הקבלה אומרת: תן לזולת כאילו נתת לעצמך עד שתבין שאתה וזולתך, אחד. ובעצם כמו שאיל אמר כאן, עד שאתה מבין שאתה לא נותן לזולת אלא לעצמך! פשוט לפי הקבלה, אני מניחה שהשיטה להגיע לשכל של האחדות היא דוקא דרך החוויה של עשיה בפועל, בקבוצה... וכאילו התבטלות בפני הרב והקבוצה, עד שתבין שאתה מתבטל בפני רצונות "אגואיסטים" שאתה מכיר בעצמך וכל רוכש הבנה שכל הרצונות שכאילו מחוץ לעצמך, הם שלך. והכל בתיקווה שתבין את האחדות של הכל.
אליעד נותן שיטה יותר מהירה שכלתנית להבין כנראה אותו דבר ואולי ההפך הוא הנכון? ככה אני מבינה הרגע.
אביבה: כמו בכל שיטה, קבלה, אליעד, ועוד רבים, כל עוד יש שניים יש סבל, העיניין אני מניחה הוא שהבנת הסבל, הבנת הנפרדות, מקלה על הסבל, עד הבנת האחדות במלואה. מהחוויה שלי במהלך שנים של לימוד קבלה, יש שם מן מרדף אחר "הלא נודע" המירדף הוא סבל עצום. המערכת שם הקבוצה הסביבה ממש במירדף. תחשבו שמיליון איש היו באים לשלומי הביתה ומדברים על השיטה של אליעד. נוצר לחץ פנימי להשיג... וזו החוויה שחוויתי שם.