שכל. גבולות השכל. לדעת הכל.

מהו המקסימום שהשכל האנושי יכול לדעת?

תשובה: המקסימום שהאני והשכל של האדם יכול לדעת, זה את המהות של ה"אני" עצמו.

הסבר:

ניקח כל ידיעה באשר היא שאותה יודע האדם.

נשאל: מי יודע את הידיעה הזאת?

תשובה: ה"אני" של האדם, הוא זה שיודע את הידיעה.

היינו כל השאלות נשאלות על ידי ה"אני", וגם כל התשובות מגיעות מה"אני".

ומאחר שכל התשובות האפשריות שאותן יכול לדעת האדם, מגיעות מתוך ה"אני" עצמו, ממילא זה אומר שסך כל הידע שאותו יכול לדעת ה"אני", כבר קיים בתוך ה"אני".

ה"אני" לא יכול לדעת דבר שנמצא מחוצה לו, אא"כ הוא יכנס לתוכו כדי שיהיה ניתן לדעת אותו.

ומאחר שכל הידיעות שאותן יכול לדעת ה"אני" נמצאות ונובעות מתוך ה"אני", הרי שלהבין את המהות הפנימית ואת השורש של ה"אני", כולל בתוכו את כל מה שהאדם יכול לדעת.

כאשר האדם מבין את המהות של ה"אני", הרי שהוא בעצם מבין את השורש שממנו מגיעות כל התשובות וכל המידע שמספק ה"אני". ולכן הבנת המהות של ה"אני" = ידיעת כל מה שהאני יכול לדעת.

ומדוע כ"כ קשה לאדם להבין את מהות ה"אני"?

משום שכדי להבין את מהות ה"אני", יש צורך להכניס לתוך ה"אני" את עצמו.

הסבר:

קיימת מהות X.

המהות ה X מהווה את ה"אני" + את המחשבה שאותה חושב ה"אני" + את כל מה שקיים.

המהות של ה"אני" מקיפה את ה"אני" עצמו. המהות של ה"אני" מקיפה את המחשבה עצמה.

המחשבה היא חלק ונגזרת של המהות של עצמה.

המהות של המחשבה מקיפה את המחשבה ולכן קשה להכניס לתוך המחשבה את המהות של עצמה.

מאותה הסיבה קשה ל"אני" להכניס אל תוך מחשבה את המהות של עצמו. כי זה לנסות להכניס את ה"אני" אל תוך מחשבה ואל תוך עצמו.

אז איך בכל זאת אפשר להבין מהו "אני"?

תשובה: על ידי שמקרבים את השכל עד לנקודה הסופית שלו, על ידי זה הוא מתחיל להבין "קצת" מהי המהות של ה"אני".

פירוש:

ככל שהאדם מעמיק יותר בשכלו להבין את המציאות בכלל, כך השכל של האדם נהיה גדול יותר.

ככל שהשכל נהיה גדול יותר, כך האדם מבין יותר ויותר דברים, עד שהאדם מגיע לנקודה שבה הוא אינו יכול לדעת שום דבר נוסף, מלבד לדעת את המהות של ה"אני" שלו.

כאשר האדם יודע כבר את הכל והדבר האחרון שאותו הוא אינו יודע, הוא את עצמם המהות של עצמו, על ידי זה השכל של האדם עושה מאמץ לפרוץ אל מחוץ לגבולות של עצמו.

וכאשר זה קורה, אז השכל של האדם מבין "קצת" את המהות של עצמו.

ברגע שהאדם מבין את המהות של עצמו, זה בעצם הרגע שבו הוא יודע את כל מה שניתן לדעת.

לאחר מכן, גם אחרי שהוא כבר יודע את הכל, עדיין הוא יכול לדעת יותר. רק שאחר כך הידיעה היא מסוג שונה.

הסבר:

כפי שכבר ביארתי, האדם אינו יכול לדעת את המהות של עצמו בשלמות מלאה, מאחר שזה לנסות להכניס אין סוף לתוך סוף של מחשבה.

יחד עם זאת, האדם יכול לדעת "קצת" מהאין סוף, באמצעות הדמיון / רגש / הוויה עצמית וכולי...