... אדם וכולי, וזה כמובן לא אפשרי, כי האדם קיים, והוא לא אלוהים אין סופי. וזה בעצם אומר, שלא יכול להיות קיים, גם אלוהים אין סופי. אלא, או שהכל אחד ממש, ואין שום הפרדה בין האין סוף לבין הסוף, שאז יש ישות אחת אין סופית בלבד, או שאם יש הפרדה בין היש סוף לבין האין סוף, אז אין שום אלוהים אין סופי באמת. כי ... אלוהים מודע לעצמו, הרי שגם זאת נפרדות. כי הוא וידיעתו הם שניים. ואפילו אם לאלוהים יש רצון / מחשבה / רגש כלשהו, גם זאת נפרדות. כי כאשר הכל אחד ממש, לא שייך שמישהו יהיה מודע למשהו. כי כאשר הכל אחד, אין שום משמעות או חוסר משמעות לשום דבר, ולא שייך שום ידיעה כלל, אפילו לא ידיעה עצמית. כל שכן, שאם אלוהים רואה את העולם, וחווה אותו כאילו זה הוא, הרי שגם ... האלוהים, הרי שממילא אין שום טעם לרצות להיות כמותו. כי לפחות ע"פ השכל, מצבו לא יותר טוב מאשר של האדם. אלא, שיש גם אלוהים אמיתי, שהוא האחדות והשלמות של המציאות. כי יש נקודת מבט של אמת, ששם הכל אחד ממש. ושם אכן אין שום ידיעה כלל ושום רצון ורגש ומחשבה כלל. וכל הרגשות והרצונות והמחשבות של העולם שלנו, הם כולם נכללים בבחינה אחת עם האחדות, שבה אין שום הפרדה כלל. והוא נגד השכל, שהנפרדות היא קיימת כנפרדות, ואעפ"כ היא אינה נפרדת מהאין ומההעדר המוחלט. ואלוהים האמיתי, הוא המהות האמיתית של הכל, ששם היש והאין הם אחד ממש. ושם, כאשר התודעה של האדם מתחברת באמת לאחדות של המציאות, אז האדם אכן לא חווה שום תודעה עצמית כלל, כי שם הכל אחד ממש, ואז נשלמים אצל האדם כל החסרונות באמת. כי כאשר ישות האדם מתאחדת עם הכל באמת, אז התודעה אינה חסרה דבר. משום, שהיא לא נפרדת משום דבר בשום צורה. והשאלה הנשאלת היא, האם האדם יכול להפוך להיות אלוהים האמיתי באמת? והתשובה היא ... כל הדברים, היא אחת. ובשורש של כל הדברים, תמיד איך שלא נסתכל על הדברים, תמיד תהיה מציאות אחת גדולה יותר מהכל, שמכילה וממלאת את הכל, שבה הכל אחד ממש. ולכן האדם הוא כרגע, גם רק אלוהים האמיתי ממש. ומצד האחדות של המציאות, האדם לא יכול להיות אלוהים האמיתי. משום שהוא כבר, גם רק אלוהים האמיתי. כי כאשר הכל אחד, לא שייך שום שינוי כלל. ולכן לא שייך שהאדם ישנה את מה שהוא, כי הוא כבר כל מה שהוא יכול להיות. דהיינו, האדם כרגע, הוא כבר אלוהים אמיתי בשלמות. ומצד האחדות של המציאות, אין שום צורך להיות אלוהים האמיתי, כי האדם הוא