9:58להתקדם בחיים - מהי אשליית ההתקדמות בחיים לשום מקום?
מהי אשליית ההתקדמות בחיים?
אחת האשליות הגדולות ביותר שאליעד כהן מדבר עליה היא אשליית ההתקדמות בחיים. לפי אליעד, רבים מאמינים שיש משמעות אמיתית להתקדמות בחייהם, בין אם הם מנסים להתקדם בעצמם, ובין אם הם מלמדים אחרים כיצד להתקדם. אשליית ההתקדמות דומה מאוד לאדם שרץ במקום או מנסה לטחון מים מהר יותר - למרות שהוא מתאמץ מאוד, הוא לא באמת מתקדם לשום מקום.
מדוע ההתקדמות בחיים היא רק שינוי צורות?
אליעד מסביר שההתקדמות בחיים היא רק שינוי צורות. המהות של החיים לעולם אינה משתנה, גם אם הנסיבות והפרטים משתנים. למשל, תינוק שלומד ללכת, לאכול לבד ולדבר נתפס כמישהו שמתקדם. אולם בהמשך חייו, אותו אדם יתחיל לסגת אחורה, יאבד יכולות, עד שלבסוף הוא יאבד גם את חייו. מי מחליט מהי התקדמות? ייתכן שהמטרה הסופית היא בכלל המוות, ואז כל מה שנתפס כהתקדמות הוא למעשה הליכה אחורה. כלומר, המושג "התקדמות" הוא יחסי ואינו מוחלט.
מה משמעות ההתקדמות מול האינסוף?
אליעד מתאר את המצב שההתקדמות האמיתית, אם קיימת כזו, היא להגיע לנקודת שלמות מוחלטת שבה לא ניתן יותר להתקדם, כי זו הנקודה הסופית. אך הוא מסביר שאף אדם לא מצליח להגיע לנקודת השלמות המוחלטת הזו, כיוון שהיא תמיד נמצאת במרחק אינסופי. במובן זה, כל התקדמות שאדם עושה לאורך חייו היא חסרת משמעות, כי היא רחוקה מנקודת השלמות בדיוק באותו האופן כמו כל נקודה אחרת. זאת אומרת, ההבדל בין המספר אחד למספר מיליון אינו משמעותי כששניהם נמצאים במרחק אינסופי מנקודת השלמות.
למה בני האדם משלים את עצמם לגבי ההתקדמות בחיים?
אליעד כהן נותן דוגמה של אדם הנמצא בבית כלא. אם מציעים לאסיר להתקדם לבית כלא אחר, הוא מבין שאין בכך שום משמעות, כיוון שהמקום אליו הוא עובר הוא עדיין בית כלא. למרות זאת, אנשים בחייהם פועלים בדיוק באותה צורה: הם עוברים מבעיה אחת לאחרת, מתפקיד אחד לתפקיד שני, ממקום למקום, כשבפועל מצבם אינו משתפר באמת. הם רק עוברים מסוג אחד של "כלא" לסוג אחר, ולמעשה נשארים בדיוק באותה נקודה, בלי שום שינוי מהותי.
איך התקווה יוצרת אשליה של התקדמות?
אנשים רבים חושבים שאם הם ישיגו מטרה מסוימת, החיים שלהם יהיו טובים יותר. אדם חולה, למשל, מקווה להיות בריא ומאמין שאז החיים ישתפרו. אבל בפועל, כשהוא כבר בריא, הוא מגלה ששום דבר מהותי לא השתנה, כי בעומק הוא עדיין לא מסופק, והחיים אינם טובים יותר בצורה מהותית. אליעד כהן מסביר שהאדם מתקדם מדמיון אחד לדמיון אחר, ומתקווה אחת לתקווה אחרת, כשבפועל אין שום הבדל משמעותי בין המצב הקודם למצב הבא.
מה המשמעות האמיתית של ההתקדמות בחיים?
אליעד כהן מדגיש שההתקדמות האמיתית היא ההבנה שאין לאן להתקדם. להבין באמת שאין שום הבדל בין מצב אחד לשני זו התקדמות אמיתית. שיא ההתקדמות הוא להפסיק לרצות להתקדם. במצב של אחדות, האדם מבין שהכל אחד ואין הבדל בין טוב ורע או בין מצבים שונים. כשהאדם מגיע להבנה עמוקה זו, הוא כבר לא חש צורך להתקדם לשום מקום, כי הוא רואה שכל המקומות שווים במהותם. דווקא ברגע שבו האדם מפסיק לנסות להתקדם, הוא מגיע לשיא ההתקדמות האפשרית.
