האם עדיף לזרוק את השכל או להשתמש בו?

השאלה המרכזית של ההרצאה היא האם כדאי להסתמך על השכל ולנתח את כל מה שקורה בחיים, או שמא עדיף פשוט "לזרוק את השכל" ולחיות חיים נטולי ספקות ודאגות. המונח "לזרוק את השכל" מתאר מצב שבו אדם בוחר להאמין בצורה מוחלטת במשהו - לדוגמה, בצדיק, בגורו, באלוהים או במנטור - מבלי להפעיל את השכל או להטיל ספק. בהיבט הזה, עולות השאלות האם השימוש בשכל דווקא יוצר בעיות, והאם האמונה העיוורת בגורו או בצדיק עשויה להביא להקלה.

מה היתרונות של זריקת השכל?

כאשר אדם בוחר להאמין במשהו בצורה מוחלטת, הוא עשוי להימנע מבעיות של התלבטויות ושאלות בלתי פוסקות. אדם שמאמין במשהו במאה אחוז, חי בעולם שבו הוא משוחרר מהדאגות והספקות. למשל, אם אדם מאמין באמת במאה אחוז שאלוהים דואג לו, שכל מה שקורה הוא לטובה, הוא לא מתלבט מה נכון ומה לא נכון, ולא שואל את עצמו כל הזמן האם מה שהוא עושה הוא הדבר הנכון. השקט הפנימי שמלווה את האמונה המוחלטת יכול להפחית את הלחץ הנפשי שנגרם מהתלבטויות אינסופיות.

מה החסרונות של זריקת השכל?

הבעיה העיקרית שנובעת מזריקת השכל היא שהיא הופכת את האדם לפגיע במצבים שבהם האמונה שלו נתקלת בספק. אם אדם מאמין במנטור או בצדיק, ואז מתמודד עם קושי או בעיה שלא ניתנת לפתרון באמצעות האמונה, כל עולמו עשוי להתמוטט. למשל, אם המנטור נתן לו עצה שגויה, והוא נכשל, או אם הוא לא הצליח להבין את מה שנאמר לו כהלכה, הוא עשוי להיכנס לדילמה האם להמשיך להאמין או לא. במקרה כזה, האמונה המוחלטת יכולה להישבר. המערכת שהייתה מבוססת על אמונה נטולת ספקות, מתחילה להתרסק כשיש מקום לעיתים קרובות למחשבות ותחושות סותרות.

הדוגמה של רבי נחמן: אמונה עיוורת בצדיק

רבי נחמן אמר שבכדי להאמין בצדיק, צריך לעשות זאת במאה אחוז. הוא טוען שאם הצדיק אומר לך משהו, כמו למשל שאתה בריא למרות שאתה לא מרגיש טוב, אתה צריך להאמין בזה במאת האחוזים. אם הצדיק אומר לך שהילד שלך חי למרות שהוא מת, אתה צריך להאמין בזה גם כן. אם יש לך ספק באמונה במאה אחוז, אתה נמצא בבעיה, כי זה מעורר את השכל שלך, וזריקת השכל התערערת.

הבעיות שהשכל יכול לפתור

השכל חשוב לא רק בגלל שהוא מייצר דאגות, אלא גם בגלל שהוא יכול להגן עלינו ולהציל אותנו מבעיות שלא היו קיימות אם לא היינו מפעילים אותו. כאשר אדם בוחר "לזרוק את השכל", הוא עשוי למצוא את עצמו חסר אונים כשבעיות אמיתיות מתעוררות. אם השכל לא פעיל, כל מחשבה או תחושה עלולה להשתלט על האדם. למשל, אם אדם משאיר את הדלת פתוחה לביתו, הוא יכול להיות חשוף לבעיות כמו גניבה או פריצה. זהו דימוי לכך שכאשר השכל לא פעיל, אדם עלול להיתקל בבעיות חמורות. השכל מספק לנו את היכולת להבחין בין טוב לרע ולהימנע מסכנות פוטנציאליות.

מה עדיף? להשתמש בשכל או לזרוק אותו?

אין תשובה חד משמעית לשאלה הזו. השימוש בשכל יכול להוביל לסבל בגלל ההתלבטויות המלוות אותו, אולם מצד שני, זריקת השכל עשויה להוביל לאי - יכולת להתמודד עם בעיות אמיתיות. מה שמצא את פתרונו הוא שמירה על איזון. השכל יכול להיות מועיל כל עוד אנו מבינים את המגבלות שלו. הבעיה האמיתית היא שלא תמיד אפשר לבחור מתי להשתמש בו ומתי לא. השיטה הטובה ביותר היא לא לזרוק את השכל, אלא לפתח אותו למאה אחוז, כך שנוכל לדעת מתי נכון להפעיל אותו ומתי לא.

איך מיישמים את זה?

כדי לזרוק את השכל באופן אמיתי, צריך קודם כל לפתח אותו למקסימום יכולתו. זהו תהליך שבו עלינו להעמיק בשאלות, לחשוב ולהתנסות עד שנגיע לנקודה שבה נבין את מגבלות השכל שלנו. כאשר נבין כי כל השכל שלנו מבוסס על אמונה כלשהי, נוכל להשתמש בשכל כשהוא מועיל ולהימנע מהשימוש בו כשזה לא מתאים.

