... ושכל הדברים שבעולם נפרדים ושונים זה מזה. ואז האדם מחפש לחזור אל השלמות, שבה הכל אחד , ואז האדם מטעה את עצמו שצורה אחת של המציאות, היא קרובה יותר אל השלמות של המציאות, מאשר צורה אחרת, וכך נוצרים הרצונות. אבל, מי שנמאס לו לסבול, עליו לברר את האמת לגבי ההפרדה של היש והאין. וכאשר האדם מברר אותה, אז הוא מגלה שהכל אחד. ואז הגילוי הזה, הוא משנה את חוויית הנפרדות. שהיא עדיין נשארת, עם הרצון וכולי, אבל החוויה שלה שונה לגמרי, מתוך חוויה של אחדות .

... וברורה. עד שהאדם רואה ממש את האמת, שהכל אחד מושלם. ומבחינתו של האדם, כל הצורות כולן, טובות באותה המידה ממש. שאז האדם ... צורה אחת, יותר מאשר צורה אחרת. כי מהאחדות , מתהווה הנפרדות. והיא עדיין נמצאת באחדות , עם האחדות שלפני הבריאה וכולי. ...

... בלבד. אבל ברמה הפנימית, על האדם להתחבר לנקודת האחדות שלו, שבה הכל אחד, ושהאדם מקבל את עצמו בלי שום תנאי וכולי. ועל ידי זה, האדם ניצול גם מפחד הקהל... ...

... הוא טוב או שהוא רע. והנה כל דבר שהוא, או שהוא טוב או שהוא רע. ועפז החלוקה של הטוב והרע בעולם היא מאוד ברורה, והיא שהאחדות היא טובה, כי כאשר הכל אחד, אז אין שום הפרדה וממילא יש שלמות. והנפרדות, היא כולה רעה, ללא שום טוב בכלל. כי בכל מקום שיש הפרדה, יש חיסרון בכל אחת מהישויות, וממילא תמיד רע. ונמצא אם כן, כי האחדות היא טובה, והנפרדות כולה כולל הטוב שבה, היא רעה. כי כל צורה שלה, רחוקה מהשלמות של הטוב המוחלט. וכיוב לגבי האמת והשקר. שהאמת היא אחת והשקר הוא ריבוי. כגון למשל על כלי ... הוא אמת או שלא. אבל אי אפשר להוסיף או להחסיר מהאמת. כי כל תוספת יותר או פחות מהאמת, היא שקר. וכך גם לגבי הטוב, או שהכל אחד ואז זה טוב באמת, או שיש נפרדות ואז זה רע מצד האמת האמיתית. ואעפכ יש גבוה מעל גבוה, ויש ריבוי של אמת ויש ריבוי של אלוהים ויש ריבוי של אין סוף ויש גם ריבוי של הטוב, בבחינת טוב מאוד, דהיינו, יותר טוב מאשר הטוב המוחלט. והעניין הוא, שמי שלא מחובר אל האחדות של המציאות, אצלו האחדות נפרדת מהנפרדות. ולכן