9:35השעמום של אלוהים, בריאת העולם, למה אלוהים ברא את העולם? מי ברא את הפוטנציאל של המציאות? מי ברא את הבורא?
האם אלוהים ברא את העולם מתוך שעמום?
אליעד כהן מתייחס לשאלה מדוע אלוהים ברא את העולם, ומדבר על אחת הטענות הנפוצות בנושא - שאלוהים היה משועמם, ולכן החליט לברוא את העולם. טענה זו אומרת כי לפני בריאת העולם הייתה קיימת רק ישות אחת ויחידה - אלוהים, שהשתעמם והחליט ליצור "אקשן" - לברוא בני אדם, להכניס טוב ורע למציאות וליצור עניין.
אליעד מסביר בפירוט מדוע הטענה שאלוהים ברא את העולם מתוך שעמום אינה הגיונית ואינה פותרת את השאלה האמיתית. הוא טוען שהבעיה המרכזית אינה בעצם השעמום, אלא במה שמאחוריו - הרצון להפסיק את השעמום. כדי שאלוהים ישתעמם, חייב להיות לו רצון שיהיה לו מעניין. אך כיצד נוצר הרצון הזה מלכתחילה? אליעד מבהיר שהשאלה הגדולה היא לא "למה אלוהים השתעמם?", אלא "מה יצר אצל אלוהים את הרצון להפסיק את השעמום?".
מדוע יצירת הרצון היא השינוי הראשון במציאות ולא הבריאה עצמה?
אליעד כהן מדגיש שהשינוי הראשון במציאות לא היה בריאת העולם עצמה, אלא יצירת הרצון של אלוהים. אם הרצון הזה לא היה קיים מלכתחילה, לא הייתה מתאפשרת הבריאה. כלומר, השאלה האמיתית היא מי או מה יצר את הרצון הראשוני אצל אלוהים. הוא מסביר שהרעיון שאלוהים ברא את הרצון "ללא רצון מוקדם" הוא בעייתי, מכיוון שגם בריאת רצון מחייבת יכולת קודמת, או לפחות אפשרות מסוימת לרצות. כך הוא חוזר לשאלה הבסיסית - מי יצר את יכולת הבריאה של אלוהים, או מהיכן הופיעה היכולת הזאת?
האם הפוטנציאל לבריאת העולם תמיד היה קיים באלוהים?
אליעד כהן ממשיך להעמיק בשאלה לגבי הפוטנציאל של בריאת העולם, ושואל אם פוטנציאל זה תמיד היה קיים באלוהים. אם התשובה היא שכן, פירוש הדבר הוא שהמהות האלוהית כבר מראש אינה אחדות מוחלטת, כי יש בה פוטנציאל להפריד את עצמה וליצור משהו נוסף. מנגד, אם התשובה היא לא, והפוטנציאל לא היה קיים - אז כיצד בכל זאת נוצרה נפרדות מתוך אחדות מוחלטת?
אליעד מסביר בפרוטרוט את הקושי הלוגי בפרדוקס הזה: אם יש באלוהים פוטנציאל של נפרדות, אז הוא כבר לא אחדות מוחלטת, ואם אין בו פוטנציאל כזה, אז איך בכלל התרחשה הבריאה והופיעה הנפרדות? השאלה הזו חושפת את הסתירה העמוקה בהבנת מושג הבריאה והאחדות.
מדוע ההסבר שאלוהים ברא את העולם כדי להיטיב לנבראים אינו מספק?
אליעד כהן שולל גם את ההסבר שאלוהים ברא את העולם כדי להיטיב לנבראים. הוא מציין שהסבר כזה מניח חוקיות מסוימת - "טבע הטוב להיטיב", אך מיד עולה השאלה מי קבע את החוק הזה? אם אלוהים אינו כפוף לשום חוקיות, לא ייתכן שחלה עליו חובה להיטיב. מכאן עולה השאלה, מהיכן הגיע טבעו הטוב של אלוהים? ולמה בכלל אלוהים רצה להיות טוב מלכתחילה? שאלות אלו חושפות שוב שההסברים הנפוצים אינם נותנים פתרון אמיתי לשאלת מקור הרצון או יכולת הבריאה עצמה.
כיצד חקירת הפרדוקסים מובילה להבנת האחדות של המציאות?
אליעד טוען שמי שיעמיק בשאלות האלה יגיע בסופו של דבר לתובנה שהכל אחד - כלומר, שבמהות העמוקה של המציאות אין הבדל בין הפוטנציאל לבין מימושו בפועל, בין לפני הבריאה לבין אחריה. הוא מציין שבאמת, ברמה העמוקה ביותר, לא קיים פוטנציאל נפרד או נפרדות מוחלטת אלא הכל אחד מוחלט.
לדבריו, העמקה בשאלות וחקירת הפרדוקסים תגלה לאדם את השכל האמיתי שלפיו הפוטנציאל והנפרדות מתהווים מתוך אחדות מוחלטת, למרות הסתירה הלוגית לכאורה. אליעד מדגיש שוב ושוב שהפתרון האמיתי לשאלות הללו הוא הבנה שהכל הוא אחדות אחת גדולה ושלמה.