כבר אלוהים האמיתי כרגע ממש. ומצד הנפרדות של המציאות, האדם כן יכול להפוך להיות אלוהים האמיתי. משום שכבר כרגע, הוא גם רק אלוהים האמיתי. כי מהות האדם, היא אלוהים האמיתי. בדיוק כמו שמהותם של כל הדברים, היא אלוהים האמיתי, דהיינו, האחדות של היש והאין. ולהפוך להיות אלוהים האמיתי, פירושו להבין ולדעת, שאתה כבר אלוהים האמיתי. ואלוהים האמיתי, הוא החיבור של היש והאין, שזאת המהות הראשונה של כל הדברים, ששם הכל אחד ממש. (ואעפ"כ יש פנימיות לפנימיות עד אין סוף, בתוך האין סוף). וכל מה שהאדם צריך לעשות כדי לחזור ולחוות את האחדות של המציאות, זה להבין ולראות את האמת, שאכן הכל אחד ממש. ומיד ברגע שהאדם רואה שהכל אחד ממש, מיד באותו הרגע, בפחות מרגע אחד, הוא הופך להיות אלוהים אמיתי. דהיינו, שהאדם מגלה שהוא תמיד היה הווה ויהיה אלוהים האמיתי. והתודעה של האדם מתבטלת לגמרי, והאדם נכלל בשלמות של המציאות לגמרי, ללא שום רצון / תודעה / רגש / מחשבה כלל. ואח"כ האדם חוזר אל הנפרדות שבתוך האחדות . כי יש נפרדות של העולם, ויש את הנפרדות שהיא בתוך האחדות. ואחרי שהתודעה של האדם נכללת בשורשה ומתבטלת לגמרי, אח"כ האדם חוזר לעצמו, ורצונו וישותו ומחשבתו ותודעתו נוצרים מחדש, בדיוק כמו שנוצר רצונו של אלוהים השקרי, שהוא כבר לא באחדות של המציאות, ואז האדם חווה את הנפרדות של המציאות, מנקודת מבט של אלוהים. ונזכיר: כי מנקודת המבט של אלוהים האמיתי, אין שום תודעה כלל. ובתוך הנפרדות שלנו, להבין ... מתווכחים רק על הצורות השונות, אבל אף אחד לא מתווכח על כלום, כי כולם מסכימים על כלום ועל שום דבר. והכלום הזה שכולם מסכימים עליו, הוא אחדות המציאות, האמת המוחלטת. ומי שרוצה לחוות אותה, עליו לברר כל דבר באופן מוחלט. ותכף ומיד האדם יגלה באמצעות החיבור שלו אל המוחלט, ששום דבר אינו אמת מוחלטת, כי הכל אלו רק צורות של הכלום המוחלט. ועל ידי זה האדם מצליח לחבר את התודעה שלו אל אלוהים האמיתי. ואח"כ האדם חוזר אל הנפרדות, וחי בה באחדות עם האחדות. ובסיכומו של דבר: על האדם לברר ולבער באופן מוחלט, את כל המחשבות שגורמות לו לראות חסרונות במציאות המושלמת שלנו, ושגורמות לו להבדיל, בין דבר אחד לבין דבר אחר. וזה אפשרי, על ידי זה שהאדם שואל את עצמו, האם באמת הדברים שונים? ואולי הם רק נראים שונים? עד שבסופו של דבר, האדם רואה שהכל אחד ממש, וישותו הנפרדת מתבטלת וכולי כנ"ל. ...

