אלימות ילדים, כעס ילדים, חרדות ילדים, פחדים ילדים, קשיים רגשיים אצל ילדים, חינוך ילדים אלימים, התקפי זעם אצל ילדים אוטיסטים, התפרצויות זעם אצל ילדים, סכיזופרניה אצל ילדים, התפרצויות כעס אצל ילדים, לרפא אוטיזם, לרפא סכיזופרניה
למה כעס של ילד אוטיסט שונה מכעס של ילד רגיל?
כאשר ילד רגיל כועס, ניתן לתקשר איתו בשלב כלשהו ולברר למה הוא כעס. אפשר לשאול אותו שאלות כמו "למה כעסת?" או "מה גרם לך להתעצבן?", וכך לנסות לפתור את הבעיה. לעומת זאת, במקרה של ילד אוטיסט, פעמים רבות לא ניתן לתקשר איתו בצורה ברורה או להבין בדיוק מה הוא רוצה. גם לאחר שהילד האוטיסט נרגע, הוא לרוב לא מסוגל להסביר מה גרם לו להתפרץ בזעם, ולכן קשה מאוד לפתור את הבעיה בצורה ישירה.
מה הגורם הכללי להתפרצויות כעס אצל ילדים ואצל מבוגרים?
כל כעס, אצל כל אדם, נובע מכך שהמציאות מתרחשת נגד רצונו. כאשר האדם רוצה דבר מסוים וזה לא מתרחש, או כאשר קורה משהו שהוא אינו רוצה, הוא יחווה כעס. זוהי הסיבה הכללית, והיא תמיד נכונה. גם אם לא ברור מה בדיוק גרם לילד האוטיסט להתפרץ, עדיין בוודאות ניתן לומר שהוא כועס כי משהו במציאות מתנגש עם הרצון שלו.
מה לעשות כאשר הילד כבר בעיצומו של התקף הזעם?
כאשר הילד כבר נמצא במצב של כעס קיצוני, לא ניתן לתת פתרון אוניברסלי אחד. כל מקרה לגופו: אם הילד מסכן את עצמו או אחרים, צריך לפעול באופן נקודתי - להרחיק חפצים מסוכנים, להחזיק אותו או להרגיע בצורה אחרת. אליעד מדגיש שבאופן עקרוני, הגישה הטובה ביותר אינה להמתין למצב שהילד כבר התפרץ בזעם, אלא למנוע את ההתפרצויות מראש.
איך למנוע מראש את התפרצויות הזעם של ילד אוטיסט?
כדי למנוע התפרצויות זעם מראש יש לפעול בשני כיוונים:
ביום יום, צריך לחשוף את הילד באופן מבוקר והדרגתי לסיטואציות שבהן הוא לא מקבל את מבוקשו באופן מיידי. למשל, אם הוא מבקש להחליף ערוץ בטלוויזיה, במקום להחליף מיד, ניתן לומר "בעוד דקה" או "עוד שתי דקות", וכך הילד מתרגל למצב שהרצון שלו לא מתממש מיד. דוגמה נוספת: אם הילד צמא, במקום להביא לו את המים מיד, אפשר לעודד אותו להביא מים בעצמו. כך הילד מתרגל למציאות שדורשת ממנו מאמץ ואינה תמיד תואמת בדיוק את רצונו המיידי.
המהות היא לאזן בין חשיפה מבוקרת למציאות מתסכלת לבין סיפוק הרצונות שלו. חשיפה גדולה מדי לקשיים עלולה לגרום להתפרצויות נוספות, וחשיפה קטנה מדי לא תאפשר לילד לפתח את יכולת ההכלה.
איך ללמד את הילד לשנות את המציאות כך שתתאים לרצונו?
צריך ללמד את הילד להשיג את מטרותיו ולפתח את העצמאות שלו. ככל שהילד ידע טוב יותר איך להשיג את רצונו בצורה עצמאית, כך הוא יחווה פחות תסכול. ילד שיודע איך לסדר לבד את החדר, לבשל לעצמו אוכל פשוט, לשחק באופן עצמאי, או לבטא את עצמו בצורה ברורה - יהיה פחות מתוסכל ולכן גם פחות עצבני.