למה חשוב להטיל ספק בכל אמונה ולשאול שאלות ללא פחד?
אליעד כהן מדגיש שהדרך היחידה להגיע להבנה אמיתית של המציאות היא לא לפחד לשאול שאלות, להטיל ספק בכל אמונה קיימת, ולא לעצור בשום נקודה שבה מתקבלת תשובה חלקית או בלתי מספקת. רק מי שמוכן לשאול "מה הסיבה של הסיבה?" ולהמשיך לחקור לעומק, יגיע להבנה שבמהות העמוקה של המציאות הכל מאוחד, ושהנפרדות והבריאה אינן אלא ביטויים של אותה אחדות בסיסית.
אליעד מסיים בכך שהאדם שיגלה את האחדות האמיתית הזו, יחווה את אלוהים בכבודו ובעצמו ויחיה חיים אמיתיים וטובים יותר, מתוך תחושה של חיבור ושלמות.
אליעד כהן מתייחס לשאלה מדוע אלוהים ברא את העולם, ומדבר על אחת הטענות הנפוצות בנושא - שאלוהים היה משועמם, ולכן החליט לברוא את העולם. טענה זו אומרת כי לפני בריאת העולם הייתה קיימת רק ישות אחת ויחידה - אלוהים, שהשתעמם והחליט ליצור "אקשן" - לברוא בני אדם, להכניס טוב ורע למציאות וליצור עניין.
אליעד מסביר בפירוט מדוע הטענה שאלוהים ברא את העולם מתוך שעמום אינה הגיונית ואינה פותרת את השאלה האמיתית. הוא טוען שהבעיה המרכזית אינה בעצם השעמום, אלא במה שמאחוריו - הרצון להפסיק את השעמום. כדי שאלוהים ישתעמם, חייב להיות לו רצון שיהיה לו מעניין. אך כיצד נוצר הרצון הזה מלכתחילה? אליעד מבהיר שהשאלה הגדולה היא לא "למה אלוהים השתעמם?", אלא "מה יצר אצל אלוהים את הרצון להפסיק את השעמום?".
מדוע יצירת הרצון היא השינוי הראשון במציאות ולא הבריאה עצמה?
אליעד כהן מדגיש שהשינוי הראשון במציאות לא היה בריאת העולם עצמה, אלא יצירת הרצון של אלוהים. אם הרצון הזה לא היה קיים מלכתחילה, לא הייתה מתאפשרת הבריאה. כלומר, השאלה האמיתית היא מי או מה יצר את הרצון הראשוני אצל אלוהים. הוא מסביר שהרעיון שאלוהים ברא את הרצון "ללא רצון מוקדם" הוא בעייתי, מכיוון שגם בריאת רצון מחייבת יכולת קודמת, או לפחות אפשרות מסוימת לרצות. כך הוא חוזר לשאלה הבסיסית - מי יצר את יכולת הבריאה של אלוהים, או מהיכן הופיעה היכולת הזאת?
האם הפוטנציאל לבריאת העולם תמיד היה קיים באלוהים?
אליעד כהן ממשיך להעמיק בשאלה לגבי הפוטנציאל של בריאת העולם, ושואל אם פוטנציאל זה תמיד היה קיים באלוהים. אם התשובה היא שכן, פירוש הדבר הוא שהמהות האלוהית כבר מראש אינה אחדות מוחלטת, כי יש בה פוטנציאל להפריד את עצמה וליצור משהו נוסף. מנגד, אם התשובה היא לא, והפוטנציאל לא היה קיים - אז כיצד בכל זאת נוצרה נפרדות מתוך אחדות מוחלטת?
אליעד מסביר בפרוטרוט את הקושי הלוגי בפרדוקס הזה: אם יש באלוהים פוטנציאל של נפרדות, אז הוא כבר לא אחדות מוחלטת, ואם אין בו פוטנציאל כזה, אז איך בכלל התרחשה הבריאה והופיעה הנפרדות? השאלה הזו חושפת את הסתירה העמוקה בהבנת מושג הבריאה והאחדות.
מדוע ההסבר שאלוהים ברא את העולם כדי להיטיב לנבראים אינו מספק?
אליעד כהן שולל גם את ההסבר שאלוהים ברא את העולם כדי להיטיב לנבראים. הוא מציין שהסבר כזה מניח חוקיות מסוימת - "טבע הטוב להיטיב", אך מיד עולה השאלה מי קבע את החוק הזה? אם אלוהים אינו כפוף לשום חוקיות, לא ייתכן שחלה עליו חובה להיטיב. מכאן עולה השאלה, מהיכן הגיע טבעו הטוב של אלוהים? ולמה בכלל אלוהים רצה להיות טוב מלכתחילה? שאלות אלו חושפות שוב שההסברים הנפוצים אינם נותנים פתרון אמיתי לשאלת מקור הרצון או יכולת הבריאה עצמה.
