השאלה המרכזית שאליעד כהן דן בה בהרצאה זו היא האם בני אדם דומים או שונים מבעלי חיים, והאם ההבדלים והדמיון שאנחנו חושבים שיש ביניהם אכן משקפים מציאות אובייקטיבית או שמדובר רק בתפיסות סובייקטיביות. אליעד כהן מתחיל את ההסבר בשאלה על הדמיון והשוני בין אדם לבין בהמה, ומזמין לבחון את ההנחה הבסיסית שיש בכלל דמיון או שוני כלשהו.
האם הפחד מאש מוכיח דמיון בין אדם לבהמה?
לדוגמה, אפשר לטעון שאריה ואדם דומים בכך ששניהם בורחים מאש. לכאורה, זה מצביע על דמיון הישרדותי בסיסי. אבל אליעד כהן מראה מיד שיש גם הבדל משמעותי: האריה בורח במהירות של כ - 50 קמ"ש, ואילו האדם יכול לברוח במהירות של כ - 5 קמ"ש בלבד. לכן ההישרדות שלהם היא לא באמת אותו הדבר. לאריה יש כוח הישרדותי שונה מהותית מזה של האדם, ולכן אפילו במה שנראה לכאורה כדומה קיים שוני גדול.
האם האכילה והקיום הפיזי מספיקים כדי ליצור דמיון אמיתי?
ההרצאה ממשיכה בטענה נוספת - האם העובדה שגם בני אדם וגם בהמות אוכלים מוכיחה שהם באמת דומים? גם כאן, אליעד מדגים שאין הדבר כך באופן מוחלט. הוא טוען שאופן האכילה שונה, הכמויות שונות, הדרך שבה מתבצעת האכילה שונה, ובעצם כל נקודת דמיון לכאורה מובילה מיידית גם להבדל.
האם כל השוואה יוצרת מיד הבדל ודמיון בו זמנית?
נקודת מפתח שאליעד מדגיש היא שאפשר תמיד למצוא הבדלים ודמיון בין כל שני דברים. הוא נותן דוגמה פשוטה מאוד: אדם יכול להיראות שונה לגמרי מעצמו מלפני דקה אחת בלבד, ובה בעת להיות דומה לחלוטין לעצמו בהיבטים אחרים. גם בהמה ואדם - ניתן לראות בהם דומים לחלוטין בהיבטים מסוימים ושונים לגמרי בהיבטים אחרים. למשל, הוא מציע לחשוב על כך שגם אדם וגם בהמה מוגבלים במובנים שונים, וכך ניתן להראות דמיון מסוים. מצד שני, תמיד ימצא גם הבדל.
האם יש הבדל אמיתי בין גוף לנשמה בין אדם לבהמה?
אליעד כהן מתייחס גם לשאלת הנשמה והגוף. לטענתו, כשמדברים על בני אדם נוהגים לייחס להם נשמה ויכולת רוחנית מיוחדת, אך לא מפרגנים לבהמות באותה תכונה. הוא מדגיש כי למעשה אף אחד לא יודע באמת מה מתרחש במוחם של בעלי החיים. הוא טוען שאין באמת דרך לדעת אם לפרה יש או אין משהו שדומה לנשמה או למודעות פנימית. כל הרעיונות האלה הם הנחות בלבד שאין להן בסיס מוכח, ולכן הן לא יכולות לשמש להוכחת הבדל חד משמעי בין אדם לבהמה.
האם האדם והבהמה שונים רק ברמה חיצונית?
אליעד מדגיש שהשוני שניתן להגדיר בין אדם לבהמה הוא רק ברמה החיצונית או בסוף התהליך של הניתוח האנושי. הוא אומר שבמובן העמוק ביותר, במובן האמיתי של המציאות כולה, הכל מתאחד. זאת אומרת, אם מנתחים את הדברים עד הסוף, אין באמת הבדל בין שום דבר לשום דבר אחר. כל ההבדלים שאנו מוצאים הם בעצם יצירות מלאכותיות של תפיסת המציאות שלנו, שהן זמניות בלבד.
האם בסוף הכל הוא אחד ללא הבדל כלל?
המסקנה העיקרית של אליעד היא שברמה החיצונית והשטחית יש הבדלים בין אדם לבהמה - אבל ברמה הפנימית והעמוקה יותר, אין הבדל אמיתי. הוא מדגיש שבמציאות האמיתית, אם מנתחים הכל עד הסוף, כל ההבדלים נעלמים והכל הופך לאחד מוחלט.
- האם האדם הוא בהמה?
- האם באמת הכל אחד?
- דמיון בין אדם לבעלי חיים
- מה ההבדל בין אדם לבהמה?
- האם לאדם יש נשמה ולבהמה אין?