למה דיבור רגוע לא תמיד פותר לחץ נפשי?

לעיתים קרובות חושבים שדיבור רגוע יכול לפתור לחץ נפשי או מתח פנימי, כי אם אדם מדבר בצורה איטית ושלווה, לכאורה זה משקף מצב פנימי רגוע. אבל לפי אליעד כהן, הדברים אינם פשוטים כל כך. הוא מסביר שאפילו אם אדם מנסה לדבר ברוגע, זה יכול להיות רק פתרון שטחי או חלקי לבעיה הרבה יותר עמוקה. הוא נותן דוגמה של ליצן עצוב, שמחייך למרות שהלב שלו מלא עצבות. ברור שהחיוך עוזר באופן מסוים, כי הוא משדר מסר של שמחה, אך מתחת לפני השטח עדיין קיימת עצבות.

אליעד מסביר שהדיבור הרגוע דומה בדיוק לחיוך של ליצן עצוב - זה עוזר עד נקודה מסוימת, אך לעולם לא יפתור את הבעיה באמת, כי אם בתוך האדם יש דיכאון או מתח עמוק, החיצוניות לא יכולה באמת לפתור את הפנימיות. הדיבור הרגוע הוא סוג של שכנוע עצמי, שבו האדם מכניס לעצמו מסר של "אני צריך להיות רגוע", "זה טוב להיות רגוע", אבל מאחורי המסר הזה מסתתרת תחושה מתמדת של חיסרון - האדם מרגיש שחסר לו משהו אמיתי, משהו פנימי עמוק יותר. לכן לפי אליעד, הפתרון האמיתי אינו רק בדיבור רגוע, אלא בהבנה פנימית ועמוקה יותר של המצב הרגשי ושל המציאות.

מדוע אדם מרגיש תמיד חסר ומתח נפשי?

אליעד כהן מדגיש שהסיבה שהאדם תמיד חווה תחושה של חיסרון פנימי ושל מתח נפשי, היא כי הוא תמיד שואף למצב ההפוך ממה שהוא נמצא בו כרגע. הוא מביא כדוגמה מצב שבו אדם מרגיש שהוא "עבד", ומאוד רוצה להרגיש שהוא "מלך". כשהאדם נמצא במצב של עבד, הוא מרגיש חסר אונים ומדוכא, והוא מאמין שאם הוא רק יהיה מלך - אז יהיה לו טוב והוא יהיה מאושר. אבל, אם אותו אדם היה באמת הופך למלך, מהר מאוד היה נמאס לו גם מזה, והוא היה מתחיל לרצות לחוות גם את ההפך - להיות קצת עבד.

במילים אחרות, לפי אליעד, הבעיה היא לא במצב עצמו - בין אם אתה עבד או מלך, הבעיה היא תמיד בתחושה הפנימית של חיסרון. כל עוד האדם לא מבין לעומק את מהות הקיום שלו ואת העובדה שההבדלים האלו הם חלק מאותו שלם אחד, הוא תמיד יחווה תחושה של חוסר, מתח נפשי ולחץ. הפתרון שאליעד מציע הוא להבין לעומק שהכל אחד - גם להיות עבד וגם להיות מלך, גם עצב וגם שמחה - וברגע שהאדם מבין את האחדות הזו, הוא כבר לא חווה את החיסרון.

מה הקשר בין מלך לעבד ואיך זה משפיע על לחץ נפשי?

אליעד כהן משתמש במשל "אין מלך בלא עם", כדי להסביר את הקשר בין מלך לעבד. הוא שואל למה בכלל אדם צריך לדעת שהוא מלך? מדוע מלך אמיתי ירצה לקבל אישור שהוא מלך? והתשובה היא שהמלך זקוק לעבדים, כי רק כך הוא יכול להרגיש את משמעות היותו מלך. אדם שרוצה להרגיש שהוא "מלך", בעצם חייב שיהיו לו "עבדים" - אנשים אחרים שיאפשרו לו להרגיש את הייחודיות והשליטה שלו. מכאן נובע שלמעשה "אין מלך בלא עם" - המלך תלוי בעמו, תלוי בעבדים שלו, ולכן אינו באמת עצמאי.

ההסבר הזה של אליעד מבהיר את השורש האמיתי של הלחץ הנפשי והמתח הפנימי של האדם - הוא תמיד תלוי במשהו חיצוני, תמיד נמצא בעמדה של תלות. ברגע שהאדם מבין שהוא תלוי כל הזמן בדברים חיצוניים כדי להרגיש טוב עם עצמו, הוא מבין את שורש החיסרון שלו, וכך יכול להגיע לשקט פנימי עמוק יותר. השקט הפנימי האמיתי, לפי אליעד, הוא ההבנה שהאושר או השקט לא תלויים במצב חיצוני או בתנאים מסוימים אלא בהבנה פנימית עמוקה של המציאות ושל עצמך.

איך מגיעים לשקט פנימי אמיתי?

לפי אליעד, השקט הפנימי האמיתי הוא מצב שבו האדם מפסיק להרגיש שחסר לו משהו. הדרך לשם היא לא לנסות כל הזמן לשנות את המצב החיצוני או אפילו לא בהכרח לדבר ברוגע באופן מלאכותי, אלא להבין לעומק שהמצב שאתה נמצא בו כרגע - טוב או רע, שמח או עצוב, רגוע או לחוץ - הוא חלק מהשלם האחד והגדול של המציאות. האדם חייב להבין שאין שום דבר פסול בלהיות לחוץ, עצוב או מתוח - אלא הכל חלק מאותה מציאות אחת.

רק כאשר האדם מצליח לראות שכל המצבים הם חלק מאותה מציאות ואין ביניהם הבדל מהותי, הוא יכול להשתחרר באמת מתחושת הלחץ הפנימי והחיסרון המתמיד. לפי אליעד, ההבנה העמוקה הזו היא המפתח האמיתי לשקט פנימי.