זיכרון או דמיון? חלום או מציאות? היה או לא היה? האם
הזיכרון האנושי מתאר מציאות אובייקטיבית? אליעד כהן פותח את ההסבר בשאלה לגבי
הזיכרון האנושי, וקושר אותה למושגים של סיבה ותוצאה. הוא מתמקד בשאלה בסיסית: האם מה שהאדם זוכר שאכן קרה, הוא בהכרח אירוע שקרה במציאות באופן אובייקטיבי, או שזהו רק
זיכרון סובייקטיבי? הוא מציג דוגמה של אדם שזוכר שאירוע מסוים קרה אתמול, והוא בטוח שהאירוע הזה אכן התרחש. אם מיליון איש יזכרו אירוע מסוים, הם יהיו משוכנעים שהאירוע אכן התרחש. אבל אליעד שואל, האם
הזיכרון הזה מוכיח באופן מוחלט שהאירוע באמת התרחש? אולי למרות
הזיכרון, האירוע לא באמת קרה? לדבריו,
הזיכרון האנושי אינו מתאר בהכרח מציאות אובייקטיבית, אלא רק מציאות סובייקטיבית.
הזיכרון הוא תחושה או תמונה המופיעה במוחו של האדם בזמן הווה, והוא מקשר לתמונה זו תחושה של זמן, כאילו היא שייכת לעבר. כיצד
הזיכרון דומה לדמיון של העתיד? אליעד מבקש מהמאזינים לדמיין משהו שיקרה בעוד שבוע או בעוד שנה, ואחר כך להיזכר במשהו שקרה ... משייך לתמונה. התמונה מהעבר נחווית כאילו התרחשה, והתמונה מהעתיד אינה נחווית כמציאות קיימת. אולם בפועל, שתיהן קיימות בתודעה רק ברגע הנוכחי. לפיכך, לדעתו,
הזיכרון הוא רק תחושה של תמונה בתודעה, ולא עדות חד - משמעית למה שבאמת התרחש במציאות. מהי תחושת הזמן ולמה היא אינה ... שהתרחש אתמול או לפני שנים רבות. תחושת הזמן אינה אלא תפיסה סובייקטיבית. כל האירועים של העבר והעתיד קיימים בתודעה רק ברגע ההווה. הוא מסביר שאנשים יכולים
לשכוח או אפילו לזכור אירועים שמעולם לא התרחשו, כפי שמוכח במקרים של היפנוזה שבה אנשים משחזרים אירועים דמיוניים שמעולם לא התרחשו בפועל. האם
הזיכרון האנושי הוא מחויב המציאות? אליעד מסביר
שהזיכרון אינו מחויב המציאות אלא רק אפשרי. האדם אמנם חווה את
הזיכרון באופן מוחשי, אך תחושה זו אינה הוכחה חד - משמעית לכך שהאירוע התרחש בעבר. לדעתו, האדם אינו יכול להוכיח באמת שמה ... היה בשני המקומות בו - זמנית, אך התודעה שלו זוכרת רק אפשרות אחת? אליעד מבהיר שלמעשה יכול להיות שאירעו מספר דברים בו - זמנית, והתודעה של האדם מגבילה אותו
לזיכרון של אפשרות אחת בלבד. כיצד העבר והעתיד נוצרים ברגע ההווה? אליעד טוען כי העבר והעתיד הם רק תחושות של האדם, והם נוצרים בתודעה ברגע ההווה. התודעה יכולה להתקיים ללא תחושה של זמן, ללא עבר וללא עתיד, אלא רק עם קיום של הרגע הנוכחי.
הזיכרונות, בדיוק כמו התחזיות והדמיונות לגבי העתיד, קיימים אך ורק ברגע הזה של התודעה. הוא מסכם את ההסבר באמירה שכל רגע הוא למעשה רגע חדש, שבו העבר והעתיד נוצרים מחדש בתודעה, ומציע למאזינים לנסות להתבונן במציאות מתוך נקודת מבט זו, כדי להבין לעומק את מהות הזמן. בסיום, הוא מאחל
זיכרונות עתידיים טובים בהווה, ומבקש שהמאזינים יעמיקו בהבנת הטבע של
הזיכרון, הזמן והמציאות עצמה. האם
הזיכרון הוא אשליה? האם אפשר להוכיח את
הזיכרון? האם תחושת הזמן היא סובייקטיבית? האם
הזיכרון והדמיון דומים? האם העבר קיים רק בתודעה? מה ההבדל בין דמיון למציאות? הפעם אני רוצה לדבר על הנושא של
הזיכרון האנושי וזה מתחבר לנושא של הסיבה של הסיבה והתוצאה שדיברנו עליו פעמים רבות. ואדם זוכר שחווה משהו אתמול, והוא ... הכל מתרחש בראש שלך ממש עכשיו. כל הדברים כולם, קורים ממש ברגע הזה, יש דברים שאתה זוכר, ויש דברים שאתה עכשיו בכלל מדמיין שקרו והם בכלל לא קרו אפילו עכשיו.
והזיכרון של האדם לגבי העבר הוא בסך הכל תחושה, אפילו בהיפנוזה משחזרים דברים שלא באמת קרו ומה שאדם מתאר שקרה, זה לא ברמה האובייקטיבית, אלא ברמה הסובייקטיבית אתה מתאר את מה שקרה לך ברגע הקודם. וזה אומר שכל
הזיכרונות הם לא מחויב המציאות, אלא רק אפשרי המציאות. זה שאתה זוכר, זה לא מחויב, זה שאתה מוכיח, זה לא אומר שזה קרה. ...