מדוע פיתוח השכל אצל הילד מפחית התפרצויות זעם וכעס?
ככל שהילד יהיה חכם יותר, הוא יוכל להבין טוב יותר מה קורה סביבו, לבטא את צרכיו בצורה מדויקת יותר ולשלוט בתגובותיו. כאשר הילד האוטיסט לומד לחשוב, הוא מסוגל להסביר מה מפריע לו ולתקשר בצורה טובה יותר. ילד כזה יהיה הרבה פחות מתוסכל, ולכן גם פחות עצבני.
איך לפתח את החשיבה של הילד בצורה מעשית ביום יום?
הדרך הטובה ביותר היא להפוך פעילויות יום - יומיות פשוטות להזדמנות לחשיבה וללמידה. לדוגמה, אם הילד אוהב לשחק בכדורגל, אפשר להציב לו אתגרים: ללמוד לבעוט ישר, לבעוט מרחוק, או לנסות בעיטות מיוחדות שמחייבות אותו לחשוב ולהתאמץ. אם הילד אוהב לצייר, אפשר לאתגר אותו לצייר באופן מפורט יותר או עם צבעים חדשים. המטרה היא לא רק "לעשות את הפעילות" אלא לאתגר את החשיבה שלו בכל פעולה שהוא עושה, ולהרגיל אותו למצוא פתרונות ולהתמודד עם אתגרים.
האם השיטה הזאת מתאימה גם לילדים עם חרדות, דיכאון או סכיזופרניה?
כן, אותו עיקרון מתאים לכל המצבים הרגשיים השליליים. חרדות ודיכאון נובעים בדיוק מאותן סיבות - מציאות המנוגדת לרצון של האדם. מי שמפתח את יכולתו להכיל את המציאות ואת יכולתו לשנות אותה, יחווה פחות חרדה, פחות דיכאון ופחות תסכול וכעס באופן כללי.
האם ניתן לרפא אוטיזם או סכיזופרניה בשיטות אלו?
אליעד טוען באופן חד משמעי שכן. לפי גישתו, ילד אוטיסט או ילד שסובל מסכיזופרניה בהחלט יכול להגיע לתפקוד נורמלי, כל עוד משקיעים נכון בפיתוח החשיבה שלו ובהרגלה הדרגתית להתמודדות עם מציאות לא מושלמת. מי שטוען אחרת פשוט טועה או לא מבין מספיק את הנושא. זה לא קסם, אלא תהליך שדורש זמן ומאמץ, אבל בהחלט אפשרי ובר השגה.
כאשר ילד רגיל כועס, ניתן לתקשר איתו בשלב כלשהו ולברר למה הוא כעס. אפשר לשאול אותו שאלות כמו "למה כעסת?" או "מה גרם לך להתעצבן?", וכך לנסות לפתור את הבעיה. לעומת זאת, במקרה של ילד אוטיסט, פעמים רבות לא ניתן לתקשר איתו בצורה ברורה או להבין בדיוק מה הוא רוצה. גם לאחר שהילד האוטיסט נרגע, הוא לרוב לא מסוגל להסביר מה גרם לו להתפרץ בזעם, ולכן קשה מאוד לפתור את הבעיה בצורה ישירה.
מה הגורם הכללי להתפרצויות כעס אצל ילדים ואצל מבוגרים?
כל כעס, אצל כל אדם, נובע מכך שהמציאות מתרחשת נגד רצונו. כאשר האדם רוצה דבר מסוים וזה לא מתרחש, או כאשר קורה משהו שהוא אינו רוצה, הוא יחווה כעס. זוהי הסיבה הכללית, והיא תמיד נכונה. גם אם לא ברור מה בדיוק גרם לילד האוטיסט להתפרץ, עדיין בוודאות ניתן לומר שהוא כועס כי משהו במציאות מתנגש עם הרצון שלו.
