לתת ולקבל, נתינה וקבלה, רצון לתת כמו מלך, רצון לתת כמו עבד, רצון לקבל כמו מלק, רצון לקבל כמו עבד, לא מרגיש בנוח לקבל, לא מרגיש בנוח לתת, רצון לתת מתוך חוזקה, רצון לתת מתוך חולשה, רצון לקבל מתוך חוזקה, רצון לקבל מתוך חולשה
מה ההבדל בין נתינה וקבלה מתוך חוזקה לבין נתינה וקבלה מתוך חולשה?
אליעד כהן מסביר שהפעולות של נתינה וקבלה אינן מסתכמות רק בעצם הפעולה הפיזית עצמה, אלא במצב התודעתי והרגשי שבו האדם נמצא בעת ביצוען. הוא מבחין בין שני מצבים עיקריים של נתינה וקבלה: מצב של
חוזק
שנקרא גם "כמו מלך", ומצב של
חולשה
שנקרא גם "כמו עבד". כל אדם יכול לחוות נתינה וקבלה בשני מצבים אלו, והתפיסה הפנימית שלו היא זו שתקבע אם יחווה סיפוק והעצמה, או תסכול ומועקה.
מהי נתינה מתוך חוזק ("כמו מלך")?
אליעד מבהיר שנתינה מתוך חוזק מתרחשת כאשר האדם מרגיש שיש לו שפע בלתי מוגבל, ולכן הוא מעניק בקלות ומתוך תחושת עוצמה. לדוגמה, אדם שיש לו הרבה כסף, זמן או אנרגיה, נותן לאחרים בקלות, בלי להרגיש שחסר לו. כשהוא מעניק משהו לאחרים, הוא חש סיפוק והנאה מכך שהוא יכול להרשות לעצמו לתת. התחושה במצב הזה היא תחושת שליטה, שפע ועצמאות. האדם מרגיש כמו מלך שמחלק אוצרות לנתיניו, מתוך ידיעה ברורה שהנתינה לא תפגע בו ולא תחסר ממנו דבר.
מהי נתינה מתוך חולשה ("כמו עבד")?
לעומת זאת, נתינה מתוך חולשה מתרחשת כאשר האדם נותן לא מתוך רצון פנימי אמיתי, אלא מתוך תחושת כפייה, לחץ, חובה או חוסר ברירה. האדם במצב זה מרגיש כאילו הוא עבד שנאלץ לוותר על משאביו, זמנו או כוחותיו מבלי שבחר בכך באמת. למשל, אדם שעוזר לאחרים רק כי הוא מפחד לומר לא, או מרגיש ש"אם לא ייתן יחשבו עליו דברים רעים". במצב כזה, הנתינה אינה יוצרת סיפוק, אלא תחושה של ניצול ותסכול, כאילו לוקחים ממנו בכוח או שהוא חייב לתת למרות שהדבר אינו מתאים לו.
האם המלך הוא בעיקר נותן או מקבל?
אליעד מציג שתי פרספקטיבות הפוכות לגבי תפקיד המלך. מצד אחד, המלך מתואר כמי שיש לו שפע רב והוא מעניק לאחרים, ולכן הוא מזוהה עם נתינה אינסופית מתוך כוח ועוצמה. מצד שני, ניתן לראות שהמלך הוא למעשה זה שמקבל הכי הרבה: הוא מקבל מיסים, שירותים, כבוד, והערצה מנתיניו. במובן הזה, המלך חווה את עצמו דווקא כמקבל. אך קבלה זו היא גם כן ממקום של חוזקה, כי הוא מקבל מתוך מעמד גבוה, מתוך תחושה שזה מגיע לו, ולכן הקבלה אינה מחלישה אותו אלא דווקא מחזקת את מעמדו ומעצימה אותו.
מדוע העבד יכול להיתפס דווקא כנותן ולא כמי שמקבל?
