האם באמת אפשר לאהוב את העבודה ולא להרגיש שעובדים?

הרבה אנשים מכירים את האמרה: "תמצא עבודה שאתה אוהב ולא תצטרך לעבוד עוד יום אחד בחייך". אליעד כהן בוחן את האמירה הזו לעומק, במטרה להבין אם היא נכונה, ואם אכן אפשר להגיע למצב שבו האדם אוהב את העבודה שלו עד כדי כך שאינו מרגיש שהוא עובד כלל. התפיסה הזו נשמעת אידיאלית לרבים: אם אתה נהנה מהעבודה שלך, אתה לא חווה קושי או מאמץ, אלא רק סיפוק והנאה. אך אליעד טוען שהעניין הרבה יותר מורכב מזה, ומפרק אותו לפרטים הקטנים ביותר.

למה אנשים אומרים שהם לא עובדים אלא נהנים מהעבודה?

אליעד מביא דוגמה של אדם שאומר שהוא אוהב את העבודה שלו, ושהוא קם בבוקר בהתלהבות, כי הוא עוזר לאחרים ונהנה לראות אנשים שמחים. האדם הזה אומר שהוא אינו מרגיש שהוא עובד, אלא עושה משהו שנותן לו סיפוק רגשי, הנאה ותחושת משמעות. אליעד מסביר שהאדם הזה, למעשה, לא אוהב באמת את העבודה עצמה, אלא את התחושה הטובה שהוא מקבל ממנה. במילים אחרות, האדם אוהב את העבודה רק משום שהוא מקבל דרכה משהו אחר: רגש, סיפוק או תחושה טובה כלשהי. אם הוא היה יכול לקבל את אותה תחושה של סיפוק או הנאה בדרך קלה ופשוטה יותר, למשל, בלחיצת כפתור בבוקר, סביר להניח שהיה בוחר בכך ולא ממשיך ללכת לעבוד.

האם היית ממשיך לעבוד אם היית יכול להשיג את אותה תחושת סיפוק בדרך אחרת?

אליעד מציע לאדם לחשוב על מצב שבו בבוקר הוא היה יכול לשתות שתי כוסות מים ולקבל את אותה תחושה טובה, סיפוק ומשמעות שהוא מקבל מהעבודה, למשך כל היום. במקרה כזה, האדם כבר לא היה זקוק לעבודה כדי להרגיש טוב. אליעד מסביר שרוב האנשים היו מוותרים על העבודה אם הם היו יכולים להשיג את אותה תחושה טובה בצורה פשוטה וקלה. מכאן עולה שהאדם לא באמת אוהב את העבודה, אלא את התחושות שהעבודה מייצרת אצלו.

מה המשמעות של "לאהוב את העבודה באמת" לפי אליעד?

אליעד מתייחס להבחנה דקה וחשובה בין שני סוגי אהבה לעבודה:

• אהבה לעבודה בגלל התוצאה או התועלת שהאדם מפיק ממנה (סיפוק רגשי, כסף, הכרה).
• אהבה לעבודה בפני עצמה, בלי קשר לתוצאה או לתועלת חיצונית שהיא נותנת.

רוב האנשים נמצאים בקטגוריה הראשונה: הם עובדים כדי להשיג משהו אחר, למשל, סיפוק רגשי, כסף, תחושת משמעות, או ריגוש. לכן, הם לא באמת אוהבים את העבודה עצמה אלא את התחושה או את התוצאה שהעבודה מספקת להם.

לעומת זאת, אהבה אמיתית לעבודה, לפי אליעד, משמעותה היא שהאדם נהנה מהעבודה עצמה בדיוק כפי שהיא, ללא שום קשר לתוצאה החיצונית. כדי להסביר זאת בצורה ברורה, הוא משתמש בדוגמה של אלוהים (כמשל בלבד): אלוהים, כביכול, לא עושה משהו כדי לקבל תוצאה כלשהי, אלא עושה כל דבר פשוט משום שהוא רוצה לעשותו, בלי מטרה חיצונית. זהו מצב שבו האדם אינו זקוק לשום סיבה חיצונית שתגרום לו לאהוב את מה שהוא עושה. במצב כזה, האדם נהנה מהעבודה לא כי היא מביאה לו תחושת סיפוק חיצונית, אלא כי עצם עשייתה הוא מהנה ומספק בעיניו.

למה חשוב להבין מה באמת אתה אוהב בעבודה?

אליעד מדגיש שאם האדם יבין את המהות הזו, את העובדה שהוא לא באמת אוהב את העבודה אלא אוהב את התחושות שמגיעות ממנה, הוא יוכל לחקור לעומק מה באמת מניע אותו. אם האדם יבין את האמת הזו, הוא יוכל למצוא עבודה שבאמת תיתן לו סיפוק אמיתי, כזו שהוא יאהב באמת ובאופן מלא. הבנת ההבדל בין אהבת העבודה עצמה לאהבת מה שהעבודה נותנת יכולה לעזור לאדם להרגיש יותר שלם, מאושר ומסופק לאורך זמן.

האדם שיזהה שהוא מחפש תחושה ולא את העבודה עצמה, עלול למצוא עצמו תמיד במרדף אינסופי אחרי סיפוק, ולכן ינסה לשנות עבודה, לעבור מתחום לתחום, או לחוות תסכול מתמיד. לעומת זאת, אדם שיגיע למצב שבו הוא באמת נהנה מעצם העבודה, ללא קשר לתוצאה הסופית, ירגיש שהוא חופשי ומאושר בכל רגע בעבודתו.

איך האדם יכול להגיע למצב שבו הוא אוהב את העבודה עצמה?

לסיום, אליעד מסביר שכדי להגיע למצב שבו האדם אוהב את העבודה עצמה ולא רק את מה שהיא מספקת לו, עליו לשנות את תפיסת העולם שלו ולשאול את עצמו שאלות כגון: "האם הייתי עושה זאת גם בלי התוצאה?", "האם הייתי ממשיך לעסוק בתחום הזה גם אם הייתי יכול לקבל את אותה תחושת סיפוק בדרך אחרת?". האדם צריך להתבונן פנימה ולחקור את המניעים שלו לעומק. ככל שהוא יהיה מודע יותר לכך שהעבודה היא רק אמצעי עבורו להשגת תחושה טובה, כך יהיה לו קל יותר להשתחרר מהתלות בתוצאות החיצוניות, ולהתחיל ליהנות מעצם העשייה עצמה.