מה לעשות כאשר הילד כבר בעיצומו של התקף הזעם?
כאשר הילד כבר נמצא במצב של כעס קיצוני, לא ניתן לתת פתרון אוניברסלי אחד. כל מקרה לגופו: אם הילד מסכן את עצמו או אחרים, צריך לפעול באופן נקודתי - להרחיק חפצים מסוכנים, להחזיק אותו או להרגיע בצורה אחרת. אליעד מדגיש שבאופן עקרוני, הגישה הטובה ביותר אינה להמתין למצב שהילד כבר התפרץ בזעם, אלא למנוע את ההתפרצויות מראש.
איך למנוע מראש את התפרצויות הזעם של ילד אוטיסט?
כדי למנוע התפרצויות זעם מראש יש לפעול בשני כיוונים:
- ללמד את הילד להכיל את המציאות, גם כשהיא מנוגדת לרצונותיו.
- ללמד את הילד איך לשנות את המציאות בצורה אפקטיבית כדי שיתאים לו.
ביום יום, צריך לחשוף את הילד באופן מבוקר והדרגתי לסיטואציות שבהן הוא לא מקבל את מבוקשו באופן מיידי. למשל, אם הוא מבקש להחליף ערוץ בטלוויזיה, במקום להחליף מיד, ניתן לומר "בעוד דקה" או "עוד שתי דקות", וכך הילד מתרגל למצב שהרצון שלו לא מתממש מיד. דוגמה נוספת: אם הילד צמא, במקום להביא לו את המים מיד, אפשר לעודד אותו להביא מים בעצמו. כך הילד מתרגל למציאות שדורשת ממנו מאמץ ואינה תמיד תואמת בדיוק את רצונו המיידי.
המהות היא לאזן בין חשיפה מבוקרת למציאות מתסכלת לבין סיפוק הרצונות שלו. חשיפה גדולה מדי לקשיים עלולה לגרום להתפרצויות נוספות, וחשיפה קטנה מדי לא תאפשר לילד לפתח את יכולת ההכלה.
איך ללמד את הילד לשנות את המציאות כך שתתאים לרצונו?
צריך ללמד את הילד להשיג את מטרותיו ולפתח את העצמאות שלו. ככל שהילד ידע טוב יותר איך להשיג את רצונו בצורה עצמאית, כך הוא יחווה פחות תסכול. ילד שיודע איך לסדר לבד את החדר, לבשל לעצמו אוכל פשוט, לשחק באופן עצמאי, או לבטא את עצמו בצורה ברורה - יהיה פחות מתוסכל ולכן גם פחות עצבני.
מדוע פיתוח השכל אצל הילד מפחית התפרצויות זעם וכעס?
ככל שהילד יהיה חכם יותר, הוא יוכל להבין טוב יותר מה קורה סביבו, לבטא את צרכיו בצורה מדויקת יותר ולשלוט בתגובותיו. כאשר הילד האוטיסט לומד לחשוב, הוא מסוגל להסביר מה מפריע לו ולתקשר בצורה טובה יותר. ילד כזה יהיה הרבה פחות מתוסכל, ולכן גם פחות עצבני.
איך לפתח את החשיבה של הילד בצורה מעשית ביום יום?
הדרך הטובה ביותר היא להפוך פעילויות יום - יומיות פשוטות להזדמנות לחשיבה וללמידה. לדוגמה, אם הילד אוהב לשחק בכדורגל, אפשר להציב לו אתגרים: ללמוד לבעוט ישר, לבעוט מרחוק, או לנסות בעיטות מיוחדות שמחייבות אותו לחשוב ולהתאמץ. אם הילד אוהב לצייר, אפשר לאתגר אותו לצייר באופן מפורט יותר או עם צבעים חדשים. המטרה היא לא רק "לעשות את הפעילות" אלא לאתגר את החשיבה שלו בכל פעולה שהוא עושה, ולהרגיל אותו למצוא פתרונות ולהתמודד עם אתגרים.
