איך יכול להיות שאתה גם האדם וגם המציאות כולה?

אליעד מסביר את הרעיון הבסיסי לפיו האדם והמציאות הם אחד מוחלט, ושאין באמת הפרדה בין מה שהאדם חווה כ"אני" לבין מה שהוא חווה כ"העולם החיצוני". הוא מדגים זאת באמצעות משל פשוט: כשאדם מדבר עם עצמו בתוך הראש, כל המחשבות והתחושות שהוא חווה הן חלק מהעולם הפנימי שלו. אם העולם הפנימי והחיצוני הם אחד, הרי שכל מה שקורה מסביב, כולל אנשים אחרים או אפילו קיר, הוא חלק מאותו "אני". הדימוי שניתן הוא של אדם שמסתכל על האצבע שלו ואומר "זה אני", ואז מסתכל על חלק אחר בגוף שלו ואומר "גם זה אני". באופן דומה, אפשר להרחיב את התחושה הזאת הלאה עד להבנה שכל המציאות היא "אני".

אליעד מדגיש שכאשר האדם מבין שאין הבדל מהותי בין עצמו לבין הסביבה שלו, זה גורם לו להפסיק לפחד מהמוות. כי אם המציאות כולה היא הוא עצמו, אז אין לו ממי לפחד או על מי לכעוס. לדוגמה, אם הלב שלו יפסיק לפעום, אין לו באמת על מי לכעוס, כי הוא מבין שהלב, כמו כל דבר אחר, זה הוא עצמו.

מה המשמעות של פחד ממוות במצב של חיבור למציאות כולה?

אליעד מרחיב את ההסבר ומדגיש כי פחד המוות נובע מכך שהאדם תופס את עצמו כמשהו נפרד מהמציאות. אם האדם מבין שהוא עצמו הוא כל המציאות, אין משמעות למושג "מוות", כי אין באמת משהו שיכול להיעלם או למות. אליעד נותן דוגמה על אדם מפורסם שהיה כעסן מאוד, אך לאחר שעבר שינוי תודעתי עמוק, הוא הפסיק לכעוס כי הבין שכל מה שקורה הוא בעצם הוא עצמו. אי אפשר באמת לכעוס על המציאות כאשר מבינים שהיא לא נפרדת ממך.

האם אפשר לקרוא מחשבות אם אתה המציאות כולה?

אליעד מסביר שאם אתה חווה שאתה המציאות כולה באמת, אתה תוכל גם לדעת מה חושבים אנשים אחרים. לא מדובר בידיעה תאורטית או דמיון, אלא בחוויה ממשית של ידיעה מוחלטת. אם אתה אכן מחובר למציאות באופן מלא, אתה תחווה באופן טבעי כל מחשבה, כל רגש וכל תחושה שכל אדם אחר חווה. אליעד מדגיש שזה מצב מוחלט, לא חלקי או מותנה. אין אפשרות לחוות שאתה הכל בלי לדעת באמת מה חושבים אחרים בכל רגע נתון.

למה לא כולם חווים שהם המציאות כולה?

אליעד מסביר כי הסיבה שהאדם לא חווה את עצמו כמציאות שלמה באופן קבוע, היא שיש בתוכו ספק. הספק מגיע מחוסר בירור אמיתי של השאלה "מי אני באמת?". רק אדם שמברר את השאלה הזו לעומק, ויגיע לתשובה מוחלטת שהוא אכן כל המציאות, יוכל לחוות באופן מלא את ההבנה הזו ללא ספקות. אם יש לך ספק לגבי זה, לעולם לא תוכל לחוות באופן מלא שאתה המציאות כולה.

מה הקשר בין האני, התודעה, והגוף שלך?

אליעד מתאר את ההבדל בין הזדהות האדם עם הגוף שלו לבין ההבנה שהתודעה שלו היא מעבר לגוף. כאשר אתה מזדהה עם הגוף, אתה חווה את עצמך כמשהו נפרד מהמציאות. כאשר אתה מתחיל להבין שאתה זה לא הגוף אלא התודעה, התפיסה משתנה. אבל גם כאן, כל עוד אתה מזהה את עצמך רק עם התודעה, אתה עדיין לא חווה שאתה הכל. רק כאשר האדם מבין שגם התודעה, כמו הגוף, היא חלק מהמציאות שהוא עצמו - רק אז הוא יכול לחוות באופן מלא ומוחלט שהוא הכל.

אם אין "אני", מה נשאר בסוף?

אליעד מדגיש כי אם האדם מבין באופן מוחלט שאין שום הפרדה בין "אני" ל"לא אני", מה שנשאר בסופו של דבר זה הכל. ההבנה הזו איננה משאירה אותך "ריק", אלא דווקא שלם לגמרי, כי אז אתה חווה את עצמך באופן מוחלט כהכל. זה לא מצב של "אין כלום", אלא מצב של "יש הכל ואין שום דבר שנפרד ממני".

האם הנשמה היא נצחית, ומה היית לפני שנולדת?

אליעד מעלה שאלה נוספת כדי להבהיר את הקונספט של האני והנשמה: אם היית...