ועל האדם לדעת את האמת, שכל מה שהוא חושב על בעיות העבר או על בעיות העתיד, הוא בעצם חושב על בעיות של בני אדם אחרים לגמרי. וכמו שלא הגיוני לאדם, שהוא יהיה מוטרד, ממה שקורה לאדם אחר רחוק ממנו, כך גם לא הגיוני שהאדם יהיה מוטרד, מבעיות שקרו לאדם אחר בעבר, למרות שהוא נראה דומה לו, או מבעיות שאולי יקרו לאדם אחר בעתיד, גם אם הוא נראה מאוד דומה לו.

כי כל רגע הוא עולם חדש. וה"אני" של האדם ברגע הקודם וה"אני" של האדם ברגע הבא, הוא "אני" חדש לגמרי. שהוא רק נראה מאוד דומה לאדם, ולכן האדם מרגיש איתו הזדהות רגשית. וכאשר האדם דואג מבעיות המחר, הוא בעצם מוטרד מבעיות של אדם אחר. וכאשר האדם מוטרד מבעיות האתמול, גם אז הוא בעצם מוטרד מבעיות של אדם אחר.

והסיבה לכך שהאדם מוטרד מבעיות שהיו לו בעבר או בעתיד, היא רק משום שהוא מנסה לפתור את הבעיה שלו כרגע ברגע ובמקום הזה, שקיימת אצלו כרגע במחשבה שלו בהווה. והכוונה היא, שהאדם לעולם, לא באמת מוטרד ממה שיקרה בעתיד / קרה בעבר. אלא האדם מוטרד תמיד, רק מהמחשבות שלו כרגע בהווה, על מה שקרה ויקרה בזמן אחר.

וכאשר האדם עושה איזה דבר עבור העתיד שלו, ונדמה לאדם שהוא עושה זאת בגלל שאכפת לו מהעתיד שלו. על האדם להבין, שבאמת, ה"אני" שלו בעתיד, הוא ישות זרה לגמרי. והאדם מתאמץ עבורה, רק בגלל שכרגע ברגע הזה, האדם חווה הזדהות, עם אותה הישות בעתיד, שהיא נראית לו מאוד דומה אליו, עד שנראה לו, שזה הוא עצמו ממש.

וכאשר האדם רואה את ה"אני" האחר שנמצא בעתיד, סובל, אז מאחר שהוא מאוד דומה לאדם עצמו, אז האדם מזדהה איתו כרגע. והאדם כרגע ברגע הזה ממש, חווה, כאילו כרגע קורה לו את אותו הסבל, שהוא חושב שיקרה ל"אני" העתידי שלו. והאדם בעצם מתאמץ לפתור את בעיות העתיד, של אדם אחר, משום שהוא מזדהה עם הדמות מהעתיד, וחווה את הסבל שלה, כרגע בהווה שלו עצמו.

ולאדם, כואב יותר לראות אדם אחר שמקבל מכה, מאשר עץ דומם שמקבל מכה. כי אצל האדם, הצורה דומה יותר. ואם העץ שמקבל מכה, הוא פסל של אדם, זה יותר כואב לאדם. ואם האדם שמקבל מכה, הוא משותק כמו עץ, זה פחות כואב לאדם וכולי. והכל הוא לפי רמת הדמיון, שהאדם חווה, בינו, לבין...