תקציר⬅ נפרדות, היא אחדות - למה שלמות הנפרדות, היא שלמות האחדות? ובו יתבאר, מדוע ולמה, שלמות הנפרדות ושלמות האחדות, היא אחת? דהיינו, שאין סוף נפרדות ואין סוף אחדות, זה אותו הדבר ממש. כי בעולם שלנו, יש גם מהות וגם צורה. והצורה, נפרדת מהמהות שלה. וכל זמן שהמהות נפרדת מהצורה, הרי שזו לא שלמות האחדות, כי המהות נפרדת מהצורה. אבל זו גם לא שלמות הנפרדות, כי הצורה מחוברת ונמצאת באחדות, עם המהות שלה. וגם אם הן אינן ישות אחת ממש, עדיין הצורה מחוברת בדרך כלשהי, למהות שלה. דהיינו, שיש גם אחדות וחיבור, של לפחות שתי ישויות, בכל מצב שהוא. כי שום דבר לא יכול להיות נפרד לגמרי, כי כל דבר יש לו גם מהות, שהיא הוויה של הדבר, שאליו הדבר מוכרח להיות מחובר תמיד. אבל כאשר הצורה והמהות הם אחד ממש, שההוויה והלבוש הם אחד ממש, אז מצד אחד זו שלמות האחדות. כי המהות לא נפרדת מהצורה, אלא הם אחד ממש. אבל זו גם שלמות הנפרדות, כי שום דבר לא נמצא באחדות עם שום דבר, כי יש רק ישות אחת ממש. ואז זו גם שלמות האחדות, כי אין ריבוי. אבל זו גם שלמות הנפרדות, כי יש ישות אחת, שהיא כ"כ נפרדת מכל דבר שהוא, עד ששום דבר אחר לא קיים מבלעדיה. כי תמיד יש מכנה משותף והוויה אחת, שמאחדת את הנפרדות. כי המקום / המציאות, הם מקיפים את הכל, והם מאחדים את כל מה שבתוכם. והמציאות, מקיפה את המהות והצורה, ומאחדת אותם. אבל כשיש רק ישות אחת ויחידה, שאפילו זמן ומקום אין, אז זו שלמות הנפרדות, שאין שום מכנה משותף ושום אחדות כלל. ובסיכומו של דבר, שלמות האחדות והנפרדות, היא אחד ממש. ... ⬅לקריאת המשך המאמר על נפרדות - לחץ כאן...

תקציר⬅ נפרדות, שהיא כולה אחדות - חיבור הנפרדות והאחדות הטעות הגדולה ביותר של האדם היא, שהוא מפריד, בין היש לבין האין. דהיינו, בין הנפרדות (יש), לבין האחדות (אין). ובגלל ההפרדה הזאת, נדמה לאדם שהאחדות לא קיימת כלל, ושאחדות פירושו ההעדר המוחלט של הנפרדות. כי הרי האחדות מנוגדת לנפרדות, וא"כ אחדות פירושו העדר מוחלט. ומשום כך נדמה לבני האדם, שהחכם האמיתי / המציאות, הם מציאות של נפרדות. כי אחדות, היא העדר מוחלט של נפרדות. והחכם האמיתי / המציאות, הם בתוך נפרדות של זמן ומקום, וא"כ גם הם בנפרדות ממש, שהיא נפרדת מהאין המוחלט שהוא האחדות. והאדם אינו מבין שזה הכל רק מחמת טעות מחשבתו, שנדמה לו שהיש והאין נפרדים זה מזה, ועל ידי זה הוא מפריד, בין צורת הנפרדות לבין צורת האחדות. והאדם אינו מבין, שגם האחדות וגם הנפרדות, אלו רק צורות של אחדות גדולה עוד יותר, שהיא האחדות האמיתית, ששם הכל אחד ממש. ושם, צורת האחדות וצורת הנפרדות, מתאחדות והופכות להיות לישות אחת ממש. והוא נגד השכל של האדם, שהצורות שמנוגדות זו לזו מצד הגדרתן, הן יהיו ישות אחת ממש. ואעפ"כ, הן ישות אחת ממש. וכאשר האדם עוד לא הגיע אל האחדות האמיתית, נדמה לו, שלהגיע לאחדות, פירושו שהוא ייעלם לגמרי. כי באחדות, שהיא ההעדר המוחלט, אין שום תודעה עצמית כלל. וזו אכן האמת, אלא שזו אמת חלקית בלבד. כי באחדות האמיתית, הכל אחד ממש. ושם, התודעה של האדם עדיין קיימת, והעולם עדיין קיים, והנפרדות עדיין קיימת, והכל