קיום עצמי, להעלים את עצמך, השפלה עצמית, להרגיש מושפל, אני לא קיים, העדר קיום עצמי, העדר מוחלט, האם אני קיים
האם אפשר לדעת בוודאות אם אני קיים?
הרעיון המרכזי שאליעד כהן מציג בהרצאה הוא השאלה הבסיסית והעמוקה: "האם אני קיים?", ומה המשמעות האמיתית של השאלה הזו. כדי להבין זאת, אליעד מסביר שיש להיכנס למקום הכי עמוק של התודעה, שבו שואלים לא רק האם "אני קיים" או "אני לא קיים", אלא מבינים שאין הפרדה בין האני ובין מה שנמצא מחוץ לו. אליעד מדגיש כי כאשר אדם אומר "אני לא קיים", הוא למעשה עדיין מתייחס לעצמו כקיים, כי בעצם האמירה עצמה הוא עדיין נמצא ומכיר בקיום העצמי שלו.
למה השאלה "האם אני קיים" חשובה כל כך?
השאלה "האם אני קיים?" היא בעלת חשיבות עליונה, משום שהיא מנטרלת את ההפרדה בין האדם לבין המציאות הסובבת אותו. כאשר אדם חושב על עצמו כלא קיים, הוא עדיין משתמש בתודעה שלו. כלומר, הוא מדמיין מצב שבו הוא לא קיים, אבל עדיין יש מישהו ש"לא קיים", וזה הוא עצמו. התפיסה הזאת, אומר אליעד, עדיין מוגבלת מכיוון שעדיין יש בה את הנפרדות הזו, ולכן לא יכולה לתת תשובה אמיתית לשאלת הקיום.
אליעד משתמש בדוגמה של אדם שמדמיין את עצמו מוחק את קיומו, כמו אדם שמצייר קו מסביב לעצמו ומוחק אותו לאט לאט. בסופו של דבר, אפילו כשהאדם "נעלם", עדיין יש את אותו אדם שחושב על כך שהוא נעלם. אליעד מסביר שהבעיה המרכזית היא התחושה שיש "אני" ששואל האם "אני" קיים, ושכל ניסיון למחוק את ה"אני" עדיין משאיר איזו תודעה חושבת ומרגישה, כך שהקיום למעשה לא באמת נעלם.
האם אפשר לחשוב על אי - קיום?
אליעד מציין שקשה מאוד לחשוב על מצב של אי - קיום, כי ברגע שאדם חושב, הוא כבר מייצר קיום מסוים בתודעה שלו. אפילו כשאדם אומר לעצמו "אני לא קיים", הוא למעשה ממשיך להתקיים דרך המחשבה עצמה. ולכן, כדי להגיע למצב שבו האדם באמת מבין את מושג הקיום העצמי, עליו להכיר בכך שאפילו התפיסה שלו, התחושות שלו והמחשבות שלו יכולות להיות אשליה.
אליעד מדגים זאת בצורה מפורטת ואומר שאדם יכול להגיד לעצמו שאולי השכל שלו מתעתע בו לגמרי. הוא מסביר שאפילו המחשבה שהשכל מתעתע היא עדיין מחשבה שנמצאת בתוך השכל, ולכן קשה להגיע אל מחוץ לתודעה. אדם יכול להאמין ששום דבר לא אמיתי, אבל אז הוא עדיין נשאר בתוך ההפרדה הזו, משום שהאמונה עצמה היא עדיין תוצר של השכל שלו. לפי אליעד, הנקודה העמוקה ביותר היא להבין שאין אפילו את האופציה להגיד "אני חושב שזה ככה" או "אני חושב שזה אחרת". המצב הסופי הוא שהמציאות פשוט קיימת כפי שהיא, בלי שום מחשבה נוספת.
מהי התחושה של להגיע להכרה שאין לך זכות קיום?
אליעד מגדיר את ההכרה בכך שאין לאדם זכות קיום כהשפלה העצמית הגדולה ביותר. כאשר אדם מבין באמת שאין הפרדה בין "אני" לבין כל דבר אחר במציאות, הוא מאבד כל זכות קיום נפרדת. הוא אומר שזו ההשפלה האולטימטיבית, מפני שהיא שוללת כל קיום עצמאי לאדם. הוא ממשיל זאת לתחושת פחד קהל, שהיא הפחד שאנשים אחרים יגידו לך שאתה לא יודע, וכאן זה אפילו יותר עמוק מזה: האדם לא רק חושש מאנשים אחרים, אלא מבין שאין שום "אני" אמיתי בכלל שיכול לפחד, שהכל בעצם דמיוני.
איך אפשר להגיע להכרה מלאה של אי - קיום עצמי?
אליעד מסביר כיצד מגיעים למצב של אי - קיום מוחלט, ואומר שהדרך לכך היא לתרגל באופן יומיומי שאלות עמוקות יותר על הקיום. כל פעולה שאדם עושה ביום יום, כל מחשבה וכל רצון, יש לבדוק אם הם...
