וכאן אסביר, לגבי איך לדעת מה התקציב של הלקוח, כאשר מנהלים משא ומתן עם לקוח, או כאשר נמצאים באיתור צרכי הלקוח. וכאשר מדברים על התקציב של הלקוח, במובנים מסוימים יש כאן ניגוד אינטרסים בין המוכר לבין הקונה.

כי המוכר ירצה לדעת מה התקציב של הלקוח ממגוון של סיבות, לדוגמה כדי להתאים ללקוח את המוצר המתאים בטווח המחירים של התקציב של הלקוח. כגון לדוגמה שיש למוכר מספר מוצרים בטווחי מחיר שונים והוא ירצה לדעת אילו מוצרים להציע ללקוח, שיכולים להתאים ללקוח גם ביחס לטווח המחיר שיכול להתאים ללקוח.

וגם חשוב למוכר לדעת מה התקציב של הלקוח, כדי שאז יהיה אפשרי למקסם את המחיר של המכירה. כי הרבה פעמים אפשרי להתאים את המחיר של המוצר כלפי מעלה, אל התקציב של הלקוח. כי לפעמים המחיר גמיש ופתוח למשא ומתן, ואז המוכר רוצה לדעת מה התקציב של הלקוח, כדי להציע הצעת מחיר יותר גבוהה עבור הלקוח.

כי יש 2 סוגים מוצרים. יש מוצרים עם מחיר קבוע ושידוע לכל ושהמחיר לא נתון למשא ומתן, שאז ההבנה של מה התקציב של הלקוח, עשויה להשפיע רק על הניתוב של הלקוח אל המוצר שיכול להתאים לו. אבל יש גם מוצרים שהמחיר לא ידוע והוא כן גמיש ומשתנה. ושם אנחנו נרצה להתאים את המחיר של המוצר כלפי מעלה, עבור הלקוח.

יחד עם זאת, יש גם את הצד של הלקוח, שהוא חושש שאם המוכר ידע מה התקציב שלו, אז המוכר עשוי להעלות את המחיר של המוצר, בהתאם לתקציב של הלקוח. ולכן בדרך כלל הלקוח לא ירצה לחשוף למוכר את התקציב שלו. אז איך בעצם אפשרי לדעת מה התקציב של הלקוח בלי שהלקוח ירגיש מאויים?

והתשובה לכך היא, שאפשרי לנסות לנסח את השאלה לגבי התקציב של הלקוח, בצורה שהלקוח ירגיש לא מאויים מהשאלה. ואיך? כגון במקום לשאול את הלקוח "מה התקציב שלך" או "באיזה תקציב אתה מחפש" במקום זה אפשרי לשאול את הלקוח, "באיזה טווח מחירים אתה מחפש", "מה בערך התקציב שלך".

כאשר בעצם אנחנו מוסיפים את המילים "טווח" / "בערך" לשאלה, דהיינו, אנחנו רומזים ללקוח שהוא לא מחויב למחיר הזה ושזה מחיר גמיש. ואז הלקוח מרגיש פחות מאויים לענות לשאלה של מה טווח המחיר שלו, כי הוא מבין שהוא יכול לבקש הנחה / לבקש מחיר יותר זול. דהיינו, ניסוח של "אפשר אולי לשאול, באיזה בערך טווח מחיר יכול להתאים לך" וכיו"ב? ניסוח כזה פחות מרגיש מאיים ללקוח...