למה אי אפשר להסביר משהו שהבנתי?

אליעד כהן מסביר כי כאשר אדם מנסה להסביר נושא שהוא חושב שהוא הבין, הוא מגלה לעיתים קרובות שאינו מצליח להעביר אותו בצורה ברורה. מדוע זה קורה? הסיבה לכך היא שההבנה שלו מלכתחילה אינה שלמה, אלא "מעורפלת". האדם מבין משהו ברמה חלקית, ולכן כשהוא נדרש להציג את אותו ידע לאחרים, נחשפים פערים רבים בהבנה שלו. ההסבר שהוא נותן לא רציף, הוא מרגיש שקשה לו לבטא את עצמו בצורה מדויקת ומסודרת, ולמעשה ההבנה האמיתית שלו נבחנת בדיוק בנקודה שבה הוא מנסה לתקשר את המידע.

לדוגמה, כאשר מישהו מנסה להסביר לעצמו פסקה מסוימת מתוך ספר או מאמר, בתחילה נראה לו שהכל מובן. אולם ברגע שהוא נדרש להסביר זאת לאדם אחר או אפילו לכתוב סיכום מסודר, הוא מגלה חסרים, שאלות, אי - דיוקים ופערי ידע שאותם לא הבחין קודם לכן. אליעד מסביר שזו למעשה הדרך לבדוק אם באמת הבנת משהו: לנסות להסביר אותו באופן כזה שאדם אחר יבין. כשעושים זאת, מיד מגלים היכן נמצאים ה"חורים" בהבנה.

מדוע אחרי שמבינים משהו נשארים עדיין ספקות?

אליעד מדגים זאת על ידי דוגמה של נושא הבחירה החופשית. אדם שלא למד על הנושא ירגיש שיש לו ספקות, אך הוא חושב שייתכן ויש תשובה חד - משמעית איפשהו בעתיד. כלומר, הוא סבור שישנה אפשרות שהוא ידע את התשובה בעתיד אם ילמד מספיק. לעומתו, אדם שלמד וחקר את הנושא לעומקו יגיע למצב שבו הוא מבין ששתי האפשרויות מתקיימות במקביל, ולכן אין אפשרות לדעת בוודאות. הוא מגיע לדרגה גבוהה יותר של אי - ידיעה, כלומר, הוא מבין שזה לא רק שהוא לא יודע את התשובה - אלא שאי אפשר לדעת כלל. אדם זה מגיע ל"אי ידיעה מוחלטת", מצב שבו גם אין לו ספק יותר. הוא כבר אינו שואל את עצמו: "האם יש בחירה חופשית או אין?" כי הוא מבין שכל שאלה נשענת על הנחת יסוד מוטעית.

המשמעות של הספק היא ההנחה שיש תשובה מסוימת שהיא נכונה, ואחת שהיא לא. אבל כאשר אדם חוקר נושא לעומקו, הוא מגלה שכל רעיון אפשרי להכיל את ההפך שלו. במילים אחרות, האדם מגיע להבנה שאי אפשר להבדיל בין ההפכים, וששניהם נכונים או לא נכונים בו - זמנית. במצב כזה הספק מתפוגג, והשאלה מתבטלת לחלוטין. אליעד מדגיש שהסיבה לכך היא שביסודה של כל שאלה קיימת הפרדה כלשהי בין "א" ל"ב", אבל אם חוקרים לעומק, הפרדה זו מתגלה כאשליה בלבד.

מה המשמעות של "לדעת שום דבר" או "לא לדעת" באופן מוחלט?

אליעד מסביר את ההבדל בין "לא לדעת" פשוט, לבין "לא לדעת באופן מוחלט". כשאדם אומר "אני לא יודע" במובן הפשוט, הוא בעצם אומר שהוא עדיין חושב שיש אפשרות לדעת. אבל ישנה דרגה עמוקה יותר של אי - ידיעה: האדם שחוקר את השאלות הגדולות לעומקן, מגיע להבנה שאין כלל אפשרות לדעת. לא מדובר בחוסר מידע זמני או חוסר בהירות, אלא בידיעה ברורה וחדה שהאדם לעולם לא יוכל לדעת את התשובה לשאלה מסוימת, מכיוון שהשאלה עצמה אינה נכונה מלכתחילה. זוהי ידיעה מוחלטת של חוסר ידיעה - לדעת "שום דבר", כלומר, להגיע להבנה שכל ידע אפשרי הוא בעצם אשלייתי.

כיצד הדוגמה של הבקבוק והספר ממחישה את ביטול השאלות?

אליעד מביא דוגמה להמחשת הרעיון: הוא מתאר מצב שבו אדם מביט על ספר ובקבוק. במבט רגיל, ברור לנו שיש כאן שני חפצים שונים: בקבוק וספר. אם האדם יסתכל עליהם מקרוב מאוד, למשל דרך מיקרוסקופ, ההבדלים עדיין יישארו, אבל ככל שהוא יעמיק בהתבוננות פנימה יותר ויותר, במבט מיקרוסקופי יותר ויותר, בסופו של דבר הוא יגיע לנקודה אחת שאין בה עוד הבדל ברור בין הספר לבין הבקבוק.

בדוגמה זו, כל עוד קיימים הבדלים, קיימות שאלות כגון "האם זה בקבוק או ספר?". אך כאשר ההתבוננות מגיעה לרמה עמוקה מספיק - עד אינסוף - השאלה עצמה מתבטלת, כי אין יותר שני דברים שונים להשוות ביניהם. התהליך הזה ממחיש איך כל ספק וכל שאלה מבוססים על אשליה של הפרדה, ואם נעמיק חקר עד לסוף ממש, כל ההפרדות מתבטלות, ולכן כל השאלות והספקות נעלמים לגמרי.

כיצד ניתן להשתמש בחוסר הידיעה המוחלטת?

אליעד אומר שכאשר האדם מבין באופן מוחלט שהוא אינו יכול לדעת, הוא משתחרר מכל שאלותיו ומכל ספקותיו. במקום לחפש תשובות לשאלות שאין להן פתרון אמיתי, הוא מבין שהבעיה היא לא חוסר ידיעה אלא עצם קיום השאלה. ברגע שהוא מגיע לכך שאין שום הבדל אמיתי, הוא משתחרר מכל הצורך לדעת. הוא כבר אינו זקוק לתשובות שיספקו לו ביטחון, כי הביטחון נובע מעצם הבנתו העמוקה שהכל הוא אחד, ושאין אפשרות להבחין בין דברים מנוגדים בצורה מוחלטת.

לדברי אליעד, זו למעשה הידיעה העמוקה ביותר שניתן להשיג, הידיעה שאין שום דבר שניתן לדעת בוודאות. ברגע שאדם מבין זאת, הוא מגיע לשקט מוחלט ולשלווה, כי הוא כבר אינו מחפש פתרונות לשאלות שאין להן באמת קיום.