למה לא כדאי לדחות דברים?

אליעד כהן מציין שבחיים יש הרבה סיבות טובות לא לדחות דברים, שכן דחיית משימות יכולה להוביל להשלכות לא נעימות ומזיקות. אחת הסיבות המרכזיות היא שדחיית משימות יכולה להוביל להצטברות ריבית או קנסות, לדוגמה כאשר דוחים את תשלום דוח התנועה. אם לא משולמים בזמן, מצטברים קנסות וריביות, מה שגורם לתשלום סכום גבוה יותר.

אולם, מעבר להיבט הכספי, דחיית משימות יוצרת עומס מנטלי. כאשר אנו דוחים משימה, המוח נדרש לזכור אותה ולהחזיק אותה בזיכרון כל הזמן. כך, המוח לא פנוי לחלוטין למשימות החדשות. אם אדם דוחה את ההליכה לסופר, לדוגמה, הוא לא רק שומר את המשימה בזיכרון, אלא גם לא מסוגל להתמקד במשימה החדשה שלפניו. דחיית משימות יוצרת כמו "חישוב נוסף" במוח, שהוא חייב להתחשב בו כל הזמן.

כיצד המוח מתמודד עם דחיית משימות?

אליעד מסביר שמדובר בעצם ב"משימה בתוך משימה". המוח לא סוגר את המשימות שהוא דוחה, אלא שומר עליהם פתוחות בזיכרון. אם יש לנו שלוש משימות לדוגמה:

1. ללכת לסופר

2. ללכת לסנדלר

3. לשטוף כלים בכיור

כאשר אנחנו מבצעים את המשימות אחת אחרי השנייה, המוח "סוגר" את המשימה ועובר לשלב הבא. אך כאשר אנחנו דוחים משימה, כמו ללכת לסופר, אנחנו לא מסיימים את המהלך הנפשי של ביצוע המשימה, והמוח ממשיך לנהל אותה בזיכרון - "אל תשכח את הסופר". ברגע שיש יותר משימות דחויות, המוח "מריץ" כמה תוכניות במקביל, מה שמוביל להעמסה מנטלית והפחתה ביכולת הריכוז.

ההשפעה של דחיינות על המערכת המנטלית

אליעד משווה את דחיית המשימות למערכת מחשב שנפתחות בה תוכנות מרובות. המערכת לא מסוגלת לפנות לחלוטין את המשאבים למטלה הנוכחית. בכל פעם שמשימה נותרת פתוחה, היא צורכת משאבים מנטליים גם כשהיא לא מבוצעת, ומפריעה למשימות אחרות. זה כמו לעבוד עם מחשב שמריץ הרבה תוכנות במקביל, מה שמוריד את ביצועיו.

דוגמאות יומיומיות להשפעת הדחיינות

אליעד מציין שדחיית משימות טומנת בחובה בעיות נוספות - לדוגמה:

1. תשלום דוח תנועה: דחיית התשלום גורמת לצבירת ריבית וקנס כספי.

2. כלים בכיור: אם לא שוטפים כלים בזמן, הלכלוך מצטבר ומקשה על הניקוי בהמשך.

3. בית מבולגן: אם לא מסדרים את הבית בזמן, הלכלוך מעמיס על המוח בכל פעם שנעבור בו, מה שמסיח את הדעת.

בנוסף, הוא מציין את הדוגמה של שמשה מלוכלכת ברכב. גם אם אין לה השפעה ישירה על היכולת לראות, המוח עדיין עוסק בהסחות דעת מיותרות כמו "לזכור להתעלם מהלכלוך", דבר שמפחית את הריכוז.

סדר וארגון

סביבת עבודה מסודרת תורמת לניהול יעיל יותר של המשימות. כאשר סביבת העבודה נקייה ומסודרת, המוח לא צריך להתאמץ למיין כל הזמן את החפצים או להימנע מהמכשולים בסביבה. סידור שולחן העבודה או ניקוי האבק על המסך מקטין את העומס המנטלי, ומאפשר את הריכוז במשימות העיקריות.

מתי כדאי לדחות דברים?

למרות כל מה שנאמר, יש מצבים שבהם דחיית משימה יכולה להיות מוצדקת. לדוגמה, אם מתעוררת משימה דחופה יותר, כמו טיפול במצב רפואי, אז יש מקום לדחות את המשימות השגרתיות כדי להתמודד עם המשימה החשובה יותר. אליעד מציין שדחיית משימה עשויה גם להיות הגיונית אם יש סיכוי שהמשימה תהפוך ללא רלוונטית בעתיד.

הגישה של רבי נחמן לדחיינות

אליעד מביא את דוגמת רבי נחמן, שהיה נמנע מדחיית משימות אלא אם כן הוא החליט שלא רוצה לבצע אותן בכלל. גישה זו מתארת את הדחיינות כתהליך של סבל מיותר. אם משימה חייבת להתבצע, עדיף להוציא אותה מהדרך ולהתמודד איתה מיד, במקום לדחות אותה ולהעמיס על המוח.