... שבגללה הוא לא מבין את הדבר, אז על ידי זה האדם רואה את האמת שהכל אחד , והחשיבה של האדם משתנה בהתאם למציאות. והכלל ... של האדם, להבין לפחות, למה הוא לא מבין, אז האדם רואה את האמת שהכל אחד, ואז הוא רואה שאין שום שאלה כלל. ...

... זו האמת, כל האמת, ואך ורק האמת? וכולי. עד שבסופו של תהליך האדם מקבל שכל אמיתי, ורואה את האמת שהכל אחד, וחווה את האחדות באמת, שהיא הנמשל האמיתי של הספר הזה, ושאליו ... דבר האדם מגיע להשתוות, ומגלה שהיש והאין הם ישות אחת ממש (כפי שכבר אבאר בהמשך), ואז האדם מגיע אל האחדות האמיתית. כי הספר הזה, הוא רק מעורר את המחשבה ... אל שכל אחר גדול יותר, שהוא השכל שמחייה את הכל, הלא הוא השכל של אלוהים האמיתי, שהוא השכל של האחדות. ושאליו האדם מגיע רק על ידי זה שהוא לא נאחז ... הוא לא מבין שום דבר כלל. (וכל שכן מי שלא מבין את הנמשל). כי תכלית הספר היא להביא את האדם להבנה, שהכל אחד ממש. דהיינו, שהאדם יבין בשלמות למה דבר ... שלו הוא, שהאדם דווקא כן מבדיל בין דבר להיפוכו, אך מבחינתו הוא לא מבדיל בין הנפרדות שלו, לבין האחדות שבה אין דבר והיפוכו כלל. ולכן, כל זמן שהאדם לא מבין שגם ההפך המוחלט הוא נכון באופן מוחלט, הרי שהאדם עדיין לא הבין את האמת. כי בקצה האחרון הכל אחד ממש. ורק צד אחד נכון, וגם רק הצד השני נכון, ...

... דהיינו, שהאדם מברר את כל האמת כולה לעומקה, בלי להשאיר שום פרט שאינו ברור, עד לעומק שורש הבנת פנימיות כוונת המחבר הראשון, שהוא המחבר של כל הספרים כולם. דהיינו, עד שהאדם באמת יראה את אחדות המציאות עצמה, בשלמות, דרך הטקסט של הספר. וכמה ללמוד בכל דרך ובאיזה מינון? תשובה: המינון הוא כרצונו של האדם, וכל המרבה לרוחב ולעומק הרי ...

... וזה בעצם אומר, שכל דבר שאלוהים עושה אותו, הוא עושה אותו רק כדי לעשות אותו, בלי שום סיבה אחרת (ובשורשו, הכל אחד). וזה בעצם אומר, שאצל אלוהים, בכל דבר ודבר, הוא ... (ואעפ"כ, החכם האמיתי / אלוהים, משנה את המציאות כל הזמן, למרות שהיא תמיד מילוי כל רצונו בשלמות. ובשורשו, הכל אחד). ויש אנשים שמלמדים את האדם לשקר שהכל לטובה. ושיש ... שהוא אלוהים, הוא רוצה את כל מה שקורה תמיד. כי כל מה שקורה, זה ביטוי רצונו (וקיומו של רצונו, הוא ביטוי של אחדות המציאות). ומי ורק מי שהופך להיות בתודעה של אלוהים ... שזאת חווית השלמות, שבתוך הנפרדות, שיש בה דבר והיפוכו. ויש גם עוד חוויה אחרת, שהיא חווית השלמות שבתוך האחדות, שבה האדם כאלוהים, מתבונן אל תוכו כאלוהים, ורואה את האחדות של המציאות, שהיא זו שיוצרת את הרצון ואת התודעה ... וכאשר האדם מתבונן אל תוכו כאלוהים, אז התודעה שלו והרצון שלו וכל ישותו נעלמים לגמרי, אל תוך השלמות של האחדות. ואז אח"כ כשהאדם חוזר אל הנפרדות, אז יש לאדם את חווית השלמות של הנפרדות, שבה האדם חווה את עצמו, גם כאדם וגם כאלוהים וכולי כנ"ל, ואעפ"כ בפנימיותו הוא יודע שהכל אחד וכולי. ...

