עד מתי צריך לשאול למה ומה הסיבה?

אליעד כהן מסביר את החשיבות של השאלה "למה?" ואומר שמי שרוצה לחיות חיים טובים ולהגיע לאושר חייב להבין את עצמו לעומק. ההבנה העצמית הזו מושגת דרך שאילת שאלות אינסופית על הרצונות והבחירות האישיות. האדם חייב לשאול מדוע הוא רוצה דברים מסוימים ולא אחרים. אליעד מדגיש שצריך לשאול שאלות כאלה בלי הפסקה: למה דווקא הרצון הזה? האם הרצון הזה באמת מחויב? האם אפשר שלא יהיה רצון כזה? אם הוא כן מחויב - אז למה? ואם לא - למה דווקא זה הרצון שנבחר?

מה יקרה אם האדם ישאל "למה" מספיק פעמים?

אליעד כהן טוען שאדם שיחקור בצורה מעמיקה את הרצונות שלו, ישאל שוב ושוב למה הוא רוצה אותם, יגיע בסופו של דבר לנקודה שבה הוא ירגיש טוב יותר. עצם תהליך השאלה, גם אם הוא לא ימצא מיד תשובה, כבר ישפר את ההרגשה שלו ויגרום לו להרגיש טוב, משום שהוא חוקר את עצמו לעומק. אליעד אומר שזו הדרך היחידה להבין מה זה באמת אושר ומהי המהות של להיות מאושר.

מה לעשות כשמגיעים למצב שאין תשובה?

כאשר אדם שואל מספיק פעמים, הוא מגיע בשלב מסוים לנקודה שאין לו תשובה. אליעד מדגיש כאן נקודה קריטית: אסור להפסיק לשאול. גם אם אין לך כרגע תשובה, זה לא אומר שאין תשובה בכלל. זה רק אומר שכרגע אינך יכול להבין אותה. החכמה האנושית מוגבלת ולא תמיד מסוגלת להכיל או להבין את ההסבר של המציאות עצמה. ייתכן שיש הסבר עמוק וגבוה יותר שהאדם לא מסוגל לתפוס או להכיל בלוגיקה האנושית שלו.

למה בכלל קיימות שאלות?

אליעד מסביר שכל השאלות בעולם קיימות רק בגלל רעיון הנפרדות, כלומר, בגלל התפיסה שיש הבדל בין דברים שונים - קיים ולא קיים, סיבה ואין סיבה, טוב ורע וכו'. למשל, השאלה "למה העולם קיים?" נובעת מכך שאנו מבחינים בין קיום לבין חוסר קיום. אך אם נתאר מצב היפותטי שבו אין הבדל בין קיים ללא קיים, בין סיבה לבין חוסר סיבה, אז לא יהיה מקום לשאלות כלל. השאלות קיימות רק בגלל תפיסת הנפרדות שלנו.

מה לעשות כשמגיעים לנקודת עצירה בשאלות?

כאשר מגיעים למצב שאין תשובה לשאלה, צריך להמשיך ולחקור דווקא את עצם קיום השאלה. אם אדם יגיע למצב שבו הוא ישאל "למה יש בכלל שאלה?" ויבין שהשאלה עצמה היא תוצאה של הפרדה מדומה, הוא יתחיל לפתוח את הראש לחשיבה מסוג חדש. אליעד ממליץ לחפש את האמת מתוך ראש פתוח לחלוטין, בלי לשקר לעצמך ובלי לסגור את הדיון מוקדם מדי.

הוא מדגיש שלחפש את האמת זה לא לומר "טוב, נגיד שאין הבדל ובזה נסגור את העניין", אלא דווקא ההפך. צריך לחקור את המשמעות של "יש סיבה" ו"אין סיבה", ולבדוק באמת אם יש הבדל או לא, ולמה. אם תבין למה המציאות היא כפי שהיא, תבין גם למה אתה רוצה דווקא כך ולא אחרת. לפי אליעד, השאלה "למה אתה רוצה דווקא כך?" היא ביטוי לשאלה עמוקה יותר - "למה המציאות היא דווקא כך ולא אחרת?".

מהו מצב שבו השאלות מפסיקות להתקיים?

בסופו של דבר, אחרי שתשאל מספיק פעמים ותחפש את האמת באמת, בלי להניח שום הנחת יסוד מוקדמת, אתה תגיע למצב שבו לא תוכל יותר לשאול "למה?". אליעד אומר שלא רק שלא תמצא תשובה, אלא שפשוט לא תוכל לשאול יותר. למה? כי תגלה באופן עמוק ובלתי אמצעי שאין באמת הבדל בין "סיבה" ל"אין סיבה", ובין "קיים" ל"לא קיים". הכל הוא ביטוי של דבר אחד ויחיד. במצב הזה, השאלה לא יכולה להתקיים, כי ההפרדות שעליהן מבוססת השאלה כבר לא קיימות בתפיסתך.

בנקודה הזאת, האדם כבר לא צריך לומר או לשכנע את עצמו שהכל אחד. הוא פשוט יחווה וירגיש את זה מבפנים. וכאשר השאלה "למה?" תיעלם לחלוטין, אז האדם יידע בוודאות שהוא מצא את התשובה - גם אם אין זו תשובה במובן הרגיל של המילה. זהו המצב שבו האדם מבין את המציאות באופן מוחלט.

לסיום, אליעד מדגיש שוב שהחשוב ביותר הוא להמשיך ולשאול "למה?" ללא פחד ובלי להניח שום הנחה מוקדמת, עד שתגיע לנקודה שבה השאלה עצמה נעלמת. זה הרגע שבו האדם באמת הבין והגיע לאמת המוחלטת.