... אחרי שמגיעים לסוף הדרך? מה קורה כאשר האדם מגיע אל השלמות? מה קורה אחרי שהאדם הופך להיות מאושר באמת? האם אחרי שמגיעים לסוף מפסיקים
להתקדם? אם מפסיקים
להתקדם, אז איזה סוג של חיים זה ללא התקדמות? ואם ממשיכים
להתקדם , אז מדוע זה נקרא שהאדם הגיע אל הסוף ואל השלמות? ולהיכן בדיוק אפשר
להתקדם, אחרי שמגיעים לסוף הדרך? והתשובה היא, כי כדי להבין ולדעת מה קורה אחרי סוף הדרך, לשם כך יש להבין מהי ... יהיה מקום אחר רחוק יותר ממנו. וכל זמן שאליו יגיע האדם, תמיד יהיה זמן אחר מאוחר יותר ממנו. כך שלכל הדברים שבעולם, אין סוף, ותמיד אפשר
להתקדם עוד ועוד. אבל, כאשר האדם משיג את היכולת להכיל בתוכו את ההפכים, זאת נקראת השגת האין סוף. כי היכולת ... כי כדי שיהיה דבר אחד שגדול יותר מדבר אחר, לשם כך צריך שיהיה שינוי בין הדברים. אך כאשר ההפכים מתחברים והכל אחד, במקרה כזה, אין אפשרות
להתקדם יותר, מאחר שכל הנקודות זהות. וכאשר הכל אחד, אז אין יותר ואין פחות, אלא הכל אחד. והשכל הגדול ביותר ... בכל פעם האדם מגלה ומבין שיש משהו טוב יותר, עד שבסופו של דבר האדם משיג את השלמות. ואחרי שהאדם מגיע אל השלמות, הרי שבעצם אין לו להיכן
להתקדם. כי אילו הוא היה יכול
להתקדם, הרי שהוא לא הגיע אל השלמות. ואם אפשר לשפר את המצב, הרי שהוא לא מושלם. ואם יש דבר טוב יותר, הרי שהדבר הנוכחי הוא לא מספיק טוב. והשלמות היא הנקודה שבה האדם מסוגל להכיל בתוכו את הרע, ועדיין להרגיש טוב, ואז ממילא אין יותר להיכן
להתקדם. ואף על פי כן, למרות שאין להיכן
להתקדם, הרי שבוודאי כן יש להיכן
להתקדם גם אחרי שמגיעים לשלמות שאין שלמות אחריה ושאין שלמות גדולה ממנה, עדיין יש אפשרות
להתקדם אל שלמות אחרת גדולה יותר ויותר. ואיך בדיוק ניתן להגיע לשלמות יותר גדולה מהשלמות הגדולה ביותר? ומה ... המהות של השלמות הוא חיבור ההפכים. ואחרי שמחברים את ההפכים לדבר אחד, ממילא כל הדברים שבאמצע מתחברים גם הם, וממילא אין יותר להיכן
להתקדם. אבל, עדיין אפשר
להתקדם בעוצמה של יכולת הכלת ההפכים. כי יש אין סוף (אמיתי) של עוצמה עד כמה האדם מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים. כי יש שני מצבים. או שהאדם מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים, או שלא. אבל אחרי שהאדם כן מסוגל להכיל בתוכו את ההפכים, הרי שעכשיו הוא יכול
להתקדם בהגדלת היכולת הרגשית שלו להכיל את השלמות ואת ההפכים. והדבר דומה לאין סוף אחד שגדול יותר מאין סוף ... להיכן יתקדם האדם אחרי שהוא הגיע אל הנקודה הרחוקה ביותר, הרי שתמיד הוא יישאר באותה הנקודה. והיתרון של האין סוף הוא, שגם אם האדם יפסיק
להתקדם, הרי שהוא יכול לחיות לנצח עם היכולת השכלית והרגשית שלו להכיל את האין סוף. כי כאשר האדם מגיע לנקודת האין סוף, לאחר מכן הוא כבר אינו חסר דבר. והוא חווה את השלמות ושלמות מלאה, והוא יכול ליהנות מכל רגע ורגע מחדש, גם בלי
להתקדם בעוצמת ההכלה של האין סוף. אבל, הדבר הטוב בכל הסיפור הוא, שכאשר האדם מגיע למצב שבו הוא לא צריך יותר ... משמעותו היא הרעיון שביארתי מספר פעמים, כי השלמות לדוגמה, היא כאשר האדם מסוגל גם להיות שמח בחלקו בשלמות, וגם תוך כדי זה לשאוף ולרצות
להתקדם קדימה. שאלו שני הפכים. והיכולת של האדם לרצות, תוך כדי זה שהכל טוב בעיניו באותה המידה, זאת היכולת ... יכול להכיל בתוכו את הרע, ואף על פי כן להישאר טוב. ונסכם: השלמות היא הכלת ההפכים. ואחרי שמכילים את ההפכים, ממילא הכל אחד ואין להיכן
להתקדם. אך אף על פי כן, גם אחכ אפשר
להתקדם בעוצמה של הכלת ההפכים. והשלמות והאין סוף שגדול מהשלמות ומהאין סוף השני, הם גם אחד ממש, וגם נפרדים ...