שאלה: אני רוצה לעשות סימולציה של היפוכים, טוב ורע, ובסוף להגיע לשאלה, מה טוב בלהרגיש רע? הבעיה היא שכואב לי, מה טוב בזה, ומה רע בזה?

אליעד: מה רע בזה?

שאלה: זה מגביל אותי, שאני לא נהנה מהם.

אליעד: ומה רע בזה, ובסוף מה הבעיה?

שאלה: אני לא רוצה את זה.

אליעד: ומה הבעיה בזה?

שאלה: אני רוצה שיהיה אחרת.

אליעד: אז מה הבעיה, האם חייב להיות מה שאתה רוצה?

שאלה: רצוי.

אליעד: אז הנה המציאות עושה לך הפוך. האם נפתרה הבעיה?

שאלה: בהרגשה לא.

אליעד: אז תגיד מה היא התשובה, מה הבעיה?

שאלה: לא יודע.

שאלה: אני למשל לא רוצה לסבול. למה? לא יודע למה.

אליעד: בא תנסה להבין מה המשמעות של ה"לא יודע". למשל מישהו מרביץ לך, ואתה אומר לו תפסיק, והוא אומר, לא רוצה. ואתה שואל אותו, למה אתה מרביץ לי? והוא עונה שהוא לא יודע. האם היית מקבל את זה.

יש בתוכך כוח שאומר שהוא לא רוצה לסבול. עכשיו, הלא רוצה לסבול, זה כאילו להגיד לך, תיסבול.

להגיד, אני לא רוצה לסבול, זה כאילו להרביץ לך. המחשבה שאומרת, אני לא רוצה לסבול, היא מרביצה לך, כי אם היא לא הייתה, לא היה כואב לך.

כשאתה אומר, אני לא רוצה לסבול, המחשבה שאומרת שהיא לא רוצה לסבול, היא עצמה מרביצה לך.

אתה יודע מי מרביץ לך? רק המחשבה שאומרת, אני לא רוצה לסבול. כי אם אני הורג את המחשבה שאומרת ש"אני לא רוצה לסבול" אתה לא יכול יותר לסבול.

אז מי האויב המרכזי שלך? המחשבה, התפיסה שאומרת שהיא לא רוצה לסבול.

יש מישהו בתוכך, המחשבה שאומרת שהיא לא רוצה לסבול, היא אחראית לכל הסבל שהיה לך אי פעם, ואם אי פעם תסבול, זה יהיה רק בגללה.

תבין שזה סוג של אויב שהוא השורש של הסבל.

שאלה: מה שהבנתי, שכאשר אני אומר שאני לא רוצה לסבול, למעשה אני כבר מתנגד, אני מתנגד למציאות. אז איך אני משחרר את המחשבה הזאת?

אליעד: אי אפשר. המטרה כאן היא לא לשחרר את המחשבה, אלא המטרה שלי היא לגרום לך להתייחס למחשבה בצורה אחרת.

כאשר אני שואל אותך למה אתה לא רוצה לסבול? את עונה לי שאתה לא יודע. אני רוצה שתקח ברצינות את השאלה הזאת, ותחקור אותה ותפצח אותה, זאת שאלה רצינית ביותר, אם יש שאלות רציניות, זאת אחת מהם.

למה אני לא רוצה לסבול? זוהי שאלת מפתח. ואתה לא מתיחס ברצינות למחשבה הזאת.

אם באמת לא היה אכפת לך מהשאלה הזאת, והיית מתייחס אליה בזלזול, זה טוב מאוד. למשל מרביצים לך, ובאה מחשבה שאומרת, אני לא רוצה לסבול, אז אתה מזלזל במחשבה, אין לך כוח אליה, לזלזל במחשבה עד הסוף.

אבל אתה, אם מרביצים לך, והיא אומרת שהיא לא רוצה לסבול, אתה מתייחס למחשבה בכבוד, כן נכון, אני לא רוצה לסבול, זה לא טוב שאני סובל.

