49:00השכל של אלוהים, איך אלוהים חושב, השכל הגדול ביותר, תפישת מציאות אלוהית, שכל מושלם, שכל מעל השכל, 5 דברים שנבדל מדעו ממדענו, הסיפור של אליעד כהן, ליקוטי מוהרן ח"א נג
מהם חמשת ההבדלים בין השכל האלוהי לשכל האנושי?
ההבדל הראשון מציין את הדרך בה אלוהים יודע את כל הידיעות יחד, למרות שהן נראות שונות זו מזו. מבחינה אנושית, אנחנו רגילים לתפוס כל ידיעה כפרט נפרד, אך מבחינת אלוהים, כל הידיעות מאוחדות בידיעה אחת. זהו רעיון שמתוארת כ"השכל הנקנה", שבו כל דבר ידוע כאחדות ולא כריבוי.
בהבדל השני, אלוהים יודע כל דבר עוד לפני שהוא קיים, ולאו דווקא אפילו כפוטנציאל. לדוגמה, אם אדם מדמיין כיסא או חולצה אדומה, הוא צריך איזשהו פוטנציאל לתמונה הזו. אולם אלוהים יודע את הדברים גם לפני שנבראו, לא מתוך דמיון או פוטנציאל, אלא מההוויה האלוהית שמקיפה את כל האפשרויות.
ההבדל השלישי עוסק בכך שאלוהים יכול לדעת דברים שאין להם גבול, כמו מספרים אינסופיים. מבחינה אנושית, אין לנו את היכולת להקיף את הבלתי - סופי, אולם עבור אלוהים אין כל קושי לדעת ולהקיף את כל מה שכביכול אין לו גבול.
ההבדל הרביעי מציין שידיעת אלוהים לא משתנה - אין הבדל בין הידיעה כשהיא בכוח (הפוטנציאלית) לבין הידיעה כשהיא בפועל (המציאות). על פי הרעיון האלוהי, גם כאשר אנחנו מדמיינים משהו שעתיד לקרות, אלוהים יודע את כל זה בו - זמנית, ללא כל שינוי, גם אם המידע קיים רק כפוטנציאל.
ההבדל החמישי עוסק בקיומה של אפשרות בחירה. אלוהים יכול לדעת בוודאות משהו, אך הידיעה שלו לא שוללת את האפשרות שזה עדיין יכול להתרחש אחרת. זהו פרדוקס שבאמצעותו אלוהים מהווה את הידיעה והמציאות בו - זמנית, תוך שמירה על פתח לאפשרויות.
לסיכום, ההסבר האלוהי מפרק את גבולות השכל האנושי ומאתגר את כל תפיסות הזמן, הפוטנציאל והידיעה. המושגים של "יש" ו - "אין", "פוטנציאל" ו - "מציאות", "מחויב" ו - "אפשרי", מקבלים נופך חדש ובלתי - מובן, שדורש חשיבה מעמיקה וחווייתית.
- ההבדל הראשון: אלוהים יודע אינספור ידיעות בידיעה אחת, ואין ריבוי בידיעתו.
- ההבדל השני: אלוהים יודע דברים לפני שהם קיימים אפילו כפוטנציאל.
- ההבדל השלישי: אלוהים מקיף דברים שאין להם תכלית או גבול.
- ההבדל הרביעי: אין שינוי בידיעת אלוהים - הוא יודע את הדבר בכוח ובפועל בו זמנית.
- ההבדל החמישי: ידיעתו של אלוהים לא מוציאה את הדבר מאפשרותו.
ההבדל הראשון מציין את הדרך בה אלוהים יודע את כל הידיעות יחד, למרות שהן נראות שונות זו מזו. מבחינה אנושית, אנחנו רגילים לתפוס כל ידיעה כפרט נפרד, אך מבחינת אלוהים, כל הידיעות מאוחדות בידיעה אחת. זהו רעיון שמתוארת כ"השכל הנקנה", שבו כל דבר ידוע כאחדות ולא כריבוי.
בהבדל השני, אלוהים יודע כל דבר עוד לפני שהוא קיים, ולאו דווקא אפילו כפוטנציאל. לדוגמה, אם אדם מדמיין כיסא או חולצה אדומה, הוא צריך איזשהו פוטנציאל לתמונה הזו. אולם אלוהים יודע את הדברים גם לפני שנבראו, לא מתוך דמיון או פוטנציאל, אלא מההוויה האלוהית שמקיפה את כל האפשרויות.
ההבדל השלישי עוסק בכך שאלוהים יכול לדעת דברים שאין להם גבול, כמו מספרים אינסופיים. מבחינה אנושית, אין לנו את היכולת להקיף את הבלתי - סופי, אולם עבור אלוהים אין כל קושי לדעת ולהקיף את כל מה שכביכול אין לו גבול.
ההבדל הרביעי מציין שידיעת אלוהים לא משתנה - אין הבדל בין הידיעה כשהיא בכוח (הפוטנציאלית) לבין הידיעה כשהיא בפועל (המציאות). על פי הרעיון האלוהי, גם כאשר אנחנו מדמיינים משהו שעתיד לקרות, אלוהים יודע את כל זה בו - זמנית, ללא כל שינוי, גם אם המידע קיים רק כפוטנציאל.
ההבדל החמישי עוסק בקיומה של אפשרות בחירה. אלוהים יכול לדעת בוודאות משהו, אך הידיעה שלו לא שוללת את האפשרות שזה עדיין יכול להתרחש אחרת. זהו פרדוקס שבאמצעותו אלוהים מהווה את הידיעה והמציאות בו - זמנית, תוך שמירה על פתח לאפשרויות.
לסיכום, ההסבר האלוהי מפרק את גבולות השכל האנושי ומאתגר את כל תפיסות הזמן, הפוטנציאל והידיעה. המושגים של "יש" ו - "אין", "פוטנציאל" ו - "מציאות", "מחויב" ו - "אפשרי", מקבלים נופך חדש ובלתי - מובן, שדורש חשיבה מעמיקה וחווייתית.
- חמשת ההבדלים בין השכל האלוהי לשכל האנושי?
- ההבדל בין ידיעה לפוטנציאל
- תפיסת אין סוף ומציאות אלוהית
- שימוש בפרדוקסים להבנת רעיונות רוחניים
- ההוויה האלוהית והשפעתה על המחשבה האנושית
האם דרך הדמיון אפשר להגיע למוחשי, וכיצד מתוארים חמישה הבדלים בין השכל האלוהי לשכל האנושי?
