ובו יתבאר, הפחד של האדם ללכת עד הסוף עם המטרות שלו, הפחד של האדם להיות נאמן לעצמו עד הסוף, הפחד של האדם להתמסר לרעיונות שלו, הפחד של האדם ללכת עד לקצה האחרון של השאיפות שלו, והפחד של האדם להתאכזב / הפחד מפני אכזבה ועוד.
והעניין הוא, כי האדם רוצה להשיג את כל המטרות שלו. והאדם רוצה להיות מאושר בשלמות, ורוצה להרגיש טוב תמיד בשלמות אמיתית. ובעולם שלנו, כדי לקבל משהו, לשם כך צריך את המוכנות של האדם, לקבל את הדבר. כי מי שלא יהיה מוכן לקבל את האושר, הוא לא יהיה מאושר, גם אם האושר יהיה זמין עבורו. ומי שלא מוכן לאכול, יישאר רעב, גם אם האוכל יהיה מול פיו.
והיכולת של האדם לקבל את מה שיש בעולם, היא על ידי הרצון שלו. כי הרצון של האדם, הוא כלי הקיבול של האדם, לקבל את מה שיש לעולם להציע, לטוב ולרע. והאדם לא יכול לקבל משהו, בלי שתהיה לו את היכולת לקבל אותו. והיכולת לקבל את הדבר, היא על ידי זה שרוצים אותו. ומי שבאמת לא רוצה איזה דבר, לא תהיה אפשרות, לתת לו את הדבר.
לדוגמה, מחלה. שאם האדם באמת ובתמים ובלב שלם, לא היה רוצה להיות חולה, עד כדי כך שהאדם היה מוכן לוותר על הקיום העצמי שלו ועל כל מה שיש לו, והעיקר לא להיות חולה, הרי שאדם כזה, לא היה מסוגל לחוות חולי. ולא שהגוף שלו היה חולה או לא היה חולה, אלא שהוא עצמו, לא היה סובל משום חולי. מאחר שהתודעה שלו, לא הייתה מצליחה להכיל בתוכה את המחשבה על המחלה. והאדם יכול להרגיש מחלה, רק בגלל שהוא לא מתנגד למחשבה של המחלה, בכל ליבו נפשו ומאודו. אבל מי שיתנגד ב 100% בשלמות, מול המחשבה של הרע, הרע לא יפגע בו בכלל.
וכדי שהאדם יהיה מסוגל להשיג את כל המטרות שלו בשלמות עד הסוף, לשם כך הוא צריך לעשות את הדבר הפשוט ביותר. שהוא, לרצות להשיג את כל המטרות שלו בשלמות עד הסוף. כי בעולם שלנו יש אין סוף אפשרויות. וקיימת גם האפשרות להשיג את כל המטרות בשלמות שאין שלמות אחריה. והאדם יכול לקבל את האפשרות הזאת, שבה הוא משיג את כל המטרות שלו בשלמות, על ידי זה שהוא באמת ירצה להשיג את כל המטרות שלו בשלמות.
ומצד אחד, האדם מאוד רוצה להשיג את כל המטרות שלו בשלמות. כי כאשר כל המטרות מתגשמות, אז יש אושר אמיתי. והאדם מאוד רוצה שהמציאות תהיה כרצונו תמיד. כי כאשר המציאות כרצונך תמיד, אז אין שום רע כלל, אלא רק טוב שאינו תלוי בדבר.
אלא, שכדי להשיג את הדבר הזה, לשם כך צריך האדם "לבקש" מהמציאות את הדבר הזה. כי המציאות יכולה לתת לאדם את כל מה שהוא ירצה. אבל האדם צריך "לבקש" מהמציאות לקבל את מה שהוא רוצה. ואם האדם לא באמת מוכן לבקש בלב שלם, את מה שהוא רוצה להשיג, אז הוא גם לא מקבל את מה שהוא רוצה בשלמות.
והרעיון הוא, שכדי שהמציאות תהיה כרצונך תמיד בשלמות, לשם כך צריך האדם להגדיר עבור עצמו, שהוא באמת רוצה שהמציאות תהיה כרצונו תמיד. וכדי להיות מאושר בשלמות, לשם כך צריך האדם להגדיר עבור עצמו ולבקש מהמציאות, שהמציאות תהיה כרצונו תמיד.
