מהי אשליית ההתקדמות בחיים?

אחת האשליות הגדולות ביותר שאליעד כהן מדבר עליה היא אשליית ההתקדמות בחיים. לפי אליעד, רבים מאמינים שיש משמעות אמיתית להתקדמות בחייהם, בין אם הם מנסים להתקדם בעצמם, ובין אם הם מלמדים אחרים כיצד להתקדם. אשליית ההתקדמות דומה מאוד לאדם שרץ במקום או מנסה לטחון מים מהר יותר - למרות שהוא מתאמץ מאוד, הוא לא באמת מתקדם לשום מקום.

מדוע ההתקדמות בחיים היא רק שינוי צורות?

אליעד מסביר שההתקדמות בחיים היא רק שינוי צורות. המהות של החיים לעולם אינה משתנה, גם אם הנסיבות והפרטים משתנים. למשל, תינוק שלומד ללכת, לאכול לבד ולדבר נתפס כמישהו שמתקדם. אולם בהמשך חייו, אותו אדם יתחיל לסגת אחורה, יאבד יכולות, עד שלבסוף הוא יאבד גם את חייו. מי מחליט מהי התקדמות? ייתכן שהמטרה הסופית היא בכלל המוות, ואז כל מה שנתפס כהתקדמות הוא למעשה הליכה אחורה. כלומר, המושג "התקדמות" הוא יחסי ואינו מוחלט.

מה משמעות ההתקדמות מול האינסוף?

אליעד מתאר את המצב שההתקדמות האמיתית, אם קיימת כזו, היא להגיע לנקודת שלמות מוחלטת שבה לא ניתן יותר להתקדם, כי זו הנקודה הסופית. אך הוא מסביר שאף אדם לא מצליח להגיע לנקודת השלמות המוחלטת הזו, כיוון שהיא תמיד נמצאת במרחק אינסופי. במובן זה, כל התקדמות שאדם עושה לאורך חייו היא חסרת משמעות, כי היא רחוקה מנקודת השלמות בדיוק באותו האופן כמו כל נקודה אחרת. זאת אומרת, ההבדל בין המספר אחד למספר מיליון אינו משמעותי כששניהם נמצאים במרחק אינסופי מנקודת השלמות.

למה בני האדם משלים את עצמם לגבי ההתקדמות בחיים?

אליעד כהן נותן דוגמה של אדם הנמצא בבית כלא. אם מציעים לאסיר להתקדם לבית כלא אחר, הוא מבין שאין בכך שום משמעות, כיוון שהמקום אליו הוא עובר הוא עדיין בית כלא. למרות זאת, אנשים בחייהם פועלים בדיוק באותה צורה: הם עוברים מבעיה אחת לאחרת, מתפקיד אחד לתפקיד שני, ממקום למקום, כשבפועל מצבם אינו משתפר באמת. הם רק עוברים מסוג אחד של "כלא" לסוג אחר, ולמעשה נשארים בדיוק באותה נקודה, בלי שום שינוי מהותי.

איך התקווה יוצרת אשליה של התקדמות?

אנשים רבים חושבים שאם הם ישיגו מטרה מסוימת, החיים שלהם יהיו טובים יותר. אדם חולה, למשל, מקווה להיות בריא ומאמין שאז החיים ישתפרו. אבל בפועל, כשהוא כבר בריא, הוא מגלה ששום דבר מהותי לא השתנה, כי בעומק הוא עדיין לא מסופק, והחיים אינם טובים יותר בצורה מהותית. אליעד כהן מסביר שהאדם מתקדם מדמיון אחד לדמיון אחר, ומתקווה אחת לתקווה אחרת, כשבפועל אין שום הבדל משמעותי בין המצב הקודם למצב הבא.

מה המשמעות האמיתית של ההתקדמות בחיים?

אליעד כהן מדגיש שההתקדמות האמיתית היא ההבנה שאין לאן להתקדם. להבין באמת שאין שום הבדל בין מצב אחד לשני זו התקדמות אמיתית. שיא ההתקדמות הוא להפסיק לרצות להתקדם. במצב של אחדות, האדם מבין שהכל אחד ואין הבדל בין טוב ורע או בין מצבים שונים. כשהאדם מגיע להבנה עמוקה זו, הוא כבר לא חש צורך להתקדם לשום מקום, כי הוא רואה שכל המקומות שווים במהותם. דווקא ברגע שבו האדם מפסיק לנסות להתקדם, הוא מגיע לשיא ההתקדמות האפשרית.

האם אפשר באמת להגיע למצב ללא רצון?

נקודת השלמות שאליעד כהן מתאר היא מצב שבו לאדם אין כלל רצון. לא מדובר ברצון למות, אלא במצב שבו החיים מושלמים עד כדי כך שכל רצון נעלם לחלוטין. האדם אפילו לא רוצה חיים טובים יותר או בריאות טובה יותר, כי כל רצון שיכול היה להיות לו כבר מומש באופן מוחלט. עם זאת, הוא מסביר שרוב בני האדם לא מסוגלים אפילו לדמיין מצב כזה, קל וחומר להגיע אליו בפועל.

איך ההבנה של אשליית ההתקדמות משפרת את החיים?

למרות ההבנה שההתקדמות היא אשליה, עצם ההבנה הזו עצמה משפרת את החיים בצורה משמעותית. אדם שמפסיק לרצות להתקדם, מפסיק למעשה לחיות במרדף בלתי פוסק, ואז החיים שלו משתפרים באופן אוטומטי, גם בלי שום מאמץ מיוחד. ההבנה שהכל אחד ושכל מצב הוא מושלם בדיוק כפי שהוא, יוצרת מצב שבו החיים נעשים קלים יותר וטובים יותר עבור האדם.

אליעד מסכם כי ההתקדמות האמיתית היא היכולת לראות שאין באמת לאן להתקדם, להבין לעומק את האחדות ואת האשליה של המרדף. זהו מצב שבו האדם מבין שהכל שלם בדיוק כפי שהוא, ובכך משיג את ההתקדמות המשמעותית והיחידה בחיים.