כיצד חקירת הפרדוקסים מובילה להבנת האחדות של המציאות?
אליעד טוען שמי שיעמיק בשאלות האלה יגיע בסופו של דבר לתובנה שהכל אחד - כלומר, שבמהות העמוקה של המציאות אין הבדל בין הפוטנציאל לבין מימושו בפועל, בין לפני הבריאה לבין אחריה. הוא מציין שבאמת, ברמה העמוקה ביותר, לא קיים פוטנציאל נפרד או נפרדות מוחלטת אלא הכל אחד מוחלט.
לדבריו, העמקה בשאלות וחקירת הפרדוקסים תגלה לאדם את השכל האמיתי שלפיו הפוטנציאל והנפרדות מתהווים מתוך אחדות מוחלטת, למרות הסתירה הלוגית לכאורה. אליעד מדגיש שוב ושוב שהפתרון האמיתי לשאלות הללו הוא הבנה שהכל הוא אחדות אחת גדולה ושלמה.
למה חשוב להטיל ספק בכל אמונה ולשאול שאלות ללא פחד?
אליעד כהן מדגיש שהדרך היחידה להגיע להבנה אמיתית של המציאות היא לא לפחד לשאול שאלות, להטיל ספק בכל אמונה קיימת, ולא לעצור בשום נקודה שבה מתקבלת תשובה חלקית או בלתי מספקת. רק מי שמוכן לשאול "מה הסיבה של הסיבה?" ולהמשיך לחקור לעומק, יגיע להבנה שבמהות העמוקה של המציאות הכל מאוחד, ושהנפרדות והבריאה אינן אלא ביטויים של אותה אחדות בסיסית.
אליעד מסיים בכך שהאדם שיגלה את האחדות האמיתית הזו, יחווה את אלוהים בכבודו ובעצמו ויחיה חיים אמיתיים וטובים יותר, מתוך תחושה של חיבור ושלמות.
- בריאת העולם ומשמעותה
- השעמום של אלוהים והטלת ספק בו
- אחדות ונפרדות במציאות
- מקור הרצון האלוהי ושאלת הרצון בכלל
- הסתירות הפנימיות בהגדרת אלוהים כיוצר
מדוע יש שטוענים שאלוהים ברא את העולם מתוך שעמום?
יש הסברים שונים לשאלה מדוע אלוהים ברא את העולם. אחד ההסברים טוען כי לפני בריאת העולם התקיימה רק ישות אחת, והיא השתעממה מכיוון שלא היה דבר מחוץ לה. כדי לשבור את השעמום הזה, הישות האלוהית כביכול בראה את העולם, יצרה טוב ורע, והכניסה עניין במציאות. יש גם הסברים נוספים, כמו הרעיון שאלוהים רצה להיטיב לנבראיו או רצה לגלות את מלכותו, אך בכל המקרים מדובר בהנחות שונות שמנסות להסביר מדוע נוצר הרצון לברוא.
למה הטענה על השעמום אינה פותרת את שאלת בריאת העולם?
אם אומרים שאלוהים ברא את העולם כי היה לו משעמם, חייבת להתעורר השאלה מה גרם לאלוהים לחוות שעמום מלכתחילה. שעמום מצריך רצון לעניין, ואם אין רצון כזה, לא קיים מצב של שעמום. לכן, אם לפני הבריאה לא היה אלוהים עם רצון, כיצד נוצר לפתע רצון להפסיק את השעמום? הטיעון שהשעמום הוביל לבריאה מעורר קושי לוגי, כי גם לשעמום עצמו יש סיבה - והמחשבה על "רצון" שקדם לבריאה מחזירה אותנו לבעיה הראשונית: איך נולד הרצון עצמו?
מהו השינוי הראשון במציאות הקשור לבריאה?
יש הטוענים שהשינוי הראשון איננו בריאת העולם, אלא עצם יצירת הרצון של אלוהים לברוא את העולם. אם לא היה קיים רצון כזה, לא הייתה נוצרת מציאות נוספת מלבד אלוהים. מכאן עולה הקושי: האם אלוהים ברא את רצונו ללא רצון מוקדם? כיצד מתהווה היכולת ליצור רצונות, אם לפני כן לא התקיימה אפילו אפשרות של "לרצות"? השאלה הזו מחדדת את הבעיה, כי לכאורה צריך להיות גורם שיוצר את הרצון - וגורם זה מחזיר אותנו שוב אל נקודת ההתחלה שבה לא אמור היה להיות שום דבר נפרד מאלוהים.
מדוע השאלה על מקור הרצון ממשיכה להטריד?
כל הסבר שנותן סיבה מסוימת לבריאה, כמו שעמום, רצון להיטיב, רצון לגלות מלכות, או כל סיבה אחרת, מציף מיד את השאלה: מה יצר את אותה סיבה? אם לפני הכל אלוהים היה קיים ללא חלוקה, כיצד הופיע בו פתאום פוטנציאל לשינוי? הטענה "אלוהים ברא את רצונו" לא פותרת את הקושי, כי אם אין רצון מראש, אין תהליך ש"מחולל" רצון חדש. כמו כן, עולה גם השאלה מי העניק לאלוהים את "יכולת הבריאה" עצמה, שהרי היכולת הזו היא כבר סוג של קיום נוסף מעבר למהות המקורית.