ואף אחד בעולם לא היה מתנגד, לכך, שהמציאות תהיה כרצונו תמיד. אז למה בכל זאת האדם לא באמת מבקש מהמציאות, שהיא תהיה כרצונו תמיד?! כי האדם רוצה הרבה דברים בחיים שלו. ולכל אחד יש מטרות שונות ומשונות. אבל בעולם שלנו, כמעט אף אחד לא מציב לעצמו אל מול עיניו, את המטרה הגדולה ביותר שיש בעולם, שהיא המטרה להיות שבע רצון מהמציאות תמיד, בלי תלות כלשהי בשום דבר שהוא. והאדם היה מוכן לקבל את הדבר הזה, אבל הוא לא מגדיר לעצמו מול עיניו, רק את המטרה הזאת.
כי הרבה אנשים מנסים להיות מאושרים. אבל כל אלו שלא מצליחים להיות מאושרים תמיד, זה משום שיש להם עוד מטרות להשיג בחיים. והמציאות מוכנה לתת לאדם את כל מה שהוא ירצה, אבל הוא צריך באמת לרצות את זה.
כי אם זה דבר קטן, אז אפשר לרצות אותו בצורה חלקית וגם לקבל אותו. אבל מי שרוצה לקבל את הדבר הגדול ביותר, צריך גם להראות שהוא באמת רוצה אותו. דהיינו, רוצה אותו עם הרצון הגדול ביותר. וכל זמן שיש לאדם עוד רצונות שונים ומשונים, מלבד הרצון הפנימי והעמוק ביותר, להרגיש טוב תמיד, הרי שהאדם לא מראה למציאות, שהוא באמת מעוניין להתאחד איתה ולהיות איתה בשלום תמיד.
כי האדם כאילו אומר למציאות, שהוא מאוד רוצה להיות איתה בשלום תמיד. (שלום עם המציאות = להרגיש טוב תמיד = שהכל כרצונך תמיד). אבל אם זה לא יסתדר, אז הוא מוכן לוותר על זה, והוא מוכן להסתפק, בכך שהוא יקבל דבר כזה או אחר. ואז, המציאות "נפגעת". והיא לא מוכנה לעשות שלום אמיתי, עם האדם, אם הוא לא באמת רוצה לעשות איתה שלום באמת, אלא מוכן להסתפק בתחליפים זולים.
ולמה האדם לא מבקש מהמציאות להיות איתה בשלום תמיד? ולמה האדם לא מוכן להגדיר לעצמו כמטרה אחת ויחידה, שהוא הולך על כל הקופה, והולך עד הסוף עם האושר שלו, והולך להיות נאמן לעצמו עד הסוף, ולנסות להשיג אושר פנימי שאינו תלוי בשום דבר, עד הסוף ועד הקצה האחרון?
זה משום, שהאדם מפחד להתאכזב. כי יש לאדם פחד מפני אכזבה, שהאדם מפחד לרצות משהו באמת ובלב שלם, ואח"כ להתאכזב באמת ובלב שלם, מכך שהוא לא קיבל אותו. כי כל זמן שהאדם רוצה את הדבר, אבל לא רוצה אותו כל כולו באמת, אז האדם גם לא יכול להתאכזב באמת, מכך שהוא לא קיבל את הדבר.
אבל כאשר האדם הולך עד הסוף, דהיינו, שהוא כל כולו רוצה דבר אחד ויחיד, אז הוא כאילו מהמר על כל האושר שלו, ושם את כל הביצים בסל אחד, ומסתכן בכך, שהוא לא יקבל את מה שהוא רוצה, ויישאר קרח מכאן ומכאן.
כי הרצון, יוצר חיסרון. והאדם מרגיש רע (וגם טוב), רק בגלל שיש לו רצונות. כי האדם רוצה משהו, וחווה חיסרון מכך שאין לו את אותו הדבר. ועל ידי זה נוצר אצל האדם רע, כאשר אין לו את הדבר, וטוב, כאשר רצונו מתמלא.
וכאשר האדם ממקד את כל כוח הרצון שלו, ברצון אחד ויחיד, שהוא הרצון להרגיש טוב תמיד בשלמות שאין שלמות אחריה, על ידי זה האדם מרגיש גם חיסרון מאוד גדול, מכך שהוא לא מאושר תמיד בשלמות שאין שלמות אחריה.
וכל זמן שהאדם רוצה להיות מאושר תמיד, אבל לא רוצה את זה בלב שלם, אז מצד אחד האדם סובל מכך שהוא לא מאושר תמיד. אבל מצד שני, הוא גם לא סובל מכך יותר מידי, אלא סובל מכך, רק כפי כמה שהוא רוצה להיות מאושר תמיד, ורק כפי כמה שהאושר התמידי חסר לו.
ולכן האדם מפחד ללכת על כל...
והעניין הוא, כי האדם רוצה להשיג את כל המטרות שלו. והאדם רוצה להיות מאושר בשלמות, ורוצה להרגיש טוב תמיד בשלמות אמיתית. ובעולם שלנו, כדי לקבל משהו, לשם כך צריך את המוכנות של האדם, לקבל את הדבר. כי מי שלא יהיה מוכן לקבל את האושר, הוא לא יהיה מאושר, גם אם האושר יהיה זמין עבורו. ומי שלא מוכן לאכול, יישאר רעב, גם אם האוכל יהיה מול פיו.
והיכולת של האדם לקבל את מה שיש בעולם, היא על ידי הרצון שלו. כי הרצון של האדם, הוא כלי הקיבול של האדם, לקבל את מה שיש לעולם להציע, לטוב ולרע. והאדם לא יכול לקבל משהו, בלי שתהיה לו את היכולת לקבל אותו. והיכולת לקבל את הדבר, היא על ידי זה שרוצים אותו. ומי שבאמת לא רוצה איזה דבר, לא תהיה אפשרות, לתת לו את הדבר.
לדוגמה, מחלה. שאם האדם באמת ובתמים ובלב שלם, לא היה רוצה להיות חולה, עד כדי כך שהאדם היה מוכן לוותר על הקיום העצמי שלו ועל כל מה שיש לו, והעיקר לא להיות חולה, הרי שאדם כזה, לא היה מסוגל לחוות חולי. ולא שהגוף שלו היה חולה או לא היה חולה, אלא שהוא עצמו, לא היה סובל משום חולי. מאחר שהתודעה שלו, לא הייתה מצליחה להכיל בתוכה את המחשבה על המחלה. והאדם יכול להרגיש מחלה, רק בגלל שהוא לא מתנגד למחשבה של המחלה, בכל ליבו נפשו ומאודו. אבל מי שיתנגד ב 100% בשלמות, מול המחשבה של הרע, הרע לא יפגע בו בכלל.
וכדי שהאדם יהיה מסוגל להשיג את כל המטרות שלו בשלמות עד הסוף, לשם כך הוא צריך לעשות את הדבר הפשוט ביותר. שהוא, לרצות להשיג את כל המטרות שלו בשלמות עד הסוף. כי בעולם שלנו יש אין סוף אפשרויות. וקיימת גם האפשרות להשיג את כל המטרות בשלמות שאין שלמות אחריה. והאדם יכול לקבל את האפשרות הזאת, שבה הוא משיג את כל המטרות שלו בשלמות, על ידי זה שהוא באמת ירצה להשיג את כל המטרות שלו בשלמות.
ומצד אחד, האדם מאוד רוצה להשיג את כל המטרות שלו בשלמות. כי כאשר כל המטרות מתגשמות, אז יש אושר אמיתי. והאדם מאוד רוצה שהמציאות תהיה כרצונו תמיד. כי כאשר המציאות כרצונך תמיד, אז אין שום רע כלל, אלא רק טוב שאינו תלוי בדבר.
אלא, שכדי להשיג את הדבר הזה, לשם כך צריך האדם "לבקש" מהמציאות את הדבר הזה. כי המציאות יכולה לתת לאדם את כל מה שהוא ירצה. אבל האדם צריך "לבקש" מהמציאות לקבל את מה שהוא רוצה. ואם האדם לא באמת מוכן לבקש בלב שלם, את מה שהוא רוצה להשיג, אז הוא גם לא מקבל את מה שהוא רוצה בשלמות.
והרעיון הוא, שכדי שהמציאות תהיה כרצונך תמיד בשלמות, לשם כך צריך האדם להגדיר עבור עצמו, שהוא באמת רוצה שהמציאות תהיה כרצונו תמיד. וכדי להיות מאושר בשלמות, לשם כך צריך האדם להגדיר עבור עצמו ולבקש מהמציאות, שהמציאות תהיה כרצונו תמיד.