אליעד מבהיר שהעבד נתפס לעיתים קרובות כמי שנותן הכי הרבה, אך עושה זאת מתוך תחושת אילוץ וכפייה. הוא אינו מעניק מתוך שפע פנימי, אלא מתוך תחושה של חולשה וחוסר ברירה. העבד חייב לתת את כוחו, זמנו ומשאביו לאחרים (בעיקר למלך), ולכן הנתינה שלו נתפסת ככואבת, מתישה ומחלישה. הוא לא בוחר לתת מרצון אמיתי, אלא מחויב לעשות זאת, ולכן הוא חווה את הנתינה כחולשה וכעבדות.
כיצד קבלה יכולה להיחוות כתחושת חוזק או חולשה?
קבלה מתוך חוזקה מתבטאת בכך שהאדם נהנה לקבל עזרה או מתנה, מתוך הרגשה ש"מגיע לי" או שזה דבר טבעי ונורמלי עבורו. הוא אינו חש מבוכה או אשמה, אלא דווקא הנאה וסיפוק מכך שהעולם או הסביבה דואגים לו. הוא חש מלך המקבל שפע מהסביבה שלו, מתוך ידיעה שהדבר אינו מפחית מערכו אלא מחזק אותו.
לעומת זאת, קבלה מתוך חולשה היא כאשר האדם מרגיש מבוכה, בושה או חוסר ערך כאשר הוא מקבל משהו. הוא חש תלוי, חלש, וקבצן. לדוגמה, אדם שמרגיש רע לקבל עזרה כי הוא חושש שיראו אותו כנזקק או חלש, ולכן הוא נמנע מלקבל או חש אי - נוחות גדולה כשהוא מקבל. במצב כזה, הקבלה הופכת אותו לחלש ופגיעה, ומייצרת תחושת נחיתות ותלות.
האם אפשר לבחור כיצד לחוות נתינה וקבלה?
אליעד מדגיש שכן, כל אדם יכול, לפחות ברמה מסוימת, לבחור כיצד לחוות את פעולת הנתינה או הקבלה. ההחלטה האם לתת או לקבל מתוך חוזקה או חולשה תלויה בעיקר בתודעה ובהרגשה הפנימית של האדם. אם האדם שם לב לתחושה הפנימית שלו, הוא יכול לזהות האם הוא מעניק בשמחה ומתוך תחושת שפע, או שהוא נותן מתוך לחץ, פחד או אילוץ. באותו האופן, הוא יכול לבדוק אם הוא מסוגל לקבל בצורה נעימה ומעצימה, או שהוא נמנע לקבל בגלל פחד מתלות או תחושת בושה.
המסר המרכזי שאליעד מעביר הוא המודעות למקום הפנימי שממנו האדם פועל. כאשר אדם פועל מתוך תחושת שפע וחוזק פנימי, הנתינה והקבלה יהיו חוויות מעצימות, נעימות ומלאות משמעות. כשהוא פועל מתוך חולשה או תחושת חסר, כל פעולה, בין אם נתינה ובין אם קבלה, תהפוך לחוויה שלילית, מכאיבה או מתסכלת.
לכן, מומלץ לכל אדם לבדוק עם עצמו לעומק מאיזו נקודה פנימית הוא פועל, ולנסות להתחבר לרגשות של שפע, עוצמה ובחירה חופשית בכל מעשה נתינה וקבלה.
אליעד כהן מסביר שהפעולות של נתינה וקבלה אינן מסתכמות רק בעצם הפעולה הפיזית עצמה, אלא במצב התודעתי והרגשי שבו האדם נמצא בעת ביצוען. הוא מבחין בין שני מצבים עיקריים של נתינה וקבלה: מצב של
חוזק
שנקרא גם "כמו מלך", ומצב של
חולשה
שנקרא גם "כמו עבד". כל אדם יכול לחוות נתינה וקבלה בשני מצבים אלו, והתפיסה הפנימית שלו היא זו שתקבע אם יחווה סיפוק והעצמה, או תסכול ומועקה.
מהי נתינה מתוך חוזק ("כמו מלך")?