כיצד בעיית הפוטנציאל של המציאות מחמירה את הקושי?
ישנה שאלה פילוסופית עמוקה: האם הפוטנציאל לקיום העולם תמיד היה קיים בתוך המהות האלוהית? אם התשובה חיובית, לכאורה לא הייתה מהות אלוהית טהורה לחלוטין, כי כבר היה בה פוטנציאל להפריד ולהפוך את עצמה למשהו נוסף. אם התשובה שלילית, ואין שום פוטנציאל שכזה, איך בכל זאת נוצרה נפרדות מתוך אחדות מוחלטת? הפרדוקס מציג מצב שבו המהות הראשונה אמורה להיות באחדות כה גדולה, שאין בה אפשרות לשום נפרדות, אפילו לא ברמת הפוטנציאל. ובכל זאת, בעולם שלנו כן קיימת נפרדות, ומכאן שהשאלה נותרת בעינה: כיצד נוצרו בכלל האפשרויות הנפרדות מתוך אחדות מוחלטת?
מדוע הסברים מקובלים כמו "אלוהים רצה להיטיב" אינם באמת עונים על הקושי?
הטענה שאלוהים ברא את העולם "כדי להיטיב" לא עוזרת להבין את מקור הרצון להיטיב. אם אלוהים אינו כפוף לשום חוקיות, כיצד אפשר לומר שעליו חלה חובה להיטיב? גם כאן נשאלת השאלה מה יצר את "טבעו הטוב" או את הנטייה להיטיב. בנוסף, הסברים כאלו מבוססים על חוקים או הגדרות מסוימות שמייחסים לאלוהים, אך הם אינם מסבירים מה עומד מאחורי עצם קיומן של אותן הגדרות או מאחורי היכולת לנהוג לפיהן.
כיצד העמקה בפרדוקסים מובילה לגילוי שהכל אחד?
מי שמעמיק בכל השאלות הללו - איך מופיע רצון בישות מושלמת שאין בה שום שינוי, איך קיים פוטנציאל לנפרדות במציאות אחדותית, למה העולם בכלל נוצר, ומה הייתה "הסיבה של הסיבה" - בסופו של דבר מגלה שכולן מובילות אל נקודה אחת. הנקודה היא שאין באמת הבדל בין לפני ואחרי הבריאה, בין הפוטנציאל לביטוי בפועל, ובין נפרדות לאחדות ברמה העמוקה ביותר. הגילוי הוא שהכל אחד, וכל השאלות מתנקזות לתובנה שהמהות של המציאות חורגת מכל חוקיות או הסבר לוגי רגיל.
למה לא לפחד לשאול שאלות ולהטיל ספק בכל אמונה?
הדרך להגיע לאחדות אמיתית היא לא לפחד לשאול שאלות ולערער על כל הסבר שאינו שלם באמת. ברגע שאדם ממשיך לשאול ולא עוצר באמונה כזו או אחרת, הוא מגלה בסופו של דבר שהמציאות כולה מאוחדת, ושהדברים מתקיימים בו - זמנית בלי באמת להיות נפרדים. החוויה הזו מביאה להבנה אחרת של המציאות ושל "אלוהים", ויוצרת תחושה אמיתית וטובה יותר של חיבור ואחדות.
יש הסברים שונים לשאלה מדוע אלוהים ברא את העולם. אחד ההסברים טוען כי לפני בריאת העולם התקיימה רק ישות אחת, והיא השתעממה מכיוון שלא היה דבר מחוץ לה. כדי לשבור את השעמום הזה, הישות האלוהית כביכול בראה את העולם, יצרה טוב ורע, והכניסה עניין במציאות. יש גם הסברים נוספים, כמו הרעיון שאלוהים רצה להיטיב לנבראיו או רצה לגלות את מלכותו, אך בכל המקרים מדובר בהנחות שונות שמנסות להסביר מדוע נוצר הרצון לברוא.
למה הטענה על השעמום אינה פותרת את שאלת בריאת העולם?
אם אומרים שאלוהים ברא את העולם כי היה לו משעמם, חייבת להתעורר השאלה מה גרם לאלוהים לחוות שעמום מלכתחילה. שעמום מצריך רצון לעניין, ואם אין רצון כזה, לא קיים מצב של שעמום. לכן, אם לפני הבריאה לא היה אלוהים עם רצון, כיצד נוצר לפתע רצון להפסיק את השעמום? הטיעון שהשעמום הוביל לבריאה מעורר קושי לוגי, כי גם לשעמום עצמו יש סיבה - והמחשבה על "רצון" שקדם לבריאה מחזירה אותנו לבעיה הראשונית: איך נולד הרצון עצמו?