קיים כרגיל ממש. אלא, ששם, הקיום הנפרד, הוא זהה לגמרי להעדר הקיום המוחלט. והוא נגד השכל, ואעפ"כ הוא כך. כי מהות צורת הנפרדות וצורת האחדות, היא אחת ממש. וכאשר האדם זוכה להגיע לאחדות האמיתית, אז הוא רואה את האמת, שכל הנפרדות, היא אחדות ממש. ולא שאין נפרדות כלל, אלא שיש נפרדות, שהיא בבחינה אחת עם האין נפרדות כלל. שזאת ורק זאת, היא אחדות אמיתית של אמת, שמאחדת בתוכה את הנפרדות ואת האחדות, כישות אחת. ... ⬅לקריאת המשך המאמר על נפרדות - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... תשובה וגם אין שאלה - אחדות ההפכים, נפרדות ההפכים - אחדות ונפרדות כישות אחת ובו יתבאר, כי יש בעולם שלנו שתי נקודות מבט שונות. ומנקודת מבט אחת, אין שום תשובה לשום שאלה בעולם, ואין שום פיתרון לשום בעיה בעולם. ומצד שני, יש נקודת מבט נוספת, שבה, אין שום שאלה בעולם כלל ואין שום בעיה בעולם כלל. והעניין הוא, כי מנקודת המבט של השכל שמפריד בין דבר להיפוכו, מנקודת ... כך, שיש את נקודת המבט, שבה לעולם אין שום תשובה מושלמת לשום שאלה, כי בכל דבר בעולם תמיד יש בו חיסרון. אבל יש גם את נקודת המבט, שבה דבר והיפוכו הם אחד, ששם אין שום שאלה כלל. כי שאלה / רצון / חיסרון, יכולים להיות קיימים, רק כאשר יש נפרדות בין דבר לבין היפוכו. כי כך ניתן להגדיר רצון, וכך ניתן ליצור קונפליקט ולשאול שאלות. אבל כאשר דבר והיפוכו הם אחד, אין שום קיום לשום קונפליקט, ואין שום שאלה כלל. ואין שום תחושת חיסרון, כי אין שום אפשרות לחשוב על דבר שונה מאשר מה שקיים. כך שכאשר דבר והיפוכו הם אחד, אין שום שאלה כלל. ויש גם נקודת ... על ידי זה שהאדם משתמש בשכל שלו, עד הסוף, ואז הוא רואה את האמת שהוא לא יודע שום דבר. שאז האדם חווה את האחדות של המציאות. ואז כאשר האדם חוזר אל השכל המצומצם שלו, אז הוא עדיין זוכר ויודע את האמת, שבאמת המוחלטת, הכל אחד. ושאעפ"כ יש נפרדות וכולי. ... ⬅לקריאת המשך המאמר על נפרדות - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... יש נפרדות? למה נוצרת נפרדות, מתוך האחדות? ועד שהאדם שואל למה יש נפרדות, עליו לשאול האם באמת יש נפרדות? כי אולי יש רק אחדות? ואולי הנפרדות והאחדות, הן ישות אחת ממש, נגד השכל של האדם, ואז ממילא אין שום שאלה כלל?! ... ⬅לקריאת המשך המאמר על נפרדות - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... או נפרדות - היכן אתה נמצא? לפעמים תוהה האדם לעצמו, האם הוא נמצא באחדות או בנפרדות. וכמובן, שמי שתוהה לעצמו היכן הוא נמצא, הרי שהוא בנפרדות. כי באחדות, אין שום הפרדה בין נפרדות לאחדות, ואז ממילא אין שום שאלה כלל. ובנוסף, מי שחושב שהוא באחדות, שישאל את עצמו, למה בעצם הוא משנה את המציאות? כי אם האדם באמת נמצא בחוויה של אחדות אמיתית, שהכל ממש מושלם אצלו, אז למה הוא משנה את המציאות?! וכמובן שהאדם יכול לתרץ כאן תירוצים שונים, למה הוא משנה את המציאות, למרות שהוא באחדות ובשלמות. אבל, כל ... הוא משנה את המציאות, הרי שהוא לא באחדות כלל. כי באחדות האמיתית, אין שום הבדל כלל, בין משנה ללא משנה, ואז ממילא אין שום שאלה