האם אפשר באמת להגיע למצב ללא רצון?
נקודת השלמות שאליעד כהן מתאר היא מצב שבו לאדם אין כלל רצון. לא מדובר ברצון למות, אלא במצב שבו החיים מושלמים עד כדי כך שכל רצון נעלם לחלוטין. האדם אפילו לא רוצה חיים טובים יותר או בריאות טובה יותר, כי כל רצון שיכול היה להיות לו כבר מומש באופן מוחלט. עם זאת, הוא מסביר שרוב בני האדם לא מסוגלים אפילו לדמיין מצב כזה, קל וחומר להגיע אליו בפועל.
איך ההבנה של אשליית ההתקדמות משפרת את החיים?
למרות ההבנה שההתקדמות היא אשליה, עצם ההבנה הזו עצמה משפרת את החיים בצורה משמעותית. אדם שמפסיק לרצות להתקדם, מפסיק למעשה לחיות במרדף בלתי פוסק, ואז החיים שלו משתפרים באופן אוטומטי, גם בלי שום מאמץ מיוחד. ההבנה שהכל אחד ושכל מצב הוא מושלם בדיוק כפי שהוא, יוצרת מצב שבו החיים נעשים קלים יותר וטובים יותר עבור האדם.
אליעד מסכם כי ההתקדמות האמיתית היא היכולת לראות שאין באמת לאן להתקדם, להבין לעומק את האחדות ואת האשליה של המרדף. זהו מצב שבו האדם מבין שהכל שלם בדיוק כפי שהוא, ובכך משיג את ההתקדמות המשמעותית והיחידה בחיים.
אחת האשליות הגדולות ביותר שאליעד כהן מדבר עליה היא אשליית ההתקדמות בחיים. לפי אליעד, רבים מאמינים שיש משמעות אמיתית להתקדמות בחייהם, בין אם הם מנסים להתקדם בעצמם, ובין אם הם מלמדים אחרים כיצד להתקדם. אשליית ההתקדמות דומה מאוד לאדם שרץ במקום או מנסה לטחון מים מהר יותר - למרות שהוא מתאמץ מאוד, הוא לא באמת מתקדם לשום מקום.
מדוע ההתקדמות בחיים היא רק שינוי צורות?
אליעד מסביר שההתקדמות בחיים היא רק שינוי צורות. המהות של החיים לעולם אינה משתנה, גם אם הנסיבות והפרטים משתנים. למשל, תינוק שלומד ללכת, לאכול לבד ולדבר נתפס כמישהו שמתקדם. אולם בהמשך חייו, אותו אדם יתחיל לסגת אחורה, יאבד יכולות, עד שלבסוף הוא יאבד גם את חייו. מי מחליט מהי התקדמות? ייתכן שהמטרה הסופית היא בכלל המוות, ואז כל מה שנתפס כהתקדמות הוא למעשה הליכה אחורה. כלומר, המושג "התקדמות" הוא יחסי ואינו מוחלט.
מה משמעות ההתקדמות מול האינסוף?
אליעד מתאר את המצב שההתקדמות האמיתית, אם קיימת כזו, היא להגיע לנקודת שלמות מוחלטת שבה לא ניתן יותר להתקדם, כי זו הנקודה הסופית. אך הוא מסביר שאף אדם לא מצליח להגיע לנקודת השלמות המוחלטת הזו, כיוון שהיא תמיד נמצאת במרחק אינסופי. במובן זה, כל התקדמות שאדם עושה לאורך חייו היא חסרת משמעות, כי היא רחוקה מנקודת השלמות בדיוק באותו האופן כמו כל נקודה אחרת. זאת אומרת, ההבדל בין המספר אחד למספר מיליון אינו משמעותי כששניהם נמצאים במרחק אינסופי מנקודת השלמות.
למה בני האדם משלים את עצמם לגבי ההתקדמות בחיים?
