האם אפשר באמת להתייאש באופן מוחלט?

הנושא המרכזי שאליעד כהן דן בו הוא מושג הייאוש המוחלט, ההבדל בין ייאוש חלקי לבין ייאוש מלא, והקשר שלהם לתפישת הטוב והרע. אנשים רבים חושבים שהם התייאשו, אבל אליעד מסביר שהרבה פעמים מדובר בייאוש חלקי בלבד, וייאוש מוחלט הוא מצב שבו אין שום הבדל בין הטוב לרע.

לדוגמה, אם אדם אומר שהוא מיואש לגמרי, אליעד מציע מבחן פשוט לבדוק זאת: אדם שבאמת מיואש לחלוטין, יראה כל מצב כגרוע במידה שווה. כלומר, גם אם המצב ישתנה, הוא לא יחשוב שזה יהיה טוב יותר. אם אדם אומר "אני מיואש", אבל עדיין חושב שאם המצב ישתנה הוא יהיה טוב יותר, סימן שהוא לא באמת מיואש לגמרי.

אליעד נותן דוגמה מעצמו: הוא מספר שפעם חשב שהוא מיואש לחלוטין, אך כשהתחיל לכאוב לו הראש, אמר לעצמו שהוא סובל יותר כעת, ולכן הבין שאינו באמת מיואש, כי עדיין היה מצב שהוא העדיף לעומת אחר. ייאוש אמיתי מוחלט הוא מצב שבו כל הסיטואציות נתפסות כרעות באותה מידה בדיוק, ואין העדפה לאף מצב אחר.

מה הקשר בין ייאוש לטוב ורע?

כדי להבין את מושג הייאוש, אליעד מסביר שיש צורך להבין תחילה את המהות של תפיסת הטוב והרע. כל סבל אנושי, לדבריו, נובע מההבחנה בין טוב לרע. כאשר אדם מגדיר מצב מסוים כ"טוב", הוא אוטומטית מגדיר מצבים אחרים כפחות טובים או כרעים. ברגע שיש תפיסה של טוב ורע, יש גם רצון לשפר את המצב ולהשיג משהו טוב יותר, וכאן טמונה הבעיה, כי השאיפה הזאת יוצרת מתח וסבל.

לדברי אליעד, מי שמסוגל להתייאש באופן מוחלט הוא למעשה אדם שאין עבורו משמעות לטוב ולרע יותר, מכיוון שכל האפשרויות גרועות באופן זהה לחלוטין. במצב כזה, האדם אינו מסוגל יותר לסבול, כי אין לו העדפה לשום דבר. הוא לא מצפה לדבר, ולכן הוא אינו מאוכזב משום דבר.

האם התקווה גורמת לסבל או לאושר?

אליעד מסביר שההפך מייאוש הוא תקווה. מי שעדיין מחזיק בתקווה, מחזיק גם בתפיסה שיש טוב ויש רע, וממילא הוא סובל מכך שהוא לא נמצא במצב הטוב ביותר שהוא מדמיין. אם אדם באמת היה מיואש לחלוטין, לא הייתה לו שום תקווה לעתיד טוב יותר, ולכן לא היה סובל כלל, כי לא היה לו למה לצפות.

כדי להבהיר זאת, אליעד נותן דוגמה נוספת: אדם שמתלונן שכואב לו הראש ומקווה שהכאב יעבור, למעשה לא התייאש לגמרי, כי הוא עדיין מחזיק בתקווה שמשהו ישתפר. אם הוא היה מיואש לגמרי, לא היה אכפת לו כלל מהכאב, כי בעיניו הכל כבר רע באותה מידה, ואין לו למה לצפות או לקוות.

מה ההבדל בין ייאוש חלקי לייאוש מוחלט?

ייאוש חלקי, לפי ההסבר של אליעד, הוא כאשר אדם מאבד אמונה בשינוי ספציפי אבל עדיין שומר על האמונה הבסיסית שהמצב יכול להיות טוב יותר. זה ייאוש לא מוחלט, מכיוון שהאדם עדיין מרגיש שיש לו מה להפסיד או להרוויח. לדוגמה, אדם שאומר "אני מיואש ולא מצליח להבין את הדבר הזה עד הסוף", אבל עדיין שואף להבין, לא באמת התייאש באופן מלא, כי יש לו שאיפה ורצון להגיע להבנה כלשהי.

כיצד מזהים אם האדם מיואש באמת?

אליעד נותן דרך פשוטה לבדוק אם האדם אכן התייאש לחלוטין: אם האדם אומר שהכל רע מבחינתו באותה מידה, אבל כאשר מציעים לו סיטואציה מסוימת (כמו "לקבל מכה"), הוא מתנגד או מעדיף להימנע מכך, אז ברור שהוא לא באמת מיואש. אם היה מיואש לגמרי, לא הייתה לו העדפה לסיטואציה מסוימת והוא לא היה מתנגד לה או נמנע ממנה.

לכן, רק אדם שבאמת התייאש לגמרי לא יחוש הבדל כלשהו בין אירועים שונים, ומבחינתו כל האפשרויות יהיו שוות לחלוטין. זהו המצב היחיד של ייאוש מוחלט, וכמעט אף אדם לא נמצא במצב זה בפועל.

האם אפשרי בכלל להגיע לייאוש מוחלט?

לדברי אליעד, המצב של ייאוש מוחלט הוא נדיר מאוד, מאחר ולמעשה מדובר במצב שבו האדם באמת לא עושה שום הבחנה בין טוב לרע. זה מצב תודעתי יוצא דופן, משום שההכרה האנושית רגילה להפריד בין טוב לרע ולשאוף לטוב. הוא מציין שרוב האנשים לא יכולים להגיע לייאוש מוחלט, מאחר שהם תמיד יישארו עם תקווה כלשהי, ולו הקטנה ביותר, למצב טוב יותר.

כדי להגיע לייאוש מוחלט באמת, האדם צריך לשנות את ההבנה שלו לגבי מהות הטוב והרע, כך שיבין שאין שום הבדל אמיתי בין האפשרויות השונות. כל עוד האדם עדיין מתנגד או מנסה להימנע מכאב או קושי מסוים, הוא עדיין נמצא בתפיסת הטוב והרע, ועדיין אינו מיואש באמת.