האם החשיבה שהכל לטובה משיגה את מטרתה?

הרעיון ש"הכל לטובה" הוא אחד השקרים הנפוצים ביותר, ולפי אליעד כהן יש לו חסרונות משמעותיים מאוד. החיסרון המרכזי הוא שהגישה הזאת כלל לא מצליחה להשיג את המטרה שלה, שהיא לגרום לאדם להרגיש טוב יותר עם עצמו ועם המציאות.

מדוע לומר "הכל לטובה" גורם לאדם להרגיש רע?

אליעד מסביר, שאדם שאומר לעצמו "הכל לטובה", למעשה משקר לעצמו, והוא עושה זאת כי הוא רוצה להרגיש טוב יותר מול אירועים שנתפסים בעיניו כרעים. אך בפועל, האמירה הזו יוצרת את ההפך הגמור - היא גורמת לאדם להרגיש רע עוד יותר. איך זה קורה בדיוק?

כאשר אדם אומר על אירוע שהוא "לטובה", הוא בעצם מודה שהאירוע עצמו אינו טוב, ושהוא זקוק להצדקה חיצונית כדי להפוך אותו לטוב. לדוגמה, אם אדם מאבד כסף, ולאחר מכן מרוויח יותר, הוא אומר לעצמו שאיבוד הכסף הראשוני היה לטובה. אבל אליעד טוען שזו חשיבה טיפשית ושקרית. למה? כי האדם בעצם לא חושב שהאיבוד עצמו הוא טוב, אלא רק התוצאה העתידית ממנו. אם היה נשאר במצב שאיבד את הכסף ולא היה מרוויח בסוף יותר, הוא היה ממשיך לראות בכך משהו רע.

כלומר, כאשר אומרים על משהו שהוא "לטובה", באופן אוטומטי מגדירים אותו כרע בפני עצמו, ורק כתוצאה עתידית הוא טוב. דוגמה נוספת: לאדם חולה בבית חולים אומרים "לפחות אתה חי ונושם", ובעצם רומזים לו שמצבו עצמו (המחלה) הוא רע. הרי לאדם בריא לא אומרים "תשמח שאתה בריא ונושם". כך, כאשר אומרים "תשמח שאתה חי", האדם קולט את המסר הסמוי שהמחלה עצמה אינה דבר לשמוח עליו, והמסר הזה רק גורם לו לתחושת אומללות.

למה בכלל מניחים שהכל לטובה?

אליעד כהן מוסיף נקודת מבט חשובה: מי החליט שזה לטובה? ומי אמר שהמצב הבא יהיה טוב יותר מהמצב הנוכחי? האדם לא באמת יודע אם התוצאה הסופית של אירוע כלשהו היא טובה או רעה, ולכן הוא סתם מנחם את עצמו עם רעיון שאינו מבוסס. להגיד "הכל לטובה" ללא הבנה מעמיקה זו פשוט טיפשות.

מעבר לכך, גם אם נניח שהכל באמת לטובה - למה בכלל יש צורך ברע כדי להגיע לטוב? לפי החשיבה הפשוטה, אם המטרה היא שיהיה טוב, למה המציאות לא יכולה להיות טובה מלכתחילה, ללא שום צורך ברע?

אליעד מתאר זאת כך: אדם שמקבל את קיומו של הרע רק כדי להעריך את הטוב שאחריו, בעצם לא רוצה את הרע בכלל, הוא רוצה רק את הטוב שמגיע בעקבות הרע. אם היה אפשר להרגיש טוב בלי להרגיש רע קודם לכן, האדם היה מעדיף זאת. ולכן, התפיסה לפיה חייבים את הרע כדי להעריך טוב, היא חשיבה שטחית ולא נכונה.

האם חייבים את הרע כדי לחוות את הטוב?

לפי נקודת המבט של אליעד, מהפרספקטיבה של הנפרדות, האדם חייב לחוות את הרע כדי להעריך את הטוב. אבל מנקודת מבט גבוהה יותר - מנקודת מבט של אחדות מוחלטת - אין צורך ברע כדי לחוות טוב. במצב של אחדות, הכל הוא טוב מוחלט ואין כלל רע. הטוב הוא מוחלט ושלם בעצמו, ללא צורך ברע לצורך השוואה או ניגוד.

איך להגיע למצב של טוב מוחלט ללא רע?

אליעד מסביר שכדי להגיע למצב של טוב מוחלט, האדם חייב להבין באופן עמוק מדוע בכלל קיימים טוב ורע מלכתחילה. ברגע שאדם מתבונן לעומק בשאלה למה יש בכלל רע בעולם, ולמה לא קיים רק טוב מוחלט, הוא יוכל להגיע להבנה גבוהה יותר של המציאות. אז הוא יראה שהדברים עצמם טובים כפי שהם, ללא קשר אם הם נתפסים כטובים או כרעים, כי הסיבה האמיתית לקיומם נמצאת מעבר לטוב ולרע.

האדם שמגיע לנקודת מבט כזאת מבין את "הסיבה הראשונה", שהיא מקור המציאות עצמה, ואז הוא מגלה שכל המציאות - כולל מה שנתפס כ"רע" - היא טובה באופן מוחלט, לא בגלל התוצאה העתידית שלה, אלא בגלל עצמה. זו הרמה הגבוהה ביותר של הבנה, וכאשר האדם מגיע אליה, הוא יכול לחיות חיים טובים באמת, ללא הבדל בין טוב ורע.

האם ניתן לחיות חיים ללא הבדל בין טוב לרע?

בסיכום דבריו, אליעד כהן מאחל לכולם לחיות חיים שבהם אין הבדל בין טוב לרע, חיים של הבנה עמוקה והכלה מוחלטת של המציאות. אלו הם חיים בהם הטוב הוא מוחלט ואינו תלוי בשום גורם חיצוני.