אליעד כהן נותן דוגמה של אדם הנמצא בבית כלא. אם מציעים לאסיר להתקדם לבית כלא אחר, הוא מבין שאין בכך שום משמעות, כיוון שהמקום אליו הוא עובר הוא עדיין בית כלא. למרות זאת, אנשים בחייהם פועלים בדיוק באותה צורה: הם עוברים מבעיה אחת לאחרת, מתפקיד אחד לתפקיד שני, ממקום למקום, כשבפועל מצבם אינו משתפר באמת. הם רק עוברים מסוג אחד של "כלא" לסוג אחר, ולמעשה נשארים בדיוק באותה נקודה, בלי שום שינוי מהותי.
איך התקווה יוצרת אשליה של התקדמות?
אנשים רבים חושבים שאם הם ישיגו מטרה מסוימת, החיים שלהם יהיו טובים יותר. אדם חולה, למשל, מקווה להיות בריא ומאמין שאז החיים ישתפרו. אבל בפועל, כשהוא כבר בריא, הוא מגלה ששום דבר מהותי לא השתנה, כי בעומק הוא עדיין לא מסופק, והחיים אינם טובים יותר בצורה מהותית. אליעד כהן מסביר שהאדם מתקדם מדמיון אחד לדמיון אחר, ומתקווה אחת לתקווה אחרת, כשבפועל אין שום הבדל משמעותי בין המצב הקודם למצב הבא.
מה המשמעות האמיתית של ההתקדמות בחיים?
אליעד כהן מדגיש שההתקדמות האמיתית היא ההבנה שאין לאן להתקדם. להבין באמת שאין שום הבדל בין מצב אחד לשני זו התקדמות אמיתית. שיא ההתקדמות הוא להפסיק לרצות להתקדם. במצב של אחדות, האדם מבין שהכל אחד ואין הבדל בין טוב ורע או בין מצבים שונים. כשהאדם מגיע להבנה עמוקה זו, הוא כבר לא חש צורך להתקדם לשום מקום, כי הוא רואה שכל המקומות שווים במהותם. דווקא ברגע שבו האדם מפסיק לנסות להתקדם, הוא מגיע לשיא ההתקדמות האפשרית.
האם אפשר באמת להגיע למצב ללא רצון?
נקודת השלמות שאליעד כהן מתאר היא מצב שבו לאדם אין כלל רצון. לא מדובר ברצון למות, אלא במצב שבו החיים מושלמים עד כדי כך שכל רצון נעלם לחלוטין. האדם אפילו לא רוצה חיים טובים יותר או בריאות טובה יותר, כי כל רצון שיכול היה להיות לו כבר מומש באופן מוחלט. עם זאת, הוא מסביר שרוב בני האדם לא מסוגלים אפילו לדמיין מצב כזה, קל וחומר להגיע אליו בפועל.
איך ההבנה של אשליית ההתקדמות משפרת את החיים?
למרות ההבנה שההתקדמות היא אשליה, עצם ההבנה הזו עצמה משפרת את החיים בצורה משמעותית. אדם שמפסיק לרצות להתקדם, מפסיק למעשה לחיות במרדף בלתי פוסק, ואז החיים שלו משתפרים באופן אוטומטי, גם בלי שום מאמץ מיוחד. ההבנה שהכל אחד ושכל מצב הוא מושלם בדיוק כפי שהוא, יוצרת מצב שבו החיים נעשים קלים יותר וטובים יותר עבור האדם.
אליעד מסכם כי ההתקדמות האמיתית היא היכולת לראות שאין באמת לאן להתקדם, להבין לעומק את האחדות ואת האשליה של המרדף. זהו מצב שבו האדם מבין שהכל שלם בדיוק כפי שהוא, ובכך משיג את ההתקדמות המשמעותית והיחידה בחיים.
- האם יש משמעות אמיתית להתקדמות בחיים?
- איך להפסיק לרצות להתקדם?
- מהי נקודת השלמות המוחלטת?
- האם המרדף אחרי מטרות הוא אשליה?
- מהי משמעות החיים לפי האחדות?
להתקדם בחיים - מהי אשליית ההתקדמות בחיים לשום מקום?
הפעם אדבר על אחת האשליות הגדולות בעולם, וזאת אשליית ההתקדמות.
