8:45חוסר התמדה, חוסר מוטיבציה, לא מצליח להתמיד, לעשות הפסקה, חסרונות ויתרונות בכל דבר, דבקות במטרה, להתמיד במטרה, קושי להתמיד, מתקשה להתמיד, מטרות ויעדים, הצבת מטרות
מדוע אנשים מפסיקים פעולות למרות שהן מעניינות אותם?
אליעד כהן מסביר בהרחבה מדוע אנשים מוצאים את עצמם במצבים של חוסר התמדה וחוסר מוטיבציה, אפילו כאשר הם מתעסקים בפעילויות שמעניינות אותם בתחילה. לדבריו, הסיבה המרכזית לכך נעוצה בעובדה הפשוטה שבכל פעולה או מטרה בעולם יש שילוב של יתרונות וחסרונות. כאשר אדם מתחיל לעסוק בפעילות חדשה - בין אם מדובר בתחביב, פרויקט או מטרה מסוימת - הוא רואה בעיקר את היתרונות שלה, ולכן הוא מלא מוטיבציה ומעוניין לעסוק בה.
עם הזמן, החסרונות שהיו חבויים בהתחלה הופכים להיות בולטים יותר ומתחילים להציק לאדם. אלו יכולים להיות חסרונות כמו שעמום, עייפות, חוסר עניין, או תחושה שכבר אין מה ללמוד או לחדש. החוויה של החסרונות הללו היא זו שיוצרת את הדחף לעשות הפסקה ולעבור לפעילות אחרת או לתחום חדש. זו הסיבה שאנשים נוטים לעצור פעילויות באמצע, גם אם הן התחילו בהתלהבות רבה.
איך נוצרת התחושה של "מספיק לי" או "נמאס לי"?
כאשר אדם מתחיל להרגיש אי נוחות או חוסר הנאה בפעילות מסוימת, הוא למעשה "מזכיר" לעצמו את החסרונות שבה, מה שגורם לו להרגיש תחושות של עייפות, שעמום או רצון לחדש ולשנות אווירה. אז מופיעה תחושת "מספיק לי" או "נמאס לי", מה שמוביל להחלטה להפסיק את הפעולה או לקחת הפסקה.
עם זאת, לאחר שעושים הפסקה ועוברים לפעילות אחרת, מתעורר געגוע ליתרונות שהיו קיימים בפעולה הראשונה. בדיוק כמו אדם שאכל ארוחה ושבע, ואחרי כמה שעות רעב שוב ומתגעגע לאותו אוכל שהיה לו טעים לפני כן. הגעגוע הזה גורם לאדם לחזור לפעילות המקורית, מה שיוצר מעגל של הפסקות וחזרות בלתי פוסקות.
מה הקשר בין שלמות הפעולה לבין הצורך לעשות הפסקה?
אליעד כהן מדגיש שאילו הייתה קיימת פעולה או מטרה מושלמת ללא חסרונות כלל, לא היינו זקוקים כלל להפסקות, מכיוון שלא היינו חווים תחושת מיצוי. אולם מאחר שכל פעולה שאנו עושים מכילה גם חסרונות מסוימים, תמיד תעלה התחושה שהפעולה כבר לא מספקת אותנו, מה שיוצר את הצורך בהפסקה.
הוא מציג דוגמה מתוך חייו, שבה הוא עצמו חיפש משהו שלא יימאס עליו לעולם - מטרה שהיא מושלמת לחלוטין. אולם הוא מדגיש כי מטרה כזו לא קיימת במציאות היומיומית, ולכן כל אדם תמיד ימצא את עצמו במצב של רצון לעשות הפסקות ולחזור לפעילות מאוחר יותר.
האם לחזור לאותה פעולה שוב זו התנהגות הגיונית או "שיגעון"?
אליעד נשאל כיצד הגיוני שאדם חוזר שוב ושוב לאותה פעולה שכבר ראה את החסרונות שלה. לדבריו, הדבר דומה לשאלה מדוע אנשים נאבקים לחיות למרות שהם יודעים שבסוף כולם מתים. האדם חוזר לפעולה מכיוון שבאותו הרגע הוא מתגעגע ליתרונות של אותה הפעולה, ושוכח או מדחיק את החסרונות שהפריעו לו קודם. הוא רוצה להרגיש טוב ברגע הנוכחי, ולכן הוא חוזר לפעילות למרות שהוא מודע לכך שבהמשך הוא שוב ימצא את עצמו עייף ממנה.
הדוגמא הבולטת שאליעד נותן היא דוגמת האכילה: אדם שאוכל ושבע לא רוצה לאכול יותר באותו רגע, אך לאחר מספר שעות הוא שוב רעב וחוזר לאותה ארוחה. זה ההסבר מדוע אנשים חוזרים לפעילות שכבר מאסו בה - הם פשוט רעבים מחדש ליתרונות.
כיצד קריאת הספר "להיות אלוהים" ממחישה את מעגל חוסר ההתמדה?
אליעד מביא כדוגמה אדם שקורא את הספר "להיות אלוהים" ונהנה מאוד מהקריאה, אך באמצע הקריאה הוא מרגיש עייפות או ירידה בעניין ומחליט לעשות הפסקה. כעבור זמן מה הוא שוב מתגעגע לקריאה וחוזר אליה. אם הספר היה מושלם לחלוטין, האדם לא היה זקוק להפסקה. העובדה שיש חיסרון כלשהו בפעולה זו או בכל פעולה אחרת, היא הסיבה לכך שאנו עושים הפסקות וחוזרים לפעילות לאחר מכן בהתלהבות מחודשת.
מה אפשר ללמוד על הצבת מטרות והיכולת להתמיד?
ההבנה החשובה ביותר שאליעד מעביר היא שהצבת מטרות ויעדים חייבת לקחת בחשבון את העובדה שבכל פעולה יש חסרונות ויתרונות. חוסר ההתמדה לא בהכרח מעיד על כישלון, אלא הוא ביטוי לתהליך טבעי שבו האדם מתמודד עם חסרונות שמתגלים עם הזמן. אליעד מדגיש שהמטרה של האדם בחיים היא להרגיש טוב ולהימנע מרע, ולכן ברגע שהרע (החיסרון) מתגבר, הוא מפסיק וחוזר כאשר הזיכרון של החסרונות דועך.
