האגו, הכל מאלוהים, האם צריך להעלים את האגו, למה אי אפשר להעלים את האגו
למה אי אפשר באמת להעלים את האגו?
אליעד כהן מסביר את המושג "אגו" בהקשר של האחדות והנפרדות, ומדוע למעשה לא ניתן להעלים את האגו לחלוטין. ראשית, יש להבין את ההבדל בין מצב של אחדות לבין מצב של נפרדות. במצב של אחדות, אין דבר שהוא "אני" או "לא אני", מכיוון שהכל אחד. כלומר, כל תפיסה של עצמי או של אגו מתבטלת מראש, כי באחדות אין הפרדה ואין שום אפשרות להעלים משהו שכבר אינו קיים מלכתחילה.
אך האדם הממוצע חי במצב של נפרדות, שבו הוא מזהה עצמו כישות נפרדת, בעלת רצונות, מחשבות ואישיות ייחודית. בתוך הנפרדות הזו קיים האגו, התחושה שיש משהו שנקרא "אני" שמנוגד לאחרים או לעולם. אליעד מסביר שאנשים רבים מנסים להתמודד עם האגו שלהם על ידי כך שהם מנסים להרגיש שהם "אפס", שאין להם חשיבות, שהכל מאלוהים, או שהכל אחד ואין להם קיום ממשי עצמאי. אבל הניסיון הזה, לדבריו של אליעד, נדון לכישלון מראש.
מדוע ניסיון להיות אפס מחזק את האגו?
כאשר אדם מנסה להרגיש שהוא אפס, שהוא חסר ערך או שאין לו שום חשיבות, הוא בעצם יוצר מצב הפוך מהכוונה המקורית. אליעד מסביר שהאדם שעושה זאת מפתח סוג חדש של אגו, כזה שמתגאה בענווה שלו או בהיעדר החשיבות שלו. כלומר, האדם אומר לעצמו: "תראו כמה אני חסר אגו, תראו כמה אני עניו, " ובכך הוא יוצר תחושת עליונות מוסתרת דווקא מתוך הניסיון להיות "כלום".
האדם מתמקד כל הזמן בהוכחה לעצמו שהוא אפס, הוא חושב על כך שהוא לא קיים, אבל עצם ההתעסקות וההוכחה התמידית הזו מעידה על כך שהוא מאוד קיים, כי אחרת הוא לא היה עסוק כל כך בלהוכיח לעצמו שהוא אפס. במילים אחרות, עצם הניסיון להעלים את האגו או להיות חסר אגו מחזק את התחושה שיש משהו שיש להעלים, וכך האדם דווקא מחזק את קיומו של האגו במקום להחליש אותו.
למה ההבנה שהכל מאלוהים לא מעלימה את האגו?
אליעד מתייחס גם לרעיון הנפוץ שהכל מאלוהים, שהכל הוא ביטוי של אותה אחדות אלוהית. אנשים אומרים לעצמם שהם מאמינים שהכל מאלוהים ושהכל מושלם כפי שהוא, ולכן הם חושבים שאין להם אגו כי הם מאמינים שהכל מנוהל מלמעלה ואין להם שליטה עצמאית. אבל אליעד מסביר שההבנה הזו היא רק שכלית ולא אובייקטיבית. זה שהאדם חושב שהכל מאלוהים, זה עדיין מחשבה שנמצאת אצלו באופן סובייקטיבי. ההבנה הזאת היא לא האמת המוחלטת, היא עדיין נמצאת בתחום הנפרדות והאגו. האדם חושב: "אני מבין שהכל מאלוהים", אך עצם האמירה הזו היא כבר נפרדות ולא אחדות.
למה התהליך של העלמת האגו הוא תמיד סובייקטיבי ולא אובייקטיבי?
אליעד מדגיש שהדרך שבה אנשים מנסים להשתחרר מהאגו היא סובייקטיבית. כלומר, התהליך שבו אדם מחליט לנסות להעלים את האגו או להרגיש אחד עם העולם, מתרחש רק ברמה התודעתית - אישית ולא ברמה של המציאות עצמה. המציאות לא משתנה בעקבות ההחלטה של האדם להעלים את האגו. התהליך הזה מתרחש בתודעתו של האדם בלבד, ולכן הוא אינו יכול להפוך למשהו מוחלט או אובייקטיבי.
הרעיון המרכזי שאליעד מביא הוא שכל ניסיון מודע להעלים את האגו הוא בעצמו ביטוי של האגו. כל עוד האדם מנסה באופן פעיל להעלים משהו, הוא מנציח את הנפרדות שבבסיס המחשבה הזאת. אילו האדם היה באמת במצב של אחדות מוחלטת, הוא לא היה חושב בכלל שיש משהו שצריך להעלים, כי לא היה לו מושג על נפרדות או על אגו מלכתחילה.
לסיכום, אליעד כהן מסביר שהאגו אינו יכול באמת להיעלם, כי הניסיון להעלים אותו תמיד מגיע מנקודת מבט של נפרדות, ולכן מחזק את האגו עצמו. התהליך כולו סובייקטיבי ואינו יכול להפוך למצב אובייקטיבי או מוחלט.