כלל. ובסיכומו של דבר, מי שחווה הבדלה כלשהי, בין חוויה של אחדות לבין חוויה של נפרדות, הוא כמובן בחוויה של נפרדות. ⬅לקריאת המשך המאמר על נפרדות - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... של אמת, שיוצרת את שלמות הנפרדות - מהי? ובו יתבאר, מהי אחדות של אמת? ולמה כאשר האדם מנסה להבין אותה, הוא בעצם גם מתרחק ממנה. ואעפ"כ הוא מתקרב אליה? וכולי. כי מצד האמת, הנפרדות והאחדות הם אחד. כי הצורה והמהות, הן ישות אחת ממש. וכאשר האדם מנסה להתקרב אל האחדות, אז אם זו אחדות של אמת, זה גורם לו להרגיש טוב באופן מיידי. אך אם זו אחדות של שקר, אז זה גורם לו להמשיך להרגיש רע בצורות שונות. והכוונה היא, שכאשר האדם מחפש את האחדות, הוא בעצם יוצר שקר ונפרדות. כי להגיע באמת אל האחדות, פירושה, להבין באמת ובשלמות, שאין שום מהות כלל, שנפרדת מצורה חיצונית כלשהי, אלא הכל באשר לכל, זאת מהות אחת ויחידה, שהיא באחדות עם כל דבר שיש. ולמרות שהצורות נראות נפרדות, הרי שבאמת, הן מהות אחת ויחידה. וכאשר האדם מבין את האחדות הזאת של האמת, שהיא לא שוללת את הנפרדות, אלא רק משלימה אותה, והיא השלמות של הנפרדות, אז תכף ומיד הוא מרגיש, את השלמות של האחדות. אבל, מי שהוא נאחז באחדות של שקר, דהיינו, שהוא מנסה להשיג אחדות, שהיא נפרדת מהנפרדות שלנו, אחדות, שהיא צורה שונה מהיש, דהיינו, רק את האין, שהוא מנוגד ליש, אז הוא מרגיש רע בצורה שונה. משום שחיפוש האחדות השקרית הזאת, הוא בעצם יצירת נפרדות, בין האחדות לבין הנפרדות. וכיו"ב שהאדם חושב שאין שום סיבה לשום דבר, כי הכל אחד. והוא לא מבין שהכל אחד, פירושו שאין מושג כזה סיבה כלל, ולא שאין שום סיבה. וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקום אחר. כגון לדוגמא, האדם שמחפש את משמעות החיים. שהאחדות של אמת, גורמת לאדם להבין, שאין שום משמעות, שהיא נפרדת מכל צורה וצורה של המציאות. כי הכל, זאת ... שמפספס בהבנה שלו את הדבר הזה, דהיינו, שהוא לא מבין את הדבר הזה בשלמות, אז הוא חווה ריקנות וחוסר משמעות. וזה משום, שהוא נאחז באחדות, שהיא נפרדת מהנפרדות. שהוא נאחז באחדות, שהיא שאין שום משמעות לנפרדות שלנו, ושהמשמעות האין סופית, היא נפרדת מכל הדברים כולם. ועל ידי המחשבה הזאת, האדם באמת חווה שהמשמעות נפרדת ורחוקה מכל הדברים כולם, ועל ידי זה הוא לא חווה את המשמעות שיש בכל דבר. אבל, האחדות האמיתית פירושה הוא, שהמשמעות האין סופית שנפרדת מכל דבר ומכל צורה שהיא, היא בו זמנית באחדות מוחלטת עם כל דבר שהוא. כי ... מבין את העניין הזה באמת, על ידי זה, בכל פעם שהוא מתקרב לאחדות האמיתית, הוא תכף ומיד חווה את השלמות האמיתית, שיש בכל דבר. כי הוא זוכר ומבין, שהנפרדות והאחדות, הם ישות אחת ממש, ולכן האין סוף, מחובר אל הסוף באחדות אחת. וכאשר האדם מנסה להבין את האחדות ואת המהות ואת המחוייב, אז הוא עושה זאת, על ידי זה שהוא מרחיק ממחשבתו את כל מה שהוא נפרדות / צורה / ואפשרי המציאות בלבד. ואז על ידי זה, האדם יוצר את שלמות ה נפרדות , שבין האחדות לבין הנפרדות. כי כדי שהאדם יבין בשכל שלו מהי האחדות, לשם כך הוא