אליעד מבהיר שנתינה מתוך חוזק מתרחשת כאשר האדם מרגיש שיש לו שפע בלתי מוגבל, ולכן הוא מעניק בקלות ומתוך תחושת עוצמה. לדוגמה, אדם שיש לו הרבה כסף, זמן או אנרגיה, נותן לאחרים בקלות, בלי להרגיש שחסר לו. כשהוא מעניק משהו לאחרים, הוא חש סיפוק והנאה מכך שהוא יכול להרשות לעצמו לתת. התחושה במצב הזה היא תחושת שליטה, שפע ועצמאות. האדם מרגיש כמו מלך שמחלק אוצרות לנתיניו, מתוך ידיעה ברורה שהנתינה לא תפגע בו ולא תחסר ממנו דבר.
מהי נתינה מתוך חולשה ("כמו עבד")?
לעומת זאת, נתינה מתוך חולשה מתרחשת כאשר האדם נותן לא מתוך רצון פנימי אמיתי, אלא מתוך תחושת כפייה, לחץ, חובה או חוסר ברירה. האדם במצב זה מרגיש כאילו הוא עבד שנאלץ לוותר על משאביו, זמנו או כוחותיו מבלי שבחר בכך באמת. למשל, אדם שעוזר לאחרים רק כי הוא מפחד לומר לא, או מרגיש ש"אם לא ייתן יחשבו עליו דברים רעים". במצב כזה, הנתינה אינה יוצרת סיפוק, אלא תחושה של ניצול ותסכול, כאילו לוקחים ממנו בכוח או שהוא חייב לתת למרות שהדבר אינו מתאים לו.
האם המלך הוא בעיקר נותן או מקבל?
אליעד מציג שתי פרספקטיבות הפוכות לגבי תפקיד המלך. מצד אחד, המלך מתואר כמי שיש לו שפע רב והוא מעניק לאחרים, ולכן הוא מזוהה עם נתינה אינסופית מתוך כוח ועוצמה. מצד שני, ניתן לראות שהמלך הוא למעשה זה שמקבל הכי הרבה: הוא מקבל מיסים, שירותים, כבוד, והערצה מנתיניו. במובן הזה, המלך חווה את עצמו דווקא כמקבל. אך קבלה זו היא גם כן ממקום של חוזקה, כי הוא מקבל מתוך מעמד גבוה, מתוך תחושה שזה מגיע לו, ולכן הקבלה אינה מחלישה אותו אלא דווקא מחזקת את מעמדו ומעצימה אותו.
מדוע העבד יכול להיתפס דווקא כנותן ולא כמי שמקבל?
אליעד מבהיר שהעבד נתפס לעיתים קרובות כמי שנותן הכי הרבה, אך עושה זאת מתוך תחושת אילוץ וכפייה. הוא אינו מעניק מתוך שפע פנימי, אלא מתוך תחושה של חולשה וחוסר ברירה. העבד חייב לתת את כוחו, זמנו ומשאביו לאחרים (בעיקר למלך), ולכן הנתינה שלו נתפסת ככואבת, מתישה ומחלישה. הוא לא בוחר לתת מרצון אמיתי, אלא מחויב לעשות זאת, ולכן הוא חווה את הנתינה כחולשה וכעבדות.
כיצד קבלה יכולה להיחוות כתחושת חוזק או חולשה?
קבלה מתוך חוזקה מתבטאת בכך שהאדם נהנה לקבל עזרה או מתנה, מתוך הרגשה ש"מגיע לי" או שזה דבר טבעי ונורמלי עבורו. הוא אינו חש מבוכה או אשמה, אלא דווקא הנאה וסיפוק מכך שהעולם או הסביבה דואגים לו. הוא חש מלך המקבל שפע מהסביבה שלו, מתוך ידיעה שהדבר אינו מפחית מערכו אלא מחזק אותו.
לעומת זאת, קבלה מתוך חולשה היא כאשר האדם מרגיש מבוכה, בושה או חוסר ערך כאשר הוא מקבל משהו. הוא חש תלוי, חלש, וקבצן. לדוגמה, אדם שמרגיש רע לקבל עזרה כי הוא חושש שיראו אותו כנזקק או חלש, ולכן הוא נמנע מלקבל או חש אי - נוחות גדולה כשהוא מקבל. במצב כזה, הקבלה הופכת אותו לחלש ופגיעה, ומייצרת תחושת נחיתות ותלות.
