מדוע האדם סובל מכך שהוא לא רוצה להרגיש רע?

האדם סובל תמיד מכיוון שהוא אינו רוצה להרגיש רע. לכאורה מדובר ברעיון פשוט מאוד, אך דווקא הפשטות שלו יוצרת אצל אנשים בלבול. אליעד כהן מסביר כי שורש הסבל הוא תמיד באי - רצון של האדם להרגיש את מה שהוא מרגיש עכשיו. הסבל הוא תגובה להתנגדות של האדם למצב הנוכחי שלו, במיוחד כאשר מדובר ברגש או בתחושה לא נעימים.

אם אדם היה רוצה להרגיש רע, הוא לא היה סובל מכך. הסבל לא נובע מהרוע עצמו, אלא מהרצון של האדם להיפטר ממנו. במילים אחרות, אדם סובל לא מעצם הרע, אלא רק מההתנגדות הפנימית שלו לרע. ככל שאדם מנסה להימנע מהרע ומתחושת אי הנוחות, כך הוא מעצים את הסבל שלו, משום שההתנגדות עצמה יוצרת מאבק פנימי וכאב נוסף מעבר לכאב הראשוני.

האם יש מצב שבו האדם לא יסבול, למרות שהוא מרגיש רע?

אליעד מסביר, שכדי להבין לעומק את מקור הסבל, יש להתבונן בהבדל בין "להרגיש רע" לבין "לא לרצות להרגיש רע". להרגיש רע הוא מצב נתון, מצב של חוויה. לעומת זאת, "לא לרצות להרגיש רע" זו תגובה למצב הנתון. אם אדם היה מצליח לקבל באופן מלא את התחושה הרעה, לא הייתה נוצרת אצלו שום התנגדות פנימית ולכן לא היה סובל. המשמעות של הדברים היא שהסבל הוא למעשה תוצאה של תגובה ולא של המצב עצמו.

לדוגמה, אם לאדם כואב הראש והוא אינו רוצה להרגיש את כאב הראש, הוא יסבול פעמיים: פעם אחת מהכאב עצמו, ופעם נוספת מההתנגדות ומהרצון להיפטר מהכאב. אם הוא היה מקבל באופן מלא את הכאב, לא היה מתנגד אליו ולא היה סובל כלל. הכאב היה נשאר אך הסבל היה נעלם.

האם האדם יכול באמת לרצות להרגיש רע?

נשאלת השאלה, האם יכול להיות שאדם ירצה להרגיש רע ולא יסבול? אליעד מבהיר שבפועל אין באמת אדם שרוצה להרגיש רע במובן של העדפה ממשית לרע. אדם לא יכול לרצות באופן מודע ומוחלט להרגיש רע, משום שהטבע האנושי הוא כזה שתמיד מעדיף את הטוב ואת ההנאה על פני הכאב והסבל.

אבל במובן עמוק יותר, האדם יכול להגיע למצב תודעתי שבו הוא מקבל בשלמות את הרע, לא מתוך העדפה אלא מתוך הבנה והכרה עמוקה של המציאות כפי שהיא. במצב כזה האדם לא יסבול, לא משום שהוא "רוצה" את הרע במובן של העדפה, אלא משום שהוא אינו מתנגד לרע כלל.

מדוע ההתנגדות לרע יוצרת סבל כפול?

ההתנגדות לרע יוצרת סבל כפול בגלל שהאדם מוסיף כאב נוסף על הכאב הראשוני. הכאב הראשון הוא חוויית אי - הנעימות עצמה. הכאב השני הוא המאבק הפנימי והמלחמה מול המציאות הקיימת, כלומר, הכאב הנוסף נוצר כאשר האדם מנסה בכל הכוח לשנות את מה שהוא מרגיש עכשיו.

לדוגמה, אם האדם מרגיש בדידות, הוא סובל גם מהבדידות עצמה וגם מהמאבק שלו לנסות לשנות את ההרגשה של הבדידות. ככל שהוא יתנגד לבדידות וינסה לברוח ממנה, כך הסבל שלו יגבר. אם הוא היה מקבל את תחושת הבדידות במלואה ללא התנגדות, הוא היה חש רק את תחושת הבדידות עצמה, ללא הסבל הנוסף שמייצרת ההתנגדות.

איך ניתן להפסיק את הסבל לפי אליעד כהן?

כדי להפסיק את הסבל, אליעד כהן ממליץ להגיע להבנה עמוקה ואמיתית של מקור הסבל, שהיא ההבנה שהסבל נובע תמיד מההתנגדות לרע ולא מהרוע עצמו. ההכרה הפנימית כי כל סבל נוצר כתוצאה מההתנגדות ולא כתוצאה מהתחושה או מהמציאות עצמה, מאפשרת לאדם לפתח את היכולת לקבל באופן מלא ושלם כל תחושה וכל מצב.

כשאדם מגיע למצב שבו הוא מסוגל לקבל כל תחושה רעה כפי שהיא, ללא התנגדות פנימית, הסבל שלו ייעלם. החוויה עצמה לא חייבת להשתנות, אבל הסבל ייעלם לחלוטין כי אין שום מאבק פנימי ושום התנגדות.

האם קיימים אנשים שבאמת הגיעו למצב של חוסר סבל?

אליעד כהן מתאר מצב אידיאלי שבו אדם מגיע להכרה כזאת עמוקה ושלמה של המציאות, שאין בו שום התנגדות למציאות כפי שהיא. אדם כזה נמצא מעבר לסבל, כי הוא לא מתנגד לשום דבר. מצב כזה הוא תוצאה של הבנה מלאה ואמיתית של המציאות. אדם זה יחווה את כל סוגי התחושות, אבל לא יסבול כלל, מאחר שאין בו שום רצון לשנות או להימנע ממה שמתרחש.

לסיכום, הסיבה האמיתית לכך שהאדם סובל היא תמיד ההתנגדות למצב הקיים, ולא המצב עצמו. כאשר האדם מבין זאת לעומק ומצליח להגיע לקבלה מלאה ושלמה של המציאות, הוא משתחרר מהסבל באופן סופי ומוחלט.