יש רק אחדות אחת בלבד. כי באחדות אין שום נפרדות ואין שום ריבוי, והאחדות היא אחת, והטוב הוא אחד, והאמת היא אחת. אבל כל זה נכון, רק אצל הטועים, שהם מפרידים בין האחדות לבין הנפרדות, והם נאחזים באחדות של שקר. אבל יש אחדות של אמת, שבה אין הפרדה בין הנפרדות לבין האחדות והכל אחד ממש. ושם, כל אחת ואחת מאין סוף הישויות הנפרדות, היא עצמה ישות אין סופית בגודל שלה, למרות שהיא מצומצמת בחיצוניות שלה, ואעפכ הכל אחד ממש, ואין חילוק בין היש סוף לבין האין סוף. ונמצא שיש ריבוי של אחדות. שכל אחת מהישויות הנפרדות, היא עצמה האחדות האחת בפני עצמה. ויש כאן דבר והיפוכו. כי כיצד אפשרי שיהיו הרבה ישויות אין סופיות?! אך אעפכ כך הוא הדבר, שכל אחת מהישויות הסופיות, היא אין סופית ממש, ללא כל חילוק כלשהו, ... כל מה ששונה ממנה, כישות אחת. כך שיש שלמות מעל שלמות, שההבדל ביניהן, הוא לא במהות השלמות, כי המהות היא אחת, שבשלמות הכל אחד, אלא ההבדל הוא בעוצמת האחדות וכולי. (והאין סוף הוא מחוץ לזמן ולמקום, והוא עצמו נמצא בתוך אין סוף אחר גדול עוד יותר וכולי. אבל כל אין סוף, הוא נמצא באחדות עם האין סוף שגדול ממנו. כי כל האין סוף כולם, נמצאים מחוץ לזמן ולמקום, דהיינו, באותו זמן ומקום, ללא כל צורה, דהיינו, ישות אחת ממש. ואעפכ יש גבוה מעל גבוה עד אין סוף אין ... לא יכול להיות יותר אמת מאשר האמת, או יותר טוב מאשר טוב אמיתי, שכל מהותו היא, שאין טוב ממנו. ואעפכ מי שזוכה לשכל של האחדות, אצלו הנפרדות היא טובה מאוד. דהיינו, שאצלו כל אחת ואחת מהישויות המצומצמות של הנפרדות, היא טובה כמו הישות האחת שהיא הטוב האמיתי. וזה נקרא טוב מאוד, משום שיש ריבוי של ... זו מזו (ולמרות שזה לא הגיוני, אעפכ כך הוא הדבר), ואז יש ריבוי של האין סוף. ובסיכומו של דבר, מי שלא זוכה לשכל של האחדות, אז אצלו הנפרדות היא רעה. משום שכל ישות, היא חסרה את האחדות האחת הטובה. אבל מי שזוכה לשכל של האחדות, אצלו הנפרדות היא טובה מאוד, משום שכל ישות, היא טובה בטוב האמיתי של האחדות הטובה האחת, וזהו העניין של טוב מאוד. ...

