... שורש כל הרע וגם שורש כל הטוב שיש בעולם, כפי שיתבהר בהמשך. והעניין הוא, ששורש כל הטוב שבעולם, הוא האחדות של המציאות, שהכל מושלם והכל אחד והיש והאין הם אחד. כי כאשר הכל אחד, אין שום חיסרון כלל ואין ... כי השכל אומר שהכל אחד, והאמונה אומרת שיש נפרדות. ובשכל השלם, האדם גם רואה נפרדות, רק שהיא עבורו מושלמת כאחדות. ונחדד, כי כאן בעצם הבנו כי השכל של האדם, הוא בכלל אמונה. כי רק כאשר האדם משתמש בכל השכל ... סובל רק משום שאין לו מספיק אמונה, או שיש לו אמונת שקר. כי האמונה צריכה להיות רק במקום של אחדות ההפכים. שכאשר האדם מאמין בה, אז הוא חי טוב באמת. וכמובן שבפועל, האמונה, לא באמת עובדת. כי האדם יש ... אמונה. והאדם לא יכול רק להאמין שהכל אחד נגד השכל, כי השכל של האדם, לא נותן לו להכיל את אחדות ההפכים. והאדם חי את חייו, תוך כדי שימוש בשכל של עצמו. והאדם לא יכול לחיות את חייו, רק תוך ... שלו הוא רואה שהכל אחד, וגם אם הוא ינסה לברוח לאין שכל שלו, גם אז הוא יהיה בחוויה של אחדות ושלמות. ונוסיף עוד, כי אחרי שהשכל של האדם מבין שהכל מושלם, עכשיו האמונה של השקר היא טובה מאוד. כי האמונה מאפשרת לאדם לחיות בתוך הנפרדות שלנו, ולהגדיל (במרכאות, כי היא מגדילה ולא מגדילה בו זמנית) את החוויה של האחדות. כי כאשר יש רק שכל, אין שום נפרדות כלל ויש רק אחדות אחת אין סופית. כי האדם מלא כולו רק באחדות של המציאות. אבל כאשר יש גם אמונה, אז האדם יכול להאמין שיש נפרדות, ולחוות גם בה את האחדות והשלמות. ויש אין סוף אפשרויות של נפרדות. וממילא זה אומר שיש אין סוף, אין סוף חוויות של שלמות. ונוסיף עוד ונאמר, כי בשכל האמיתי, הכל אחד ממש. דהיינו, שהנפרדות והאחדות הם אחד ממש. ואז ממילא אין שום חילוק בין שכל לבין אמונה. כי בשכל האמיתי, אפשר להבין שהנפרדות היא נפרדות והיא גם אחדות בו זמנית. ואז אפשר להיות בנפרדות ובאחדות בו זמנית, ללא שום אמונה כלל. וכל זמן שהאדם לא מסוגל עדיין להכיל בשכל שלו, איזה דבר שהוא כן ... שהשכל של האדם מסוגל להכיל בתוכו, גם שכל שנראה כאילו צריך רק אמונה כדי להכיל אותו, שזה השכל של האחדות של היש והאין, רק אז השכל של האדם הוא שלם באמת. ונסכם: כי האדם לא צריך שתהיה לו לא ...

ריקנות, שנובעת מהתקרבות לאחדות - ושכל אמיתי של אחדות לפעמים, כאשר האדם מתקרב אל האחדות של המציאות, הוא מרגיש סוג של ריקנות וחוסר הנאה. כי האדם רגיל ליהנות, מכך שהרצון שלו מתמלא. וכאשר האדם מתקרב אל אחדות, שהיא נפרדת מהנפרדות, אז הוא בעצם מרחיק את עצמו, מכל ההיאחזות שלו בכל הצורות כולן. ואז ממילא אין לו ... אחד ממש בצורה מוגדרת. וממילא, לא שייך לרצות בו שום דבר מוגדר, ולכן לא שייך ליהנות ממילוי רצון כלל. והאחדות של אמת, היא עניין אחר לגמרי. כי היא לא נפרדת מהנפרדות, והיא כולה תלויה בהבנה בלבד. והבנה בלבד, פירושו ... בעיניו ממש, את השלמות האין סופית ממש, השלמות שגדולה מהמקום והזמן עצמם, כאשר האדם רואה אותה ממש, שהיא עצמה באחדות אחת ממש, עם כל צורה וצורה, אז ממילא האדם חווה, בכל מקום ובכל זמן ובכל צורה שהיא, את השלמות הזאת של המציאות. וריבוי הצורות של המציאות, הוא ריבוי חוויית האחדות וכולי.