- ישנה טענה ולפיה כל דבר מוחשי מתחיל בצורה של אמונה או דמיון, ורק אחר כך הופך למובן באמצעות השכל. מובאת האמירה ש"עד שתבין בשכל, תאמין", וטוענים שאין חובה להאמין, אך בפועל בכל תהליך ראשוני ישנו מימד של דמיון או אמונה שמקדים את ההבנה השכלית. בהמשך, אם מתעמקים בדבר, ניתן להבין אותו בשכל.
- ניתנת דוגמה של אדם שניסה להבין מה אינו מובן לו, ופגש רעיון האומר שיש חמישה דברים שבהם השכל של האל שונה מהשכל של האדם. מתוך כך הסיק שאם האל אינו חווה שאלות, אז מי שיחשוב כמוהו לא יחווה שאלות. ניסה להחזיק בדפוס חשיבה שכזה, לא תמיד הצליח, אך לפחות כיוון את עצמו לאותה נקודת מבט. הוא הסביר שגם אם לא מגיעים לשלמות בהבנה, עצם האמונה שיש אפשרות כזו מכוונת את המחשבה.
- בתורה נג בליקוטי מוהרן מופיעים חמישה הבדלים בין השכל של האל לבין השכל הרגיל של האדם. מי שמתעמק בהם, עשוי לגלות שמדובר בראייה שבה הסתירות והפרדוקסים אינם מבטלים זה את זה. כשמתאמצים להבין זאת, המוח מגיע לסוג של 'גבול', ושם נוצר שינוי בתפיסה.
-
- האל יודע אינספור ידיעות בידיעה אחת, ואין ריבוי בידיעתו. מצד אחד, הוא יודע פרטים שונים (למשל, כסא ושולחן), אך מנקודת המבט שלו, אין הפרדה אמיתית בין הידיעות. מבחינה אנושית, אם יודעים שיש כאן שני תפוזים ושם עוד תפוז אחד, הרי שמדובר בשלוש ידיעות או שלושה מצבים. אבל הרעיון האלוהי מתאר ידיעה אחת שמכילה בבת אחת גם את ריבוי הפרטים וגם את האחדות המוחלטת שלהם.
- בציטוט נאמר "במדעו האחד, יודע ידיעות רבות, ואין ריבוי במדעו". במבט רגיל זו סתירה - או שיש הרבה ידיעות או שיש רק ידיעה אחת. אך הרעיון האלוהי, כפי שמוצג, משלב "הרבה" ו"אחד" בלי סתירה.
- הרבה מקשרים זאת למונח "השכל הנקנה", שפירושו לרכוש תפיסה שלפיה בכל ידיעה בודדת כלולות כל הידיעות, כך שאין הפרדה בין הקיים פה לקיים שם, בין מה שנראה שונה למה שנראה זהה. אלו לכאורה דבר והיפוכו בו - זמנית.
-
- האל יודע דברים עוד לפני שהם באים לידי מציאות, אפילו אם אינם קיימים אפילו כפוטנציאל. בני האדם אולי מסוגלים לדמיין משהו לפני שהוא מתרחש, אבל עדיין יש צורך ש"משהו" כבר יהיה קיים בדמיון או בהרהור. האל, לעומת זאת, "יודע" את מה שעדיין לא נברא ולא מוגדר בשום צורה.
- מסבירים זאת באמצעות דוגמה: אדם יכול לדמיין מישהו שלובש חולצה אדומה, כי הוא יכול לנחש או ליצור בדמיון. ואולם, אצל האל לא חייבת להיות אפילו אותה הנחת יסוד או פוטנציאל, אין עדיין כלום, ואף על פי כן האל יודע את הדבר בדיוק כאילו היה קיים.
- כך אומר רבי נחמן: אפשר לדמיין כסא ו"להביא" אותו אחר כך למציאות, אבל האל יודע את כל מה שיתקיים גם אם איננו קיים עדיין ואפילו לא כאפשרות. זה מראה על תפיסה שחורגת מהמסגרת הלוגית המוכרת, ולא רק קוראת תיגר על מושג הזמן אלא על עצם מושג הפוטנציאל.
-
- האל יודע ומקיף דברים שהם אין - סופיים ושאין להם גבול. למשל, אין סוף מספרים. מהיבט אנושי, אם משהו אין - סופי לא ניתן להקיף אותו, שהרי "להקיף" משמע גבול כלשהו. אך האל נתפס כמי שמקיף גם את מה שחסר גבול.
- כדי להסביר זאת נאמר שאם אין הבדל בין "יש" ל"אין" מנקודת מבט אלוהית, הרי שממילא שאלת "איך אפשר לדעת דבר אינסופי" אינה מתקיימת. הניגודים הישנים שלנו (סופי - אינסופי, יש - אין) אינם חלים באותה צורה, ולכן אפשר להכיל הכל בבת אחת.
- זו עוד דוגמה לפרדוקס: להקיף משהו שאין לו תכלית, בו בזמן שההיקף מעיד על תכלית. כשמוח האדם נתקל ברעיון כזה, הוא רואה בו סתירה, מבחינת האל, הסתירה אינה קיימת כלל.
-
- בידיעת האל אין שינוי בין הפוטנציאל לבין המימוש. בזמן שאצל האדם יש הבדל בין מה שקיים רק בפוטנציאל (למשל, אפשרות שהיד תזוז) לעומת מה שקורה בפועל (היד באמת זזה), האל "יודע" את שני המצבים ללא הבדל וללא שינוי.
- במחשבה האנושית, "כוח" (פוטנציאל) ו"פועל" (מציאות) הם שני מושגים שונים. אבל מבחינת האל, ידיעה על מה שעתיד להיות וידיעה על מה שהוא עכשיו הן אותה ידיעה. אין כאן "קודם" ו"אחר כך", כי גם מושג הזמן נתפס אחרת.
- מכאן נובעת המחשבה על "יקומים מקבילים" או תנועה חופשית בזמן, אך הרעיון הוא עמוק יותר: פשוט אין הבדל אמיתי בין מה שמתרחש לבין מה שיכול להתרחש, אין ריחוק ביניהם מנקודת המבט האלוהית.
-
- ידיעתו של האל לא מוציאה את הדבר מאפשרותו. כלומר, גם אם האל יודע משהו בוודאות - הדבר עדיין אפשרי ולא בהכרח מחויב, מה שמנוגד לתפיסה הרגילה שלנו שלפיה "ידיעה ודאית" פירושה שהדבר מחויב.