איך ליישם את ההבנות האלו ביום - יום?
אליעד מציע כמה דרכים להתמודד עם חוסר ההתמדה ביומיום:
אליעד כהן מסביר בהרחבה מדוע אנשים מוצאים את עצמם במצבים של חוסר התמדה וחוסר מוטיבציה, אפילו כאשר הם מתעסקים בפעילויות שמעניינות אותם בתחילה. לדבריו, הסיבה המרכזית לכך נעוצה בעובדה הפשוטה שבכל פעולה או מטרה בעולם יש שילוב של יתרונות וחסרונות. כאשר אדם מתחיל לעסוק בפעילות חדשה - בין אם מדובר בתחביב, פרויקט או מטרה מסוימת - הוא רואה בעיקר את היתרונות שלה, ולכן הוא מלא מוטיבציה ומעוניין לעסוק בה.
עם הזמן, החסרונות שהיו חבויים בהתחלה הופכים להיות בולטים יותר ומתחילים להציק לאדם. אלו יכולים להיות חסרונות כמו שעמום, עייפות, חוסר עניין, או תחושה שכבר אין מה ללמוד או לחדש. החוויה של החסרונות הללו היא זו שיוצרת את הדחף לעשות הפסקה ולעבור לפעילות אחרת או לתחום חדש. זו הסיבה שאנשים נוטים לעצור פעילויות באמצע, גם אם הן התחילו בהתלהבות רבה.
איך נוצרת התחושה של "מספיק לי" או "נמאס לי"?
כאשר אדם מתחיל להרגיש אי נוחות או חוסר הנאה בפעילות מסוימת, הוא למעשה "מזכיר" לעצמו את החסרונות שבה, מה שגורם לו להרגיש תחושות של עייפות, שעמום או רצון לחדש ולשנות אווירה. אז מופיעה תחושת "מספיק לי" או "נמאס לי", מה שמוביל להחלטה להפסיק את הפעולה או לקחת הפסקה.
עם זאת, לאחר שעושים הפסקה ועוברים לפעילות אחרת, מתעורר געגוע ליתרונות שהיו קיימים בפעולה הראשונה. בדיוק כמו אדם שאכל ארוחה ושבע, ואחרי כמה שעות רעב שוב ומתגעגע לאותו אוכל שהיה לו טעים לפני כן. הגעגוע הזה גורם לאדם לחזור לפעילות המקורית, מה שיוצר מעגל של הפסקות וחזרות בלתי פוסקות.
מה הקשר בין שלמות הפעולה לבין הצורך לעשות הפסקה?
אליעד כהן מדגיש שאילו הייתה קיימת פעולה או מטרה מושלמת ללא חסרונות כלל, לא היינו זקוקים כלל להפסקות, מכיוון שלא היינו חווים תחושת מיצוי. אולם מאחר שכל פעולה שאנו עושים מכילה גם חסרונות מסוימים, תמיד תעלה התחושה שהפעולה כבר לא מספקת אותנו, מה שיוצר את הצורך בהפסקה.
הוא מציג דוגמה מתוך חייו, שבה הוא עצמו חיפש משהו שלא יימאס עליו לעולם - מטרה שהיא מושלמת לחלוטין. אולם הוא מדגיש כי מטרה כזו לא קיימת במציאות היומיומית, ולכן כל אדם תמיד ימצא את עצמו במצב של רצון לעשות הפסקות ולחזור לפעילות מאוחר יותר.
האם לחזור לאותה פעולה שוב זו התנהגות הגיונית או "שיגעון"?
אליעד נשאל כיצד הגיוני שאדם חוזר שוב ושוב לאותה פעולה שכבר ראה את החסרונות שלה. לדבריו, הדבר דומה לשאלה מדוע אנשים נאבקים לחיות למרות שהם יודעים שבסוף כולם מתים. האדם חוזר לפעולה מכיוון שבאותו הרגע הוא מתגעגע ליתרונות של אותה הפעולה, ושוכח או מדחיק את החסרונות שהפריעו לו קודם. הוא רוצה להרגיש טוב ברגע הנוכחי, ולכן הוא חוזר לפעילות למרות שהוא מודע לכך שבהמשך הוא שוב ימצא את עצמו עייף ממנה.
הדוגמא הבולטת שאליעד נותן היא דוגמת האכילה: אדם שאוכל ושבע לא רוצה לאכול יותר באותו רגע, אך לאחר מספר שעות הוא שוב רעב וחוזר לאותה ארוחה. זה ההסבר מדוע אנשים חוזרים לפעילות שכבר מאסו בה - הם פשוט רעבים מחדש ליתרונות.
כיצד קריאת הספר "להיות אלוהים" ממחישה את מעגל חוסר ההתמדה?
אליעד מביא כדוגמה אדם שקורא את הספר "להיות אלוהים" ונהנה מאוד מהקריאה, אך באמצע הקריאה הוא מרגיש עייפות או ירידה בעניין ומחליט לעשות הפסקה. כעבור זמן מה הוא שוב מתגעגע לקריאה וחוזר אליה. אם הספר היה מושלם לחלוטין, האדם לא היה זקוק להפסקה. העובדה שיש חיסרון כלשהו בפעולה זו או בכל פעולה אחרת, היא הסיבה לכך שאנו עושים הפסקות וחוזרים לפעילות לאחר מכן בהתלהבות מחודשת.
מה אפשר ללמוד על הצבת מטרות והיכולת להתמיד?
ההבנה החשובה ביותר שאליעד מעביר היא שהצבת מטרות ויעדים חייבת לקחת בחשבון את העובדה שבכל פעולה יש חסרונות ויתרונות. חוסר ההתמדה לא בהכרח מעיד על כישלון, אלא הוא ביטוי לתהליך טבעי שבו האדם מתמודד עם חסרונות שמתגלים עם הזמן. אליעד מדגיש שהמטרה של האדם בחיים היא להרגיש טוב ולהימנע מרע, ולכן ברגע שהרע (החיסרון) מתגבר, הוא מפסיק וחוזר כאשר הזיכרון של החסרונות דועך.
