האם יש סיבה או שהכל אקראי?

אליעד כהן מסביר שכשאדם בוחן את המציאות, הוא נתקל בשאלות כגון: למה דברים קורים דווקא באופן שבו הם קורים? מדוע השמש נמצאת במיקום מסוים ולא במקום אחר? שאלות אלו מביאות לחקירה עמוקה של מושגי הסיבתיות והאקראיות.

האם הרצון האמיתי יכול להשתנות?

אליעד מסביר שהאדם נתקל בקונפליקטים בין המציאות לבין הרצונות שלו. למשל, אדם שנמצא במדבר ללא מים וממשיך לרצות מים, למרות שהוא יודע שאין לו אפשרות להשיג אותם, ממשיך לחוות סבל רק מעצם הרצון למים. עם זאת, לפעמים הוא גם נהנה מדמיונותיו על כך שיש מים, אף שבמציאות אין מים. האדם נמצא במאבק פנימי, מצד אחד הוא מבין שאי אפשר להשיג את רצונו במציאות הקיימת, אך מצד שני הוא ממשיך לרצות ולהאמין שאולי משהו ישתנה פתאום, אפילו בדרך ניסית.

מה המשמעות של לעשות משהו במאה אחוז?

אליעד מסביר שבאמת "לרצות משהו במאה אחוז" זה מצב שבו כל המודעות והריכוז מופנים לדבר אחד בלבד, ללא שום הפרעה או רצון אחר. אם האדם היה רוצה במאה אחוז דבר אחד בלבד, לדוגמה מים במדבר, הוא היה מתעלם מכל דבר אחר, אפילו אם היה מותקף על ידי עקרב. לפי אליעד, אדם שלא מסוגל לעשות זאת באמת לא רוצה את הדבר במאה אחוז, כי אם היה רוצה זאת באמת ובשלמות, כל תשומת ליבו היתה מופנית לשם באופן מוחלט.

האם אפשר להיות בטוח שיש סיבה לכל דבר?

כאשר אדם שואל מדוע השמש נמצאת דווקא במקום מסוים, הוא מנסה להבין אם יש סיבה לכך, או שאולי הכל מתרחש באופן אקראי לחלוטין. אליעד מציג נקודה חשובה: אם המוח מתרגל לחשוב באופן "סתמי" ללא סיבה ברורה (לדוגמה, אדם שאוכל בלי מטרה מוגדרת), הוא מתרגל להסתכל על המציאות באופן לא תכליתי, וכך מתקשה להבין את התכלית והסיבתיות של דברים בעולם. לעומת זאת, אם האדם מתרגל לחשוב באופן תכליתי ולהבין את המטרה בכל פעולה (לדוגמה, אכילה מדויקת ומודעת), השכל מתרגל להבין את התכלית ואת הסיבתיות של דברים, מה שמאפשר הבנה מעמיקה יותר של המציאות.

מה הקשר בין סיבתיות לקיומו של אלוהים?

אליעד מתייחס לטענה של אנשי דת, לפיה המציאות חייבת להיות סיבתית ולכן יש אלוהים כבורא העולם. הוא מסביר שהדתיים טועים בכך שהם עוצרים בשאלה זו, מבלי לחקור את הסיבה לעומק. במקום לחקור באמת מהי הסיבה לכך שהמציאות היא דווקא כזו ולא אחרת, הם פשוט קופצים למסקנה שיש אלוהים וזהו. אך הגישה הנכונה היא לחקור ללא סוף, להבין את הסיבות לדברים, גם אם המסקנה תהיה שאין שום סיבה ושהכל אקראי. לדעת אליעד, הסיבה האמיתית היא האין - סיבה, כלומר, המקור של כל הסיבות הוא מצב ללא סיבה. בסופו של דבר, לדבריו, השורש של המציאות הוא ההיעדר המוחלט של סיבה כלשהי.

האם הכל יכול להיות אחרת ממה שהוא?

אליעד מציג דוגמה של טלפון סלולרי ומסביר שאם אדם יביט על טלפון, הוא יבין שכל פרט בעיצובו של הטלפון הוא סיבתי ולא מקרי. הוא מניח שמישהו עיצב את הטלפון במחשבה מכוונת. באופן דומה, אדם יכול לשאול את עצמו האם גם הטבע מתוכנן בצורה סיבתית ומודעת, או שאולי הוא מקרי לחלוטין. כשאדם אומר שהמציאות היא אקראית, עדיין ניתן לשאול: למה המציאות אקראית דווקא באופן שבו היא אקראית? במילים אחרות, גם אם מחליטים שהכל מקרי, עדיין נשאלת השאלה מה הסיבה לכך שהמקריות היא דווקא כזו.

איך מושגים מנוגדים כמו "יש" ו"אין" תלויים זה בזה?

אליעד דן בשאלות פילוסופיות הנוגעות למשמעות של "יש" ו"אין". הוא מסביר שהמוח מסוגל לתפוס מושג כלשהו רק באמצעות המושג המנוגד לו. לדוגמה, כדי לתפוס את המושג "יש שולחן", חייבים שיהיה בראש...