- כאן משתמש רבי נחמן ברעיון שכאשר אומרים "האל יודע", אפשר להחליף זאת במילים "האל מהווה". כך, עצם "הידיעה" של האל היא עצם המציאות. אבל למרות שהידיעה היא ודאית, זה לא סותר את העובדה שהדבר יכול להיות עדיין בגדר אפשרות. אלו שני קטבים, והאל מחזיק בשניהם בעת ובעונה אחת.
- מבינים מזה שאין מניעה שמשהו יהיה אפשרי למרות שהאל "יודע" אותו. הפרספקטיבה הזאת שוברת את הגבולות הרגילים של מושגים כמו מחויב, אפשרי, סיבה ותוצאה, לפני ואחרי. הכל מתערבב לעומק אחד.
- מודגש שאם מחליפים את המילה "יודע" במילה "הוויה", מתברר שכל הניסוחים אינם עוסקים רק בידיעה תיאורטית, אלא במהות עצמה של המציאות. כך נשברים הרבה מההבדלים המוכרים (למשל, בין מה שחייב לקרות למה שאפשרי בלבד). זו גישה שאיננה מובנת לשכל הרגיל, וכדי להבין אותה צריך לדחוק את השכל לקצה גבולו.
- הרעיון הוא שכאשר מגיעים לפרדוקסים כאלו ומנסים לפתור אותם בלוגיקה רגילה, הדבר בלתי אפשרי. מי שמשתמש בשכל עד הסוף, מגלה שההיגיון "נשבר" איפשהו. על פי הקבלה והחסידות, בנקודה הזו נמצאת מדרגת ה'כתר', הגבול בין ההיגיון האנושי לאינסוף, שמעליו כביכול הכל אפשרי ואין סתירות.
- לכן ישנן שתי דרכי התייחסות לפרדוקסים הללו:
- לראות בהם רעיונות תאורטיים מעניינים, כחומר למחשבה פילוסופי.
- לנסות ליישם אותם בחיים המעשיים, למשל בעת פחד, דיכאון, או שאלה קיומית, ולשאול כיצד אלוהים היה רואה זאת. כך הדבר הופך לכלי התמודדות עם מצבים רגשיים.
- במילים אחרות, אדם יכול "להתאמן" על תפיסות אלו. כשיש בעיה: לדוגמה, "האם ללכת לעבוד או לא?" - אפשר לשאול, "אם לא הייתה אצלי אבחנה חדה בין יש לאין או בין מחויב לאפשרי, איך הייתי חווה את ההתלבטות הזאת?" יכול להיות שזה מפחית את עוצמת הפחד, כי הדברים נהיים פחות מוחלטים. יש בכך מעין ריכוך של הנוקשות המחשבתית.
- אם במצבי קושי אדם שואל את עצמו "מה היה קורה אילו ראיתי את הבעיה מנקודת המבט שאליה רומז רבי נחמן?", הוא עשוי להיכנס לחוויה שהיא מעבר לשכל הרגיל. לא בטוח שיוכל לתפוס את כל הפרדוקס, אבל עצם הכוונה לשם כבר משנה משהו בגישתו.
- כאשר המוח מתעמק עוד ועוד בסתירות, הוא במידה מסוימת נכנס למצב של "אין לי מושג". יש האומרים שהמצב של "אין לי מושג" הוא עצמו נקודת פתיחת הדלת לאפשרות להבין דברים אחרת. כי, במידה מסוימת, גם "לא להבין" הוא סוג של ידיעה חדשה - ידיעת הגבול.
- מקובל לחזור שוב ושוב על הטקסטים, כגון ליקוטי מוהרן בתורה נג, כדי להעמיק בהם. כל קריאה עשויה להסיר שכבה נוספת של המחשבות הרגילות. בפעם הראשונה זה נשמע לא הגיוני, בשנייה מתחילים לתפוס משהו, בשלישית מהדהד משהו אחר, וכן הלאה.
- יש מי שיקרא את הדברים ויראה בהם רק רעיונות פילוסופיים. אך יש מי שייקח אותם אל חיי היומיום: למשל, כשמופיע דיכאון. אז במקום להתמקד רק בתחושה "יש לי דיכאון", אפשר לנסות לפרק את התפיסה של עצמי לכמה רבדים, ולראות איך אפשר להסתכל על המצב מנקודת המבט שאין בה כבר הפרדה חדה בין קיום לאי - קיום של הבעיה.
- אומרים שצריך כוח התמדה, שכן המוח נוטה מיד לחזור למוכר ולנסח: "יש כאן בעיה". אך בהדרגה, כשמצליחים להחזיק קצת את התודעה של "אין הבדל בין יש לאין", הדפוסים הרגילים מתערערים, והבעיה מאבדת חלק מכוחה.
- במקומות שבהם יש סתירה בין לא הגיוני להגיוני, בין אחד לרבים, בין אין - סוף לסוף - דווקא שם, לפי ההסבר, מסתתרת ההבנה העמוקה. אם ממשיכים, נוצרת פתיחות לחוויה של "שכל אחר" או "פרספקטיבה נוספת".
- לעתים נשאלת השאלה: אם מדובר ברעיון שלא לגמרי הגיוני, אולי כדאי לא לנסות בכלל להבין? אך ישנה המלצה הפוכה: כשהאדם קורא, שיעשה מאמץ מרבי להתעמק, לנסות להקיף את הפרדוקס, לשאול כיצד ייתכן. ואז, כאשר פוגשים במצב יומיומי מסוים, אפשר "להרפות" ודווקא לא להתאמץ כל כך, אלא להתמסר לרעיון שאין הבדל בין יש לאין.
- צורת העבודה הזו משמרת את ההבחנה המועילה (בזמן לימוד - לוגיקה, שאלה, בירור) ומחברת אותה לקבלה של הפרדוקס (כשנתקלים בבעיה אמיתית - להרפות, לאפשר לעצמך לחוות את האיחוד בין הניגודים).
- אדם מתלבט: "האם עדיף שאצא לעבודה או שאשאר בבית?" הוא מרגיש לחץ, חשש, לא בטוח כיצד ההחלטה תשפיע על עתידו. מנקודת המבט הרגילה, יש כאן שתי אופציות מנוגדות, והאדם מחלק אותן לחיובי או שלילי.
- מי שמנסה להתבונן בדרך של "אין הבדל בין יש לאין" יראה שבעצם גם ללכת לעבוד וגם לא ללכת - קורות ברמה מסוימת בו - זמנית, או שאין באמת הבדל מוחלט בין השניים. במבט כזה, עשויה להיות הקלה רגשית, כיוון שהדבר אינו נתפס כטראגי או כסופי. האדם מבין שכל הזמן כל האפשרויות קיימות, רק בוחר "לטעום" אחת מהן.