מהו השינוי הראשון במציאות הקשור לבריאה?
יש הטוענים שהשינוי הראשון איננו בריאת העולם, אלא עצם יצירת הרצון של אלוהים לברוא את העולם. אם לא היה קיים רצון כזה, לא הייתה נוצרת מציאות נוספת מלבד אלוהים. מכאן עולה הקושי: האם אלוהים ברא את רצונו ללא רצון מוקדם? כיצד מתהווה היכולת ליצור רצונות, אם לפני כן לא התקיימה אפילו אפשרות של "לרצות"? השאלה הזו מחדדת את הבעיה, כי לכאורה צריך להיות גורם שיוצר את הרצון - וגורם זה מחזיר אותנו שוב אל נקודת ההתחלה שבה לא אמור היה להיות שום דבר נפרד מאלוהים.
מדוע השאלה על מקור הרצון ממשיכה להטריד?
כל הסבר שנותן סיבה מסוימת לבריאה, כמו שעמום, רצון להיטיב, רצון לגלות מלכות, או כל סיבה אחרת, מציף מיד את השאלה: מה יצר את אותה סיבה? אם לפני הכל אלוהים היה קיים ללא חלוקה, כיצד הופיע בו פתאום פוטנציאל לשינוי? הטענה "אלוהים ברא את רצונו" לא פותרת את הקושי, כי אם אין רצון מראש, אין תהליך ש"מחולל" רצון חדש. כמו כן, עולה גם השאלה מי העניק לאלוהים את "יכולת הבריאה" עצמה, שהרי היכולת הזו היא כבר סוג של קיום נוסף מעבר למהות המקורית.
כיצד בעיית הפוטנציאל של המציאות מחמירה את הקושי?
ישנה שאלה פילוסופית עמוקה: האם הפוטנציאל לקיום העולם תמיד היה קיים בתוך המהות האלוהית? אם התשובה חיובית, לכאורה לא הייתה מהות אלוהית טהורה לחלוטין, כי כבר היה בה פוטנציאל להפריד ולהפוך את עצמה למשהו נוסף. אם התשובה שלילית, ואין שום פוטנציאל שכזה, איך בכל זאת נוצרה נפרדות מתוך אחדות מוחלטת? הפרדוקס מציג מצב שבו המהות הראשונה אמורה להיות באחדות כה גדולה, שאין בה אפשרות לשום נפרדות, אפילו לא ברמת הפוטנציאל. ובכל זאת, בעולם שלנו כן קיימת נפרדות, ומכאן שהשאלה נותרת בעינה: כיצד נוצרו בכלל האפשרויות הנפרדות מתוך אחדות מוחלטת?
מדוע הסברים מקובלים כמו "אלוהים רצה להיטיב" אינם באמת עונים על הקושי?
הטענה שאלוהים ברא את העולם "כדי להיטיב" לא עוזרת להבין את מקור הרצון להיטיב. אם אלוהים אינו כפוף לשום חוקיות, כיצד אפשר לומר שעליו חלה חובה להיטיב? גם כאן נשאלת השאלה מה יצר את "טבעו הטוב" או את הנטייה להיטיב. בנוסף, הסברים כאלו מבוססים על חוקים או הגדרות מסוימות שמייחסים לאלוהים, אך הם אינם מסבירים מה עומד מאחורי עצם קיומן של אותן הגדרות או מאחורי היכולת לנהוג לפיהן.
כיצד העמקה בפרדוקסים מובילה לגילוי שהכל אחד?
מי שמעמיק בכל השאלות הללו - איך מופיע רצון בישות מושלמת שאין בה שום שינוי, איך קיים פוטנציאל לנפרדות במציאות אחדותית, למה העולם בכלל נוצר, ומה הייתה "הסיבה של הסיבה" - בסופו של דבר מגלה שכולן מובילות אל נקודה אחת. הנקודה היא שאין באמת הבדל בין לפני ואחרי הבריאה, בין הפוטנציאל לביטוי בפועל, ובין נפרדות לאחדות ברמה העמוקה ביותר. הגילוי הוא שהכל אחד, וכל השאלות מתנקזות לתובנה שהמהות של המציאות חורגת מכל חוקיות או הסבר לוגי רגיל.
למה לא לפחד לשאול שאלות ולהטיל ספק בכל אמונה?
הדרך להגיע לאחדות אמיתית היא לא לפחד לשאול שאלות ולערער על כל הסבר שאינו שלם באמת. ברגע שאדם ממשיך לשאול ולא עוצר באמונה כזו או אחרת, הוא מגלה בסופו של דבר שהמציאות כולה מאוחדת, ושהדברים מתקיימים בו - זמנית בלי באמת להיות נפרדים. החוויה הזו מביאה להבנה אחרת של המציאות ושל "אלוהים", ויוצרת תחושה אמיתית וטובה יותר של חיבור ואחדות.
