... של
אלוהים, בריאת העולם, למה
אלוהים ברא את העולם? מי ברא את הפוטנציאל של המציאות? מי ברא את
הבורא? האם
אלוהים ברא את העולם מתוך שעמום? אליעד כהן מתייחס לשאלה מדוע
אלוהים ברא את העולם, ומדבר על אחת הטענות הנפוצות בנושא -
שאלוהים היה משועמם, ולכן החליט לברוא את העולם. טענה זו אומרת כי לפני בריאת העולם הייתה קיימת רק ישות אחת ויחידה -
אלוהים, שהשתעמם והחליט ליצור אקשן - לברוא בני אדם, להכניס טוב ורע למציאות וליצור עניין. אליעד מסביר בפירוט מדוע הטענה
שאלוהים ברא את העולם מתוך שעמום אינה הגיונית ואינה פותרת את השאלה האמיתית. הוא טוען שהבעיה המרכזית אינה בעצם השעמום, אלא במה שמאחוריו - הרצון להפסיק את השעמום. כדי
שאלוהים ישתעמם, חייב להיות לו רצון שיהיה לו מעניין. אך כיצד נוצר הרצון הזה מלכתחילה? אליעד מבהיר שהשאלה הגדולה היא לא למה
אלוהים השתעמם?, אלא מה יצר אצל
אלוהים את הרצון להפסיק את השעמום?. מדוע יצירת הרצון היא השינוי הראשון במציאות ולא הבריאה עצמה? אליעד כהן מדגיש שהשינוי הראשון במציאות לא היה בריאת העולם עצמה, אלא יצירת הרצון של
אלוהים. אם הרצון הזה לא היה קיים מלכתחילה, לא הייתה מתאפשרת הבריאה. כלומר, השאלה האמיתית היא מי או מה יצר את הרצון הראשוני אצל
אלוהים. הוא מסביר שהרעיון
שאלוהים ברא את הרצון ללא רצון מוקדם הוא בעייתי, מכיוון שגם בריאת רצון מחייבת יכולת קודמת, או לפחות אפשרות מסוימת
לרצות. כך הוא חוזר לשאלה הבסיסית - מי יצר את יכולת הבריאה של
אלוהים, או מהיכן הופיעה היכולת הזאת? האם הפוטנציאל לבריאת העולם תמיד היה קיים
באלוהים? אליעד כהן ממשיך להעמיק בשאלה לגבי הפוטנציאל של בריאת העולם, ושואל אם פוטנציאל זה תמיד היה קיים
באלוהים. אם התשובה היא שכן, פירוש הדבר הוא שהמהות
האלוהית כבר מראש אינה אחדות מוחלטת, כי יש בה פוטנציאל להפריד את עצמה וליצור משהו נוסף. מנגד, אם התשובה היא לא, והפוטנציאל לא היה קיים - אז כיצד בכל זאת נוצרה נפרדות מתוך אחדות מוחלטת? אליעד מסביר בפרוטרוט את הקושי הלוגי בפרדוקס הזה: אם יש
באלוהים פוטנציאל של נפרדות, אז הוא כבר לא אחדות מוחלטת, ואם אין בו פוטנציאל כזה, אז איך בכלל התרחשה הבריאה והופיעה הנפרדות? השאלה הזו חושפת את הסתירה העמוקה בהבנת מושג הבריאה והאחדות. מדוע ההסבר
שאלוהים ברא את העולם כדי להיטיב לנבראים אינו מספק? אליעד כהן שולל גם את ההסבר
שאלוהים ברא את העולם כדי להיטיב לנבראים. הוא מציין שהסבר כזה מניח חוקיות מסוימת - טבע הטוב להיטיב, אך מיד עולה השאלה מי קבע את החוק הזה? אם
אלוהים אינו כפוף לשום חוקיות, לא ייתכן שחלה עליו חובה להיטיב. מכאן עולה השאלה, מהיכן הגיע טבעו הטוב של
אלוהים? ולמה בכלל
אלוהים רצה להיות טוב מלכתחילה? שאלות אלו חושפות שוב שההסברים הנפוצים אינם נותנים פתרון אמיתי לשאלת מקור הרצון או יכולת הבריאה עצמה. כיצד חקירת ... ושהנפרדות והבריאה אינן אלא ביטויים של אותה אחדות בסיסית. אליעד מסיים בכך שהאדם שיגלה את האחדות האמיתית הזו, יחווה את
אלוהים בכבודו ובעצמו ויחיה חיים אמיתיים וטובים יותר, מתוך תחושה של חיבור ושלמות. בריאת העולם ומשמעותה השעמום של
אלוהים והטלת ספק בו אחדות ונפרדות במציאות מקור הרצון
האלוהי ושאלת הרצון בכלל הסתירות הפנימיות בהגדרת
אלוהים כיוצר מדוע יש שטוענים
שאלוהים ברא את העולם מתוך שעמום? יש הסברים שונים לשאלה מדוע