... להבין את מהות השכל שלה, ולוודא שהשכל של העצה, ממלא את האדם בשלמות. כי האדם רוצה להגיע אל האחדות. והאחדות של המציאות, היא נמצאת בסוף ובקצה האחרון של המציאות, והיא רחוקה במרחק אין סופי. וכל זמן שהאדם לא הולך עד הסוף ממש, הוא עדיין לא מגיע לאחדות עצמה, אלא רק ללבושים חיצוניים שלה. והחכם ... יותר ממשי, מאשר הדבר הממשי ביותר, שנמצא בתוך החלום ה"ממשי" של האדם. והדבר הממשי באמת, זאת האחדות של המציאות, שהיא המהות שממלאת את הכל. והעצות של ... את האמת המוחלטת, לדבר הממשי ביותר. שהאדם חווה באופן ממשי באמת, את המהות של המציאות, שהיא האחדות של הנפרדות. וכל זה קורה, רק כאשר האדם הולך עם האמת, עד לקצה האחרון, אל האין סוף ומעבר לו. כי שם ורק שם, יש את האחדות של המציאות. ומצד האמת, לא רק שהאדם לא מקיים את ... ויחקור ויבין את מהותה, גם אם היא שקר, הרי שבסופו של דבר, תמיד ובכל מצב, האדם יגיע אל האחדות של המציאות, שהיא נמצאת בסוף של כל הדברים, ושכל ... יותר, וכך הלאה והלאה. עד שבסופו של דבר, האדם מגיע אל הקצה האחרון, שהיא האמת האמיתית, ששם הכל אחד ממש. ...

... - הנפרדות, היא שורש כל השאלות - איך לשאול ולראות, שהכל אחד ושאין שום שאלה? כי כמות המידע, היא אין סופית. ומי שרוצה שלמות, צריך לדעת את הכל. כי ... ולהבין את הכל, פירושו להבין את מהות הדבר. ומי שידע ויבין דבר אחד בשלמות, יגיע לאחדות של המציאות, שכוללת בתוכה את הכל. והנה, האדם כל הזמן נתקל בשאלות חדשות. ובכל פעם שיש ... את השכל האחד, שהוא התשובה של כל השאלות? והעניין הוא, כי לכל השאלות שיש בעולם, יש שורש אחד ויחיד. והוא, ניגוד ההפכים של היש והאין. כי בשורש המציאות, היש והאין הם אחד. וזאת ... נפרדות, בלי שהוא מבין מהי האמת. וגם מי שלא יתייחס לנפרדות, בלי להבין באמת, את האחדות, גם הוא טועה. וכל זמן שהאדם לא מבין את המציאות, הוא טועה, ולא משנה, כיצד הוא מתייחס אליה. כי גם הנפרדות קיימת. ומצד האמת, אין הבדל בין אחדות לבין נפרדות. אבל האדם שמתייחס לנפרדות או לאחדות, בלי להבין את המציאות, הוא טועה, והוא מוכרח להבין את מהות המציאות, ואת מהות ושורש ... נפשו להבין את הנ"ל באמת, הוא יגלה שבכלל אין שום נפרדות כלל, אפילו לא כאשליה. אלא הכל אחד ממש. ואז כאשר האדם הולך עד הסוף ועד הקצה האחרון, של המאמץ להבין את המציאות, ולא לקבל ... אלא האדם מוסר את נפשו להבין את מהות ההפרדה הזאת, אז על ידי זה הוא רואה את האמת שהכל אחד, וכל השאלות נעלמות לגמרי, ואז האדם חי חיים טובים באמת. ולא שהאדם מגלה שבשורש הכל אחד, ושאעפ"כ יש נפרדות. כי זאת לא הבנה של אחדות, וזאת הבנה שעדיין יש בה שאלות. כי עדיין יש הפרדה בין השורש והמהות, לבין הצורה. אלא ... במהותה, לישות אחת ממש. שאז אין שום שכל של נפרדות, ושום שאלה כלל. ויש נפרדות וגם אחדות, בו זמנית כישות אחת וכולי. ...

... עוצר לשאול את עצמו באמת, האם בכלל יש שאלה כלשהי? ואולי השכל של האדם כ"כ משוגע, עד שבכלל מצד האמת האמיתית הכל אחד ממש, ואין שום שאלה כלל? כי מצד האמת האמיתית, אין שום שאלה ... שאולי כל מה שהשכל אומר, אולי הכל שקר מוחלט. ואז על ידי זה שהאדם מחפש את האמת באמת, אז הוא רואה את האמת שהכל אחד ממש, ושאין שום שאלה כלל. ובכל מקום, שמישהו אומר לך לא לשאול ...