וזה עבור מי שחושב שהוא צריך להתקדם, ועבור מי שבאשליה שהאדם בכלל מתקדם לאיזה מקום
ועבור אלו שמלמדים אחרים שצריך להתקדם.
ולמה זו אשליה, כי זה כמו לתת לאדם לטחון מים, והוא מתאמץ ומתאמץ, אבל לא קורה כלום
הוא רץ במקום כי הוא טוחן מים ואין מה לטחון.
חוץ ממאמץ וכילוי הכוחות בחינם, מה שינית ולאן התקדמת?
המהות של החיים נשארת אותה מהות בדיוק, ולא משנה אם האדם יודע לעשות משהו או לא יודע, המהות היא אותה מהות.
כי או שאתה מגיע לנקודת השלמות, ושלמות מוחלטת המשמעות שזו נקודה שבה לא צריך יותר להתקדם.
או שאפשר להגיע לנקודה כזו שאי אפשר יותר להתקדם, כי משם אין אפשרות כבר להרגיש יותר טוב.
וכל אחד ואחד צריך לשאול את עצמו מהו אותו מצב, שיהיה לי אותו, אני יפסיק לרצות להרגיש יותר טוב.
ואדם לא יכול לדמיין לו מצב כזה, כי אין לו אפשרות לדמיין מצב שהוא לא רוצה כלום
ואיך בכלל מגיעים לדבר כזה שאין רצון להרגיש יותר טוב, אין רצון לחיים בריאים יותר
או טובים יותר, או כל רצון שהוא.
ורוב בני האדם יגידו שאין בכלל אפשרות להגיע למצב כזה, שזה דמיוני.
ואם כן, אז איך מגיעים לשם?
ומשום שאף אחד לא מתקדם לשלמות המוחלטת, אין שום משמעות להתקדמות הסופית
ולכן כל התקדמות, היא מרחק באותו יחס למספר האינסוף.
ואם לא תגיע לשלמות המוחלטת, אז הכל זה רק שינוי צורות.
זה כמו תינוק שמתחיל ללכת, ואומרים, איזה יופי הוא התקדם, ואז הוא אוכל לבד
וכולם שמחים על עוד התקדמות, וכן הלאה התקדמות, בגרות, זיקנה, ואז יש נסיגה
האדם כבר לא מצליח ללכת, יש לו קשיים, מפסיק לנשום, עד שהוא נעלם ומת.
מי מחליט מה היא ההתקדמות, אולי המוות בכלל הוא התכלית, ואז שבן אדם מתקדם בחיים
לא רק שהוא לא מתקדם, הוא אפילו מתחיל ללכת אחורה.
ומי החליט לאיזה צד צריך להתקדם.
ובני אדם דומים לאדם שבבית כלא, אומרים לו בא תתקדם, תעבור לבית כלא אחר...
וכך האדם, אומרים לו, תתאמץ, תעבוד, נקדם אותך, והוא רק מתקדם מבעיה אחת, לבעיה אחרת, וכך עד אינסוף.
והאדם לא יהיה שבע רצון לעולם, ואפילו אדם חולה, יש לו לפחות תקווה, הוא עוד מקווה להחלים.
אבל מי שעובר ממקום למקום, מתפקיד אחד לאחר, הוא מדמיין שיהיה לו יותר טוב
אבל מי שעבר מספיק, ויתבונן ויש לו שכל, הוא יבין שאין לאן להתקדם.
ומי שרץ ורץ, יתעורר באיזה שלב, ויבין שאין לאן לרוץ, אתה לא מגיע לשום מקום, והכל טוב כמו שהוא.
ושיא ההתקדמות זה לא לרצות להתקדם, ובאחדות הכל אחד, ומי שיבין את האחדות
יבין שאין הבדל בין שום דבר, ומצד האחדות הכל נמצא באותו זמן ואותו המקום
ולכן מי שמבין את האחדות באמת, יבין אותה ויחווה אותה למרות שהוא בפרספקטיבה של הנפרדות, וע"י זה יפסיק האדם לרצות להתקדם, וזה בעצמו שיא ההתקדמות בחיים
וממילא החיים משתפרים בכל המובנים לאותו האדם שמבין את המהות
כי הכל זה אחד תמיד.
הפעם אדבר על אחת האשליות הגדולות בעולם, וזאת אשליית ההתקדמות.