האם השיטה הזאת מתאימה גם לילדים עם חרדות, דיכאון או סכיזופרניה?
כן, אותו עיקרון מתאים לכל המצבים הרגשיים השליליים. חרדות ודיכאון נובעים בדיוק מאותן סיבות - מציאות המנוגדת לרצון של האדם. מי שמפתח את יכולתו להכיל את המציאות ואת יכולתו לשנות אותה, יחווה פחות חרדה, פחות דיכאון ופחות תסכול וכעס באופן כללי.
האם ניתן לרפא אוטיזם או סכיזופרניה בשיטות אלו?
אליעד טוען באופן חד משמעי שכן. לפי גישתו, ילד אוטיסט או ילד שסובל מסכיזופרניה בהחלט יכול להגיע לתפקוד נורמלי, כל עוד משקיעים נכון בפיתוח החשיבה שלו ובהרגלה הדרגתית להתמודדות עם מציאות לא מושלמת. מי שטוען אחרת פשוט טועה או לא מבין מספיק את הנושא. זה לא קסם, אלא תהליך שדורש זמן ומאמץ, אבל בהחלט אפשרי ובר השגה.
- איך לפתח את השכל של הילד שלך?
- איך למנוע התקפי זעם אצל ילדים?
- האם אפשר לרפא אוטיזם?
- איך להתמודד עם כעס לא הגיוני?
- פיתוח חשיבה לילדים
- התמודדות עם התקפי זעם אצל ילדים אוטיסטים
- הדרכת הורים לילדים אוטיסטים
מדוע כעס של ילד אוטיסט שונה מכעס של אדם רגיל?
ההבדל המרכזי טמון בכך שאצל אדם רגיל ניתן לדבר איתו בשלב כלשהו על הסיבות לכעס - לפני הכעס, תוך כדי, או אחרי שהוא נרגע. אפשר לשאול אותו מה הוא רצה, מה הפריע לו, ולנסות להבין מה עומד מאחורי הכעס. לעומת זאת, אצל ילד אוטיסט פעמים רבות אין דרך לתקשר איתו על הסיבה שבגללה הוא כועס. הוא אינו מסביר מה הוא רצה או מדוע התפרץ, ולכן נראה שאין אפשרות להבין מה בדיוק גרם לו לכעוס.
מהי הסיבה הכללית שבגללה אנשים כועסים?
כל כעס נובע מכך שהמציאות אינה תואמת את הרצון של האדם. תמיד מדובר במציאות "נגד רצונו": משהו שאדם רוצה - לא מתקיים, או משהו שאדם לא רוצה - כן קורה. במקרה של ילד אוטיסט עם כעס לא ברור, עדיין ידוע בוודאות שהוא כועס כי המציאות נגד רצונו, גם אם איננו יודעים מה הרצון הספציפי שלו.
מה ההבדל בין "מה לעשות בזמן הכעס" לבין "כיצד למנוע את הכעס מראש"?
ישנם שני היבטים שונים:
מניעת הכעס קשורה לשני מרכיבים עיקריים:
הרעיון הוא להגדיל בהדרגה את ההתנסות שלו במצבים שבהם הוא לא מקבל מיד את מה שהוא רוצה, וללמד אותו לחיות עם זה בשלום. דוגמאות:
מדוע כדאי ללמד את הילד לשנות את המציאות כך שתתאים לו?
הכעס נוצר כשיש רצון שלא מתמלא. אם הילד ילמד לשפר את היכולת שלו להשיג את מטרותיו, הוא יתקל פחות במצבים שבהם המציאות נוגדת את הרצון שלו. לדוגמה:
אחד העקרונות המרכזיים הוא שככל שהילד חכם יותר - כך יש לו יותר אפשרויות להבין את עצמו, להבין אחרים, ולבטא את רצונותיו. הוא יכול לומר מה מציק לו, הוא לומד לשלוט טוב יותר בתגובות שלו ולהשתמש בחשיבה כדי לאזן את הרגש.