איך ליישם את ההבנות האלו ביום - יום?
אליעד מציע כמה דרכים להתמודד עם חוסר ההתמדה ביומיום:
- לקבל את העובדה שאם משהו נמאס, זה טבעי ואולי בעתיד נחזור אליו בגישה חדשה.
- להבין שחוסר התמדה אינו כישלון, אלא תגובה טבעית להתמודדות עם חסרונות.
- לחפש דרכים להפוך את הפעילות למאתגרת או לחדשה יותר כדי להאריך את תקופת ההנאה ממנה.
- להיות מודעים לכך שאין דבר מושלם, ולכן לצפות מראש שהפעילות תכיל חסרונות ולא להתאכזב כאשר הם מתגלים.
- איך להתמודד עם חוסר התמדה?
- האם יש דרך למצוא מטרה מושלמת?
- למה אנשים עושים הפסקות מפעילויות?
- איך לנצל את כוח ההרגל לטובתנו?
- מה הקשר בין הצבת מטרות להתמדה?
מדוע אנשים מפסיקים פעולה באמצע למרות שהיא מעניינת אותם?
הסיבה העיקרית לכך שאנשים חווים חוסר התמדה וחוסר מוטיבציה היא שאין שום דבר בעולם שהוא מושלם לגמרי. בכל פעולה יש יתרונות וחסרונות. כאשר מתחילים לבצע משהו - כמו תחביב, פרויקט או מטרה מסוימת - רואים יותר את היתרונות שבו. אבל אחרי זמן מה, החסרונות מתחילים להופיע ולהציק, ואז מתעורר הרצון לעשות הפסקה ולעבור למשהו אחר.
איך חוסר ההנאה הרגעי מוביל להחלטה לעשות הפסקה?
ברגע שעולה תחושה של קושי להתמיד בפעולה, האדם "מזכיר" לעצמו את החסרונות שבאותה פעולה. זה יכול להיות שעמום, עייפות, תחושה שכבר לא נשאר מה ללמוד או פשוט תשוקה לחדש ולשנות אווירה. במצב כזה נוצרת תחושת "מספיק לי" או "נמאס לי". אז עושים הפסקה, מנסים משהו שונה, וכך נמנעים מהחסרונות של הפעולה הראשונה.
למה בכל זאת חוזרים שוב לאותה פעולה שהתעייפנו ממנה?
לאחר שעשו הפסקה, מתעורר געגוע ליתרונות שהיו בפעולה המקורית. באופן דומה לאדם שכבר שבע מארוחה מסוימת ולא מעוניין עוד לאכול ממנה, אך כעבור מספר שעות רעב מחדש, חוזר לאותה ארוחה ונהנה ממנה שוב. כשמתגעגעים ליתרונות, מתקבלת החלטה לחזור אליה. זהו אחד ההסברים הנפוצים לתופעה שבה אדם לא מצליח להתמיד בדבר אחד לאורך זמן, אך גם מוצא את עצמו מתקשה להתמיד ולהישאר לגמרי בלי אותו דבר.
כיצד קשור המושג "שלמות" לצורך לעשות הפסקה?
אליעד מסביר שאין בעולם מטרה אחת מושלמת שבאמת תענה על כל הצרכים של האדם ללא שום חיסרון. מכיוון שבכל דבר יש חסרונות ויתרונות, כל מטרה עלולה להימאס מתישהו, אף אם בהתחלה היה בה עניין רב. רק אם היה משהו שהוא באמת מושלם לגמרי, לא היינו זקוקים להפסקות, כי לא היינו נתקלים בחסרונות כלל.
האם ייתכן שמדובר בשיגעון לחזור לאותו דבר שכבר מאסנו בו?
עלתה שאלה: "איך יכול להיות שאני חוזר לאותה פעולה למרות שראיתי בה חסרונות?" התשובה אומרת שבכל פעם שנוצר חיסרון, האדם בורח או מפסיק. אבל כשהזמן עובר, הגעגוע ליתרונות גובר, והחסרון נשכח. כך נוצרת תנועה מחזורית של חיפוש יתרונות וחוסר מוטיבציה ברגע שנחשפים לחסרונות. אליעד גם מדמה זאת לשאלת "למה אנחנו מתאמצים לחיות אם בסוף מתים?", ואומר שהאדם בוחר לחיות עכשיו כי הוא רוצה להרגיש טוב כרגע, גם אם ידוע שבסוף יש מוות.
איך דוגמאות הרעב והשובע מסבירות חוסר התמדה?
דוגמא מרכזית היא אדם האוכל עד שהוא שבע. ברגע השובע, אין שום רצון להמשיך לאכול, בדיוק כמו אדם שעושה פעולה מסוימת ומרגיש שמיצה אותה. אולם כעבור זמן מה, הרעב חוזר ואותו אוכל שהמאיס את עצמו קודם נהיה שוב מושך. כך בדיוק פועלת המוטיבציה האנושית: כשחווים "שובע" מפעילות מסוימת, מופיע קושי להתמיד וללא הפסקה מתחילים לסבול מהחסרונות. לאחר ההפסקה, היתרונות הופכים שוב לבולטים, וחוזרים לפעילות כאילו היא חדשה.
כיצד מתקשרת דוגמת הספר "להיות אלוהים" לחוסר התמדה?
הועלתה דוגמא של קריאת ספר. נניח שמישהו קורא את הספר "להיות אלוהים" ומרגיש שהוא נהנה ממנו ולומד ממנו המון. באמצע הקריאה הוא מתחיל להרגיש עייפות או ירידה בעניין ומחליט לעצור ולעשות הפסקה. אחר כך, כעבור זמן מה, הוא מתגעגע שוב לקריאה, נזכר בעניין שהיה לו, וחוזר לקרוא. אם הספר או כל פעילות אחרת היו מושלמים לגמרי, האדם לא היה זקוק להפסקה מלכתחילה. אך משום שיש תמיד קצת חיסרון, האדם מפסיק, ורק כשלא נחשף לאותו חיסרון במשך זמן מסוים - חוזר לפעילות בהתלהבות מחודשת.