הקשר בין דחיינות לתהליכים רגשיים

מאחורי הדחיינות יש פעמים רבות גורמים רגשיים - פחד מכישלון, חיפוש אחרי נוחות, או רצון להימנע מאי - נוחות רגשית. דחיית משימות לא רק יוצרת עומס מנטלי, אלא גם יכולה לגרום לתחושות של אשמה, מתח או חרדה.

מסקנות לגבי דחיית משימות

לסיום, אליעד מציין שמודעות לעלויות של דחיית משימות יכולה לסייע בקבלת החלטות נכונות. דחיית משימות יוצרת עומס מנטלי, מגבירה את הסיכון לעיכובים ולבעיות נוספות, ולכן עדיף להימנע ממנה במקרים שבהם זה אפשרי. אך במקרים של עדיפות גבוהה, יש להבין את העלות של הדחייה ולנהל אותה בצורה מחושבת.

למה כדאי לא לדחות דברים?

ראשית, חשוב להדגיש שקיימות סיבות רבות ומגוונות לכך שלא מומלץ לדחות משימות. לדוגמה, אם צריך לשלם דוח תנועה אך מחכים לרגע האחרון, מצטברת ריבית והקנס הופך גבוה יותר. במקום לשלם סכום נמוך יחסית עכשיו, נאלצים בהמשך לשלם סכום גדול יותר עקב הריבית וההצמדה.

מעבר לכך, עצם פעולת הדחייה יוצרת מנגנון נפשי שבו המוח צריך לשמור בזיכרון משימה שלא הושלמה, ובמקביל לטפל במשימות אחרות. כאשר אדם משאיר משימות לא סגורות, הוא מכניס עצמו למצב שבו עליו לזכור שוב ושוב את המשימה הדחויה, וזה מוסיף עומס מנטלי ויוצר הפרעות בריכוז.

איך המוח מגיב לדחיית משימות?

אפשר לדמות את תהליך החשיבה לתהליך ממוחשב. בכל פעם שיש משימה מוגדרת וברורה - כמו "לך לסופר" - המוח מתמקד בה. לאחר ביצוע המשימה, המוח "סוגר חלון" ומפנה משאבים למשימה הבאה. אך אם מחליטים לדחות את ההליכה לסופר וללכת קודם לסנדלר, מתעורר צורך לזכור לחזור בהמשך אל הסופר.

לדוגמה, אם יש שלוש משימות:

• ללכת לסופר.
• ללכת לסנדלר.
• לטפל בכלים שנשארו בכיור.

ברגע שמבצעים כל משימה ישירות, המוח מסיים אותה ועובר הלאה בראש שקט. אבל כאשר דוחים, למשל, את ההליכה לסופר או את שטיפת הכלים, המוח צריך לשמור כרטיסיות פתוחות בכל עת: "אל תשכח את הכלים בכיור", "אל תשכח ללכת לסופר".

מדוע דחייה יוצרת עומס על המערכת המנטלית?

ככל שיש יותר משימות שהוחלט לדחות, כך המוח עובד כמו מחשב שמפעיל כמה תוכנות ברקע. במקום לסגור תוכנה אחת ולפנות משאבים, עדיין פועלת תוכנה שלא נעשה בה שימוש כרגע, מה שמוריד את ביצועי המערכת כולה.

ניתן לדמות זאת למחשב: מערכת ההפעלה צורכת כמות משאבים קבועה, ולאחר מכן כשפותחים עוד תוכנה - מוקצים לה משאבים נוספים. אם מחליטים לא לסגור את התוכנה הקודמת ולהעלות תוכנה חדשה, שתיהן נשארות פתוחות בו - זמנית. כך המחשב פועל לאט יותר כי הוא נדרש לתחזק גם את התוכנה שאינה בשימוש מלא.

אילו דוגמאות יומיומיות ממחישות את השפעת הדחיינות?

יש אינספור דוגמאות מחיי היומיום שממחישות כיצד דחיית משימות מציבה קשיים נוספים:

• תשלום דוח תנועה: אם לא משלמים בזמן, מצטברת ריבית וקנס כספי גבוה יותר.
• כלים בכיור: אם לא שוטפים מייד, הלכלוך מצטבר וקשה יותר לנקות אותו בהמשך. בנוסף, נוצרת טרחה בכל פעם שזקוקים לכלי מסוים והוא מלוכלך.
• בית מבולגן: כשלא מסדרים את החפצים בבית, נוצר בלגן שמעמיס על המוח בכל ניסיון למצוא דברים, לזוז בחלל או לא להיתקל בחפצים מיותרים.
• שמשה מלוכלכת ברכב: גם אם ניתן לראות את הדרך, המוח מבצע פעולה נוספת של "התעלמות" מהלכלוך, ובכך מפחית את הריכוז בנהיגה.
• סביבה מלוכלכת או עמוסה בחדר: המוח נאלץ לעבד הרבה יותר גירויים, לחשב כל הזמן היכן אפשר ללכת ומה עלול להפריע, במקום להתרכז בפעולה העיקרית.
• פעילות גופנית כאשר משהו לוחץ או מציק: לדוגמה, שרוכים לא קשורים או בגד לא נוח, המוח חושב על חוסר הנוחות הזו במקום להיות ממוקד בתרגיל עצמו.