איך מעודדים את פיתוח השכל דרך הפעילויות היומיומיות?
במקום לתת לילד לשחק "סתם" או לבצע פעולה ללא מחשבה, הופכים כל פעולה להזדמנות לחשוב ולאתגר את עצמו:
אותה נוסחה עובדת גם במקרים של תחושת רעה לא ברורה, חרדות לא מובנות, ועוד. תמיד מדובר ב"מציאות נגד רצוני" שגורמת לסבל, ותמיד אפשר לעבוד על שני ההיבטים:
ההבדל המרכזי טמון בכך שאצל אדם רגיל ניתן לדבר איתו בשלב כלשהו על הסיבות לכעס - לפני הכעס, תוך כדי, או אחרי שהוא נרגע. אפשר לשאול אותו מה הוא רצה, מה הפריע לו, ולנסות להבין מה עומד מאחורי הכעס. לעומת זאת, אצל ילד אוטיסט פעמים רבות אין דרך לתקשר איתו על הסיבה שבגללה הוא כועס. הוא אינו מסביר מה הוא רצה או מדוע התפרץ, ולכן נראה שאין אפשרות להבין מה בדיוק גרם לו לכעוס.
מהי הסיבה הכללית שבגללה אנשים כועסים?
כל כעס נובע מכך שהמציאות אינה תואמת את הרצון של האדם. תמיד מדובר במציאות "נגד רצונו": משהו שאדם רוצה - לא מתקיים, או משהו שאדם לא רוצה - כן קורה. במקרה של ילד אוטיסט עם כעס לא ברור, עדיין ידוע בוודאות שהוא כועס כי המציאות נגד רצונו, גם אם איננו יודעים מה הרצון הספציפי שלו.
מה ההבדל בין "מה לעשות בזמן הכעס" לבין "כיצד למנוע את הכעס מראש"?
ישנם שני היבטים שונים:
- מה עושים ברגע שהתפרצות הכעס כבר החלה? אם הילד הורס חפצים, מסכן את עצמו או אחרים - ייתכנו פעולות מעשיות שונות מאוד (להחזיק אותו, להרחיק חפצים חדים וכדומה). אבל כל מקרה לגופו, ואין תשובה אחידה לכולם.
- איך מונעים או מפחיתים את הסיכוי שהכעס יתפרץ מלכתחילה? ברגע שהילד כועס כבר קשה מאוד לנהל איתו שיחה רציונלית. הגישה החכמה היא לנסות להבין כיצד להגיע למצב שבו עצם התפרצות הזעם תהיה פחות סבירה או פחות עוצמתית.
מניעת הכעס קשורה לשני מרכיבים עיקריים:
- ללמד את הילד להכיל את המציאות גם כשהיא נגד רצונו.
- ללמד את הילד להשיג את רצונו (כלומר לפתח את היכולת לשנות את המציאות כך שתתאים לו).
הרעיון הוא להגדיל בהדרגה את ההתנסות שלו במצבים שבהם הוא לא מקבל מיד את מה שהוא רוצה, וללמד אותו לחיות עם זה בשלום. דוגמאות:
- במקום לרוץ ולהחליף ערוץ בטלוויזיה מיד כשהוא מבקש, אפשר להמתין קצת ולראות אם הוא מצליח להסתגל לכך שהערוץ לא הוחלף מיד.
- כשילד צמא ורוצה לשתות, במקום להביא לו את המים על המקום - אפשר לעודד אותו ללכת ולהביא לעצמו. כך הוא לומד להתמודד עם הטרחה והמאמץ ו"מתרגל" מצבים שהמציאות לא בדיוק כמו שהוא רוצה.
- במקום לעשות עבורו כל מטלה, אפשר לתת לו משימות שמתאימות לרמתו כדי שיתמודד איתן בעצמו. בצורה כזו הוא מתרגל יותר מצבים שבהם הוא פוגש קשיים, אך לומד להכיל אותם בלי להתפרץ.