השאלה: האם עדיף לזרוק את השכל או להשתמש בו?

ההתלבטות המרכזית כאן היא האם עדיף להשתמש בשכל ולחשוב על כל דבר לעומק, או אולי עדיף פשוט "לזרוק את השכל", להאמין במשהו, ולחיות חיים נטולי ספקות ודאגות. הרעיון של "לזרוק את השכל" מתאר מצב שבו האדם בוחר להאמין בעיוורון בגורו, במנטור, בצדיק, באלוהים או בכל דמות אחרת, במקום לנתח ולהתלבט כל הזמן.

למה אנשים רוצים לזרוק את השכל?

שימוש בשכל מביא עמו הרבה דילמות, התלבטויות ולחצים. האדם מתמודד עם שאלות של מה נכון, מה לא נכון, מה יהיה, מה לא יהיה, איך לפעול, האם זה טוב לו או רע לו - כל אלו מכבידים עליו. לכן, לפעמים נראה כאילו עדיף לזרוק את השכל ולסמוך על אמונה עיוורת כדי להיפטר מכל הדאגות.

היתרון בזריקת השכל

כאשר אדם זורק את השכל ומאמין במשהו בצורה מוחלטת, אין לו ספקות או חששות. אם אדם מאמין במאה אחוז שאלוהים דואג לו, שכל מה שקורה הוא לטובה, שאין טעויות ושאין לו על מה לדאוג, הוא חי בשלווה. כלומר, אם האמונה היא מוחלטת, היא יכולה להעלים כל דאגה.

החיסרון בזריקת השכל

הבעיה מתעוררת כאשר נכנס ספק. אם אדם מאמין במישהו או במשהו אבל לפתע הוא נתקל בקושי שמערער את אמונתו - כל עולמו עלול להתמוטט. למשל, אם הוא מאמין במנטור מסוים, אבל יום אחד המנטור יטעה בעצה שנתן לו והוא ייכשל - הוא ישאל את עצמו אם להמשיך להאמין או לא. אם הוא לא מאמין למנטור במאה אחוז, אז האמונה שלו בו עלולה לפגוע בו, כי במקום להפעיל שיקול דעת, הוא פשוט קיבל את דבריו כאמת מוחלטת.

דוגמה קיצונית לבעיה הזו

רבי נחמן אמר שכאשר אתה מאמין בצדיק, אתה צריך להאמין בו במאה אחוז. אם הצדיק אומר לך שאתה בריא, עליך להאמין בזה במאה אחוז. אם הוא אומר לך שהילד שלך חי למרות שהוא מת - אתה צריך להאמין שהוא חי. אם אינך מסוגל להאמין בזה במאה אחוז, אתה בבעיה. למה? כי אז כל המבנה של זריקת השכל מתערער - אם תתחיל להפעיל ספקות, כל המערכת תקרוס.

בעיה נוספת של זריקת השכל

לפעמים המוח שלנו מייצר בעיות שלא קיימות במציאות. אם אנחנו רגילים לא להפעיל את השכל, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו חסרי יכולת להתמודד עם בעיות כאשר הן כן צצות. משל לכך: אם אתה מחליט להשאיר את דלת הבית שלך פתוחה לכל אחד בלי לבדוק מי נכנס, אולי תיכנס רוח טובה, אבל גם ייכנסו גנבים או מחבלים. כך גם כאשר אתה זורק את השכל - אתה מאפשר לכל מחשבה להשתלט עליך בלי ביקורת, מה שעלול להוביל לבעיות קשות.

המסקנה: מה עדיף?

לכאורה, יש יתרונות גם לשימוש בשכל וגם לזריקתו. כאשר השכל גורם סבל, אפשר לנסות לשחרר אותו, וכאשר זריקת השכל גורמת סבל - כדאי להפעיל את השכל. הבעיה היא שאי אפשר לשלוט בזה לחלוטין - אי אפשר להשליך את השכל כשנוח ולבקש ממנו עזרה כשנוח.

הפתרון הטוב ביותר

האמת היא שזה לא משנה אם עדיף לזרוק את השכל או להשתמש בו - מה שחשוב זה להגיע לקצה. או שתזרוק את השכל במאה אחוז, או שתפתח את השכל במאה אחוז. והדרך הטובה ביותר היא לפתח את השכל במאה אחוז, כי רק אחרי שתגיע לשיא הבנת השכל, תוכל באמת לדעת מתי נכון לזרוק אותו. ככל שהשכל מתפתח יותר, אתה מבין שכל כולו מבוסס על אמונה כלשהי. ברגע שאתה רואה זאת, תוכל להשתמש בשכל כשאתה רוצה ולזרוק אותו כשאתה רוצה - וזה המצב האידיאלי.

איך מיישמים את זה בפועל?

יש להשתמש בשכל כמה שיותר, לפתח אותו, לשאול שאלות, לחשוב ולהעמיק, עד שהשכל מגיע לנקודה שבה הוא מזהה את המגבלות שלו עצמו. רק אז אפשר באמת לזרוק אותו כשצריך ולהשתמש בו כשצריך - מה שיוצר את המצב האופטימלי ביותר לחיים.