אז אם אתה מתיחס למחשבה בכבוד, אז תכבד אותה יותר, תבין למה היא פה, מה היא עושה פה, איך הגיע לפה? אבל אתה מזלזל, לא אכפת לך.

אל תזלזל, זוהי מחשבה רצינית.

אם אין לך כוח לבדוק, אז זלזל בה, אבל עד הסוף.

אם אתה מוחק את המחשבה שאומרת, אני לא רוצה לסבול, באותה שנייה אתה אלוהים. אתה לא צריך יותר לעשות כלום.

בשנייה שאתה אומר, לא אכפת לי מהמחשבה שאומרת שהיא לא רוצה לסבול, אז אין לך יותר שום חסרונות, שום בעיות, שום שאלות, שום דבר.

ולכן צריך לגלות מי שלח את המחשבה הזאת אליך.

האם במקום לחשוב, אני לא רוצה לסבול, - האם אתה יכול להגיד, אני רוצה לסבול.

קרה פעם שאמרת, למה שאני לא ארצה לסבול, אני רוצה לסבול, בה לי לסבול היום, לא סובל מספיק. הסבל טוב.

אני רוצה להביא אותך למצב שאתה תחליט לגלות מאיפה באה המחשבה, אני לא רוצה לסבול.

המטרה שלי זה לא לענות לך על השאלה, מדוע אתה לא רוצה לסבול. המטרה שלי היא לגרום לך להתיחס אחרת לשאלה, למה אני לא רוצה לסבול?

התשובה תגיע לך, אחרי שתשאל אחרת את השאלה.

המחשבה שאומרת, אני לא רוצה לסבול, תרגיש את העוצמה שלה, וכאשר אתה שואל, תשאל ברצינות.

זאת שאלה, שאם תגלה את התשובה עליה, יכול להיות ש...

שאלה: שאני לא אסבול.

אליעד: זאת שאלה שיכולה לשנות לך את החיים.

אם תמצא תשובה, למה אתה לא רוצה לסבול, אולי אתה תמצא תשובה שאתה תסבול עוד יותר, גרוע, תסבול פי מאה מיליון ממה שסבלת קודם. למה? כי אולי התשובה שגילית תמרר לך את החיים.

למה? כי היום כשאתה שואל, למה אני לא רוצה לסבול? ואז יש לך תשובה שאולי זה סתם. אז אם תגלה שזה סתם, אז לא תסבול יותר. אבל מאוד יכול להיות שיש סיבה מאוד טובה, למה אני לא רוצה לסבול, ואף אחד לא ישנה את דעתי, ואז אתה תסבול, תסבול.

השאלה, למה אני לא רוצה לסבול? היא בעצם מבטאת את זה שאתה בעצם לא מקבל באופן מחוייב את זה שאתה רוצה לסבול.

אתה שואל, למה אני לא רוצה לסבול, האם אני חייב לסבול, אולי אני יכול שלא יהיה אכפת לי לסבול, אולי אני יכול לא לרצות שלא לרצות לסבול?

היום שאתה סובל, אתה לא באמת יודע למה אתה לא רוצה לסבול, ואז אתה יכול להגיד, אולי אני סתם משוגע שלא רוצה לסבול?

עכשיו, אם תגלה שאתה סתם משוגע שלא רוצה לסבול, אז הרווחת.

אבל מאוד יכול להיות שתגלה, שזה שאתה לא רוצה לסבול, זה לא סתם, אלא שאתה חכם ואתה לא רוצה לסבול מסיבה מאוד ברורה. ואז זה יגרום לכך שאם תסבול, אתה תסבול הרבה יותר. יהיה לך יותר התנגדות לסבל, כי אתה גם יודע למה אתה לא רוצה לסבול. עכשיו תהיה לך סיבה יותר חזקה לזה שאתה לא רוצה לסובל.

אם הוא ימצא תשובה מוחלטת, לשאלה למה הוא לא רוצה לסבול, הוא לא ידע כלום. לא דברתי על זה. זה משהו אחר, שכבר לא משנה לך או להגיד שאני רוצה לסבול, זה רק מילים.