... מאושר בשלמות. כל זמן שהוא יודע את האמת בידיעה פנימית. ויודע את האמת בידיעה פנימית, היינו שהוא יודע את האמת שהכל אחד ומושלם. כי בעולם שלנו של הנפרדות, האדם מוכרח לשקר. כי בלי השקר, אין שום קיום לעולם. כי כאשר האדם מחובר לאחדות של המציאות בלבד, הרי שאין לו שום ישות עצמית ושום רצון ושום מחשבה או דיבור ... יוכל להתנהל כאן, בצורת החיים של הנפרדות. והאושר תלוי, רק בדבר אחד ויחיד. והוא, הידיעה הפנימית של האדם, שהכל אחד ומושלם. והמציאות, היא נראית כולה כשקר. כי היא מטעה את האדם שיש נפרדות, למרות שבאמת הכל אחד ממש. וכל העולם שלנו מושתת על השקר, של ההפרדה שבין היש לבין האין, ובין הטוב לבין הרע וכולי. אלא, שבפנימיות הכל אחד. ומי שיודע את האמת, אך בוחר לשקר, הוא הרבה יותר מחובר אל האמת, ממי שלא יודע ... בטעות. כי זה שמשקר בצורה מודעת, שהוא יודע שהוא משקר, הוא לפחות לא מזדהה בתוכו עם השקר. כי הוא יודע את האמת שהכל אחד ושהכל מושלם, והוא יודע שהנפרדות היא שקר. כך שלשקר אין לו כל אחיזה בו. וממילא ... שלה, היא הטעות בעצמה. כי השקר שתת המודע של האדם, משקר את עצמו, השקר הזה נוקם בו. כי כאשר האדם יודע את האמת שהכל אחד, ורק בוחר לשקר כלפי חוץ, הוא מחובר לאמת בפנימיות שלו, ורק נותן חיות לעולם, על ידי השקר של הנפרדות. אבל מי שלא יודע את האמת בתוכו שהכל אחד, ומשקר את עצמו שיש נפרדות ובטעות חושב, שזו אכן האמת, הוא סובל ביותר. כי את ... באמת. ובסיכומו של דבר, הדבר היחיד שחשוב, הוא ידיעת האמת בידיעה פנימית, של האדם אל מול עצמו, שיודע את האמת שהכל אחד ומושלם. ואדם כזה, מוכרח לשקר כדי לחיות בעולם שלנו של הנפרדות, שבו יש הפרדה ... החיסרון שהוא נפרד ממנה. (ולמה שאיש אמת, ישקר את עצמו בחיצוניות? ולמה הוא מוכרח לשקר בחיצוניות? ולמה מהאחדות נוצרה נפרדות? וכולי). ועוצמת העונש, תלויה ברמת השקר הפנימי של האדם. כי כל אחד כבר יודע בתוכו את האמת, שהכל אחד. וככל שהאדם מחובר יותר לנקודה הפנימית שבו, שיודעת שהכל אחד, כך טוב לו יותר. ולהיפך, להיפך. ועוד נוסיף ונאמר, כי הטועים שלא יודעים את האמת שהכל מושלם ושהכל אחד, הם עושים הפרדה בין האחדות לבין הנפרדות. ובעיניהם, מי שנמצא באחדות, חייב לשקר כדי להיות בנפרדות. אך מצד איש אמת אמיתי, שיודע שהכל אחד ושהכל מושלם ממש, הוא יודע שהאחדות והנפרדות הם אחד ממש, וממילא הוא לא משקר את עצמו כלל, כי הוא חווה את הנפרדות, כמו האחדות ממש, ללא שום שקר כלל. והמציאות מושלמת לגמרי, למרות שיש בה חסרונות. ...