בכל המקרים הללו, משימות שנותרות "פתוחות" דורשות מהמוח לפקח עליהן, לזכור אותן ולהחיות אותן שוב ושוב.

למה סביבת עבודה נקייה ומסודרת מסייעת ליעילות?

כאשר הסביבה מסודרת ונקייה, אין למוח עומס של פריטים לא רלוונטיים שדורשים ממנו לתייג, לזהות או להתעלם מהם שוב ושוב. הדבר בא לידי ביטוי גם בניהול קבצים על שולחן העבודה במחשב או באפליקציות בטלפון הנייד:

• הסתרה או מחיקה של אייקונים מיותרים מונעת מהמוח את הצורך למיין, להסיט את המבט ולבחור בכל פעם מחדש.
• סידור שולחן העבודה הפיזי כך שיישארו עליו רק הפריטים הנחוצים באותו רגע, מצמצם את הצורך ב"סריקה" חוזרת של חלל העבודה.
• ביצוע משימות תחזוקה קטנות (כמו ניקוי לכלוך על המסך) מונע הסחת דעת עתידית ומייעל את ההתמקדות במשימות המרכזיות.

מתי בכל זאת כדאי לדחות דברים?

לצד כל העלויות שנובעות מדחיית משימות, קיימים מצבים שבהם הדחייה נחוצה ואף עדיפה. לדוגמה:

• אם מתעוררת משימה בהולה וחשובה יותר, כמו מצב רפואי דחוף (למשל, שבר ברגל), נאלצים לדחות משימות שגרתיות (כמו הליכה לסופר) ולעסוק קודם בטיפול הדחוף.
• אם אדם מודע לכך שדחיית המשימה תגרום לעומס מנטלי ולמעקב, אך מבין בו - זמנית שהמשימה האחרת בעלת עדיפות משמעותית יותר, הוא עשוי לבחור באופן מושכל לדחות בכל זאת.
• אם יש סיכוי שמשימה כלשהי תתבטל או תהפוך ללא רלוונטית בעתיד, יכול להיות הגיוני לדחות אותה, בידיעה שאולי לא יהיה צורך לבצע אותה בכלל.

איזו דוגמה אפשר ללמוד מרבי נחמן בנושא דחיינות?

מסופר שרבי נחמן לא נהג לדחות דברים, אלא אם כן לא רצה לבצע אותם בכלל. הוא היה מעדיף "להיפטר" ממשימות מיד, כי אם הן בכל מקרה חייבות להתבצע, אין טעם להשאיר אותן פתוחות במחשבה ולהעיק על סדר היום.

על פי גישה זו, אם אדם דוחה משימה אך יודע בלבו שאין לו ברירה אלא לעשות אותה, הדחייה יוצרת רק סבל מיותר ומחשבות טורדניות סביב אותה משימה.

מה הקשר בין דחיית משימות לבין תהליכים רגשיים?

מאחורי דחיינות יש לעיתים קרובות גורמים רגשיים עמוקים. אדם עלול לדחות משימות כי הוא חושש מכישלון, כי הוא מפחד לגלות שמשהו מורכב מדי, כי הוא רוצה להימנע מאי - נוחות רגשית, או מכל סיבה אחרת הקשורה לעולם הפנימי שלו.

מעבר לעומס המנטלי הטכני, קיים גם עומס רגשי: הידיעה שמשהו ממתין עלולה לגרום לתחושת אשמה או למתח נפשי. לכן, כשמדברים על דחיינות, יש מקום לבדוק את השורשים הרגשיים ולהבין מה מניע את ההתנהגות.

מהי המסקנה הסופית לגבי דחיית משימות?

לסיכום, יש לשקול את העלויות הנפשיות והמעשיות של דחיית משימות. מצד אחד, דחייה יוצרת עומס, עשויה לגרום לריביות ולקנסות (במקרים כספיים), מצריכה מהמוח להחזיק זיכרון ומעקב אחר משימה לא גמורה, וגם עלולה להפריע למשימות אחרות. מצד שני, יש מצבים שבהם הדחייה הכרחית, וכדאי לבחור בה כאשר יש משימה בעלת עדיפות דחופה יותר או סיכוי שמשימה אחרת תהפוך ללא רלוונטית.

עם מודעות לעלות של דחיינות, ניתן לקבל החלטות טובות יותר: אם אין סיבה אמיתית לדחות משימה - כדאי לגשת ולבצע אותה, ולפנות מהמוח את ההטרדות והעומסים הנלווים.