וזה עבור מי שחושב שהוא צריך להתקדם, ועבור מי שבאשליה שהאדם בכלל מתקדם לאיזה מקום
ועבור אלו שמלמדים אחרים שצריך להתקדם.
ולמה זו אשליה, כי זה כמו לתת לאדם לטחון מים, והוא מתאמץ ומתאמץ, אבל לא קורה כלום
הוא רץ במקום כי הוא טוחן מים ואין מה לטחון.
חוץ ממאמץ וכילוי הכוחות בחינם, מה שינית ולאן התקדמת?
המהות של החיים נשארת אותה מהות בדיוק, ולא משנה אם האדם יודע לעשות משהו או לא יודע, המהות היא אותה מהות.
כי או שאתה מגיע לנקודת השלמות, ושלמות מוחלטת המשמעות שזו נקודה שבה לא צריך יותר להתקדם.
או שאפשר להגיע לנקודה כזו שאי אפשר יותר להתקדם, כי משם אין אפשרות כבר להרגיש יותר טוב.
וכל אחד ואחד צריך לשאול את עצמו מהו אותו מצב, שיהיה לי אותו, אני יפסיק לרצות להרגיש יותר טוב.
ואדם לא יכול לדמיין לו מצב כזה, כי אין לו אפשרות לדמיין מצב שהוא לא רוצה כלום
ואיך בכלל מגיעים לדבר כזה שאין רצון להרגיש יותר טוב, אין רצון לחיים בריאים יותר
או טובים יותר, או כל רצון שהוא.
ורוב בני האדם יגידו שאין בכלל אפשרות להגיע למצב כזה, שזה דמיוני.
ואם כן, אז איך מגיעים לשם?
ומשום שאף אחד לא מתקדם לשלמות המוחלטת, אין שום משמעות להתקדמות הסופית
ולכן כל התקדמות, היא מרחק באותו יחס למספר האינסוף.
ואם לא תגיע לשלמות המוחלטת, אז הכל זה רק שינוי צורות.
זה כמו תינוק שמתחיל ללכת, ואומרים, איזה יופי הוא התקדם, ואז הוא אוכל לבד
וכולם שמחים על עוד התקדמות, וכן הלאה התקדמות, בגרות, זיקנה, ואז יש נסיגה
האדם כבר לא מצליח ללכת, יש לו קשיים, מפסיק לנשום, עד שהוא נעלם ומת.
מי מחליט מה היא ההתקדמות, אולי המוות בכלל הוא התכלית, ואז שבן אדם מתקדם בחיים
לא רק שהוא לא מתקדם, הוא אפילו מתחיל ללכת אחורה.
ומי החליט לאיזה צד צריך להתקדם.
ובני אדם דומים לאדם שבבית כלא, אומרים לו בא תתקדם, תעבור לבית כלא אחר...
וכך האדם, אומרים לו, תתאמץ, תעבוד, נקדם אותך, והוא רק מתקדם מבעיה אחת, לבעיה אחרת, וכך עד אינסוף.
והאדם לא יהיה שבע רצון לעולם, ואפילו אדם חולה, יש לו לפחות תקווה, הוא עוד מקווה להחלים.
אבל מי שעובר ממקום למקום, מתפקיד אחד לאחר, הוא מדמיין שיהיה לו יותר טוב
אבל מי שעבר מספיק, ויתבונן ויש לו שכל, הוא יבין שאין לאן להתקדם.
ומי שרץ ורץ, יתעורר באיזה שלב, ויבין שאין לאן לרוץ, אתה לא מגיע לשום מקום, והכל טוב כמו שהוא.
ושיא ההתקדמות זה לא לרצות להתקדם, ובאחדות הכל אחד, ומי שיבין את האחדות
יבין שאין הבדל בין שום דבר, ומצד האחדות הכל נמצא באותו זמן ואותו המקום
ולכן מי שמבין את האחדות באמת, יבין אותה ויחווה אותה למרות שהוא בפרספקטיבה של הנפרדות, וע"י זה יפסיק האדם לרצות להתקדם, וזה בעצמו שיא ההתקדמות בחיים
וממילא החיים משתפרים בכל המובנים לאותו האדם שמבין את המהות
כי הכל זה אחד תמיד.
050-3331-331