... מתבונן היטב על שורש השאלות שלו, הוא מגלה שבסוף הכל מסתכם לשאלה אחת ויחידה, שהיא, איך יכול להיות שהיש הוא אין ושהאין הוא יש והכל בו זמנית. ואז האדם רואה את אחדות המציאות. וכאשר האדם חוקר את מהות המציאות, ברור לו לגמרי שמהות המציאות, היא לא הקיר שמולו. כי האדם מבין שהקיר שמולו, הוא ... האדם מצליח לתפוש במחשבתו את הכלום שמחייה את הכל, שהוא מהות הכל. ואז האדם מבין את מהות המציאות. ואחכ האדם רואה גם, שהמהות והצורה הם אחד ממש, שזאת ורק זאת האחדות האמיתית. ולכן, אם היו יודעים את כל החסרונות והנמנעים של הדבר, היו יודעים את מהותו, למרות שלא ראו אותו מעולם (רבי נחמן ... שהם לא נכונים. וכאשר האדם יסיים לשלול את כל השקרים, שזה אפשרי על ידי שלילת שורשי השקרים, אז ממילא האמת תתגלה, והאדם יראה את האמת, שהיש והאין הם רק לבוש, של אחדות אמיתית וכולי. ...

... רק אפשרי בלבד, אז תקבל את המהות האחת, שהיא המצוי הראשון והיחיד. וזה בעצם אומר, שישות של אלוהים, שיש לה רצון ושהיא מודעת לעצמה, הרי שבעצם היא ישות של אלוהים שקרי. כי באחדות האמיתית של המציאות, אין שום נפרדות כלל, אפילו לא בין ישותו של אלוהים, לבין רצונו מחשבתו רגשותיו ידיעתו את קיומו העצמי. ואצל אלוהים האמיתי שהוא אחדות המציאות, שם לא שייך שום הגדרת רצון עצמי כלל. כי באחדות האמיתית, אין שום הפרדה בין הרצון, לבין הישות שרוצה, לבין הדבר שאותו היא רוצה. ובאחדות האמיתית, הכל אחד ממש בשלמות, עד שאפילו אין ידיעת קיום עצמי כלל. שהיא אפשרית, רק כאשר יש נפרדות, שרק אז יש משמעות לידיעת הקיום העצמי. ובכל מקום שיש ידיעת קיום עצמי, יש חיסרון, שבא לידי ... אמיתי אחד ויחיד, שהוא האחדות המוחלטת של המציאות. וכל דבר שנפרד ממנו, דהיינו, שהוא חווה את קיומו העצמי, שזוהי בעצם מהותה של קיומה של הנפרדות. כי תחושת האני, לא יכולה להיות קיימת כלל, אאכ קיימת גם ... היא העדר האלוהות שהיא האחדות, שאין בה שום ידיעת קיום עצמי כלל. ואז השקר מקבל את עונשו, על כך שדעתו רחוקה מידיעת האחדות, בכך שהוא חווה חסר תמידי. שזהו בעצם הרצון העצמי שיש תמיד באופן נצחי, לכל ישות שמודעת לעצמה, רק בגלל שהיא מודעת לעצמה. ולכן, אם מדברים על ישות שמודעת לעצמה, ושיש לה רצון ... העדר האלוהים האמיתי, שהיא אחדות המציאות, שבה אין תודעה עצמית כלל. ולמען הסר ספק, בכלל זה נכלל, גם האני של האדם עצמו, כפי שכבר ביארתי במקום אחר. והאלוהים השקרי הזה שנדמה לאלוהים, ושנראה שהוא עושה את הכל, ... הוא לא עושה דבר. כי כאשר הכל אחד ממש, שום דבר לא נעשה כלל (כעשייה נפרדת). ואם נעשה, אז לא נעשה על ידי האחדות כלל, אלא נעשה מעצמו לגמרי, ללא שום התערבות של המלך עצמו. כי אצל מלך אמיתי, הכל נעשה מעצמו, והוא אינו צריך לעשות דבר כלל. ואלוהים האמיתי דהיינו, האחדות, אצלו אין שום חיסרון ושום רצון כלל, אלא רק שלמות של אמת. אבל אצל אלוהים שקרי שמתחזה לאלוהים אמיתי, הוא עובד קשה מאוד כל הזמן ובכל מקום. כי הוא אחראי, להחיות את המקום ואת ... היא רק על ידי הבנת מהות האחדות. שעל ידי זה, האדם מגלה שיש אלוהים אמיתי, דהיינו, תפישת מציאות שבה הכל אחד מוחלט. ושם אין שום הפרדה בין שום דבר לשום דבר. ואז כאשר האדם רואה במו עיניו שהכל אחד ממש, אז הוא נכלל באחדות האמיתית, ומשתחרר מהישות הנפרדת שלו לגמרי. וממילא מתבטל גם הרצון העצמי באשר הוא, ונעלמת כל תחושת חסר, וכל תחושת נפרדות. וגם אחכ כשהאדם חוזר אל מה שנראה כנפרדות, גם אחכ, אצלו הנפרדות היא אחדות אחת וכולי. ...

