מי שרוצה לראות את מה שהוא אינו רואה, כגון, מי שלדוגמה רוצה לחוות ולהרגיש, את הימצאותם של אין סוף יקומים מקבילים נוספים, עליו לאמת, את מה שהוא רואה שהוא ישנו. כי ההבדל בין היקום שלנו לבין שאר היקומים המקבילים, הוא בצורות של היש והאין, שנמצאות בתוך היקום. כגון לדוגמה, שביקום אחד יש במקום ובזמן אחד, צורה אחת, וביקום אחר, באותו המקום והזמן, יש צורה אחרת ואין את הצורה שיש ביקום שלנו.

ומי שרוצה לעבור ליקום אחר, ולהתחבר לכל היקומים האחרים שקיימים במציאות, ולהתחבר לשורשם ולמהותם, דהיינו, לאחדות של המציאות, ששם כל היקומים המקבילים הם אחד, עליו לאמת את חוויית היש והאין שלו. ובפועל זה אומר, שעל האדם להטיל ספק בחוויית היש והאין שלו. ועל האדם לבדוק על כל דבר, האם הדבר הזה באמת ישנו? ואולי הוא באמת איננו קיים כלל? והאם הדבר הזה באמת איננו? ואולי הוא כן ישנו?

ועל ידי זה שהאדם מאמת את חוויית הנפרדות שלו, שהיא חוויית היש והאין, על ידי זה האדם רואה את האמת, שהכל אחד, ושהיש והאין הם ישות אחת ממש, שזאת אחדות המציאות. ואח"כ כאשר האדם חוזר לשכל הנפרד שלו, אז הוא זוכר שהכל אחד, ושהנפרדות היא בכלל אחדות. ואז ממילא, שום צורה לא קיימת, יותר מאשר צורה אחרת, ואז ממילא האדם נמצא תמיד, בכל היקומים המקבילים בו זמנית.

ובכל דבר ודבר שהאדם בטוח שהוא נכון, על האדם לשאול את עצמו, האם באמת זו...