... לחכם האמת, לסייע לו עצמו וכולי. ובעולם החיצוני בלבד, בו החכם חי בעולם של הנפרדות שלנו (שאצלו הוא נמצא באחדות עם העולם הפנימי שלו, למרות שהם נראים כהפוכים ומנוגדים), בעולם החיצוני שלנו, החכם האמיתי, הוא ורק הוא מרחם על ... יודע באופן גלוי שהכל אחד. ואעפכ, זהו צמצום הכרחי. שהחכם מוכרח להגדיר עבור האדם בשכל של נפרדות, איך להגיע לאחדות, שהאדם חושב שהיא נפרדת ממנו וכולי. והעצות של החכם האמיתי, הן כולן עצות של ידיעה והבנה של אמת בלבד. ...

אמת יש הרבה, אבל שקר יש אחד - או להפך? ובו יתבאר העניין של אחדות וריבוי האמת והשקר. ועפ פשוטו נראה, כי האמת היא אחת והשקר הוא הרבה. כי כאשר האדם רוצה לומר את ... דברים, אז זהו שקר, של ריבוי אפשרויות. אבל אם נאמר שהיש והאין הם אחד (כפי מה שהוא באמת, מצד אחדות המציאות), הרי שממילא יש לנו 3 נקודות מבט שונות לגבי עניין הריבוי של האמת והשקר. כי כאשר הכל אחד, ...

... נברא העולם, היא, שהכל אחד ממש, ושאין שום הבדל בין לפני לבין אחרי בריאת העולם. כי הצורה והיש, הם באחדות מוחלט עם המהות והאין, ואז ממילא אין שום שאלה כלל. או במילים אחרות, אין תשובה, כי אין שאלה, כי ... את הצורה עצמה, אעפ שהיא נפרדת ממנה. ואין מי שיודע באמת כיצד נברא העולם, דהיינו, כיצד מתהווה הנפרדות מתוך האחדות, אלא מי שהוא עצמו בורא את העולם, ורואה את העולם לפני שהוא היה קיים, ובורא אותו, והוא רואה אותו ... הישות שחושבת אותו. ואחכ, האדם כאלוהים, מתבונן אל תוכו, ורואה את מהותו העצמית לפני שהוא עצמו היה קיים, שהיא אחדות המציאות. ואז האדם נעלם לגמרי, וחוזר להיות מה שהוא היה, לפני שהוא היה. דהיינו, חוזר להיות המצוי הראשון והמחויב ... על ידי זה שהאדם שואל את עצמו מה אני? ואז האדם מתבונן אל תוך המהות של המציאות, ומגלה את האחדות וכולי כנל.

פירוק הרצון העצמי של הנפרדות, על ידי השכל של האחדות וכאן יתבאר, איך יכול האדם לפרק ולנטרל את כל הרצונות שלו, הרצונות של הנפרדות, על ידי שימוש בשכל של האחדות? והעניין הוא, כי יש שני סוגים של רצונות או אפילו שלושה. והסוג הראשון, הוא רצון רגיל, שבו האדם רוצה ... חוויית שתיקה, שהרצון של האדם שותק. ויש גם עוד מצב נוסף, שבו, כאשר האדם נמצא בשעת ביטול לשכל של האחדות, אז אין לאדם שום רצון כלל. כי בשעת ביטול לאחדות, אין שום תודעה עצמית ושום רצון כלל, אפילו לא רצון, שאפשר להגדירו כרצון שאינו מוגדר. וזהו הרצון הלא מוגדר ...

... שעוד הבנה של שקר נופלת ונעלמת, האדם מתקרב להבנת הדבר, שאינו מובן כלל, הדבר, שהוא חסר כל הגדרה, דהיינו, אחדות המציאות. ועל ידי זה שהאדם רץ קדימה אל תוך שדה הקרב ולא מפחד כלל מהשדים שעומדים לו בדרכו, על ...