האם אפשר לבחור כיצד לחוות נתינה וקבלה?
אליעד מדגיש שכן, כל אדם יכול, לפחות ברמה מסוימת, לבחור כיצד לחוות את פעולת הנתינה או הקבלה. ההחלטה האם לתת או לקבל מתוך חוזקה או חולשה תלויה בעיקר בתודעה ובהרגשה הפנימית של האדם. אם האדם שם לב לתחושה הפנימית שלו, הוא יכול לזהות האם הוא מעניק בשמחה ומתוך תחושת שפע, או שהוא נותן מתוך לחץ, פחד או אילוץ. באותו האופן, הוא יכול לבדוק אם הוא מסוגל לקבל בצורה נעימה ומעצימה, או שהוא נמנע לקבל בגלל פחד מתלות או תחושת בושה.
המסר המרכזי שאליעד מעביר הוא המודעות למקום הפנימי שממנו האדם פועל. כאשר אדם פועל מתוך תחושת שפע וחוזק פנימי, הנתינה והקבלה יהיו חוויות מעצימות, נעימות ומלאות משמעות. כשהוא פועל מתוך חולשה או תחושת חסר, כל פעולה, בין אם נתינה ובין אם קבלה, תהפוך לחוויה שלילית, מכאיבה או מתסכלת.
לכן, מומלץ לכל אדם לבדוק עם עצמו לעומק מאיזו נקודה פנימית הוא פועל, ולנסות להתחבר לרגשות של שפע, עוצמה ובחירה חופשית בכל מעשה נתינה וקבלה.
- איך להרגיש חופש נתינה גם כשנדמה שנותנים ממקום של חסר?
- כיצד לפתח תחושת שפע פנימית במצבי קבלה ונתינה?
- האם קבלת עזרה מאחרים מצביעה בהכרח על חולשה?
- מה עושים כשההרגשה היא שנותנים יותר מדי ונוצרת תחושת ניצול?
- איך לאזן בין נתינה לקבלה בחיי היומיום?
למה חשוב להבין את הרעיון של נתינה וקבלה מנקודת חוזק או חולשה?
בהסבר מודגש שפעולת הנתינה או הקבלה יכולה להיעשות מתוך שתי עמדות פנימיות שונות: עמדת חוזקה ועמדת חולשה. כאשר אדם נותן או מקבל, הוא יכול להרגיש או כמו "מלך" שיש לו שפע ויכולת לתת או לקבל מתוך עוצמה, או כמו "עבד" שמרגיש שנמצא בחסר ושהוא חייב לתת או תלוי במה שהוא מקבל. הרעיון המרכזי הוא שהחוויה הרגשית בעת נתינה או קבלה אינה תלויה רק בפעולה עצמה, אלא גם בתחושה הפנימית של האדם - האם הוא חש שפע וכוח, או שהוא מרגיש חלש וחסר.
מהי נתינה "כמו מלך" לעומת נתינה "כמו עבד"?
יש שני אופני נתינה אפשריים:
1. נתינה "כמו מלך": אדם שמרגיש שיש לו הרבה - עודף של שפע, של זמן, של יכולות - ולכן הוא חולק את מה שיש לו מתוך תחושת עוצמה. הוא מרגיש שהוא מעניק לאחרים כי הוא מסוגל לכך בקלות, כאילו יש לו שפע בלתי מוגבל. בתחושה זו, הנתינה נתפסת כהזדמנות לבטא מלכותיות וכוח.
2. נתינה "כמו עבד": אדם שעשוי לתת ממקום של חסר או תלות, ומתוך כך לחוות שהנתינה נכפית עליו. הוא מרגיש שמנצלים אותו, שהוא נדרש לתת למרות שהוא אינו מרגיש חזק או בעל שפע. במקום שהנתינה תחזק אותו, היא יוצרת אצלו תחושה של חולשה, ואולי אף מועקה, כאילו "שודדים" אותו או משתמשים בו.
איך אפשר לראות את המלך גם כמי שמקבל?
