האם רבי נחמן טעה כשטען שהרשעים מלאים חרטות?

אליעד כהן מנתח את הטענה של רבי נחמן מברסלב, מתוך ליקוטי מוהר"ן חלק א' תורה י"ב ושיחות הר"ן י', לפיה הרשעים מלאים בחרטות. אליעד מסביר לעומק את המשמעות מאחורי הטענה הזו, ושואל כיצד אפשר לדעת אם היא נכונה. על פי רבי נחמן, אדם רשע נהיה יותר ויותר רשע דווקא בגלל שבמהלך היום או לפני השינה, בתת המודע שלו, עולים בו הרהורי תשובה. האדם מנסה להילחם בהרהורים אלה, ולכן דווקא מחמיר יותר ויותר במעשים הרעים שלו.

אליעד כהן מבהיר שכוונתו של רבי נחמן היא עמוקה יותר מהפירוש הפשוט של הדברים. הוא מדגים זאת כך: אם אדם היה רגיל לבצע מספר מסוים של עבירות בכל יום, וביום למחרת הוא עושה אפילו יותר עבירות, השאלה היא מדוע. רבי נחמן מסביר שזה לא קורה סתם אלא משום שבתת - המודע האדם הרגיש חרטה או ייסורי מצפון על מעשיו. בגלל ההרגשה הזו, הוא דווקא מנסה להוכיח לעצמו שהוא חזק, ולכן עושה את העבירות בצורה חמורה יותר.

אליעד כהן ממשיך לשאול האם באמת אפשר להוכיח שהסיבה לכך שהאדם נעשה יותר רע היא דווקא בגלל החרטות. הוא נותן דוגמה נוספת ומפורטת, בה הוא מציג מקרה בו אדם חוטא מרגיש לרגע חרטה בליבו, ואחר כך מתחרט על אותה חרטה עצמה. לדוגמה, אדם שמרגיש רע מכך שעשה עבירה מסוימת, ולאחר מכן הוא מרגיש רע עוד יותר על כך שבכלל התחרט, ומחליט מתוך כעס או מרדנות לעשות את אותה עבירה שוב, אפילו בצורה חמורה יותר. כך, החרטה הראשונה למעשה מייצרת התנהגות הפוכה ומחמירה.

האם ייתכן שאלוהים או צדיק יטעו?

בהמשך, אליעד כהן דן בשאלה הפילוסופית העמוקה יותר: האם בכלל אפשרי שאלוהים, או אדם חכם וצדיק אמיתי, יטעו? אליעד מתאר תרחיש תיאורטי שבו יש מישהו שנחשב לצדיק גמור, שאינו טועה לעולם, וכל מה שהוא אומר הוא אמת מוחלטת. ואז הוא שואל האם יכול להיות מצב שאדם אחר ששומע את דברי הצדיק המושלם הזה יטעה ויפרש את דבריו בצורה שגויה?

התשובה של אליעד לשאלה זו היא חד - משמעית שכן. גם אם האדם שאמר את הדברים הוא צדיק מוחלט, עצם העובדה שהוא אמר משהו כבר מכניסה אפשרות של אי - הבנה. אליעד מסביר שכאשר צדיק אומר משפט מסוים, גם אם המשפט הוא אמת טהורה, ברגע שהוא נאמר ומוגדר במילים מסוימות, נוצר פתח לפרשנות. אי אפשר שלא תהיה אפשרות לפרשנות שגויה, כי כל דבר שמוגדר במילים מצטמצם מיד ומאבד את השלמות שלו.

אליעד מסביר זאת בצורה פשוטה: אם רוצים לוודא שמשהו יובן בצורה אחת ויחידה ובלי שום מקום לטעות, אי אפשר לומר כלום. עצם האמירה יוצרת הגדרה, והגדרה יוצרת גבול ופירוש, ולכן היא תמיד ניתנת לפרשנות הפוכה או מוטעית.

מדוע דווקא הצדיק מאפשר פרשנויות שגויות לדבריו?

אליעד כהן מביא את ההסבר של רבי נחמן לגבי השאלה, מדוע דווקא הצדיק מאפשר אפשרויות של טעות בפרשנות לדבריו. רבי נחמן אומר שהסיבה לכך היא ש"כל העולם מקבלים את פרנסתם משמאלה". כלומר, בשביל שתהיה לאנשים אפשרות של בחירה חופשית ואפשרות לטעות, חייב להיות מצב שבו דברי האמת ניתנים גם לפירוש הפוך. אליעד מסביר את זה כך: אם היה נאמר משהו בצורה כל כך מוחלטת, שלא ניתן היה להבין אותו באופן אחר, אזי למעשה לא היה אפשר להעביר אותו בכלל, משום שהמציאות מבוססת על הפכים ופרשנויות שונות.

אליעד מדגיש שהצדיק יודע מראש שיש בדבריו אפשרות של פירוש לא נכון. הוא יודע שדבריו מכילים בתוכם "שגיאה דקה כחוט השערה", לא כי הדברים עצמם לא נכונים, אלא כי הם חייבים להיאמר בדרך שניתן לטעות בהם. זו הדרך שבה העולם מתקיים: אנשים מקבלים את "פרנסתם"...