מה אפשר ללמוד על הצבת מטרות ויעדים מול הדחף לעשות הפסקה?
חוסר התמדה, דבקות במטרה או מתקשה להתמיד - כל אלה משקפים את האופן שבו בני האדם מנסים להציב מטרות ויעדים במטרה להרגיש טוב. הם מנסים לראות את היתרונות, מגבירים מוטיבציה, אך כעבור זמן מסוים נתקלים בחסרונות ועושים הפסקה. זה טבעי לגמרי, מכיוון שחוויית החיים עצמה בנויה מרצון להרגיש טוב והימנעות מהרע. כאשר הרע או החיסרון מתגברים, האדם בורח. אבל כשלאט לאט שוכחים את החסרונות, מתעורר הרצון לחזור שוב אל מה שהיה פעם מלהיב ומהנה.
איך אפשר ליישם את ההבנה הזו ביום - יום?
להבין שלא ניתן להיות תמיד במצב של עשייה רציפה ללא הפסקות, כי בכל דבר יש חסרונות ויתרונות. ברגע שמבינים את המחזוריות הזו, ניתן:
הסיבה העיקרית לכך שאנשים חווים חוסר התמדה וחוסר מוטיבציה היא שאין שום דבר בעולם שהוא מושלם לגמרי. בכל פעולה יש יתרונות וחסרונות. כאשר מתחילים לבצע משהו - כמו תחביב, פרויקט או מטרה מסוימת - רואים יותר את היתרונות שבו. אבל אחרי זמן מה, החסרונות מתחילים להופיע ולהציק, ואז מתעורר הרצון לעשות הפסקה ולעבור למשהו אחר.
איך חוסר ההנאה הרגעי מוביל להחלטה לעשות הפסקה?
ברגע שעולה תחושה של קושי להתמיד בפעולה, האדם "מזכיר" לעצמו את החסרונות שבאותה פעולה. זה יכול להיות שעמום, עייפות, תחושה שכבר לא נשאר מה ללמוד או פשוט תשוקה לחדש ולשנות אווירה. במצב כזה נוצרת תחושת "מספיק לי" או "נמאס לי". אז עושים הפסקה, מנסים משהו שונה, וכך נמנעים מהחסרונות של הפעולה הראשונה.
למה בכל זאת חוזרים שוב לאותה פעולה שהתעייפנו ממנה?
לאחר שעשו הפסקה, מתעורר געגוע ליתרונות שהיו בפעולה המקורית. באופן דומה לאדם שכבר שבע מארוחה מסוימת ולא מעוניין עוד לאכול ממנה, אך כעבור מספר שעות רעב מחדש, חוזר לאותה ארוחה ונהנה ממנה שוב. כשמתגעגעים ליתרונות, מתקבלת החלטה לחזור אליה. זהו אחד ההסברים הנפוצים לתופעה שבה אדם לא מצליח להתמיד בדבר אחד לאורך זמן, אך גם מוצא את עצמו מתקשה להתמיד ולהישאר לגמרי בלי אותו דבר.
כיצד קשור המושג "שלמות" לצורך לעשות הפסקה?
אליעד מסביר שאין בעולם מטרה אחת מושלמת שבאמת תענה על כל הצרכים של האדם ללא שום חיסרון. מכיוון שבכל דבר יש חסרונות ויתרונות, כל מטרה עלולה להימאס מתישהו, אף אם בהתחלה היה בה עניין רב. רק אם היה משהו שהוא באמת מושלם לגמרי, לא היינו זקוקים להפסקות, כי לא היינו נתקלים בחסרונות כלל.
האם ייתכן שמדובר בשיגעון לחזור לאותו דבר שכבר מאסנו בו?
עלתה שאלה: "איך יכול להיות שאני חוזר לאותה פעולה למרות שראיתי בה חסרונות?" התשובה אומרת שבכל פעם שנוצר חיסרון, האדם בורח או מפסיק. אבל כשהזמן עובר, הגעגוע ליתרונות גובר, והחסרון נשכח. כך נוצרת תנועה מחזורית של חיפוש יתרונות וחוסר מוטיבציה ברגע שנחשפים לחסרונות. אליעד גם מדמה זאת לשאלת "למה אנחנו מתאמצים לחיות אם בסוף מתים?", ואומר שהאדם בוחר לחיות עכשיו כי הוא רוצה להרגיש טוב כרגע, גם אם ידוע שבסוף יש מוות.
איך דוגמאות הרעב והשובע מסבירות חוסר התמדה?
דוגמא מרכזית היא אדם האוכל עד שהוא שבע. ברגע השובע, אין שום רצון להמשיך לאכול, בדיוק כמו אדם שעושה פעולה מסוימת ומרגיש שמיצה אותה. אולם כעבור זמן מה, הרעב חוזר ואותו אוכל שהמאיס את עצמו קודם נהיה שוב מושך. כך בדיוק פועלת המוטיבציה האנושית: כשחווים "שובע" מפעילות מסוימת, מופיע קושי להתמיד וללא הפסקה מתחילים לסבול מהחסרונות. לאחר ההפסקה, היתרונות הופכים שוב לבולטים, וחוזרים לפעילות כאילו היא חדשה.
כיצד מתקשרת דוגמת הספר "להיות אלוהים" לחוסר התמדה?
הועלתה דוגמא של קריאת ספר. נניח שמישהו קורא את הספר "להיות אלוהים" ומרגיש שהוא נהנה ממנו ולומד ממנו המון. באמצע הקריאה הוא מתחיל להרגיש עייפות או ירידה בעניין ומחליט לעצור ולעשות הפסקה. אחר כך, כעבור זמן מה, הוא מתגעגע שוב לקריאה, נזכר בעניין שהיה לו, וחוזר לקרוא. אם הספר או כל פעילות אחרת היו מושלמים לגמרי, האדם לא היה זקוק להפסקה מלכתחילה. אך משום שיש תמיד קצת חיסרון, האדם מפסיק, ורק כשלא נחשף לאותו חיסרון במשך זמן מסוים - חוזר לפעילות בהתלהבות מחודשת.
