5:49מה קדם למה? טרור בגלל כיבוש, כיבוש בגלל טרור, מי אשם שרע לך? איך נוצר סבל? איך נוצר רע? מה יוצר רע? רגשות רעים, תחושות רעות, מחשבות רעות, איך לא להרגיש רע? איך להרגיש טוב?
האם הטרור קדם לכיבוש או שהכיבוש קדם לטרור?
אליעד כהן מתחיל את ההסבר בשאלה המוכרת: מה קדם למה, הטרור או הכיבוש? כשמישהו שואל פלסטיני "למה אתה עושה טרור?", הוא עונה: "בגלל הכיבוש". אבל כשהישראלי נשאל למה הוא כובש, הוא משיב: "כדי למנוע את הטרור". כך נוצר מעגל סגור שבו לא ברור מי התחיל ראשון.
אליעד כהן משתמש בדוגמה הזו כדי להסביר עיקרון רוחני ופסיכולוגי עמוק יותר, שנוגע לאופן שבו האדם יוצר לעצמו סבל, מצוקה ותחושות רעות.
איך נוצר הסבל והמצוקה בחיים שלך?
כאשר אדם מתלונן שרע לו, למשל אדם שאומר שהוא בדיכאון, אליעד מציע לבדוק לעומק מדוע הוא סובל. האדם יגיד: "אני בדיכאון בגלל המציאות שלי", וכאשר נבדוק למה המציאות מפריעה לו, הוא ישיב: "כי אני לא רוצה את מה שקורה". ואז עולה השאלה המרכזית: מה קדם למה? האם קודם כל לא רצית את המציאות ולכן היא נעשתה רעה, או שהמציאות היא זו שהיתה רעה ראשונה ורק אז לא רצית אותה?
אליעד מסביר שאפשר להשליך את זה שוב על דוגמת הטרור והכיבוש. נניח שאנחנו, הישראלים, צודקים והטרור באמת התחיל ראשון ולכן יש כיבוש. באותו אופן, יכול להיות שבחיים האישיים שלך אתה זה שהתחלת "טרור" נגד המציאות - כלומר, אתה התחלת להרגיש רע כלפי המציאות עוד לפני שהיא הפכה לבעייתית עבורך.
האם אתה יוצר את הרע שלך בעצמך?
אליעד מדגיש שיש שתי אפשרויות להתבונן על הדברים:
כיצד אפשר להפסיק להרגיש רע באופן מיידי?
אליעד אומר בצורה ברורה שאם אתה רוצה להפסיק לסבול, הפתרון פשוט: תפסיק לעשות "טרור" נגד המציאות. כלומר, תפסיק להגיד שהמציאות לא בסדר. ברגע שתפסיק להתנגד למציאות, מיד תפסיק לחוות תחושות רעות. אבל אם תתעקש שהמציאות היא זו שצריכה להשתנות קודם, אז אתה לכוד, כי אי אפשר להקים "ועדה נגד המציאות".
הוא מבהיר זאת עם דוגמה פשוטה וברורה: אם אתה מפסיק להגיד על משהו שהוא רע, באותו רגע הדבר מפסיק להיות רע עבורך. אך אם תתעקש על כך שהמציאות חייבת להשתנות לפני שתוכל להרגיש טוב, אז הסבל יימשך.
האם לקחת אחריות על התחושות שלך מבטיחה חופש פנימי?
אליעד מדגיש שברגע שאתה לוקח אחריות מלאה על התחושות שלך - כלומר, אתה מכיר בכך שהסבל שלך הוא תוצר של ההחלטה שלך לראות את הדברים כ"רעים" - באותה השנייה אתה משיג חופש פנימי. הוא מסביר שלקיחת אחריות פירושה ההבנה שאפשר היה להסתכל על המצב גם אחרת. אפשר היה להגיד: "אני זה שבחרתי להגיד שהמצב רע".
הוא מביא דוגמה של אדם שאומר "אני בדיכאון כי רע לי". אליעד ממליץ לאותו אדם להבין שגם ההפך אפשרי - אולי לא המציאות גרמה לדיכאון אלא הבחירה של האדם לראות את המציאות כרעה גרמה לו לדיכאון. אם הוא היה בוחר לראות את המצב אחרת, המציאות לא היתה גורמת לו לסבל.
למה לא משנה מי התחיל את המריבה עם המציאות?
אליעד מסביר נקודה חשובה: האמת היא שלא משנה מי התחיל - אתה או המציאות. אם המציאות כבר גרמה לך להרגיש רע, או אתה כבר החלטת לראות אותה כרעה, בכל מקרה עכשיו אתה כבר בתוך מצב מסוים, ואין טעם להמשיך להילחם או להתווכח מי התחיל. מה שכן חשוב הוא להפסיק מיד את המריבה הזו עם המציאות.
הוא נותן דוגמה של אדם שרוצה להרוג אותך בגלל שהוצאת לו לשון. אם האדם הזה מאיים עליך, הדבר החכם ביותר לעשות הוא פשוט להתנצל, במקום להיכנס לוויכוח האם הוצאת לשון זו באמת סיבה מספיק טובה לאיום ברצח. אין טעם להמשיך להתווכח - הדבר החכם הוא פשוט להפסיק מיד את המאבק. באופן דומה, עדיף להפסיק להתווכח עם המציאות, מאשר להמשיך לייצר לעצמך סבל.
אליעד מסכם בכך שהמטרה אינה לברר מי באמת צודק, אלא להפסיק את המאבק הפנימי שלך מול המציאות, כי כך אתה מפסיק מיד להרגיש רע ומתחיל להרגיש טוב.