- זה לא אומר שלא בוחרים בפועל, אלא שבוחרים מתוך מקום שמכיר בכך שההבדל בין לבחור או לא לבחור איננו חד כל כך. יש בכך פוטנציאל לרוגע ולשחרור מפחד מוגזם.
- הטקסט המתאר את הדברים (בתורה נג בליקוטי מוהרן) מציג חמישה הבדלים מרכזיים בשכל האלוהי, כגון: האל יודע ריבוי בבת אחת בלי ריבוי, הוא מקיף דברים אין - סופיים, הוא יודע גם לפני שיש הוויה, ואין הבדל אצלו בין בכוח לפועל או בין ודאי לאפשרי.
- אם מנסים להבין זאת בשכל אנושי רגיל, מתעוררות המון סתירות. אבל אם מבינים שהראייה האלוהית מבטלת את מושג הזמן, את מושג ההבדל בין יש לאין, ואת עצם הניגוד בין מחויב לאפשרי - אפשר להתחיל להכיל את הסתירות באופן חדש.
- רבי נחמן טוען שכל מי שינסה להשתמש בשכל שלו עד הסוף בשאלות קיומיות (כמו "למה אני חי?"), יגיע להכרח להתמודד עם הסתירות הללו. בשלב כלשהו התודעה מתרחבת, ו"השכל הנקנה" מאפשר להכיר שהמציאות מכילה סתירות בלי שהן מתבטלות זו מול זו.
- בתכלס, אדם עשוי להיעזר בכך בזמנים שבהם הוא חווה קשיים רגשיים. במקום להזדהות עם "יש בעיה" או לברוח ל"אין בעיה", הוא יכול לראות ששתי האפשרויות נכונות בו זמנית, וזה נותן מרחב שקט נפשי מסוים, כי המוח לא נצמד רק לאחת מהאפשרויות.
- התהליך לא מיידי, ולכן מומלץ לחזור על הלימוד של הטקסטים ולהתבונן בהם בתשומת לב. עוצמתו של הרעיון נגלית כאשר מנסים לקחת בעיה יומיומית ולבדוק כיצד אותה זווית ראייה משפיעה. מי שמעמיק בכך עשוי לחוות שינוי בתפיסה הכללית שלו.
- פרדוקסים כמו "יודע בוודאות אבל הדבר נשאר אפשרי" או "אין הבדל בין ריבוי לידיעה אחת" משקפים חשיבה מעל ההיגיון האנושי הרגיל. זוהי נקודת מפגש עם אינסוף, עם חוסר גבול, ועם מצב שבו זמן ופוטנציאל אינם מוגדרים באותו אופן שאנו מכירים.
- כאשר מעיזים להפנים גישה זו בחיים המעשיים, עשויים לגלות שהרבה פחדים ופיצולים מנטליים מבוססים על ההנחה שיש הבדל מובהק בין יש לאין, בין קיים ללא קיים, בין אפשרי למחויב. ברגע שמבינים שהדברים לא בהכרח נפרדים, משהו נרגע מבפנים.
- מי שרוצה להעמיק, מוזמן לחזור ולקורא מאותן שיחות או טקסטים שוב ושוב, ולשלב את ההבנה בעת שמגיעה התמודדות עם מצוקה אמיתית. כך הדמיון הופך למשהו מוחשי, והאמונה הראשונית הופכת להבנה (או חוויה) שאולי פורצת את הגבולות הרגילים של השכל.
- שילוב של חשיבה פרדוקסלית בפתרון בעיות
- הקשר בין דמיון לבין מציאות בעבודה פנימית
- תפיסת האין סוף והחלל הפנוי לפי רבי נחמן
- שאלות על זמן, סיבה ותוצאה, והתבוננות מעל לשכל
שאלה: האם דרך הדמיון אפשר להגיע למוחשי?
אליעד: כן, כל מוחשי מתחיל בדמיון. רבי נחמן אומר, עד שתבין בשכל, תאמין. אתה לא חייבים להאמין, אבל כל תהליך מתחיל האמונה.
אני לדוגמה ניסיתי להבין, מה אני לא מבין. ואז קראתי אצל רבי נחמן שאומר, שיש חמישה דברים שאלוהים חושב אחרת ממני. ואז אמרתי, אני מניח שלאלוהים אין שאלות, ואם אני אחשוב כמוהו, גם לי לא יהיו שאלות. ואז ניסיתי את עצמי בכוח לחשוב ככה. לא הצלחתי, אבל לפחות התכווננתי למשהו. אני האמנתי בזה ואחרי שהאמנתי בזה, הבנתי את זה.
בתורה נג' כתוב שיש חמישה דברים, שהשכל של אלוהים שונה מהשכל של הבן אדם.
"ואלו חמישה הדברים שנבדל מדעו ממדענו.
הראשון, "שבמדעו האחד, יודע ידיעות רבות, ואין ריבוי במדעו." במדעו האחד - בידיעה אחת, הוא יודע הרבה דברים בלי שהוא יודע הרבה דברים. הוא בבת אחת יודע הרבה דברים שונים, ואין ריבוי במדעו. רבי נחמן לא אמר שאלוהים יודע רק דבר אחד, הוא אומר דבר והיפוכו. בידיעה אחת יודע הרבה דברים, בלי שהוא יודע הרבה דברים, כאילו הוא יודע דבר אחד. אני יודע שפה יש כסא, ופה יש שולחן, אני יודע שני דברים שונים, ובו בזמן אני יודע דבר אחד. אז איך זה יכול להיות? אם הם שונים אז הם לא אחד. תחליט, איך אלוהים תופס את זה, שהוא יודע דברים שונים, או שהוא יודע רק דבר אחד?
אלוהים יודע את כל הדברים, ובעצם הוא יודע רק דבר אחד.
רבי נחמן דיבר על השכל הנקנה, שאמר שבידיעה אחת אתה יודע את כל הידיעות.
מדעו זה להיות, אז ישות והוא זה דברים שונים, אבל בעצם הוא אחד. במדעו הכוונה להוויתו. ישותו היא שבהוויה אחת הוא ישויות שונות ואף על פי כן הוא ישות אחת. אז כמה אלוהים יש? יש אין סוף אלוהים והם רק אחד.