מה אפשר ללמוד על הצבת מטרות ויעדים מול הדחף לעשות הפסקה?
חוסר התמדה, דבקות במטרה או מתקשה להתמיד - כל אלה משקפים את האופן שבו בני האדם מנסים להציב מטרות ויעדים במטרה להרגיש טוב. הם מנסים לראות את היתרונות, מגבירים מוטיבציה, אך כעבור זמן מסוים נתקלים בחסרונות ועושים הפסקה. זה טבעי לגמרי, מכיוון שחוויית החיים עצמה בנויה מרצון להרגיש טוב והימנעות מהרע. כאשר הרע או החיסרון מתגברים, האדם בורח. אבל כשלאט לאט שוכחים את החסרונות, מתעורר הרצון לחזור שוב אל מה שהיה פעם מלהיב ומהנה.
איך אפשר ליישם את ההבנה הזו ביום - יום?
להבין שלא ניתן להיות תמיד במצב של עשייה רציפה ללא הפסקות, כי בכל דבר יש חסרונות ויתרונות. ברגע שמבינים את המחזוריות הזו, ניתן:
- להשלים עם העובדה שאם משהו נמאס, ייתכן שבעתיד נחזור אליו בגישה חדשה.
- להבין שחוסר התמדה לא בהכרח מעיד על כישלון, אלא על כך שהתעורר חיסרון והיה צורך לרענן.
- לחפש דרכים להפוך את הפעילות למאתגרת או לחדש בה, כך שלא נרגיש שהיא נמאסת מהר.
- להיות מודעים לכך שדבקות במטרה דורשת גם הבנה של היתרונות והחסרונות בכל דבר, ולא לצפות שמשהו יהיה מושלם.
- איך להתמודד עם חוסר התמדה וחוסר מוטיבציה?
- האם יש דרך למצוא תחום או מטרה מושלמים באמת?
- למה לפעמים אנחנו מפסיקים דברים באמצע וחוזרים אליהם שוב?
- איך לנצל את יתרון החידוש ואת כוח ההרגל לטובתנו?
- מה הקשר בין הצבת מטרות ליכולת להתמיד בהן?
מה אתה שואל?
ש: אם נגיד אני עושה משהו שהוא די מעניין אותי ופתאום אני מפסיק עם זה, לעשות הפסקה וללכת לאנשהו ולא לחזור וכאילו אני אומר לעצמי למה זה מעניין אותי, למה אני צריך ללכת לשם ולפעמים לחזור
אליעד: אוקי הוא אומר שהוא מתחיל במשהו מסוים שעושה לו טוב ואז הוא מרגיש שהוא רוצה לעשות הפסקה, מה הסיבה, מה השכל שבדבר, מה המבנה של ההפסקה, מה זאת הפסקה?
ש: הפסקה זה לעשות משהו אחר פתאום.
אליעד: ולמה אתה עושה הפסקות?
ש: למה אני עושה הפסקות כי.
אליעד: מה המשמעות של הפסקה.
ש: לצאת ממצב מסוים למצב אחר.
אליעד: אוקי ומה גורם לך לצאת ממצב אחד למצב אחר?
ש: כי אני לא רוצה את המצב הזה אבל אני איכשהו כן רוצה את זה, כאילו אני אוהב את המצב הזה אבל עדיין אני רוצה לצאת.
אליעד: למה אתה עושה את הדבר שאתה עושה אותו מלכתחילה?
ש: כי יש בו עניין, מעניין אותי.
אליעד: יפה, אוקי אז מה זה אומר, אז רגע מה אתה רוצה, אתה רוצה את הדבר או אתה רוצה את זה שהוא מעניין אותך?
ש: את זה שהוא מעניין אותי.
אליעד: טוב בוא אני אתן לך את התשובה בפשיטות, התשובה היא פשוטה, מה אתה רוצה? להרגיש טוב, כמה אתה רוצה להרגיש טוב זאת שאלה אחרת, עכשיו בכל זאת מה אתה רוצה? להרגיש טוב. עכשיו תראה אתה עושה פעולה שאתה חושב שיש בה יותר יתרונות מחסרונות אלא מה שום דבר לא מושלם ולכן לפעמים אתה עושה הפסקות, מתי אתה עושה הפסקה? כשהחסרונות של הדבר מתחילים להציק לך ואז אתה עושה הפסקה ואז כאילו אתה מתחיל להרגיש שהדבר הזה חסר לך ואז אתה הולך ועושה אותו עוד פעם, אבל אם הוא באמת היה טוב לא היית צריך לעשות הפסקה.
תחשבו בהיגיון אין שום דבר אחד בעולם שאתה יכול לעשות אותו ליהנות ממנו ולעשות רק אותו, כל דבר טוב בעולם אתה תהיה חייב לעשות ממנו הפסקה מתישהו, כל מטרה שלא תשיג תמיד היא תמאס לך מתישהו, אין משהו בעולם שלא תרצה הפסקה חוץ מדבר אחד שהוא מושלם אבל הוא לא נמצא פה בין המטרות הרגילות. אני נגיד הייתה לי מטרה למצוא משהו שכשאני אמצא אותו הוא לא ימאס לי, אתה מבין אבל בעיקרון כל מטרה שלא תציב זה ימאס לך כי יש בזה גם חסרונות, אין מה לעשות, עכשיו אלא מה שאם יש בזה הרבה יותר חסרונות היית עוזב את זה ולא היית חוזר לזה אבל יש בזה גם יתרונות, זה הגיוני לך? זאת אומרת אם אנחנו נסתכל על השכל שבדבר אתה מתחיל לעשות פעולה כי אתה רואה בה את היתרונות הרבה יותר מהחסרונות אבל בתת מודע החסרונות שלה מציקים לך ואז אתה עושה הפסקה, בפרט כשאתה מתחיל לעשות משהו אתה נהנה ממנו ואז אחר כך כשאתה עושה אותו הוא כבר לא חסר לך ואז אתה כבר לא נהנה ממנו. אתה מפסיק ואתה נהנה מזה שאתה לא נצמד לחסרונות שלו ואז הוא מתחיל להיות חסר לך עוד פעם ואז אתה עושה אותו עוד פעם וכו'. הגיוני, מה הבנת?