במוגדרים יש את כל האופציות.

באתי להגיד, שכול האפשרויות פתוחות. בסוף לא בטוח שזה רק טוב.

ואם תגיד, אני רוצה את האמת, ולא אכפת לי מה התוצאה, אז יש סיכוי גדול יותר שתמצא את התשובה. אתה רוצה את האמת ולא מפחד מהתוצאות.

ועכשיו נעשה ההפך, אתה יודע מה יקרה בסוף, אחרי כל המצבים באם תסבול או לא תסבול? אתה תדע את האמת, למה אתה לא רוצה לסבול.

אם תשאל, ותגלה את התשובה, התוצאה לא משנה, אבל השגת את האמת ואתה יודע בוודאות מה האמת. אם תדע את האמת, הסבל לא יטריד אותך יותר.

שאלה: אני מרגיש מבולבל עכשיו.

אליעד: יכולתי לתת לך עכשיו הרבה סיפורים, למה אתה לא רוצה לסובל, אני מרכזתי אותך לעצמך, שתחזור לשאלה, למה אני לא רוצה לסובל, ותשאל אותה בצורה יותר חזקה.

לתת לך תשובה לשאלה, זה לתת לך עוד תאוריות ועוד פירושים. ולכן אני מציע לך לשאול את השאלה אחרת, עד שאלוהים ישמע אותה, לשאול מעומק הלב.

למשל, אם אתה שואל, למה אני לא רוצה לסבול? אתה מתבונן ושואל, האם אני בכלל קיים? האם אני בטוח שאני רוצה? ואז עולה לך תשובה שאתה לא יודע, ואז אין שאלה. אבל זה לא מספק אותך, כי לא באמת אתה לא יודע כלום.

המסר אומר, שאם תשובות אינטלקטואליות לא מספקות אותך, אז תשאל יותר עמוק את השאלה.

עוצמת חווית התשובה היא לפי עוצמת השאלה.

ועכשיו, איך אפשר לשאול את השאלה עמוק יותר? אם אתה באמת רוצה למצוא תשובה, למה אני לא רוצה לסבול, לך לשדה תנכוש עשבים, ותוך כדי זה שאתה נוכש עשבים, תשאל למה אני לא רוצה לסבול? זה הרבה יותר אפקטיבי.

קח דף ותרשום את כל הדברים שגורמים לך להרגיש רע. ואם אין לך מה לרשום, אז אל תבלבל את המוח. אתה מקיף את כל הרע בעיגול, ושואל למה אני לא רוצה לסבול? ואתה מרגיש את זה, אתה רואה את הסבל, ושואל, למה אני לא רוצה לסבול?

תשאל את השאלה על משהו שאתה ממש סובל.

מי שלא מסוגל לסבול, כמה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה, לא מסוגל להיות אלוהים. הסבל הוא כמו זרז להפוך להיות אלוהים.

הרצון להרגיש טוב, זה הרע שיוצר את הסבל. אם לא היה טוב לא היית יכול להרגיש רע.

שאלה: אני אוד סבלתי, אז איך זה לא עשה לי טוב?

אליעד: לא סבלת מספיק. כאשר אני חיפשתי, כל כך סבלתי שלא היה שוב דבר בעולם שהיה יוכל לעשות לי טוב. אמנם זה לא היה מאה אחוז, כי במאה אחוז לא הייתה שאלה, אל זה התקרב לגבול. אפילו אם אלוהים היה בא ואומר לי, מה אתה רוצה, תקבל הכל, מבחינתי שוב דבר לא היה עוזר לי.

שאלה: מה רצית?

אליעד: לא ידעתי מה רציתי, אך בסוף התברר שרציתי את האין שכל.

רבי נחמן אמר, אם תסתבך, תשאל מה היא האמת? בטוח או לא בטוח? וזה מה שעשיתי.

בסבל, מספיק שיש מחשבה אחרת שעושה לך טוב, זה סימן שלא סבלת עד הסוף.