מהו השכל הנקנה? לדעת את כל הדברים בידיעה אחת, זה השכל הנקנה.
אני למשל יודע שיש פה שולחן, ואני יודע להבדיל בין השולחן לבינך, אני יודע שיש פה שולחן, ואני יודע שאתה פה, כמה דברים אני יודע? שניים. אבל זה כמו להגיד מבחינתי שאני יודע שיש פה שולחן ואני יודע שיש פה שולחן. ובכל זאת אני מפריד בינך לבין השולחן. כמו פה תפוז אחד, ושם שני תפוזים, ואין הבדל בין אחד לשניים. ואם אין הבדל, איך אני רואה אחד ושניים? אתה צריך לתת את האופציה לטירוף.
אני יודע שיש ואני יודע שאין, ומבחינתי למרות שאמרתי שיש ואמרתי שאין, זה אותו הדבר. יש ריבוי ובאותו זמן אני יודע רק דבר אחד.
או שאני יודע להבדיל בין מה שאין לבין מה שיש, או שאני לא יודע להבדיל. ומבחינתי שאמרתי שיש ואמרתי שאין זה אותו הדבר. הוא גם הרבה הוויות שונות ובו זמנית הוא הוויה אחת.
השני "יודע דברים קודם הימצאם, אפילו שאין להם הוויה כלל." אלוהים יודע הכל, לפני שזה היה, עוד לפני שזה היה מצוי הוא ידע את זה, אפילו שאין להם הוויה, עוד לפני הפוטנציאל.
למשל, אלוהים ידע מי יבוא היום, אבל עוד לפני שהיתה לו הוויה הוא ידע את זה, ואם לא היתה לו הוויה אז איך הוא ידע את זה? הוא ידע מה יהיה במציאות עוד לפני שהוא יצר את האופציה. אפשר להגיד אולי שהוא תכנן מה הוא יעשה, אבל איך הוא מתכנן אם אפילו אין הוויה? אפילו את הפוטנציאל אין, והוא כבר יודע איך זה יהיה כאשר זה יהיה מצוי.
רבי נחמן אמר, שאם אתה תשתמש בשכל שלך עד הסוף, זאת ההבנה שתקרה לך בסוף. אם תנסה להפעיל את השכל עד הסוף, כמו למה אתה חי? אם תנסה להבין למה אני חי, בכל המוח תנסה, בסוף יקרה לך משהו, שהמוח יתחיל לחשוב אחרת בחמש זוויות חדשות, ומזה תקבל תפיסה חדשה.
למשל אני רוצה להביא לכאן כסא, אז אני יודע איך הכסא יהיה כאן. אבל אלוהים יודע את הכסא עוד לפני שיש לכסא הוויה. אפילו הוויה אין לזה, הוויה הכוונה לפוטנציאל.
אתה למשל מדמיין אותה עם חולצה אדומה, אתה יכול בדיוק לדמיין אותה עם חולצה אדומה. תחשוב שהיא לא פה, אין כאן שום דבר, אפילו אין הוויה, האם אתה יכול לחשוב איך היא תהיה עם חולצה אדומה? אפילו אין הוויה. אז אלוהים יודע איך זה יהיה אחרי, עוד לפני שיש הוויה.
ויש כאן תחכום יותר גדול, הוא יודע איך זה יהיה ממשי, בעין הוא רואה את הממשי, ובכלל עוד אין הוויה והוא כבר רואה את זה. זה דבר והיפוכו. זה כמו שאלוהים יודע את הדמיון בלי אפילו לחלום עליו. הוא חולם את החלום תוך כדי שהוא ער. האדם למשל מדמיין דבר ואחר הוא הופך את זה למציאות. אצל אלוהים הוא עושה את המציאות למרות שזה אפילו לא נמצא בדמיון. אלו לא דברים הגיוניים.
השלישי, "שמדעו מקיף דברים שאין להם תכלית." להקיף דברים שאין להם גבול. למשל הוא יכול לדעת מה כמות כל המספרים. איך אפשר לדעת מה כמות כל המספרים? הרי יש אין סוף מספרים.
יש כאן דבר והיפוכו, הוא מקיף את הדברים, שאין להם גבול. הוא יודע אותם על ידי זה שהוא מקיף אותם, למרות שאי אפשר לדעת אותם. אם לדבר אין גבול, איך אפשר לדעת אותו?
שאלה: זה שוב היש והאין.
אליעד: כשאין הבדל בין יש לאין, אפשר הכל. אז אין שאלה איך זה אפשר. כשיש הבדל את אומרת או שיש גבול או שאין גבול, או שיש פוטנציאל או שאין פוטנציאל, אבל אם אין הבדל בין יש לאין זה כבר לא משנה גבול או לא גבול.
שאלה: אני מנסה להבין מה אתה אומר, ולא מצליח, וברגע מסויים אני נכנע, לא יודע מה זה.
אליעד: אולי החוויה של, הלא יודע מה זה" היא עצמה הדבר. כאשר אתה באמת לא יודע. גם הלא יודע הוא סוג של ידיעה.
למשל מה הסיבה הראשונה של כל האירועים? לכל סיבה יש סיבה ואלוהים יודע מה הסיבה הראשונה. איך אפשר לדעת מה הסיבה הראשונה, הרי זה נמצא במרחק אין סופי? זה כמו שאני יגיד לך מה נמצא במקום הכי רחוק בעולם. איך אפשר לדעת? כי אם אתה יודע זה סוף, אבל יש אין סוף, ואני יודע מה שיש באין סוף.
אם אלוהים מקיף דברים שאין להם תכלית, אז איך הוא מקיף אותם? ברגע שאני אומר מקיף, זה אומר שיש להם תכלית, שיש להם גבול, במילה מקיף כן יש הבדל בין דבר להיפוכו, כי כאשר אתה מקיף אתה מבדיל.
אני למשל לא יודע מה שיש באין סוף, וגם לא יודע מה שיש מעבר לדלת אך מצד שני אני יודע מה שיש בקצה של העולם.
הרביעי, "שאין שינוי בידיעתו, ואין שינוי כשיודע את הדבר בכוח ואחר כך שבפועל."
מה זה אומר, למשל היד שלי עכשיו היא כאן, בפועל. והיא אחר כך יכולה להיות במקום אחר שזה עכשיו בכוח - יש כאן שתי ידיעות. מה שקורה אצל אלוהים, אין שינוי בידיעתו, מה זה אומר? שהוא יודע עכשיו היכן היד, והוא יודע כאשר היד תזוז, אך אין הבדל בין לדעת בכוח או בפועל.