הבנת האחדות של המציאות - מהי הבנת והכלת האחדות של המציאות? כאשר האדם חוקר ומנסה להבין את המציאות, בשכלו שתופש את האין ואת היש, כשני הפכים וכשתי ישויות ... להיאחז בתפישה שהיש והאין הם נפרדים, אז זה עצמו גורם לכך, שהאדם מקבל שכל חדש, שבו הוא תופש את האחדות של המציאות שהכל אחד. וכל עניין הבנת האחדות של המציאות, הוא תהליך שכלי ורגשי בשלמות מלאה. תהליך בשלמות רגשית ושכלית ככ גדולה, עד שהוא משנה את החוויה ... להכיל בתוכו את הידע הזה, שהיש והאין הם אחד, שעל ידי זה נוצרת תחושת נפרדות ושאלות וספקות וכולי. והבנת האחדות, פירושה, היכולת של האדם להכיל בתוכו את הידע הזה, שהיש והאין הם אחד ושהשלמות והחיסרון הם אחד. כי לא מדובר כאן על הבנה שכלית מוגדרת, כי הבנת האחדות, היא הכלת העדר ההגדרה, הבנת הדבר שאינו ניתן להבנה ולהגדרה. והיכולת להכיל, דהיינו, להתחבר אל הרעיון, דהיינו, שהאני מתחבר ... כולל השכליות והרגשיות וכולי, אל תפישת המציאות שבה הכל אחד ממש, ללא שום הגדרה כלל, זה עצמו נקרא הבנת האחדות של המציאות.

... מבינים שהיש הזה הוא בכלל אין, שאיננו כלל, גם לא כאשליה. אבל גם האין קיים, משום שהוא צורה של האחדות האמיתית של המציאות. כי היש והאין הם שתי צורות שונות של ישות אחת ומהות אחת. וגם לא להיות קיים, ...

השכל של האחדות - כיצד הוא בא לידי ביטוי ביום יום? כי יש כאלו שנדמה להם, שהשכל של האחדות הוא שכל גדול מאוד, עד שאין להם שום קשר אליו, בחיי היום יום שלהם, במצב שבו הם נמצאים. אך לא כך הוא. כי האחדות, היא ההמתקה של הנפרדות. ומי שיתבונן סביבו בעין פקוחה, יראה כי הנפרדות של העולם הזה, מומתקת על ידי האחדות של המציאות, בכל דבר ודבר שיש בעולם. כי כל בעיה שיש לאדם כלשהו בחיים, היא תמיד ביטוי של הפרדת ... בכל מקום ובכל זמן, שמתחבר לשכל שמבין ששתי האפשרויות טובות / רעות באותה המידה, הרי שזאת התגלות השכל של האחדות. וכל אדם שמבין, שהטוב והרע שלו, תלויים במה שקורה בתוכו, ולא במה שקורה בחוץ, גם זאת התגלות של השכל של האחדות, שהיא פנימית, ביחס לנפרדות שהיא חיצונית. וכל אדם שמבין שהכל אחד, ועל ידי זה הוא נהנה מהנפרדות, כגון לדוגמה ... של המשחק, כל תהליך כזה (כי גם ההנאה של המשחק, גם היא מתבטאת בהמון צורות), הוא התגלות השכל של האחדות, שהופכת את הנפרדות לטובה מאוד. וההבדל היחיד בין החכם האמיתי, לבין שאר בני האדם, הוא שכל בני האדם בעולם, ... המציאות, גם בלי הצורות שלה. והוא רואה שהכל אחד ממש, דהיינו, ביטול צורת הטוב והרע. והוא ככ מלא בידיעת האחדות הזאת, עד שהוא מכיל בתוכו את הנפרדות, שיש טוב ורע, והוא חי בעולם של טוב ורע וכולי, אבל יודע ... שהכל אחד, ואעפכ וכולי. ובסיכומו של דבר, כולם כל הזמן משתמשים בתהליכי החשיבה, שמובילים את האדם אל השכל של האחדות. אלא, שהחכם האמיתי מלמד את האדם, להשתמש בשכל שלו, עד הקצה האחרון שלו, עד שכל המציאות כולה, תהפוך להיות ...