- בריאת העולם ומשמעותה
- השעמום של אלוהים והטלת ספק בו
- אחדות ונפרדות במציאות
- מקור הרצון האלוהי ושאלת הרצון בכלל
- הסתירות הפנימיות בהגדרת אלוהים כיוצר
הפעם אני רוצה לדבר על השעמום של אלוהים!!
מה זאת אומרת השעמום של אלוהים? הרבה מתלבטים למה בעצם אלוהים ברא את העולם, ואחת השיטות אומרת כי אלוהים חווה שעמום, לפני בריאת העולם היתה ישות אחת, הישות השתעממה ואמרה יאללא בא נעשה אקשן... טוב ורע וכו'.
ובעצם הם אומרים שהסיבה היא כי אלוהים חווה סוג של שעמום, ולצד זה יש הרבה הסברים אחרים, כי רצה להיטיב לננבראיו, כי רצה לגלות את מלכותו, כל מיני שקרים כאלו ואחרים.
עכשיו נסביר למה ההסבר שהבריאה של אלוהים היתה כתוצאה של שעמום, למה הוא הסבר לא נכון. ומי שיש שכל בקודקודו, יבין שהשעמום של אלוהים לא מצדיק את בריאת העולם! ולמה?
למה זה לא מסביר את בריאת העולם, כי מה שאני תמיד מסביר זה שבריאת העולם, זה עצם השינוי הראשון שהיה במציאות, והשינוי הראשון שהיה במציאות הוא לא בריאת העולם, אלא השינוי הראשון הוא יצירת הרצון של אלוהים.
אם נאמר שהבריאה היתה כי לאלוהים היה משעמם, ממילא נשאל למה היה משעמם לאלוהים?
כדי שלאלוהים יהיה משעמם, צריך שיהיה לו רצון שיהיה לו לא משעמם! רצון שיהיה לו מעניין, אם לאלוהים לא היה רצון שיהיה לו מעניין, ממילא לא היה לו משעמם.
ואז נשאלת השאלה איך נוצר הרצון שיהיה לו מעניין, איך נוצר הרצון?
השעמום הוא לא מחויב המציאות, כי באותה המידה יכל לא להשתעמם, רק אנשים מטופשים אומרים כאלו הסברים, כי ההסבר הזה לא נותן שום דבר, כי הא \ שאלה הנשאלת היא מי יצר את הרצון!
הטפשים אומרים שאלוהים ברא את רצונו, אבל איך הוא ברא רצון אם עוד לא היה לו רצון, והטפשים אומרים, לא לא, הוא ברא ללא רצון את הרצון!
אבל זה לא נכון, כי מי ברא אצל הבורא את יכולת הבריאה?
האם זה מחויב המציאות שכמו שיש ישות שהיא אלוהים שתהיה ישות שהיא לא אלוהים?
לא, לא מחויב שיהיה רק אלוהים, ולכן לא מחויב שאלוהים יהיה בורא!
כי אם יכול להיות שיש רק אלוהים, אז אלוהים לא בורא, כי אז צריך להגיד שיש דבר נוסף, פוטנציאל נוסף, חוץ מאלוהים!
ומאחר שיש אפשרות שתהיה מציאות ללא שום דבר אחר שהוא לא אלוהים, אפילו לא ברמת הפוטנציאל, ממילא מצד מהותו האמיתית של אלוהים, הוא אפילו לא מוגדר כבורא!
כי כדי להגדירו כבורא יש להגיד שיש ישות נוספת חוץ ממנו!
ונגיד שהוא ברא את הרצון ללא רצון, ממילא נשאל מי ברא אצל הבורא את יכולת הבריאה?
מה גרם לבורא ליצור את הפוטנציאל של המציאות בכלל?
בעצם זה מתיחס לכל ההסברים למה אלוהים ברא את העולם, כי נגיד שהוא ברא מסיבה כזאת או אחרת, תמיד נשאל מה זה שגרם את היכולת הזו לברא. מה היה לפני הסיבה הראשונה ולמה?
הלוגיקה היא פשוטה, שום סיבה היא לא מחוייבת, ברגע שאתה אומר יש מציאות א' פירושו של דבר שיכולה להיות מציאות אחרת. ותמיד השאלה תהיה קיימת בעינה, מאחר והיה יכול להיות שתמיד היה רק עולם, שאין את סיפור המפץ הגדול, זה היה יכול שלא להתרחש, ממילא תמיד תהיה השאלה למה הוא כן התרחש.
ואני אתן עכשיו עוד נקודה מעניינת למחשבה והיא לגבי הפוטנציאל של המציאות, השאלה היא האם הפוטנציאל של קיומה של המציאות האם הוא תמיד היה קיים? כי אם כן, אז זה אומר שכל העולם כולו קיומו הוא נצחי ברמת הפוטנציאל, וזה לא הגיוני כי הישות הראשונה היא אמורה להיות באחדות כל כך גדולה, עד כדי כך שלא יוכל להיות בה פוטנציאל של נפרדות, כי אם יש בה פוטנציאל של נפרדות אז היא כבר לא הישות הראשונה.