שאלה: אפשר לנוע בזמן איך שרוצים.
אליעד: מצד אחד אפשר לנוע בזמן ומצד שני עדיין יש אצלך הבדל בין בכוח לבפועל. מהצד שיש הבדל בין בכוח לבפועל, אתה חווה הבדל בין מה שיש לבין מה שיש בפוטנציאל, למשל בפוטנציאל יש כאן פילו בפועל אין פיל, ואני מבדיל בין יש פיל לאין פיל, אך מצד אלוהים אין הבדל בין זה שיש כאן פילו לבין זה שאין כאן פיל. זה מחובר ליקומים מקבילים דרך אגב.
חמישי, "שידיעתו, אין מוציא את הדבר מאפשרותו". זאת אומרת שאני יודע משהו בוודאות וזה עדיין רק אפשרי. אני יודע שזה ככה ועדיין זה רק אפשרי שזה יהיה ככה. אם אתה יודע משהו בוודאות, זה כבר מחויב, אז איך זה אפשרי?
אם מתרגלים זאת לרמה הגבוהה יותר, אז במקום להגיד את המילה יודע, נחליף אותה למילה הוויה. בטקסט הזה רשומות התשובות שבאות מהחלל הפנוי. אם בכל מקום שרשום יודע אני מחליף למילה הוויה, יש כאן את השכל שבאמצעותו אפשר לתת תשובה לשאלות שבאות מהחלל הפנוי.
למשל, "שידיעתו אין מוציא את הדבר מאפשרותו", הוויתו משאירה את הדבר אפשרי, זאת אומרת שאין הבדל בין המחויב לאפשרי, או שאין הבדל בין בפועל לבכוח, אין הבדל בין לפני הבריאה לבין אחרי הבריאה.
כשרבי נחמן אומר, אלוהים יודע, הוא מתכוון לומר ש.. ההויה של המציאות היא.. למשל זה שהמציאות מממשת משהו, זה עדיין רק אפשרי. ההוויה של המציאות היא ישויות רבות, אבל מצד האמת אין ריבוי במדעו, זה אחד. זה גם הרבה וגם אחד בו זמנית. זה לא הגיוני, אבל אם אתה מבין את זה, אין לך יותר שאלות.
שוב, את המילה ידיעה להחליף למילה הוויה ואז אין יותר שאלות. גם מה שאמרתי עכשיו לא נכון, כי אחר כך אתה יכול לשאול מה שאתה רוצה.
הרעיון הוא, שאם אתה מתעמק בזה ומנסה ומרגיש שאתה חייב להבין את הדבר הזה, מתעמק בו ומתעמק בו ומתעמק בו, זה כמו שהחוכמה נותנת בעיטה לכתר, ואז היא נוגעת באין סוף. הכתר מפריד בין האין סוף לחוכמה שהיא השכל. הכתר זה הגבול של השכל.
שאלה: מה זה גבול?
אליעד: מה שדברנו לדוגמה אתה לא יכול להבין בשכל. לשכל שלך יש גבול, הוא לא יכול להבין דברים כאלו, זה לא הגיוני לו. אני מסביר שוב, כאן יש דברים לא הגיוניים, אם אתה אומר, אני אבין את זה, אז בעצם אתה כופר בהיגיון, אתה מנסה להבין בצורה הגיונית דבר לא הגיוני. והדבר הזה למעשה מכניס את המקיפים פנימה.
מה שאנו מדברים עכשיו אפשר לחוות זאת בשני דרכים. אחת, להרגיש זאת כעוד תיאוריה מעניינת. אבל אם אתה פעם אחת אומר לעצמך, אני באמת רוצה לחשוב ככה, אז זוהי תפיסה אחרת. לדוגמה, אתה יושב בבית בדיכאון ומנסה להסתכל על הדיכאון שלך מנקודת המבט הזאת, ואז מה שנאמר נהפך להיות אמיתי וזה לא רק דיבורים.
אם בבית אתה מגיע לפחד מסויים, נסה להשתמש בתאוריה ששמעת כאן, ואז זה יהפך לממשי. כמו אם הייתי חושב כמו אלוהים, איך הייתי רואה את הבעיה שלי? לכן לנסות לשמוע את הוידאו הזה מאה פעם, לקרוא גם את הטקסט בליקוטי מוהרן מאה פעם, ולנסות להבין, כי זו היא התפיסה האולטימטיבית, ואז כאשר יש לך בעיה, אתה מנסה בזמן אמת להסתכל על הבעיה שלך מהזווית הזאת. אתה מכריח את עצמך להבין.
למה אתה לא מבין את זה, כי אתה מרוכז, אתה שואל, יש או אין? תפסיק להתרכז אם יש או אין, שחרר, מה אתה יודע להבדיל בין יש לאין? שחרר עד הסוף. זה אפס אחוז מאמץ, אם תפסיק להתרכז תבין את זה.
שאלה: אז אם אני רוצה ליישם את מה שאתה אומר, האם לקרוא את זה בלי לנסות להבין?
אליעד: לא, לא, לא כשאתה קורא את זה תתרכז. כשקורית לך הבעיה, כמו האם ללכת לעבוד או לא ללכת לעבוד? תנסה להסתכל על הבעיה הספציפית הזאת במשקפים האלה.
אליעד: כן, כל מוחשי מתחיל בדמיון. רבי נחמן אומר, עד שתבין בשכל, תאמין. אתה לא חייבים להאמין, אבל כל תהליך מתחיל האמונה.
אני לדוגמה ניסיתי להבין, מה אני לא מבין. ואז קראתי אצל רבי נחמן שאומר, שיש חמישה דברים שאלוהים חושב אחרת ממני. ואז אמרתי, אני מניח שלאלוהים אין שאלות, ואם אני אחשוב כמוהו, גם לי לא יהיו שאלות. ואז ניסיתי את עצמי בכוח לחשוב ככה. לא הצלחתי, אבל לפחות התכווננתי למשהו. אני האמנתי בזה ואחרי שהאמנתי בזה, הבנתי את זה.
בתורה נג' כתוב שיש חמישה דברים, שהשכל של אלוהים שונה מהשכל של הבן אדם.
"ואלו חמישה הדברים שנבדל מדעו ממדענו.