מדוע כדאי ללמד את הילד לשנות את המציאות כך שתתאים לו?
הכעס נוצר כשיש רצון שלא מתמלא. אם הילד ילמד לשפר את היכולת שלו להשיג את מטרותיו, הוא יתקל פחות במצבים שבהם המציאות נוגדת את הרצון שלו. לדוגמה:
- אם נגלה מה הילד רוצה ונעזור לו להבין כיצד הוא יכול לפעול באופן עצמאי כדי להשיג זאת, נקטין את חוויית התסכול שלו.
- ילד שמבין איך מבצעים פעולות מסוימות (לבשל, לסדר את החדר, להשתמש במשחקים בצורה נכונה) יהפוך לעצמאי יותר ויידע למלא את צרכיו בלי להיכנס להתפרצות בכל פעם שמשהו לא מסתדר.
אחד העקרונות המרכזיים הוא שככל שהילד חכם יותר - כך יש לו יותר אפשרויות להבין את עצמו, להבין אחרים, ולבטא את רצונותיו. הוא יכול לומר מה מציק לו, הוא לומד לשלוט טוב יותר בתגובות שלו ולהשתמש בחשיבה כדי לאזן את הרגש.
איך מעודדים את פיתוח השכל דרך הפעילויות היומיומיות?
במקום לתת לילד לשחק "סתם" או לבצע פעולה ללא מחשבה, הופכים כל פעולה להזדמנות לחשוב ולאתגר את עצמו:
- אם הילד אוהב כדורגל, אפשר להציב לו משימות קטנות כמו לבעוט בצורה מדויקת, בעיטה מרחוק, למטרה מסוימת, או לנסות טכניקה חדשה שמחייבת אותו להתרכז ולפתור "בעיות" תוך כדי משחק.
- אם הילד אוהב לצייר, אפשר לעודד אותו לשפר את היכולות בהדרגה: להתמקד בפרטים, לנסות צבעים שונים, לחפש רעיון חדש לציור. הכל נעשה כך שהילד מתאמץ קצת יותר ומפעיל את השכל שלו.
- לא רק "לעזור לו" לעשות דבר מסוים, אלא לשאול אותו שאלות, לתת לו לחשוב לבד על פתרון, ולא ישר לגלות לו. כך הוא לומד תהליכי חשיבה במקום לזכור תשובות מוכנות.
אותה נוסחה עובדת גם במקרים של תחושת רעה לא ברורה, חרדות לא מובנות, ועוד. תמיד מדובר ב"מציאות נגד רצוני" שגורמת לסבל, ותמיד אפשר לעבוד על שני ההיבטים:
- ללמוד להכיל את המציאות גם כשהיא שונה מהציפיות או מהתקוות שלנו.
- לפתח שכל ולרכוש כלים מעשיים שמאפשרים להשיג מטרות בצורה אקטיבית.
- להפחית בהדרגה את התלות ואת הצורך שהכל יהיה קל ומידי (להרגיל אותו למצבים בהם הוא צריך להתאמץ או לחכות).
- לפתח את היכולות השכליות שלו, ללמד אותו חשיבה, הסקת מסקנות, ניסיון לתת לו להבין מה אפשר לעשות כשיש לו מטרה.
- לעזור לו לאזן בין קבלה של המציאות כמו שהיא, לבין עשייה לשינוי המציאות בפועל.
- לזכור שככל שהילד מפותח שכלית ומתרגל יותר סיטואציות של התמודדות, כך הוא ייטה פחות לכעוס בבת אחת בלי שליטה.
- איך לפתח את השכל
- התמודדות עם כעס לא הגיוני
- הדרכת הורים לילדים אוטיסטים
- התפרצויות זעם וטיפול בהן
- אלימות אצל ילדים והגורמים לה
- פיתוח חשיבה ככלי להתמודדות עם מציאות
050-3331-331