הרעיון המרכזי שאליעד כהן מציג בהרצאה הוא השאלה הבסיסית והעמוקה: "האם אני קיים?", ומה המשמעות האמיתית של השאלה הזו. כדי להבין זאת, אליעד מסביר שיש להיכנס למקום הכי עמוק של התודעה, שבו שואלים לא רק האם "אני קיים" או "אני לא קיים", אלא מבינים שאין הפרדה בין האני ובין מה שנמצא מחוץ לו. אליעד מדגיש כי כאשר אדם אומר "אני לא קיים", הוא למעשה עדיין מתייחס לעצמו כקיים, כי בעצם האמירה עצמה הוא עדיין נמצא ומכיר בקיום העצמי שלו.
למה השאלה "האם אני קיים" חשובה כל כך?
השאלה "האם אני קיים?" היא בעלת חשיבות עליונה, משום שהיא מנטרלת את ההפרדה בין האדם לבין המציאות הסובבת אותו. כאשר אדם חושב על עצמו כלא קיים, הוא עדיין משתמש בתודעה שלו. כלומר, הוא מדמיין מצב שבו הוא לא קיים, אבל עדיין יש מישהו ש"לא קיים", וזה הוא עצמו. התפיסה הזאת, אומר אליעד, עדיין מוגבלת מכיוון שעדיין יש בה את הנפרדות הזו, ולכן לא יכולה לתת תשובה אמיתית לשאלת הקיום.
אליעד משתמש בדוגמה של אדם שמדמיין את עצמו מוחק את קיומו, כמו אדם שמצייר קו מסביב לעצמו ומוחק אותו לאט לאט. בסופו של דבר, אפילו כשהאדם "נעלם", עדיין יש את אותו אדם שחושב על כך שהוא נעלם. אליעד מסביר שהבעיה המרכזית היא התחושה שיש "אני" ששואל האם "אני" קיים, ושכל ניסיון למחוק את ה"אני" עדיין משאיר איזו תודעה חושבת ומרגישה, כך שהקיום למעשה לא באמת נעלם.
האם אפשר לחשוב על אי - קיום?
אליעד מציין שקשה מאוד לחשוב על מצב של אי - קיום, כי ברגע שאדם חושב, הוא כבר מייצר קיום מסוים בתודעה שלו. אפילו כשאדם אומר לעצמו "אני לא קיים", הוא למעשה ממשיך להתקיים דרך המחשבה עצמה. ולכן, כדי להגיע למצב שבו האדם באמת מבין את מושג הקיום העצמי, עליו להכיר בכך שאפילו התפיסה שלו, התחושות שלו והמחשבות שלו יכולות להיות אשליה.
אליעד מדגים זאת בצורה מפורטת ואומר שאדם יכול להגיד לעצמו שאולי השכל שלו מתעתע בו לגמרי. הוא מסביר שאפילו המחשבה שהשכל מתעתע היא עדיין מחשבה שנמצאת בתוך השכל, ולכן קשה להגיע אל מחוץ לתודעה. אדם יכול להאמין ששום דבר לא אמיתי, אבל אז הוא עדיין נשאר בתוך ההפרדה הזו, משום שהאמונה עצמה היא עדיין תוצר של השכל שלו. לפי אליעד, הנקודה העמוקה ביותר היא להבין שאין אפילו את האופציה להגיד "אני חושב שזה ככה" או "אני חושב שזה אחרת". המצב הסופי הוא שהמציאות פשוט קיימת כפי שהיא, בלי שום מחשבה נוספת.
מהי התחושה של להגיע להכרה שאין לך זכות קיום?
אליעד מגדיר את ההכרה בכך שאין לאדם זכות קיום כהשפלה העצמית הגדולה ביותר. כאשר אדם מבין באמת שאין הפרדה בין "אני" לבין כל דבר אחר במציאות, הוא מאבד כל זכות קיום נפרדת. הוא אומר שזו ההשפלה האולטימטיבית, מפני שהיא שוללת כל קיום עצמאי לאדם. הוא ממשיל זאת לתחושת פחד קהל, שהיא הפחד שאנשים אחרים יגידו לך שאתה לא יודע, וכאן זה אפילו יותר עמוק מזה: האדם לא רק חושש מאנשים אחרים, אלא מבין שאין שום "אני" אמיתי בכלל שיכול לפחד, שהכל בעצם דמיוני.
איך אפשר להגיע להכרה מלאה של אי - קיום עצמי?
אליעד מסביר כיצד מגיעים למצב של אי - קיום מוחלט, ואומר שהדרך לכך היא לתרגל באופן יומיומי שאלות עמוקות יותר על הקיום. כל פעולה שאדם עושה ביום יום, כל מחשבה וכל רצון, יש לבדוק אם הם...
- האם אני קיים?
- מה זה אי קיום?
- האם השכל מתעתע בי?
- האם יש לי זכות קיום?
- איך להעלים את עצמי?
- איך להפסיק להרגיש מושפל?
- קיום עצמי מוחלט
050-3331-331