולד" או על השאלה "האם אפשר להציע לך עוגה" או על השאלה "האם אפשר להציע לך משהו לאכול"? תשובה: ככל שהשאלה יותר ספציפית ויותר מוגדרת, כך יש סיכוי יותר גדול, שתקבל "לא" לשאלה שלך.
ולכן בעולם אידיאלי, לדוגמא במקרה הנ"ל, עליך לשאול לדוגמא: "אפשר אולי להציע לך משהו לאכול או לשתות", ואם התשובה תהיה כן, אז לעבור לשאלה כגון "מה בא לך / מה אפשר להציע לך". או לדוגמא לעבור לשאלה של "אפשר להציע לך אולי עוגה" או לשאול "אפשר להציע לך עוגת ( + הפסקה של שניה) שוקולד".
ולמה הפסקה של שניה, בין המילה עוגה לבין המילה שוקולד? כדי לנסות להרגיש את הבן אדם השני, לראות איך הוא מגיב לשאלה שלך, לפני שאתה מגדיר אותה יותר ויותר. כי אולי תזהה מראש התנגדות במילה "עוגה", ואז תוכל לחסוך את ההתנגדות ל"עוגת שוקולד".
כי התנגדות למילים עוגת שוקולד, היא "יותר זמן" מאשר למילה "עוגה", ששם ההתנגדות מבחינת זמן וחוויה, היא יותר קצרה. דהיינו, תשאף שההתנגדות תהיה כמה שיותר קצרה. ולכן "תנשום" בין המילים שאתה אומר, לראות אם יש התנגדות, ולהמשיך את המשפט בהתאם. כגון " אולי אפשר להציע לך עוגה ( + הפסקת נשימה. ואם אתה מזהה חוסר נוחות והתנגדות, אז להמשיך) או משהו אחר שבא לך".
ובעולם יותר אידיאלי, באפשרותך לפני שאתה מציע למישהו משהו לאכול, לשאול אותו לדוגמא, "מה שלומך? מה עניינים?". ואולי הוא יספר לך, שבדיוק עכשיו הוא סיים לאכול ואז תדע להגיב בהתאם. או לדוגמא לשאול: "תגיד, אתה אולי אוהב עוגות שוקולד?", כדי לראות מה תהיה התגובה, ורק אח"כ להציע את ההצעה לאכול את עוגת השוקולד.
וניתן עוד דוגמא. נניח שאתה בא למישהי ומציע לה "יבוא לך שנלך ביום שני בתשע בערב לסרט X, בסינמה סיטי". משפט שנראה הגיוני, אבל כמובן גרוע ביותר. ולמה? כי יש בו יותר מידי הגדרות ויותר מידי סיכוי לקבל לא. ומה ההגדרות שיש בו? 1 - יום שני. 2 - בתשע בערב. 3 - סרט X. 4 - בסינמה סיטי.
ואבהיר: נכון שלפעמים צריך לשאול "ברחל בתך הקטנה", דהיינו, לומר בדיוק מה שאתה רוצה ומציע. אבל תהיה מודע לכך, שאתה מגדיל את הסיכוי שתקבל לא. ושאם ברצונך ליצור מערכת יחסים טובה, עליך לשאוף לצמצם את כמות החיכוכים האלו.
ולכן במקרה הנ"ל לדוגמא, היה אפשרי לשאול שאלות מקדימות...
050-3331-331