ש: אם נגיד אני מתחיל לעשות משהו כי אני רואה את היתרונות שלו ולאט לאט אני מתחיל לראות גם את החסרונות שלו, ואז החסרונות שלו מתחזקים ואז אני רוצה לעשות משהו אחר בשביל לא להיצמד לחסרונות שלו ואז כשנמאס לי מהיתרונות של הדבר האחר.
אליעד: וכשאתה מתחיל להרגיש חיסרון לדבר שהפסקת אז אתה חוזר עוד פעם. הבנו את זה?
ש: אפשר שאלה, חשבתי אולי ההסבר הוא כי אם חוזרים על אותה תופעה אולי ההיגיון הוא אחר בגלל שהוא חוזר לצורה ההיא הוא לא חוזר אליה כמו שהוא חווה אותה קודם.
אליעד: ועדיין למה הוא חוזר אליה?
ש: כי עכשיו הוא נהנה ממנה ברמה אחרת, זאת הטענה שהוא נהנה ממנה קודם.
אליעד: אבל זה נכון גם בלי קשר להפסקה בכל רגע שאתה עושה דבר הוא כבר שונה מהרגע הקודם.
ש: כן אבל יכול להיות בזה שהפסיק אז זה גרם לו כאילו.
אליעד: קודם כל הוא מדבר בחוויה שלו שהוא חוזר בדיוק לאותה פעולה, הוא לא אמר שהוא חוזר לפעולה אחרת.
ש: אני מדבר בדיוק על זה, היה תמוהה לי איך זה יכול להיות שאני חוזר לאותו דבר בדיוק שמאסתי בו, איך יכול להיות?
אליעד: אולי זה שיגעון זאת תשובה אפשרית.
ש: מה כזה שיגעון?
אליעד: כזה שיגעון, תגיד לי מה אתה לא יודע שבסוף תמות ואתה בכל זאת מתאמץ לחיות, מה ההבדל, מה אתה אומר איזה היגיון יכול להיות שבן אדם יתאמץ על משהו שהוא יודע שהוא כבר לא רצה אותו, כאילו מה תחליט הרי בכל מקרה זה לא יעשה לך טוב, מה תחליט להתאמץ לחיות אם בסוף בכל מקרה מתים, זאת אותה שאלה מה תחליט?
ש: אתאמץ כי יש הרי חיים, לא הבנתי.
אליעד: כי כרגע הוא נהנה מזה, כי כרגע הוא חושב שזה יעשה לו טוב, "מה אתה לא זוכר שקודם שהיית בזה זה לא עשה לך טוב? לא לא זוכר".
ש: רגע איזו אפשרות הייתה סבירה?
אליעד: למי?
ש: להיגיון.
אליעד: מה האמת, רגע אבל מה האמת, אתה אומר איך יכול להיות שהייתה פעולה שהוא ראה שהיא לא מביאה לו אושר ובכל זאת הוא חוזר לעשות אותה? אתה אומר "לא כנראה שהוא חשב שזה יביא לו אושר כי זאת כבר פעולה אחרת", נכון ולמה זאת לא האמת? כי אם אתה תפעיל את השכל, אם הוא היה מפעיל את השכל הוא היה מבין שאין שום סיבה שהפעולה החדשה תביא לו אושר מה שהקודמת לא הביאה. אם אתה טיפש אז אתה אומר "רגע הפעולה הקודמת לא הביאה לי אושר אולי החדשה תביא לי אושר" אבל אם אתה חכם אתה אומר "מה זה משנה הרי למה הפעולה הקודמת לא הביאה לי אושר? מסיבה מסוימת אז למה שהחדשה תביא לי אושר".
מצד מה שאתה אומר אם הוא מפעיל את השכל עוד קצת, אתה אומר "מה הוא לא הבין שהפעולה הקודמת שהוא עשה זה שעממם אותו אז למה הוא מתחיל לעשות את זה עוד פעם, מה הוא לא יודע שהוא עושה פעולה שהיא לא נותנת לו אושר?".
ש: לא, לא זה הפלא שלי, הפלא הוא איך זה פתאום נותן לו סיפוק, איך אותו דבר שהוא מאס בו איך זה עכשיו נותן לו סיפוק?
אליעד: תשובה כי כרגע הוא רעב, איך יכול להיות שאתה אוכל אוכל ואתה שבע אומרים לך "אתה רוצה עוד?" אתה אומר "לא", מה זה אומר שעה ואתה פתאום אומר "כן אני רוצה עוד, "אה קודם אמרת שאתה לא רוצה עוד" אז איך זה יכול להיות?
ש: בדיוק אז הוא בא מנקודה אחרת הוא לא בא עם אותה נקודה, הוא בא עם משהו אחר.
אליעד: אבל זה ברור, עוד פעם תקשיב, עכשיו מביאים לך לאכול אתה אוכל ושבע אז אומרים לך "אתה רוצה לאכול עוד?" אתה אומר "לא", אומרים לך "לא, תאכל עוד", "לא אני שבע לא רוצה לאכול" ואחרי כמה שעות אתה אומר "אפשר לאכול עוד" "איך יכול להיות אתה אמרת שאתה לא רוצה לאכול עוד" אבל זה ממקום אחר כי אתה כבר רעב, למה? כי כשאכלת היה לך את היתרון של האכילה ולא חווית את החיסרון של הרעב, עכשיו נהיית רעב ועכשיו אתה עוד פעם רוצה את היתרון של האכילה. לא? זה אותו דבר.