הראשון, "שבמדעו האחד, יודע ידיעות רבות, ואין ריבוי במדעו." במדעו האחד - בידיעה אחת, הוא יודע הרבה דברים בלי שהוא יודע הרבה דברים. הוא בבת אחת יודע הרבה דברים שונים, ואין ריבוי במדעו. רבי נחמן לא אמר שאלוהים יודע רק דבר אחד, הוא אומר דבר והיפוכו. בידיעה אחת יודע הרבה דברים, בלי שהוא יודע הרבה דברים, כאילו הוא יודע דבר אחד. אני יודע שפה יש כסא, ופה יש שולחן, אני יודע שני דברים שונים, ובו בזמן אני יודע דבר אחד. אז איך זה יכול להיות? אם הם שונים אז הם לא אחד. תחליט, איך אלוהים תופס את זה, שהוא יודע דברים שונים, או שהוא יודע רק דבר אחד?
אלוהים יודע את כל הדברים, ובעצם הוא יודע רק דבר אחד.
רבי נחמן דיבר על השכל הנקנה, שאמר שבידיעה אחת אתה יודע את כל הידיעות.
מדעו זה להיות, אז ישות והוא זה דברים שונים, אבל בעצם הוא אחד. במדעו הכוונה להוויתו. ישותו היא שבהוויה אחת הוא ישויות שונות ואף על פי כן הוא ישות אחת. אז כמה אלוהים יש? יש אין סוף אלוהים והם רק אחד.
מהו השכל הנקנה? לדעת את כל הדברים בידיעה אחת, זה השכל הנקנה.
אני למשל יודע שיש פה שולחן, ואני יודע להבדיל בין השולחן לבינך, אני יודע שיש פה שולחן, ואני יודע שאתה פה, כמה דברים אני יודע? שניים. אבל זה כמו להגיד מבחינתי שאני יודע שיש פה שולחן ואני יודע שיש פה שולחן. ובכל זאת אני מפריד בינך לבין השולחן. כמו פה תפוז אחד, ושם שני תפוזים, ואין הבדל בין אחד לשניים. ואם אין הבדל, איך אני רואה אחד ושניים? אתה צריך לתת את האופציה לטירוף.
אני יודע שיש ואני יודע שאין, ומבחינתי למרות שאמרתי שיש ואמרתי שאין, זה אותו הדבר. יש ריבוי ובאותו זמן אני יודע רק דבר אחד.
או שאני יודע להבדיל בין מה שאין לבין מה שיש, או שאני לא יודע להבדיל. ומבחינתי שאמרתי שיש ואמרתי שאין זה אותו הדבר. הוא גם הרבה הוויות שונות ובו זמנית הוא הוויה אחת.
השני "יודע דברים קודם הימצאם, אפילו שאין להם הוויה כלל." אלוהים יודע הכל, לפני שזה היה, עוד לפני שזה היה מצוי הוא ידע את זה, אפילו שאין להם הוויה, עוד לפני הפוטנציאל.
למשל, אלוהים ידע מי יבוא היום, אבל עוד לפני שהיתה לו הוויה הוא ידע את זה, ואם לא היתה לו הוויה אז איך הוא ידע את זה? הוא ידע מה יהיה במציאות עוד לפני שהוא יצר את האופציה. אפשר להגיד אולי שהוא תכנן מה הוא יעשה, אבל איך הוא מתכנן אם אפילו אין הוויה? אפילו את הפוטנציאל אין, והוא כבר יודע איך זה יהיה כאשר זה יהיה מצוי.
רבי נחמן אמר, שאם אתה תשתמש בשכל שלך עד הסוף, זאת ההבנה שתקרה לך בסוף. אם תנסה להפעיל את השכל עד הסוף, כמו למה אתה חי? אם תנסה להבין למה אני חי, בכל המוח תנסה, בסוף יקרה לך משהו, שהמוח יתחיל לחשוב אחרת בחמש זוויות חדשות, ומזה תקבל תפיסה חדשה.
למשל אני רוצה להביא לכאן כסא, אז אני יודע איך הכסא יהיה כאן. אבל אלוהים יודע את הכסא עוד לפני שיש לכסא הוויה. אפילו הוויה אין לזה, הוויה הכוונה לפוטנציאל.
אתה למשל מדמיין אותה עם חולצה אדומה, אתה יכול בדיוק לדמיין אותה עם חולצה אדומה. תחשוב שהיא לא פה, אין כאן שום דבר, אפילו אין הוויה, האם אתה יכול לחשוב איך היא תהיה עם חולצה אדומה? אפילו אין הוויה. אז אלוהים יודע איך זה יהיה אחרי, עוד לפני שיש הוויה.
ויש כאן תחכום יותר גדול, הוא יודע איך זה יהיה ממשי, בעין הוא רואה את הממשי, ובכלל עוד אין הוויה והוא כבר רואה את זה. זה דבר והיפוכו. זה כמו שאלוהים יודע את הדמיון בלי אפילו לחלום עליו. הוא חולם את החלום תוך כדי שהוא ער. האדם למשל מדמיין דבר ואחר הוא הופך את זה למציאות. אצל אלוהים הוא עושה את המציאות למרות שזה אפילו לא נמצא בדמיון. אלו לא דברים הגיוניים.
השלישי, "שמדעו מקיף דברים שאין להם תכלית." להקיף דברים שאין להם גבול. למשל הוא יכול לדעת מה כמות כל המספרים. איך אפשר לדעת מה כמות כל המספרים? הרי יש אין סוף מספרים.
יש כאן דבר והיפוכו, הוא מקיף את הדברים, שאין להם גבול. הוא יודע אותם על ידי זה שהוא מקיף אותם, למרות שאי אפשר לדעת אותם. אם לדבר אין גבול, איך אפשר לדעת אותו?
שאלה: זה שוב היש והאין.
אליעד: כשאין הבדל בין יש לאין, אפשר הכל. אז אין שאלה איך זה אפשר. כשיש הבדל את אומרת או שיש גבול או שאין גבול, או שיש פוטנציאל או שאין פוטנציאל, אבל אם אין הבדל בין יש לאין זה כבר לא משנה גבול או לא גבול.
שאלה: אני מנסה להבין מה אתה אומר, ולא מצליח, וברגע מסויים אני נכנע, לא יודע מה זה.
אליעד: אולי החוויה של, הלא יודע מה זה" היא עצמה הדבר. כאשר אתה באמת לא יודע. גם הלא יודע הוא סוג של ידיעה.
למשל מה הסיבה הראשונה של כל האירועים? לכל סיבה יש סיבה ואלוהים יודע מה הסיבה הראשונה. איך אפשר לדעת מה הסיבה הראשונה, הרי זה נמצא במרחק אין סופי? זה כמו שאני יגיד לך מה נמצא במקום הכי רחוק בעולם. איך אפשר לדעת? כי אם אתה יודע זה סוף, אבל יש אין סוף, ואני יודע מה שיש באין סוף.
