איזו דת היא הכי קדומה והאם זה מעיד על אמיתותה?

בשיחה אליעד כהן מעלה את השאלה איזו דת היא הקדומה ביותר, האם זו היהדות, הנצרות או האסלאם, והאם העובדה שדת מסוימת היא קדומה יותר מאחרות מצביעה בהכרח על אמיתותה. רבים מאמינים כי היהדות היא הדת הראשונה, כאשר גם הנצרות וגם האסלאם מכירות באופן חלקי בסיפוריה ומקבלות את התנ"ך כדבר אמת. עם זאת, אליעד מעלה ספקות לגבי ההנחה לפיה דת קדומה יותר היא גם הנכונה יותר.

לדברי אליעד, הנוצרים והמוסלמים מודים שהיהדות קדומה מהם, אך משתמשים בכך כדי להוכיח את אמיתות הדתות שלהם. לדוגמה, המוסלמים טוענים שהיהדות נכונה עד נקודה מסוימת, ולאחר מכן הופיעה דת חדשה (האסלאם) שהיא ההמשך האמיתי והנכון. הנוצרים טוענים טענה דומה לגבי הנצרות. כך יוצא שכל דת טוענת שהיא המשך ישיר לאמת המקורית.

האם היהדות של היום היא אותה היהדות המקורית?

אליעד מסביר שגם בתוך היהדות עצמה, היו מחלוקות לאורך ההיסטוריה על מהי היהדות האותנטית. לדוגמה, הצדוקים והקראים לא קיבלו את הפרשנויות של היהדות הרבנית, וטענו שהם הולכים לפי התורה המקורית בלבד. לדברי אליעד, אם הקראים היו מצליחים להפוך לרוב, הם היו יכולים לטעון שהם היהודים האותנטיים, והיהדות הרבנית של היום היתה נתפסת כזרם שהתפתח מאוחר יותר ואינו אותנטי.

מה באמת קרה בסיפורי התנ"ך והאם אפשר להוכיחם?

אליעד מתאר את הסיפור של קורח שהעז להטיל ספק בסמכותו של משה. לפי התנ"ך, האדמה בלעה את קורח ואת תומכיו. אך הוא מציע אפשרות אחרת: ייתכן שמי שסיפר את הסיפור הזה הוא הצד המנצח (משה), ושהוא פשוט דאג לחסל כל אופוזיציה אידיאולוגית. כך, כל מי שהתנגד למשה ולתורתו הושתק, ולא נשאר מי שיעביר את הסיפור מנקודת מבטם של המפסידים.

בדוגמה נוספת, אליעד מזכיר את סיפור עגל הזהב, שבו אנשים שלא הסכימו עם משה נהרגו על ידי מי שכן הסכים איתו. לטענתו, לפי התנ"ך עצמו, לאורך ההיסטוריה התנ"כית היו תמיד קבוצות שלא הסכימו עם הגרסה הרשמית של הדת היהודית, והם הושמדו בידי הקבוצה השלטת. מכאן עולה שאולי הדת הקדומה ביותר או זו שהשתמרה יותר זמן היא לאו דווקא הנכונה ביותר, אלא פשוט זו שניצחה בקרבות לאורך השנים.

האם קדימות מעידה על אמיתות הדת?

אליעד ממשיך ומסביר שאם היינו מחליטים איזו דת נכונה על בסיס קדימות, היינו צריכים לחזור אחורה לתקופה שבה אנשים השתחוו לפסלים. הוא מזכיר את סיפורו של אברהם אבינו, ששבר את הפסלים של אביו, אשר לפניו היו אנשים עובדים אלילים. לכן, מי שיגיד היום שצריך לעבוד אלילים יכול לטעון שהוא הולך לפי "מסורת אבותינו" הקדומה עוד יותר מהיהדות.

בכך אליעד מראה שקדימות בזמן אינה יכולה להיות קריטריון לאמיתות, כי אם כך היה, עבודת אלילים היתה נחשבת נכונה יותר מהיהדות עצמה. בנוסף, הוא מזכיר שלכל דת יש גרסה משלה לאירועים תנ"כיים מרכזיים. למשל, בסיפור עקדת יצחק, המוסלמים מספרים שדווקא ישמעאל הוא הבן שכמעט הוקרב ולא יצחק, כך שאי אפשר באמת לדעת איזו גרסה נכונה.

כיצד נקבעת האמת ההיסטורית בסיפורי הדת?

אליעד מצביע על כך שכל הסיפורים ההיסטוריים שאנו מכירים עוברים דרך מסננת של מנצחים ומפסידים. מי שמנצח מספר את ההיסטוריה מנקודת מבטו. הוא מזכיר לדוגמה שהארץ אמנם ניתנה לעם ישראל לפי התנ"ך על ידי אלוהים, אך בפועל, אנשים עם חרבות כבשו אותה ולא אלוהים עצמו ירד מן השמיים. אף על פי שבתנ"ך כתוב שאלוהים פתח את האדמה ובלע אנשים, בפועל אין לכך ראיות מלבד הסיפור עצמו, שסופר על ידי בני האדם.

האם המסורת וההרגל מעידים על האמת?

אליעד מדגיש שהרגל או מסורת ארוכת שנים לא בהכרח מעידים על אמת. הוא מציג דוגמה מחיי היום - יום, שבה אדם עושה משהו הרבה שנים, וכשהוא נשאל למה, הוא משיב "כך עשו אבותיי". אך הרי בעבר, גם אבותיו של אותו אדם עשו דברים אחרים לגמרי. כך נוצר פרדוקס: מצד אחד טוענים למסורת אבות, ומצד שני, מודים שבעבר הרחוק אבותיהם עשו דברים אחרים לחלוטין, למשל עבודת אלילים.

לבסוף, אליעד מסכם בכך שהדיון על איזו דת נכונה - יהדות, נצרות או אסלאם - הוא דיון פנימי בתוך האדם עצמו, ובסופו של דבר, כל אחד צריך לבדוק באופן אישי מה האמת, מבלי להסתמך על מסורת, קדימות או הרגלים.