הישות הראשונה במהות הבסיסית, לא יכול להיות אפילו לא פוטנציאל של נפרדות.
שאז זה אומר שלא יכול להיות שהפוטנציאל היה קיים מאז ומעולם.
האפשרות שיהיה עולם, האם יש אפשרות לכך שיהיה משהו שלא יהיה עולם?
ויש שאלה נוספת, אם מצד המהות אין אפילו פוטנציאל שתהיה נפרדות, אז איך יש נפרדות?
כי הנפרדות היא ביטוי של האחדות, של המהות.
אבל אם באחדות המוחלטת אין אפילו פוטנציאל של נפרדות, אז איך נוצרה הנפרדות מהאחדות?
ומי שיעמיק בדברים האלה קדימה ואחורה, בסופו של דבר, יגלה שהכל אחד, מה זאת אומרת שהכל אחד? יגלה שמצד אחד אין הבדל בין הפוטנציאל לבין הביטוי של הפוטנציאל, לבין לפני הבריאה, לבין אחרי הבריאה, וזה לא אומר שעכשיו אין בריאה, לפני הבריאה המצב היה כמו עכשיו, אבל מה זאת אומרת? יש פה שכל אחר שצריך להסביר אותו. מי שיתבונן על הפרדוקסים האלו יבין שפוטנציאל לא ייכול להיות קיים מצד המהות, ומצד שני מבינים, שמהמהות הזו מתהווה הנפרדות
בשורה תחתונה האדם מגלה שהכל אחד.
וכל התשובות לשאלות למה אלוהים ברא את העולם הן חסרות שחר, כי תמיד נוכל לשאול, מה הסיבה של הדבר עצמו.
ורק אנשים מטורפים חושבים שהוא ברא להיטיב, איך הם בכלל חושבים שזה נכון?
הרי ברא כדי להיטיב זה כפוף לחוקיות, והרי אלוהים לא כפוף לחוקיות, בעצם הקושי הגדול הוא להבין את אותו טירוף של אנשים, בפרט חכמי הקבלה, טבעו הטוב להיטיב, מה זאת אומרת? הלו אלוהים לא כפוף לשום חוקיות
בשורה תחתונה שהאדם לא יפחד לשאול שאלות, ועל ידי שהוא לא יפחד לשאול שאלות, ויכפור בכל טיפת אמונה שיש בו, בסופו של דבר הוא יגלה את השכל האמיתי שהכל אחד, ואז יחווה את זה ויחיה חיים טובים באמת, כי אז הוא יחווה באמת, את האלוהים בכבודו ובעצמו!!
ושיהיה לכולם יום, של אחדות אמיתית באמת.
מה זאת אומרת השעמום של אלוהים? הרבה מתלבטים למה בעצם אלוהים ברא את העולם, ואחת השיטות אומרת כי אלוהים חווה שעמום, לפני בריאת העולם היתה ישות אחת, הישות השתעממה ואמרה יאללא בא נעשה אקשן... טוב ורע וכו'.
ובעצם הם אומרים שהסיבה היא כי אלוהים חווה סוג של שעמום, ולצד זה יש הרבה הסברים אחרים, כי רצה להיטיב לננבראיו, כי רצה לגלות את מלכותו, כל מיני שקרים כאלו ואחרים.
עכשיו נסביר למה ההסבר שהבריאה של אלוהים היתה כתוצאה של שעמום, למה הוא הסבר לא נכון. ומי שיש שכל בקודקודו, יבין שהשעמום של אלוהים לא מצדיק את בריאת העולם! ולמה?
למה זה לא מסביר את בריאת העולם, כי מה שאני תמיד מסביר זה שבריאת העולם, זה עצם השינוי הראשון שהיה במציאות, והשינוי הראשון שהיה במציאות הוא לא בריאת העולם, אלא השינוי הראשון הוא יצירת הרצון של אלוהים.
אם נאמר שהבריאה היתה כי לאלוהים היה משעמם, ממילא נשאל למה היה משעמם לאלוהים?
כדי שלאלוהים יהיה משעמם, צריך שיהיה לו רצון שיהיה לו לא משעמם! רצון שיהיה לו מעניין, אם לאלוהים לא היה רצון שיהיה לו מעניין, ממילא לא היה לו משעמם.
ואז נשאלת השאלה איך נוצר הרצון שיהיה לו מעניין, איך נוצר הרצון?
השעמום הוא לא מחויב המציאות, כי באותה המידה יכל לא להשתעמם, רק אנשים מטופשים אומרים כאלו הסברים, כי ההסבר הזה לא נותן שום דבר, כי הא \ שאלה הנשאלת היא מי יצר את הרצון!
הטפשים אומרים שאלוהים ברא את רצונו, אבל איך הוא ברא רצון אם עוד לא היה לו רצון, והטפשים אומרים, לא לא, הוא ברא ללא רצון את הרצון!
אבל זה לא נכון, כי מי ברא אצל הבורא את יכולת הבריאה?
האם זה מחויב המציאות שכמו שיש ישות שהיא אלוהים שתהיה ישות שהיא לא אלוהים?