למרות שהמלך מתואר כמי שיש לו שפע וכוח, ישנה פרספקטיבה שבה המלך הוא דווקא זה שמקבל הכי הרבה. עבדים או נתינים עובדים למענו ונותנים לו מסים ושירותים שונים. במובן זה, המלך חווה קבלה מרובה מן הסביבה. הוא מרגיש חזק ושולט, כי כל הזמן אחרים מביאים לו.
מדוע עבד יכול להיתפס כמי שמעניק ולא כמי שמקבל?
מצד אחר, העבד עשוי להיתפס כמי שנותן בכפייה. הוא אינו בעל הרכוש או מקור השפע, אך הוא נדרש לתת למלך את זמנו, את משאביו או את רכושו. לכן הוא מרגיש חלש, כי הוא נותן מתוך חוסר ברירה. בניגוד לנתינה מתוך עוצמה שבה אדם בוחר לתת, לעבד אין ברירה אלא לתת.
איך נתינה וקבלה מתקשרות לתחושת עוצמה או חולשה?
בשני המקרים של נתינה וקבלה, התחושה הפנימית יכולה להשתנות:
- נתינה ממקום של חוזק: "יש לי שפע לתת, ואני עושה זאת בשמחה."
- נתינה ממקום של חולשה: "מנצלים אותי, לוקחים ממני בכוח או מחוסר ברירה."
- קבלה ממקום של חוזק: "אני מקבל כי אני מלך, מגיע לי, וזה מגביר את תחושת העוצמה שלי."
- קבלה ממקום של חולשה: "אני מקבל כי אני תלוי, אני נזקק, אני קבצן."
האם אפשר לבחור כיצד לחוות נתינה וקבלה?
המסקנה היא שכל אדם יכול לבחון את החוויה הפנימית שלו. נתינה עשויה להיות חוויה נפלאה ומעצימה אם האדם מרגיש שיש לו מה לתת, ושהוא עושה זאת בשמחה ומתוך בחירה חופשית. לעומת זאת, אותה פעולה יכולה להרגיש כמו הקרבה או ניצול אם האדם רואה בה חובה או חולשה. גם קבלה יכולה להעניק תחושה של מלכות, כאשר אדם נהנה לקבל ומתמלא הערכה על מה שהוענק לו, או שהיא עלולה לגרום לתחושת בושה אם הוא מרגיש קבצן ותלוי באחרים.
מה המסקנה העיקרית לגבי נתינה וקבלה?
נתינה וקבלה אינן פעולות טכניות בלבד. מדובר גם על מצב תודעתי ורגשי. אדם יכול לבחור, לפחות במידה מסוימת, אם להרגיש כמו מלך או כמו עבד בכל פעולת נתינה או קבלה. ההמלצה העולה מההרצאה היא לשים לב למקום הפנימי שממנו פועלים - האם הוא של שפע וחוזק או של חסר וחולשה - ולנסות להתחבר לנתינה ולקבלה מתוך תחושת חוזק, שמחה ובחירה מודעת.
בהסבר מודגש שפעולת הנתינה או הקבלה יכולה להיעשות מתוך שתי עמדות פנימיות שונות: עמדת חוזקה ועמדת חולשה. כאשר אדם נותן או מקבל, הוא יכול להרגיש או כמו "מלך" שיש לו שפע ויכולת לתת או לקבל מתוך עוצמה, או כמו "עבד" שמרגיש שנמצא בחסר ושהוא חייב לתת או תלוי במה שהוא מקבל. הרעיון המרכזי הוא שהחוויה הרגשית בעת נתינה או קבלה אינה תלויה רק בפעולה עצמה, אלא גם בתחושה הפנימית של האדם - האם הוא חש שפע וכוח, או שהוא מרגיש חלש וחסר.
מהי נתינה "כמו מלך" לעומת נתינה "כמו עבד"?
יש שני אופני נתינה אפשריים:
1. נתינה "כמו מלך": אדם שמרגיש שיש לו הרבה - עודף של שפע, של זמן, של יכולות - ולכן הוא חולק את מה שיש לו מתוך תחושת עוצמה. הוא מרגיש שהוא מעניק לאחרים כי הוא מסוגל לכך בקלות, כאילו יש לו שפע בלתי מוגבל. בתחושה זו, הנתינה נתפסת כהזדמנות לבטא מלכותיות וכוח.