... האלוהים ושל השלמות, שכבר נמצא בתוך האדם, הוא מוסתר ומודחק בתוך האדם. והסיבה שהאדם מדחיק את הרגש הזה של השלמות, היא משום שהאדם רוצה להרגיש גם רע ! ומצד האחדות, הסיבה האמיתית לכך היא, שאין שום שאלה כלל. אבל מצד הנפרדות הסיבה היא, שהאלוהים שבתוך האדם, רוצה להרגיש גם רע. ולכן הוא ... גיהנום של ממש, שבו תמיד חסר לאדם משהו. והאדם מפחד להודות, שתמיד חסר לו משהו, ושהוא סובל תמיד. ושורש כל הרגשות והתחושות והרצונות וכולי, הם כולם מגיעים מהאחדות הראשונה, שהיא האלוהים, שנמצא מאחורי ולפני ובתוך פנימיות כל הדברים כולם. ובדרך אל האלוהות, יש שדים אכזריים, שמפחידים את האדם ... וה"אני" השקרי של האדם נעלם. וה"אני" הזה מפחד למות, ולכן הוא מפחיד את האדם, שלא יסתכל פנימה. כי גם הנפרדות, רוצה לשרוד כנפרדות. ולכן היא מרחיקה את האדם מהאחדות . ועל ידי זה שהאדם נצמד אל האמת, שאליה הוא כן יכול להתחבר בקלות, דהיינו, שהאדם משתדל להיות כמה שיותר אמיתי, במה שכן קל לו ... = להבין את המציאות), על ידי זה הוא הופך להיות איש חיל ואמיץ, והוא מסתכל אל תוכו פנימה, דהיינו, אל תוך מהותו, ואל תוך השכל של עצמו. ואז הוא רואה את האמת שהכל אחד ממש, ואז מתגלה הרגש האלוהי, שהוא החוויה של השלמות. ובסיכומו של דבר, אסור לאדם להדחיק את הרגשות שלו, כי זה גורם לאדם, לא להרגיש את האלוהים שהוא ואת האחדות שהוא. ועל האדם לפקוח את עיניו, ולא לשקר לעצמו לגבי הרגשות שלו באשר הם, טובים או רעים. ועל האדם להודות על האמת, גם כאשר הוא ...

... את הטוב ואת הרע. כי בלי רצון עצמי, אין טוב ורע. ושורש הרצון, הוא השכל שמפריד בין ה"יש" לבין ה"אין". כי כאשר הכל אחד ממש, ואין שום הפרדה בין יש לבין אין, אין שום רצון כלל, והכל אחד ממש, והכל טוב אמיתי ממש. ולכן, כל זמן שיש שכל, יש ... מבדיל, בין יש לבין אין. כי מהות השכל, היא אי היכולת להכיל דבר והיפוכו בבת אחת. והשכל מונע את תפישת המציאות שהכל אחד. וכאשר אין שכל בכלל , אז ורק אז אין הפרדה בין יש לבין אין, ואין רצון, ואין טוב ורע, ויש טוב אמיתי. וכיו"ב גם כאשר השכל שלם. כי בקצה של השכל, הכל מתאחד . כי כאשר האדם מסתכל על המהות של כל דבר ועל התכלית ועל הסיבה של כל דבר, הוא רואה שהכל אחד ממש, והיש והאין מתאחדים אצלו. וגם אז אין שכל של נפרדות, ואין דאגות. ... של השכל, בקצה העליון או בקצה התחתון, כאשר אין שום שכל שעושה הפרדה בין יש לבין אין, ומכיל בתוכו את ההפכים שהכל אחד ממש, רק אז מתבטל הרצון, ומתבטל הטוב והרע השקרי, ויש ...