לא, לא מחויב שיהיה רק אלוהים, ולכן לא מחויב שאלוהים יהיה בורא!
כי אם יכול להיות שיש רק אלוהים, אז אלוהים לא בורא, כי אז צריך להגיד שיש דבר נוסף, פוטנציאל נוסף, חוץ מאלוהים!
ומאחר שיש אפשרות שתהיה מציאות ללא שום דבר אחר שהוא לא אלוהים, אפילו לא ברמת הפוטנציאל, ממילא מצד מהותו האמיתית של אלוהים, הוא אפילו לא מוגדר כבורא!
כי כדי להגדירו כבורא יש להגיד שיש ישות נוספת חוץ ממנו!
ונגיד שהוא ברא את הרצון ללא רצון, ממילא נשאל מי ברא אצל הבורא את יכולת הבריאה?
מה גרם לבורא ליצור את הפוטנציאל של המציאות בכלל?
בעצם זה מתיחס לכל ההסברים למה אלוהים ברא את העולם, כי נגיד שהוא ברא מסיבה כזאת או אחרת, תמיד נשאל מה זה שגרם את היכולת הזו לברא. מה היה לפני הסיבה הראשונה ולמה?
הלוגיקה היא פשוטה, שום סיבה היא לא מחוייבת, ברגע שאתה אומר יש מציאות א' פירושו של דבר שיכולה להיות מציאות אחרת. ותמיד השאלה תהיה קיימת בעינה, מאחר והיה יכול להיות שתמיד היה רק עולם, שאין את סיפור המפץ הגדול, זה היה יכול שלא להתרחש, ממילא תמיד תהיה השאלה למה הוא כן התרחש.
ואני אתן עכשיו עוד נקודה מעניינת למחשבה והיא לגבי הפוטנציאל של המציאות, השאלה היא האם הפוטנציאל של קיומה של המציאות האם הוא תמיד היה קיים? כי אם כן, אז זה אומר שכל העולם כולו קיומו הוא נצחי ברמת הפוטנציאל, וזה לא הגיוני כי הישות הראשונה היא אמורה להיות באחדות כל כך גדולה, עד כדי כך שלא יוכל להיות בה פוטנציאל של נפרדות, כי אם יש בה פוטנציאל של נפרדות אז היא כבר לא הישות הראשונה.
הישות הראשונה במהות הבסיסית, לא יכול להיות אפילו לא פוטנציאל של נפרדות.
שאז זה אומר שלא יכול להיות שהפוטנציאל היה קיים מאז ומעולם.
האפשרות שיהיה עולם, האם יש אפשרות לכך שיהיה משהו שלא יהיה עולם?
ויש שאלה נוספת, אם מצד המהות אין אפילו פוטנציאל שתהיה נפרדות, אז איך יש נפרדות?
כי הנפרדות היא ביטוי של האחדות, של המהות.
אבל אם באחדות המוחלטת אין אפילו פוטנציאל של נפרדות, אז איך נוצרה הנפרדות מהאחדות?
ומי שיעמיק בדברים האלה קדימה ואחורה, בסופו של דבר, יגלה שהכל אחד, מה זאת אומרת שהכל אחד? יגלה שמצד אחד אין הבדל בין הפוטנציאל לבין הביטוי של הפוטנציאל, לבין לפני הבריאה, לבין אחרי הבריאה, וזה לא אומר שעכשיו אין בריאה, לפני הבריאה המצב היה כמו עכשיו, אבל מה זאת אומרת? יש פה שכל אחר שצריך להסביר אותו. מי שיתבונן על הפרדוקסים האלו יבין שפוטנציאל לא ייכול להיות קיים מצד המהות, ומצד שני מבינים, שמהמהות הזו מתהווה הנפרדות
בשורה תחתונה האדם מגלה שהכל אחד.
וכל התשובות לשאלות למה אלוהים ברא את העולם הן חסרות שחר, כי תמיד נוכל לשאול, מה הסיבה של הדבר עצמו.
ורק אנשים מטורפים חושבים שהוא ברא להיטיב, איך הם בכלל חושבים שזה נכון?
הרי ברא כדי להיטיב זה כפוף לחוקיות, והרי אלוהים לא כפוף לחוקיות, בעצם הקושי הגדול הוא להבין את אותו טירוף של אנשים, בפרט חכמי הקבלה, טבעו הטוב להיטיב, מה זאת אומרת? הלו אלוהים לא כפוף לשום חוקיות
בשורה תחתונה שהאדם לא יפחד לשאול שאלות, ועל ידי שהוא לא יפחד לשאול שאלות, ויכפור בכל טיפת אמונה שיש בו, בסופו של דבר הוא יגלה את השכל האמיתי שהכל אחד, ואז יחווה את זה ויחיה חיים טובים באמת, כי אז הוא יחווה באמת, את האלוהים בכבודו ובעצמו!!
ושיהיה לכולם יום, של אחדות אמיתית באמת.
050-3331-331