ואף אחד בעולם לא היה מתנגד, לכך, שהמציאות תהיה כרצונו תמיד. אז למה בכל זאת האדם לא באמת מבקש מהמציאות, שהיא תהיה כרצונו תמיד?! כי האדם רוצה הרבה דברים בחיים שלו. ולכל אחד יש מטרות שונות ומשונות. אבל בעולם שלנו, כמעט אף אחד לא מציב לעצמו אל מול עיניו, את המטרה הגדולה ביותר שיש בעולם, שהיא המטרה להיות שבע רצון מהמציאות תמיד, בלי תלות כלשהי בשום דבר שהוא. והאדם היה מוכן לקבל את הדבר הזה, אבל הוא לא מגדיר לעצמו מול עיניו, רק את המטרה הזאת.
כי הרבה אנשים מנסים להיות מאושרים. אבל כל אלו שלא מצליחים להיות מאושרים תמיד, זה משום שיש להם עוד מטרות להשיג בחיים. והמציאות מוכנה לתת לאדם את כל מה שהוא ירצה, אבל הוא צריך באמת לרצות את זה.
כי אם זה דבר קטן, אז אפשר לרצות אותו בצורה חלקית וגם לקבל אותו. אבל מי שרוצה לקבל את הדבר הגדול ביותר, צריך גם להראות שהוא באמת רוצה אותו. דהיינו, רוצה אותו עם הרצון הגדול ביותר. וכל זמן שיש לאדם עוד רצונות שונים ומשונים, מלבד הרצון הפנימי והעמוק ביותר, להרגיש טוב תמיד, הרי שהאדם לא מראה למציאות, שהוא באמת מעוניין להתאחד איתה ולהיות איתה בשלום תמיד.
כי האדם כאילו אומר למציאות, שהוא מאוד רוצה להיות איתה בשלום תמיד. (שלום עם המציאות = להרגיש טוב תמיד = שהכל כרצונך תמיד). אבל אם זה לא יסתדר, אז הוא מוכן לוותר על זה, והוא מוכן להסתפק, בכך שהוא יקבל דבר כזה או אחר. ואז, המציאות "נפגעת". והיא לא מוכנה לעשות שלום אמיתי, עם האדם, אם הוא לא באמת רוצה לעשות איתה שלום באמת, אלא מוכן להסתפק בתחליפים זולים.
ולמה האדם לא מבקש מהמציאות להיות איתה בשלום תמיד? ולמה האדם לא מוכן להגדיר לעצמו כמטרה אחת ויחידה, שהוא הולך על כל הקופה, והולך עד הסוף עם האושר שלו, והולך להיות נאמן לעצמו עד הסוף, ולנסות להשיג אושר פנימי שאינו תלוי בשום דבר, עד הסוף ועד הקצה האחרון?
זה משום, שהאדם מפחד להתאכזב. כי יש לאדם פחד מפני אכזבה, שהאדם מפחד לרצות משהו באמת ובלב שלם, ואח"כ להתאכזב באמת ובלב שלם, מכך שהוא לא קיבל אותו. כי כל זמן שהאדם רוצה את הדבר, אבל לא רוצה אותו כל כולו באמת, אז האדם גם לא יכול להתאכזב באמת, מכך שהוא לא קיבל את הדבר.
אבל כאשר האדם הולך עד הסוף, דהיינו, שהוא כל כולו רוצה דבר אחד ויחיד, אז הוא כאילו מהמר על כל האושר שלו, ושם את כל הביצים בסל אחד, ומסתכן בכך, שהוא לא יקבל את מה שהוא רוצה, ויישאר קרח מכאן ומכאן.
כי הרצון, יוצר חיסרון. והאדם מרגיש רע (וגם טוב), רק בגלל שיש לו רצונות. כי האדם רוצה משהו, וחווה חיסרון מכך שאין לו את אותו הדבר. ועל ידי זה נוצר אצל האדם רע, כאשר אין לו את הדבר, וטוב, כאשר רצונו מתמלא.
וכאשר האדם ממקד את כל כוח הרצון שלו, ברצון אחד ויחיד, שהוא הרצון להרגיש טוב תמיד בשלמות שאין שלמות אחריה, על ידי זה האדם מרגיש גם חיסרון מאוד גדול, מכך שהוא לא מאושר תמיד בשלמות שאין שלמות אחריה.
וכל זמן שהאדם רוצה להיות מאושר תמיד, אבל לא רוצה את זה בלב שלם, אז מצד אחד האדם סובל מכך שהוא לא מאושר תמיד. אבל מצד שני, הוא גם לא סובל מכך יותר מידי, אלא סובל מכך, רק כפי כמה שהוא רוצה להיות מאושר תמיד, ורק כפי כמה שהאושר התמידי חסר לו.
ולכן האדם מפחד ללכת על כל...
050-3331-331