... לרבו, שהוא הידיעה השלמה. ותלמיד של אמת, הוא מי שזכה לשלמות השכל שהכל אחד. שידיעת האחדות, אין ידיעה שגדולה ממנה, משום שאין בה שום הגדרה ושום הפרדה כלל. ותלמיד כזה, הוא עדיין יכול ללמוד טוב יותר, אחדות גדולה עוד יותר, בבחינת אין סוף אין סופי, שהוא גם נפרד וגם אחד במהותו, בחינת ריבוי האלוהים וריבוי המקיפים שמעל האין סוף. וכל זמן שהאדם עדיין לומד את השכל של האחדות, ושהשכל של האחדות נפרד ממנו, הרי שהוא עדיין תלמיד של טעות. משום שדעתו, עדיין נפרדת מדעת רבו. וגם בתוך תלמידי הטעות, יש מדרגות ... לאדם, שיש עוד שכל בעולם, שיכול להועיל לו בצורה כלשהי, מלבד השכל של האחדות, הרי שהאדם הזה, הוא תלמיד של טעות. כי הוא לא מבין את דעת רבו, אפילו לא ברמת האמונה והדמיון בלבד. כי תלמיד של אמת, הוא רק זה שמשיג בשכלו את שכל האחדות, שאז דעת התלמיד, מתאחדת עם דעת הרב. אבל עד שדעת התלמיד ודעת הרב מתאחדות, עד אז, התלמיד משיג בכח המדמה שלו ובדמיון ובאמונה שלו, את דעתו של רבו. שבעיניו של התלמיד, היא עדיין נפרדת מהשכל ... הוא גם האדם, והאדם הוא גם העולם והמקום והזמן, שהם גם אלוהים, שהוא האחדות של המציאות. והשגת דעת הרב בשלמות, היא בסך הכל הבנת האדם את עצמו. כי שורש השכל של הרב ושל התלמיד, הוא אותו ... הם לימוד עצמי של האדם את עצמו. ושורש כל השכלים שבעולם, הוא השכל של האחדות, שהוא שורש הכל. וכיצד יהפוך האדם להיות מי שהוא באמת? וכיצד יוכל האדם להתאחד עם דעת רבו? תשובה: על ידי זה שהאדם ... שהוא ישפיע מטובו, אם הוא לא חסר את השפעת טובו? תשובה: מאותה הסיבה שהאחדות מתהווה אל הנפרדות (זא, בלי להבין את המציאות כולה, אי אפשר להבין את המניע האמיתי של החכם האמיתי). ואיש אמת, הוא ... התלמיד, נכללת בדעת רבו, שהוא האני האמיתי של האדם, ואז האדם משיג את אחדות השכל באמת. ...

... ואז הוא רוצה לברוח מהקיום שלו ולחזור להיות מה שהוא היה לפני שהוא היה, דהיינו, אחדות המציאות. שאז האדם, בורח מגיהנום אל גן עדן. ומאחר שהגיהנום הוא אכזרי, לכן נוצר התעתוע שקיים העולם הזה, כדי שהאדם לא ישים לב שמרמים אותו ושהוא כל הזמן ... לידי ביטוי בכך, שכל הזמן יש לאדם רצון חדש וסבל חדש וכולי. אבל ברגע שהאדם יודע שהכל אחד ממש, והאדם יודע את זה מספיק חזק, עד כדי כך שהאדם מרגיש את זה, אז הידיעה הזאת גורמת לאדם לחוות את כל הנפרדות שלנו, לא כהעדר של השלמות, אלא כריבוי של ... אז כאלוהים, הוא נהנה לחוות גם את הנפרדות, שהיא כולה צורות שונות, שמעצימות את האחדות של המציאות. ובסיכומו של דבר, על ידי זה שהאדם הוא איש אמת, על ידי זה הוא חווה את האחדות של המציאות, ואז ממילא הנפרדות, שהיא הגיהנום של הקיום הנפרד של האדם, היא הופכת להיות גן עדן של ממש. ולא סתם גן עדן, אלא גן עדן שהוא הרבה יותר טוב מאשר ...

... היש והאין הם נפרדים זה מזה, אלא שאין הפרדה, בנפרדות שלהם. כי בשורש, האחדות והנפרדות הם אחד. ומי שמאמין לשכל של עצמו, הוא לא זוכה לראות את אור האמת, והוא ... נפרדים זה מזה, אבל הוא מגלה גם, שמצד האמת, אין הבדל בין נפרדות לבין אחדות, ואז ממילא האדם חווה את הנפרדות בצורה אחרת. וכל הבעיות והצרות והייסורים וכולי ... להאמין, שאכן הנפרדות היא אמיתית, למרות שהיא לא מייצגת את האמת. וכאשר הכל אחד, אז אין שום רע שנפרד מהטוב כלל, אלא יש רע אחר, שהוא טוב מאוד. ובסיכומו של ...