... יש לו רצון שמנוגד למציאות. והאפשרות השנייה היא, שהאדם לא באמת מבין על מה ולמה יש לו רצון שמנוגד למציאות. והנה, הסיבה שבגללה יש לאדם רצון שמנוגד למציאות, היא משום
שהכל אחד. והכוונה היא, שמי שיתבונן על שורש ... האדם מגלה את מהות הסיבה עצמה. כי כדי לגלות מהי הסיבה הראשונה, לשם כך צריך להבין מהי בכלל סיבה, ומהי המהות שלה. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, בסופו של דבר הוא מבין
שהכל אחד. דהיינו, שהאדם מבין, שמצד האמת אין הבדל בין "יש" סיבה לבין "אין" סיבה, כי
הכל אחד ממש. ואין הכוונה לומר שתמיד אין או ... הם אחד. וכל סיבה, היא הסיבה הראשונה המחויבת וכולי (כפי שכבר ביארתי במקום אחר). וכאשר האדם מבין את הדבר הזה, ממילא הוא לא סובל כלל. משום שהוא מבין את הסיבה של
האחדות שבגללה הוא סובל. כי כנ"ל, הסבל של ... את ה"אני" שלו, היא קליפה. כי רק בעולם הקליפות יש הפרדה בין הלבושים השונים של המציאות. ורק בעולם הקליפות יש הבדל בין ה"אני" לבין הלא "אני". ורק בעולם הקליפות של
המהות האחת, רק שם יש הבדל בין הרצון לבין האין ... העצמי של ה"אני", לבין רצון אחר של מה שהוא אינו "אני", שממנו האדם לא סובל כלל. ורק בעולם של הקליפות, יש הבדל בין הסיבה, לבין ההעדר שלה. וכאשר האדם מחובר בשכל שלו
לאחדות של המציאות, על ידי זה, גם הרגש של האדם מחובר
לאחדות של המציאות, ואז כל הנפרדות נעלמת ... תוך כדי מודעות עצמית. וכפי שכבר ביארתי במקום אחר. וההנאה של המילוי רצון, היא רק בבחינת "ושוב" של האדם, כאשר הוא חוזר מהביטול בבחינת "רצוא"). כי כאשר האדם מחובר
לאחדות של המציאות, שם אין שום רע כלל, כי אין שם שום הפרדה כלל בין רצונו של האדם, לבין המציאות עצמה.
ובאחדות של המציאות אין שום רצון עצמי, ואין שום רצון, ואין שום עצמי כלל, אלא יש רק
אחדות אחת ממש. והרצון והעצמי והמציאות הם ... הסבל והפחד של האדם מפני הסבל. וגם כאשר האדם כן מבין את הסיבה הראשונה, עדיין הוא יכול לסבול. אבל אז, הסבל הוא לא אמיתי. כי האדם סובל רק כלפי חוץ. והאדם עצמו מחובר
לאחדות של המציאות שהיא הסיבה הראשונה, שמנקודת המבט שלה, הסבל הוא טוב ממש. כי מנקודת המבט של הסיבה הראשונה, הסבל והטוב הם תהליכים שווים, מנקודת מבט של
אחדות שבה אין טוב ורע כלל. ונוסיף ונבאר, כי יש כאן מצבי תודעה שונים. והאדם סובל כפי כמה שהוא רחוק מהבנת השלמות של המציאות, שהיא הבנת שורש הרצון, שורש המציאות,
אחדות המציאות, שורש הרגשות, שורש המחשבות, שורש הסיבות וכל התהליכים כולם, שבשורשם כולם
מתאחדים לישות אחת ממש. וכאשר האדם נמצא בשלמות בתוך התודעה של
האחדות, הרי ששם התודעה העצמית של האדם ... אבל מנקודת מבט תחתונה, התהליך נעשה מעצמו ללא כל סיבה. ולכן, "נכנסה" בו רוח שטות דווקא. ואעפ"כ יש לאדם בחירה חופשית מצד השורש שלו, והאדם יכול לבחור להתחבר לשלמות
ולאחדות של המציאות, על ידי שימוש בשכל שלו ...