החרדים, הדתיים לא מאושרים - תורה = סבל חוסר אושר - למה
חרדים דתיים רע להם יותר? האם באמת אנשים
דתיים וחרדים מאושרים יותר? ישנה טענה נפוצה
שהדתיים מאושרים יותר מהחילוניים, והם אף מציגים לעיתים סקרים המצביעים על כך. אך אליעד כהן מסביר בהרצאה שזוהי אשליה ושהאושר עליו מדברים
הדתיים אינו אושר אמיתי אלא אשליה. ההרצאה עוסקת בהפרכת הטענה הרווחת שאנשים
דתיים מאושרים יותר, ומציעה מבט מעמיק אל תוך הפסיכולוגיה והפילוסופיה של המאמין
הדתי. מדוע אנשים
דתיים טוענים שהם מאושרים יותר? ראשית, אנשים
דתיים רבים טוענים שהם מאושרים כי הם מפחדים להודות באמת שהם סובלים. אליעד מסביר שככל שהאדם פשוט יותר, הוא מפחד פחות לחשוף את סבלו, ולכן בקלות אומר שהוא מאושר. כך נוצר מצב בו
דתיים מעידים שהם מאושרים, אך האמת היא שהם פשוט מפחדים להודות שהם סובלים. אליעד מביא כדוגמה את רבי יוחנן, גדול הרבנים, שבכה בעת מותו מפחד שהמעשים שלו לא היו מספיקים ... וצדיק, פחד שאולי לא עשה מספיק, ואולי ייענש לעולם הבא. מהדוגמה הזאת, אליעד מסיק שאם אפילו גדול הרבנים פחד שהוא לא מספיק טוב, כל אדם
דתי וחרדי תמיד נמצא בפחד מתמיד שהוא לא עומד בדרישות של אלוהים, ולכן הוא בעצם סובל תמידית ולא יכול להיות מאושר באמת. למה
חרדים ודתיים סובלים למרות אמונתם באלוהים? לפי אליעד, האמונה של
הדתיים היא בעצם כפירה באלוהים האמיתי. מדוע? כי לפי
הדת היהודית, אלוהים הוא טוב ורע - הוא מעניש ומתגמל, יש לו דרישות ומצוות, ולפיכך הם כל הזמן נמצאים תחת לחץ מתמיד אם הם עושים טוב או רע. זה מצב תמידי של חרדה ודאגה. כך למעשה הם חיים בפחד תמידי מכעסו של האל, מחשש שיחזרו בגלגול, או מחשש להיענש בגיהינום נצחי. אליעד מסביר שלמעשה
חרדים נקראים כך משום שהם חיים בחרדה מתמדת.
החרדים חיים ביראת שמיים - כלומר, כל הזמן הם יראים ופוחדים מאלוהים, ולכן אי אפשר לומר עליהם שהם באמת מאושרים. מדוע אנשים
דתיים וחרדים משתוקקים למשיח ולגאולה? אנשים
דתיים טוענים שהם מאושרים, אך אם הם באמת מאושרים, למה הם כל כך מצפים למשיח? הרי הציפייה למשיח משמעותה שהעולם הנוכחי אינו טוב מספיק עבורם. אליעד מסביר שבדיוק מכאן נובע ... הציפייה הזאת מראה באופן ברור שלדתיים רע בעולם הזה, והם פשוט מספרים לעצמם שהכל לטובה מתוך ניסיון להקטין את הסבל שלהם. האם אנשים
דתיים נהנים מחיי היום - יום שלהם? אליעד מדגיש שברמה הגשמית אנשים
דתיים יכולים לטעון שהם מאושרים משום שהם לא עסוקים בבעיות כמו ירידות בבורסה או צרות חומריות אחרות. אבל ברמה הרוחנית הם כל הזמן בודקים את עצמם, כל הזמן מתייסרים בשאלות של ... לאלוהים שיעזור להם לא לחטוא. הם מתוודים על חטאיהם שלוש פעמים ביום בתפילה, ולכן נמצאים במעגל תמידי של האשמה עצמית. למעשה, ככל שאדם
דתי יותר אמיתי ואדוק באמונתו, הוא יחווה יותר סבל, יותר פחד, ויותר ספק עצמי. מדוע הצדיקים הגדולים של
הדת אינם מאושרים באמת? כדוגמה נוספת, אליעד כהן מציין את משה רבנו, שהוגדר כצדיק הגדול ביותר. משה עצמו היה מלא ספקות וייסורים - הוא שאל שאלות קשות את אלוהים כמו מדוע צדיק ורע ... מכך שלא נכנס לארץ ישראל ולא ראה את פניו של אלוהים במלואן. אפילו הצדיק הגדול ביותר בהיסטוריה לא היה מאושר לחלוטין, אז קל וחומר שאדם
דתי פשוט לא יכול להיות מאושר באמת. האם האושר של
הדתיים הוא אשליה בלבד? אליעד מסכם ומחדד את הנקודה בכך שאושרם של
הדתיים הוא אשליה או שקר שהם מוכרים לעצמם ולאחרים. הם חיים במערכת של הגבלות ואיסורים, חווים סבל, פחד ואשמה מתמידים. כלפי חוץ הם אולי נראים רגועים יותר או פחות טרודים בדברים ... הנוכחיים. אבל עצם קיומה של הציפייה לעולם הבא מעידה שהם סובלים בעולם הזה. בסיכומו של דבר, אליעד כהן מציג את הסתירה הפנימית באמונה
הדתית, לפיה ככל שאתה מאמין יותר באלוהים כך אתה יותר סובל וחי בפחד ובחרדה מתמדת. כלפי חוץ נדמה שהם מאושרים, אך למעשה הם רחוקים מכך מאוד. האם
דתיים באמת מאושרים? למה
דתיים מחכים למשיח? מדוע