בהרצאה של אליעד כהן, עולה נושא מרכזי שקשור לרצון שלנו לתת. השאלה שואל האם כאשר אנחנו חושבים שאנחנו נותנים לאחרים, אנחנו לא בעצם רוצים לקבל משהו בתמורה? כלומר, האם הרצון שלנו לעזור ולתמוך בסובלים או באחרים הוא באמת פעולה של נתינה או שמא הוא נובע ממקום של רצון לקבל? אליעד מציע כי כל פעולה של נתינה, אם נבחן אותה לעומק, עשויה להיות גם מונעת מתוך רצון אישי של המעניק, ולא מתוך רצון טהור לעזור. לדוגמה, אדם עשוי לתרום כסף או זמן למישהו אחר, אך פעולה זו יכולה להיגרם מהצורך של אותו אדם לקבל הכרה או להרגיש טוב עם עצמו.
מהו "ביטול האגו" ומה הקשרו לתחושת הסיפוק?
האגו, כמו שמתאר אליעד כהן, הוא בעצם הגורם העמוק שמניע אותנו לבצע הרבה פעולות בחיים, אך רבות מהן נעשות ממקום של רגש אישי או של רצון להרגיש טוב עם עצמנו. אליעד מדבר על כך שברגע שאנחנו מצליחים "לבטל" את האגו, או לפחות להפחית את השפעתו על הפעולות שלנו, אנו יכולים לפתח את היכולת לבצע מעשים מתוך רצון אמיתי לתת ולא מתוך מניעים של קבלה אישית. ההבנה הזו, שבה לא כל דבר שאנחנו עושים צריך להיות עם ציפיות או תועלת אישית, עשויה לשחרר אותנו מהתחושות של חוסר סיפוק.
האם עשייה למען אחרים יכולה להיות גם עשייה למען עצמך?
נושא נוסף שנדון בהרצאה הוא השאלה אם עשייה למען אחרים היא בהכרח גם עשייה למען עצמך. אליעד טוען כי גם כאשר אנו פועלים כדי לעזור לאחרים, בסופו של דבר אנחנו לא חופשיים ממניע אישי. אפילו כאשר אנו מצהירים על עשייה למען מישהו אחר, הרבה פעמים היא נובעת מהמקום של רצון שלנו להרגיש טוב עם עצמנו או להרגיש שאנחנו חלק ממערכת חברתית תומכת. זהו סוג של אשליה שבה אנחנו מאמינים שאנחנו עוזרים לאחרים, אך למעשה אנחנו עושים את זה גם מתוך צורך אישי שלנו.
איך תופסות מחשבות על אחרים את תודעתנו?
ההרצאה נוגעת גם בקשר בין מחשבות על אחרים לבין המחשבות על עצמנו. אליעד מציין כי לפעמים אנחנו יכולים לחשוב על אחרים מתוך מניע של רצון טוב, אך פעמים רבות זה לא כך. למעשה, גם כאשר אנו מנסים להיות דואגים או אכפתיים כלפי אחרים, גם כאן המחשבה עשויה להיות במידה רבה ממקום של "אני" - כלומר, אני עושה זאת כי זה חשוב לי, או כי אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי. הבעיה עם זה היא שהאדם לא באמת מצליח להתנתק מהמניע האישי, ופעולתו, גם אם נראית כ"עזרה" לאחרים, נובעת למעשה מאותו הרצון לקבל או להרגיש טוב עם עצמו.
מהו המאבק הפנימי במחשבה של "רק לי מגיע"?
אחת התובנות המעמיקות שהוזכרו בהרצאה היא המחשבה הפנימית של "רק לי מגיע". אליעד מציין כי במידה רבה, כל אדם נלחם במחשבות כאלה או דומות, ולעיתים מדובר במאבק פנימי קשה. המחשבה הזו שגורמת לאדם להרגיש שהוא ראוי למשהו, לא בהכרח יוצרת מצב טוב או בריא עבורו, כי היא עלולה להוביל לתחושת חוסר סיפוק או אפילו תחושת נכות רגשית. כאשר אדם חושב כי "רק לי מגיע", הוא למעשה מציב את עצמו במקום גבוה יותר מאחרים, דבר שעשוי לגרום לתחושת ניכור ובדידות. השאלה שואל איך להתמודד עם מחשבה כזו שמובילה אותנו לפעול ממקום של אגו, ועד כמה זה אפשרי להפסיק להרגיש שזה רק אנחנו שזכאים למשהו.
למה חשוב לשחרר את המחשבות על מה שמגיע לנו?
בסופו של דבר, אליעד מציע שמימוש הרעיון של "רק לי מגיע" מוביל לתוצאות רגשיות שליליות, ולכן הוא ממליץ לפתח את היכולת לשחרר את המחשבות הללו. תהליך השחרור הזה לא תמיד פשוט, כי הוא דורש ממני לא לחשוב שאני המרכז של הכל, לא לשים את עצמי בעדיפות ראשונה בכל פעולה שאני עושה, ולא לחשוב שמה שאני עושה תמיד אמור להיות מונע ממני. בהצלחה בשחרור מהאגו הזה, אומר אליעד, אנו יכולים לחוות תחושת שמחה פנימית אמיתית, שהיא לא תלויה במשהו חיצוני.
- רצון לתת או רצון לקבל?
- ביטול האגו והיכולת לשחרר את הרצון האישי
- האם עשייה למען אחרים גם עשייה למען עצמך?
- המאבק הפנימי במחשבה של "רק לי מגיע"
- איך שחרור מהמחשבות על מה שמגיע לנו משפר את החיים?