2. נתינה "כמו עבד": אדם שעשוי לתת ממקום של חסר או תלות, ומתוך כך לחוות שהנתינה נכפית עליו. הוא מרגיש שמנצלים אותו, שהוא נדרש לתת למרות שהוא אינו מרגיש חזק או בעל שפע. במקום שהנתינה תחזק אותו, היא יוצרת אצלו תחושה של חולשה, ואולי אף מועקה, כאילו "שודדים" אותו או משתמשים בו.
איך אפשר לראות את המלך גם כמי שמקבל?
למרות שהמלך מתואר כמי שיש לו שפע וכוח, ישנה פרספקטיבה שבה המלך הוא דווקא זה שמקבל הכי הרבה. עבדים או נתינים עובדים למענו ונותנים לו מסים ושירותים שונים. במובן זה, המלך חווה קבלה מרובה מן הסביבה. הוא מרגיש חזק ושולט, כי כל הזמן אחרים מביאים לו.
מדוע עבד יכול להיתפס כמי שמעניק ולא כמי שמקבל?
מצד אחר, העבד עשוי להיתפס כמי שנותן בכפייה. הוא אינו בעל הרכוש או מקור השפע, אך הוא נדרש לתת למלך את זמנו, את משאביו או את רכושו. לכן הוא מרגיש חלש, כי הוא נותן מתוך חוסר ברירה. בניגוד לנתינה מתוך עוצמה שבה אדם בוחר לתת, לעבד אין ברירה אלא לתת.
איך נתינה וקבלה מתקשרות לתחושת עוצמה או חולשה?
בשני המקרים של נתינה וקבלה, התחושה הפנימית יכולה להשתנות:
- נתינה ממקום של חוזק: "יש לי שפע לתת, ואני עושה זאת בשמחה."
- נתינה ממקום של חולשה: "מנצלים אותי, לוקחים ממני בכוח או מחוסר ברירה."
- קבלה ממקום של חוזק: "אני מקבל כי אני מלך, מגיע לי, וזה מגביר את תחושת העוצמה שלי."
- קבלה ממקום של חולשה: "אני מקבל כי אני תלוי, אני נזקק, אני קבצן."
האם אפשר לבחור כיצד לחוות נתינה וקבלה?
המסקנה היא שכל אדם יכול לבחון את החוויה הפנימית שלו. נתינה עשויה להיות חוויה נפלאה ומעצימה אם האדם מרגיש שיש לו מה לתת, ושהוא עושה זאת בשמחה ומתוך בחירה חופשית. לעומת זאת, אותה פעולה יכולה להרגיש כמו הקרבה או ניצול אם האדם רואה בה חובה או חולשה. גם קבלה יכולה להעניק תחושה של מלכות, כאשר אדם נהנה לקבל ומתמלא הערכה על מה שהוענק לו, או שהיא עלולה לגרום לתחושת בושה אם הוא מרגיש קבצן ותלוי באחרים.
מה המסקנה העיקרית לגבי נתינה וקבלה?
נתינה וקבלה אינן פעולות טכניות בלבד. מדובר גם על מצב תודעתי ורגשי. אדם יכול לבחור, לפחות במידה מסוימת, אם להרגיש כמו מלך או כמו עבד בכל פעולת נתינה או קבלה. ההמלצה העולה מההרצאה היא לשים לב למקום הפנימי שממנו פועלים - האם הוא של שפע וחוזק או של חסר וחולשה - ולנסות להתחבר לנתינה ולקבלה מתוך תחושת חוזק, שמחה ובחירה מודעת.
- איך להרגיש חופש נתינה גם כשנדמה שנותנים ממקום של חסר
- כיצד לפתח תחושת שפע פנימית במצבי קבלה ונתינה
- האם קבלת עזרה מאחרים מצביעה בהכרח על חולשה
- מה עושים כשההרגשה היא שנותנים יותר מדי ונוצרת תחושת ניצול
- איך לאזן בין נתינה לקבלה בחיי היומיום