אם אלוהים מקיף דברים שאין להם תכלית, אז איך הוא מקיף אותם? ברגע שאני אומר מקיף, זה אומר שיש להם תכלית, שיש להם גבול, במילה מקיף כן יש הבדל בין דבר להיפוכו, כי כאשר אתה מקיף אתה מבדיל.
אני למשל לא יודע מה שיש באין סוף, וגם לא יודע מה שיש מעבר לדלת אך מצד שני אני יודע מה שיש בקצה של העולם.
הרביעי, "שאין שינוי בידיעתו, ואין שינוי כשיודע את הדבר בכוח ואחר כך שבפועל."
מה זה אומר, למשל היד שלי עכשיו היא כאן, בפועל. והיא אחר כך יכולה להיות במקום אחר שזה עכשיו בכוח - יש כאן שתי ידיעות. מה שקורה אצל אלוהים, אין שינוי בידיעתו, מה זה אומר? שהוא יודע עכשיו היכן היד, והוא יודע כאשר היד תזוז, אך אין הבדל בין לדעת בכוח או בפועל.
שאלה: אפשר לנוע בזמן איך שרוצים.
אליעד: מצד אחד אפשר לנוע בזמן ומצד שני עדיין יש אצלך הבדל בין בכוח לבפועל. מהצד שיש הבדל בין בכוח לבפועל, אתה חווה הבדל בין מה שיש לבין מה שיש בפוטנציאל, למשל בפוטנציאל יש כאן פילו בפועל אין פיל, ואני מבדיל בין יש פיל לאין פיל, אך מצד אלוהים אין הבדל בין זה שיש כאן פילו לבין זה שאין כאן פיל. זה מחובר ליקומים מקבילים דרך אגב.
חמישי, "שידיעתו, אין מוציא את הדבר מאפשרותו". זאת אומרת שאני יודע משהו בוודאות וזה עדיין רק אפשרי. אני יודע שזה ככה ועדיין זה רק אפשרי שזה יהיה ככה. אם אתה יודע משהו בוודאות, זה כבר מחויב, אז איך זה אפשרי?
אם מתרגלים זאת לרמה הגבוהה יותר, אז במקום להגיד את המילה יודע, נחליף אותה למילה הוויה. בטקסט הזה רשומות התשובות שבאות מהחלל הפנוי. אם בכל מקום שרשום יודע אני מחליף למילה הוויה, יש כאן את השכל שבאמצעותו אפשר לתת תשובה לשאלות שבאות מהחלל הפנוי.
למשל, "שידיעתו אין מוציא את הדבר מאפשרותו", הוויתו משאירה את הדבר אפשרי, זאת אומרת שאין הבדל בין המחויב לאפשרי, או שאין הבדל בין בפועל לבכוח, אין הבדל בין לפני הבריאה לבין אחרי הבריאה.
כשרבי נחמן אומר, אלוהים יודע, הוא מתכוון לומר ש.. ההויה של המציאות היא.. למשל זה שהמציאות מממשת משהו, זה עדיין רק אפשרי. ההוויה של המציאות היא ישויות רבות, אבל מצד האמת אין ריבוי במדעו, זה אחד. זה גם הרבה וגם אחד בו זמנית. זה לא הגיוני, אבל אם אתה מבין את זה, אין לך יותר שאלות.
שוב, את המילה ידיעה להחליף למילה הוויה ואז אין יותר שאלות. גם מה שאמרתי עכשיו לא נכון, כי אחר כך אתה יכול לשאול מה שאתה רוצה.
הרעיון הוא, שאם אתה מתעמק בזה ומנסה ומרגיש שאתה חייב להבין את הדבר הזה, מתעמק בו ומתעמק בו ומתעמק בו, זה כמו שהחוכמה נותנת בעיטה לכתר, ואז היא נוגעת באין סוף. הכתר מפריד בין האין סוף לחוכמה שהיא השכל. הכתר זה הגבול של השכל.
שאלה: מה זה גבול?
אליעד: מה שדברנו לדוגמה אתה לא יכול להבין בשכל. לשכל שלך יש גבול, הוא לא יכול להבין דברים כאלו, זה לא הגיוני לו. אני מסביר שוב, כאן יש דברים לא הגיוניים, אם אתה אומר, אני אבין את זה, אז בעצם אתה כופר בהיגיון, אתה מנסה להבין בצורה הגיונית דבר לא הגיוני. והדבר הזה למעשה מכניס את המקיפים פנימה.
מה שאנו מדברים עכשיו אפשר לחוות זאת בשני דרכים. אחת, להרגיש זאת כעוד תיאוריה מעניינת. אבל אם אתה פעם אחת אומר לעצמך, אני באמת רוצה לחשוב ככה, אז זוהי תפיסה אחרת. לדוגמה, אתה יושב בבית בדיכאון ומנסה להסתכל על הדיכאון שלך מנקודת המבט הזאת, ואז מה שנאמר נהפך להיות אמיתי וזה לא רק דיבורים.
אם בבית אתה מגיע לפחד מסויים, נסה להשתמש בתאוריה ששמעת כאן, ואז זה יהפך לממשי. כמו אם הייתי חושב כמו אלוהים, איך הייתי רואה את הבעיה שלי? לכן לנסות לשמוע את הוידאו הזה מאה פעם, לקרוא גם את הטקסט בליקוטי מוהרן מאה פעם, ולנסות להבין, כי זו היא התפיסה האולטימטיבית, ואז כאשר יש לך בעיה, אתה מנסה בזמן אמת להסתכל על הבעיה שלך מהזווית הזאת. אתה מכריח את עצמך להבין.
למה אתה לא מבין את זה, כי אתה מרוכז, אתה שואל, יש או אין? תפסיק להתרכז אם יש או אין, שחרר, מה אתה יודע להבדיל בין יש לאין? שחרר עד הסוף. זה אפס אחוז מאמץ, אם תפסיק להתרכז תבין את זה.
שאלה: אז אם אני רוצה ליישם את מה שאתה אומר, האם לקרוא את זה בלי לנסות להבין?
אליעד: לא, לא, לא כשאתה קורא את זה תתרכז. כשקורית לך הבעיה, כמו האם ללכת לעבוד או לא ללכת לעבוד? תנסה להסתכל על הבעיה הספציפית הזאת במשקפים האלה.
050-3331-331