ש: כן זה נראה דומה.
אליעד: בוא ניתן דוגמא, בא נגיד שהוא קרא את הספר "להיות אלוהים" וזה עושה לו טוב, הוא באמצע מרגיש שכאילו אם זה לא היה עושה לו טוב הוא לא היה קורא אותו, באמצע הוא מרגיש שהוא היה צריך לעשות הפסקה, עכשיו הוא מרגיש שהוא רוצה לעשות הפסקה כדי להמשיך לקרוא בספר אז הוא אומר "רגע אם אני מרגיש שאני רוצה להמשיך לקרוא בספר אז למה אני יוצא להפסקה בא נמשיך לקרוא בספר", מה התשובה? נכון תמשיך לקרוא בספר זאת התשובה. עכשיו בוא נביא תשובה נוספת, אם לקרוא בספר היה רק מושלם רק טוב אז הוא באמת היה קורא ולא מפסיק לקרוא, מה לעשות שבכל דבר יש חיסרון כלשהו והחיסרון מעייף אותך, אז אתה אומר "אין מה לעשות חייב לעשות הפסקה נמלא את החיסרון הזה איכשהו ואז נמשיך בדבר השני למען איזו מטרה אחרת" זאת האמת. הבנו?
ש: אם נגיד אני עושה משהו שהוא די מעניין אותי ופתאום אני מפסיק עם זה, לעשות הפסקה וללכת לאנשהו ולא לחזור וכאילו אני אומר לעצמי למה זה מעניין אותי, למה אני צריך ללכת לשם ולפעמים לחזור
אליעד: אוקי הוא אומר שהוא מתחיל במשהו מסוים שעושה לו טוב ואז הוא מרגיש שהוא רוצה לעשות הפסקה, מה הסיבה, מה השכל שבדבר, מה המבנה של ההפסקה, מה זאת הפסקה?
ש: הפסקה זה לעשות משהו אחר פתאום.
אליעד: ולמה אתה עושה הפסקות?
ש: למה אני עושה הפסקות כי.
אליעד: מה המשמעות של הפסקה.
ש: לצאת ממצב מסוים למצב אחר.
אליעד: אוקי ומה גורם לך לצאת ממצב אחד למצב אחר?
ש: כי אני לא רוצה את המצב הזה אבל אני איכשהו כן רוצה את זה, כאילו אני אוהב את המצב הזה אבל עדיין אני רוצה לצאת.
אליעד: למה אתה עושה את הדבר שאתה עושה אותו מלכתחילה?
ש: כי יש בו עניין, מעניין אותי.
אליעד: יפה, אוקי אז מה זה אומר, אז רגע מה אתה רוצה, אתה רוצה את הדבר או אתה רוצה את זה שהוא מעניין אותך?
ש: את זה שהוא מעניין אותי.
אליעד: טוב בוא אני אתן לך את התשובה בפשיטות, התשובה היא פשוטה, מה אתה רוצה? להרגיש טוב, כמה אתה רוצה להרגיש טוב זאת שאלה אחרת, עכשיו בכל זאת מה אתה רוצה? להרגיש טוב. עכשיו תראה אתה עושה פעולה שאתה חושב שיש בה יותר יתרונות מחסרונות אלא מה שום דבר לא מושלם ולכן לפעמים אתה עושה הפסקות, מתי אתה עושה הפסקה? כשהחסרונות של הדבר מתחילים להציק לך ואז אתה עושה הפסקה ואז כאילו אתה מתחיל להרגיש שהדבר הזה חסר לך ואז אתה הולך ועושה אותו עוד פעם, אבל אם הוא באמת היה טוב לא היית צריך לעשות הפסקה.
תחשבו בהיגיון אין שום דבר אחד בעולם שאתה יכול לעשות אותו ליהנות ממנו ולעשות רק אותו, כל דבר טוב בעולם אתה תהיה חייב לעשות ממנו הפסקה מתישהו, כל מטרה שלא תשיג תמיד היא תמאס לך מתישהו, אין משהו בעולם שלא תרצה הפסקה חוץ מדבר אחד שהוא מושלם אבל הוא לא נמצא פה בין המטרות הרגילות. אני נגיד הייתה לי מטרה למצוא משהו שכשאני אמצא אותו הוא לא ימאס לי, אתה מבין אבל בעיקרון כל מטרה שלא תציב זה ימאס לך כי יש בזה גם חסרונות, אין מה לעשות, עכשיו אלא מה שאם יש בזה הרבה יותר חסרונות היית עוזב את זה ולא היית חוזר לזה אבל יש בזה גם יתרונות, זה הגיוני לך? זאת אומרת אם אנחנו נסתכל על השכל שבדבר אתה מתחיל לעשות פעולה כי אתה רואה בה את היתרונות הרבה יותר מהחסרונות אבל בתת מודע החסרונות שלה מציקים לך ואז אתה עושה הפסקה, בפרט כשאתה מתחיל לעשות משהו אתה נהנה ממנו ואז אחר כך כשאתה עושה אותו הוא כבר לא חסר לך ואז אתה כבר לא נהנה ממנו. אתה מפסיק ואתה נהנה מזה שאתה לא נצמד לחסרונות שלו ואז הוא מתחיל להיות חסר לך עוד פעם ואז אתה עושה אותו עוד פעם וכו'. הגיוני, מה הבנת?
ש: אם נגיד אני מתחיל לעשות משהו כי אני רואה את היתרונות שלו ולאט לאט אני מתחיל לראות גם את החסרונות שלו, ואז החסרונות שלו מתחזקים ואז אני רוצה לעשות משהו אחר בשביל לא להיצמד לחסרונות שלו ואז כשנמאס לי מהיתרונות של הדבר האחר.
אליעד: וכשאתה מתחיל להרגיש חיסרון לדבר שהפסקת אז אתה חוזר עוד פעם. הבנו את זה?
ש: אפשר שאלה, חשבתי אולי ההסבר הוא כי אם חוזרים על אותה תופעה אולי ההיגיון הוא אחר בגלל שהוא חוזר לצורה ההיא הוא לא חוזר אליה כמו שהוא חווה אותה קודם.