אליעד כהן מתחיל את ההסבר בשאלה המוכרת: מה קדם למה, הטרור או הכיבוש? כשמישהו שואל פלסטיני "למה אתה עושה טרור?", הוא עונה: "בגלל הכיבוש". אבל כשהישראלי נשאל למה הוא כובש, הוא משיב: "כדי למנוע את הטרור". כך נוצר מעגל סגור שבו לא ברור מי התחיל ראשון.
אליעד כהן משתמש בדוגמה הזו כדי להסביר עיקרון רוחני ופסיכולוגי עמוק יותר, שנוגע לאופן שבו האדם יוצר לעצמו סבל, מצוקה ותחושות רעות.
איך נוצר הסבל והמצוקה בחיים שלך?
כאשר אדם מתלונן שרע לו, למשל אדם שאומר שהוא בדיכאון, אליעד מציע לבדוק לעומק מדוע הוא סובל. האדם יגיד: "אני בדיכאון בגלל המציאות שלי", וכאשר נבדוק למה המציאות מפריעה לו, הוא ישיב: "כי אני לא רוצה את מה שקורה". ואז עולה השאלה המרכזית: מה קדם למה? האם קודם כל לא רצית את המציאות ולכן היא נעשתה רעה, או שהמציאות היא זו שהיתה רעה ראשונה ורק אז לא רצית אותה?
אליעד מסביר שאפשר להשליך את זה שוב על דוגמת הטרור והכיבוש. נניח שאנחנו, הישראלים, צודקים והטרור באמת התחיל ראשון ולכן יש כיבוש. באותו אופן, יכול להיות שבחיים האישיים שלך אתה זה שהתחלת "טרור" נגד המציאות - כלומר, אתה התחלת להרגיש רע כלפי המציאות עוד לפני שהיא הפכה לבעייתית עבורך.
האם אתה יוצר את הרע שלך בעצמך?
אליעד מדגיש שיש שתי אפשרויות להתבונן על הדברים:
- אפשרות ראשונה היא שהמציאות מראש עושה לך רע, ואז באופן טבעי אתה לא רוצה אותה.
- אפשרות שנייה היא שאתה מראש החלטת לא לרצות את המציאות, ורק בגלל שאתה לא רוצה אותה, היא הופכת לרעה.
כיצד אפשר להפסיק להרגיש רע באופן מיידי?
אליעד אומר בצורה ברורה שאם אתה רוצה להפסיק לסבול, הפתרון פשוט: תפסיק לעשות "טרור" נגד המציאות. כלומר, תפסיק להגיד שהמציאות לא בסדר. ברגע שתפסיק להתנגד למציאות, מיד תפסיק לחוות תחושות רעות. אבל אם תתעקש שהמציאות היא זו שצריכה להשתנות קודם, אז אתה לכוד, כי אי אפשר להקים "ועדה נגד המציאות".
הוא מבהיר זאת עם דוגמה פשוטה וברורה: אם אתה מפסיק להגיד על משהו שהוא רע, באותו רגע הדבר מפסיק להיות רע עבורך. אך אם תתעקש על כך שהמציאות חייבת להשתנות לפני שתוכל להרגיש טוב, אז הסבל יימשך.
האם לקחת אחריות על התחושות שלך מבטיחה חופש פנימי?
אליעד מדגיש שברגע שאתה לוקח אחריות מלאה על התחושות שלך - כלומר, אתה מכיר בכך שהסבל שלך הוא תוצר של ההחלטה שלך לראות את הדברים כ"רעים" - באותה השנייה אתה משיג חופש פנימי. הוא מסביר שלקיחת אחריות פירושה ההבנה שאפשר היה להסתכל על המצב גם אחרת. אפשר היה להגיד: "אני זה שבחרתי להגיד שהמצב רע".
הוא מביא דוגמה של אדם שאומר "אני בדיכאון כי רע לי". אליעד ממליץ לאותו אדם להבין שגם ההפך אפשרי - אולי לא המציאות גרמה לדיכאון אלא הבחירה של האדם לראות את המציאות כרעה גרמה לו לדיכאון. אם הוא היה בוחר לראות את המצב אחרת, המציאות לא היתה גורמת לו לסבל.
למה לא משנה מי התחיל את המריבה עם המציאות?
אליעד מסביר נקודה חשובה: האמת היא שלא משנה מי התחיל - אתה או המציאות. אם המציאות כבר גרמה לך להרגיש רע, או אתה כבר החלטת לראות אותה כרעה, בכל מקרה עכשיו אתה כבר בתוך מצב מסוים, ואין טעם להמשיך להילחם או להתווכח מי התחיל. מה שכן חשוב הוא להפסיק מיד את המריבה הזו עם המציאות.
הוא נותן דוגמה של אדם שרוצה להרוג אותך בגלל שהוצאת לו לשון. אם האדם הזה מאיים עליך, הדבר החכם ביותר לעשות הוא פשוט להתנצל, במקום להיכנס לוויכוח האם הוצאת לשון זו באמת סיבה מספיק טובה לאיום ברצח. אין טעם להמשיך להתווכח - הדבר החכם הוא פשוט להפסיק מיד את המאבק. באופן דומה, עדיף להפסיק להתווכח עם המציאות, מאשר להמשיך לייצר לעצמך סבל.
אליעד מסכם בכך שהמטרה אינה לברר מי באמת צודק, אלא להפסיק את המאבק הפנימי שלך מול המציאות, כי כך אתה מפסיק מיד להרגיש רע ומתחיל להרגיש טוב.
- איך להפסיק להרגיש רע?
- מה גורם לסבל?
- מה קדם למה, טרור או כיבוש?
- איך לקחת אחריות על החיים?
- האם המציאות באמת רעה?
- כיצד להפסיק להתווכח עם המציאות?
- איך לצאת מדיכאון?
050-3331-331