אליעד כהן מסביר את המושג "אגו" בהקשר של האחדות והנפרדות, ומדוע למעשה לא ניתן להעלים את האגו לחלוטין. ראשית, יש להבין את ההבדל בין מצב של אחדות לבין מצב של נפרדות. במצב של אחדות, אין דבר שהוא "אני" או "לא אני", מכיוון שהכל אחד. כלומר, כל תפיסה של עצמי או של אגו מתבטלת מראש, כי באחדות אין הפרדה ואין שום אפשרות להעלים משהו שכבר אינו קיים מלכתחילה.
אך האדם הממוצע חי במצב של נפרדות, שבו הוא מזהה עצמו כישות נפרדת, בעלת רצונות, מחשבות ואישיות ייחודית. בתוך הנפרדות הזו קיים האגו, התחושה שיש משהו שנקרא "אני" שמנוגד לאחרים או לעולם. אליעד מסביר שאנשים רבים מנסים להתמודד עם האגו שלהם על ידי כך שהם מנסים להרגיש שהם "אפס", שאין להם חשיבות, שהכל מאלוהים, או שהכל אחד ואין להם קיום ממשי עצמאי. אבל הניסיון הזה, לדבריו של אליעד, נדון לכישלון מראש.
מדוע ניסיון להיות אפס מחזק את האגו?
כאשר אדם מנסה להרגיש שהוא אפס, שהוא חסר ערך או שאין לו שום חשיבות, הוא בעצם יוצר מצב הפוך מהכוונה המקורית. אליעד מסביר שהאדם שעושה זאת מפתח סוג חדש של אגו, כזה שמתגאה בענווה שלו או בהיעדר החשיבות שלו. כלומר, האדם אומר לעצמו: "תראו כמה אני חסר אגו, תראו כמה אני עניו, " ובכך הוא יוצר תחושת עליונות מוסתרת דווקא מתוך הניסיון להיות "כלום".
האדם מתמקד כל הזמן בהוכחה לעצמו שהוא אפס, הוא חושב על כך שהוא לא קיים, אבל עצם ההתעסקות וההוכחה התמידית הזו מעידה על כך שהוא מאוד קיים, כי אחרת הוא לא היה עסוק כל כך בלהוכיח לעצמו שהוא אפס. במילים אחרות, עצם הניסיון להעלים את האגו או להיות חסר אגו מחזק את התחושה שיש משהו שיש להעלים, וכך האדם דווקא מחזק את קיומו של האגו במקום להחליש אותו.
למה ההבנה שהכל מאלוהים לא מעלימה את האגו?
אליעד מתייחס גם לרעיון הנפוץ שהכל מאלוהים, שהכל הוא ביטוי של אותה אחדות אלוהית. אנשים אומרים לעצמם שהם מאמינים שהכל מאלוהים ושהכל מושלם כפי שהוא, ולכן הם חושבים שאין להם אגו כי הם מאמינים שהכל מנוהל מלמעלה ואין להם שליטה עצמאית. אבל אליעד מסביר שההבנה הזו היא רק שכלית ולא אובייקטיבית. זה שהאדם חושב שהכל מאלוהים, זה עדיין מחשבה שנמצאת אצלו באופן סובייקטיבי. ההבנה הזאת היא לא האמת המוחלטת, היא עדיין נמצאת בתחום הנפרדות והאגו. האדם חושב: "אני מבין שהכל מאלוהים", אך עצם האמירה הזו היא כבר נפרדות ולא אחדות.
למה התהליך של העלמת האגו הוא תמיד סובייקטיבי ולא אובייקטיבי?
אליעד מדגיש שהדרך שבה אנשים מנסים להשתחרר מהאגו היא סובייקטיבית. כלומר, התהליך שבו אדם מחליט לנסות להעלים את האגו או להרגיש אחד עם העולם, מתרחש רק ברמה התודעתית - אישית ולא ברמה של המציאות עצמה. המציאות לא משתנה בעקבות ההחלטה של האדם להעלים את האגו. התהליך הזה מתרחש בתודעתו של האדם בלבד, ולכן הוא אינו יכול להפוך למשהו מוחלט או אובייקטיבי.
הרעיון המרכזי שאליעד מביא הוא שכל ניסיון מודע להעלים את האגו הוא בעצמו ביטוי של האגו. כל עוד האדם מנסה באופן פעיל להעלים משהו, הוא מנציח את הנפרדות שבבסיס המחשבה הזאת. אילו האדם היה באמת במצב של אחדות מוחלטת, הוא לא היה חושב בכלל שיש משהו שצריך להעלים, כי לא היה לו מושג על נפרדות או על אגו מלכתחילה.
לסיכום, אליעד כהן מסביר שהאגו אינו יכול באמת להיעלם, כי הניסיון להעלים אותו תמיד מגיע מנקודת מבט של נפרדות, ולכן מחזק את האגו עצמו. התהליך כולו סובייקטיבי ואינו יכול להפוך למצב אובייקטיבי או מוחלט.
- איך אפשר להעלים את האגו?
- מהי נפרדות ואחדות?
- למה האגו לא נעלם לעולם?
- מהי תודעה סובייקטיבית?
- איך האגו מחוזק על ידי ענווה מזויפת?
- מה המשמעות של הכל מאלוהים?
050-3331-331