אליעד: ועדיין למה הוא חוזר אליה?
ש: כי עכשיו הוא נהנה ממנה ברמה אחרת, זאת הטענה שהוא נהנה ממנה קודם.
אליעד: אבל זה נכון גם בלי קשר להפסקה בכל רגע שאתה עושה דבר הוא כבר שונה מהרגע הקודם.
ש: כן אבל יכול להיות בזה שהפסיק אז זה גרם לו כאילו.
אליעד: קודם כל הוא מדבר בחוויה שלו שהוא חוזר בדיוק לאותה פעולה, הוא לא אמר שהוא חוזר לפעולה אחרת.
ש: אני מדבר בדיוק על זה, היה תמוהה לי איך זה יכול להיות שאני חוזר לאותו דבר בדיוק שמאסתי בו, איך יכול להיות?
אליעד: אולי זה שיגעון זאת תשובה אפשרית.
ש: מה כזה שיגעון?
אליעד: כזה שיגעון, תגיד לי מה אתה לא יודע שבסוף תמות ואתה בכל זאת מתאמץ לחיות, מה ההבדל, מה אתה אומר איזה היגיון יכול להיות שבן אדם יתאמץ על משהו שהוא יודע שהוא כבר לא רצה אותו, כאילו מה תחליט הרי בכל מקרה זה לא יעשה לך טוב, מה תחליט להתאמץ לחיות אם בסוף בכל מקרה מתים, זאת אותה שאלה מה תחליט?
ש: אתאמץ כי יש הרי חיים, לא הבנתי.
אליעד: כי כרגע הוא נהנה מזה, כי כרגע הוא חושב שזה יעשה לו טוב, "מה אתה לא זוכר שקודם שהיית בזה זה לא עשה לך טוב? לא לא זוכר".
ש: רגע איזו אפשרות הייתה סבירה?
אליעד: למי?
ש: להיגיון.
אליעד: מה האמת, רגע אבל מה האמת, אתה אומר איך יכול להיות שהייתה פעולה שהוא ראה שהיא לא מביאה לו אושר ובכל זאת הוא חוזר לעשות אותה? אתה אומר "לא כנראה שהוא חשב שזה יביא לו אושר כי זאת כבר פעולה אחרת", נכון ולמה זאת לא האמת? כי אם אתה תפעיל את השכל, אם הוא היה מפעיל את השכל הוא היה מבין שאין שום סיבה שהפעולה החדשה תביא לו אושר מה שהקודמת לא הביאה. אם אתה טיפש אז אתה אומר "רגע הפעולה הקודמת לא הביאה לי אושר אולי החדשה תביא לי אושר" אבל אם אתה חכם אתה אומר "מה זה משנה הרי למה הפעולה הקודמת לא הביאה לי אושר? מסיבה מסוימת אז למה שהחדשה תביא לי אושר".
מצד מה שאתה אומר אם הוא מפעיל את השכל עוד קצת, אתה אומר "מה הוא לא הבין שהפעולה הקודמת שהוא עשה זה שעממם אותו אז למה הוא מתחיל לעשות את זה עוד פעם, מה הוא לא יודע שהוא עושה פעולה שהיא לא נותנת לו אושר?".
ש: לא, לא זה הפלא שלי, הפלא הוא איך זה פתאום נותן לו סיפוק, איך אותו דבר שהוא מאס בו איך זה עכשיו נותן לו סיפוק?
אליעד: תשובה כי כרגע הוא רעב, איך יכול להיות שאתה אוכל אוכל ואתה שבע אומרים לך "אתה רוצה עוד?" אתה אומר "לא", מה זה אומר שעה ואתה פתאום אומר "כן אני רוצה עוד, "אה קודם אמרת שאתה לא רוצה עוד" אז איך זה יכול להיות?
ש: בדיוק אז הוא בא מנקודה אחרת הוא לא בא עם אותה נקודה, הוא בא עם משהו אחר.
אליעד: אבל זה ברור, עוד פעם תקשיב, עכשיו מביאים לך לאכול אתה אוכל ושבע אז אומרים לך "אתה רוצה לאכול עוד?" אתה אומר "לא", אומרים לך "לא, תאכל עוד", "לא אני שבע לא רוצה לאכול" ואחרי כמה שעות אתה אומר "אפשר לאכול עוד" "איך יכול להיות אתה אמרת שאתה לא רוצה לאכול עוד" אבל זה ממקום אחר כי אתה כבר רעב, למה? כי כשאכלת היה לך את היתרון של האכילה ולא חווית את החיסרון של הרעב, עכשיו נהיית רעב ועכשיו אתה עוד פעם רוצה את היתרון של האכילה. לא? זה אותו דבר.
ש: כן זה נראה דומה.
אליעד: בוא ניתן דוגמא, בא נגיד שהוא קרא את הספר "להיות אלוהים" וזה עושה לו טוב, הוא באמצע מרגיש שכאילו אם זה לא היה עושה לו טוב הוא לא היה קורא אותו, באמצע הוא מרגיש שהוא היה צריך לעשות הפסקה, עכשיו הוא מרגיש שהוא רוצה לעשות הפסקה כדי להמשיך לקרוא בספר אז הוא אומר "רגע אם אני מרגיש שאני רוצה להמשיך לקרוא בספר אז למה אני יוצא להפסקה בא נמשיך לקרוא בספר", מה התשובה? נכון תמשיך לקרוא בספר זאת התשובה. עכשיו בוא נביא תשובה נוספת, אם לקרוא בספר היה רק מושלם רק טוב אז הוא באמת היה קורא ולא מפסיק לקרוא, מה לעשות שבכל דבר יש חיסרון כלשהו והחיסרון מעייף אותך, אז אתה אומר "אין מה לעשות חייב לעשות הפסקה נמלא את החיסרון הזה איכשהו ואז נמשיך בדבר השני למען איזו מטרה אחרת" זאת האמת. הבנו?
050-3331-331