מפריד אותה מהנפרדות. וכדי להבין את המהות, לשם כך האדם מפריד אותה מהצורות. ומצד אחד האדם מנסה להבין את האחדות והמהות, ומהצד השני הוא יוצר את שיא ה שקר . כי האמת היא, שהמהות והצורה הם אחד, והנפרדות והאחדות הם אחד בשלמות, עד שאין שום אחדות ומהות כלל, אלא הכל אחדות אחת אין סופית, למרות הנפרדות של הצורות. אבל האדם שמאמין לשכל שלו, שהיש והאין הם נפרדים, הוא לא מסוגל לראות בכל צורה, את התגלמות המהות של המציאות עצמה. כי המהות של המציאות, ממלאת את המקום והזמן כולם. ובשכל האנושי לא ניתן להבין, שכל צורה סופית, היא עצמה המהות השלמה, של כל המקום והזמן כולם. ואז כדי להבין את המהות, האדם חייב לחשוב על משהו, ... למקום ולזמן ולכל מה שישנו, אח"כ הוא רואה ומבין את האמת, שהכל אחד ממש. ושהכל הוא מחוייב המציאות, למרות שהוא נראה כאפשרי המציאות. ואז האחדות נכללת בנפרדות בשלמות. ואז האדם כבר לא צריך להגדיר ולהפריד את האחדות מהנפרדות כדי להבין אותה, אלא הוא מצליח להבין אותה, להכיל אותה, לחשוב עליה, ולחוות אותה, בתוך הנפרדות עצמה. וכל זה, רק על ידי זה שהאדם רואה את האמת, שהכל אחד ממש. ושהאחדות האין סופית, ששם הכל אחד והכל טוב, היא באחדות מוחלטת עם כל צורה של המציאות, שזה נגד השכל האנושי, ואעפ"כ זה כך. ורק על ידי ההבנה הזאת באמת, על ידי זה נוצרת החוויה הזאת באמת וכולי. ... ⬅לקריאת המשך המאמר על נפרדות - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... - הנפרדות, היא שורש כל השאלות - איך לשאול ולראות, שהכל אחד ושאין שום שאלה? כי כמות המידע, היא אין סופית. ומי שרוצה שלמות, צריך לדעת את הכל. כי מי שחסר ידיעה, חסר דבר כלשהו, והוא אינו שלם. וכיצד ידע האדם את הכל, אם כמות המידע היא אין סופית? והעניין הוא, שלא צריך לדעת את הכל, אלא צריך להבין את הכל. ולהבין את הכל, פירושו להבין את ... של התפישה השכלית של האדם. והשאלה הזאת, היא השאלה היחידה שבאמת קיימת במציאות. וכל השאלות שיש בעולם, הן רק צורות שונות של השאלה הזאת. כי כל השאלות שיש בעולם, הן צורות שונות של השאלה, האם יש או אין. כי כל השאלות שיש בעולם, נובעות, מכך שיש אצל האדם, חשיבה של נפרדות, בין שתי אפשרויות שונות. כגון לדוגמא, שהאדם מתלבט מה לעשות, שזה נובע רק משום, שהוא עושה הפרדה, בין האפשרויות השונות. וכאשר האדם שואל את עצמו באיזו דרך ללכת, או איזו תשובה נכונה, או כל התלבטות בין מספר אפשרויות, הרי שכל השאלות שיש לאדם בכל נושא שהוא, הן רק משום, שהאדם מאמין, שיש הבדל בין התשובות השונות והאפשרויות ... כל השאלות שלו, נובעות מתוך כך, שנדמה לו בטעות, שיש הבדל בין התשובות השונות והאפשרויות השונות. והשכל של האדם הוא כ"כ קטן, עד שהוא לא מסוגל להבין, כיצד זה אפשרי בכלל שאין הבדל. כי האדם, בטוח שכן יש הבדל. ואעפ"כ, מי שרוצה לרפא את נפשו, עליו להטיל ספק בתפישת הנפרדות שלו. ועליו לברר את האמת ולשאול, האם באמת יש הבדל אמיתי, בין אם אני אעשה כך או אחרת? והאם באמת יש הבדל אמיתי, בין התשובה הזאת, לבין תשובה אחרת, שנראית הפוכה ומנוגדת לה? וכאשר האדם שואל את זה, אז מיד קופץ השקר ואומר לו, ברור שיש הבדל, כי זה דבר אחד, וזה דבר אחר. וזה, יש צורה מסוימת, וזה, אין צורה מסוימת, אלא צורה אחרת, וברור שיש הבדל בין הדברים האלו. וזהו מעשה שטן שמתעתע באדם. ועל האדם לחסל ולהוציא להורג, את השקר של הנפרדות. ואיך? על ידי זה שהאדם לא יאמין ולא יקבל שום תשובה, עד שהוא לא יבין באופן מוחלט, למה הדבר הוא כך ולא אחרת? כגון לדוגמא שהאדם מתלבט, האם באמת יש הבדל בין דבר לבין היפוכו. ועל האדם לשאול, למה יש הבדל בין הדבר הזה לבין הדבר הזה? ומה גורם לכך, שיהיה הבדל בין הדברים האלו? ולמה הצורה הזאת שונה מהצורה הזאת? והאם באמת היא ... בין הצורות האלו, אז אם כן, מה יוצר את ההבדל שבין הצורות האלו? ועד שהאדם לא מבין בשלמות שאין שלמות גדולה ממנה, את מהות ההבדל שבין האפשרויות השונות, הרי שהוא נמצא באמונה שגויה. כי אם האדם לא מבין בשלמות את מהות ההבדל, ואעפ"כ הוא ממשיך להתייחס לדבר בצורה של נפרדות, הרי שהוא מאמין לטעות, שגורמת לו לחשוב שיש נפרדות, בלי שהוא מבין מהי האמת. וגם מי שלא יתייחס לנפרדות, בלי להבין באמת, את האחדות, גם הוא טועה. וכל זמן שהאדם לא מבין את המציאות, הוא טועה, ולא משנה, כיצד הוא מתייחס אליה. כי גם הנפרדות קיימת. ומצד האמת, אין הבדל בין אחדות לבין נפרדות. אבל האדם שמתייחס לנפרדות או לאחדות, בלי להבין את המציאות, הוא טועה, והוא מוכרח להבין את מהות המציאות, ואת מהות ושורש ההבדלים שבין הצורות השונות שבמציאות. ומי שיברר את האמת עד הסוף באמת, דהיינו, ימסור את נפשו להבין, כיצד קיימת הנפרדות הזאת? ולמה יש את הנפרדות הזאת? ומה גורם לכך שהנפרדות תהיה קיימת? מי שימסור את נפשו להבין את הנ"ל באמת, הוא יגלה שבכלל אין שום נפרדות כלל, אפילו לא כאשליה. אלא הכל אחד ממש. ואז כאשר האדם הולך עד הסוף ועד הקצה האחרון, של המאמץ להבין את המציאות, ולא לקבל כמובן מאליו את הנפרדות ואת ההפרדה שיש בין דבר לדבר, אלא האדם מוסר את נפשו להבין את מהות ההפרדה הזאת, אז על ידי זה הוא רואה את האמת שהכל אחד, וכל השאלות נעלמות לגמרי, ואז האדם חי חיים טובים באמת. ולא שהאדם מגלה שבשורש הכל אחד, ושאעפ"כ יש נפרדות. כי זאת לא הבנה של אחדות, וזאת הבנה שעדיין יש בה שאלות. כי עדיין יש הפרדה בין השורש והמהות, לבין הצורה. אלא מדובר על הבנה פנימית באמת, ששם האדם רואה את האמת, שהצורה נכללת במהותה, לישות אחת ממש. שאז אין שום שכל של נפרדות, ושום שאלה כלל. ויש נפרדות וגם אחדות, בו זמנית כישות אחת וכולי. ... ⬅לקריאת המשך המאמר על נפרדות - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... של הצמצום - איך מתוך אחדות מתהווה נפרדות? אם הכל טוב, אז איך זה שיש רע? כפי שכבר ביארתי, גם הטוב וגם הרע, בשורשם הם ישות אחת. כי בעולם שלנו יש ישויות שונות. והישויות השונות שיש בעולם שלנו, הן נפרדות זו מזו. אך כל הישויות השונות שיש בעולם, הן כולן ביטויים שונים וגוונים שונים וצמצומים שונים והיבטים שונים, של המציאות, שהיא הישות האחת. ומנקודת מבט על המציאות כישות אחת, אין הבדל בין טוב לרע. דהיינו, הטוב הוא לא יותר טוב מאשר הרע או להפך. כי יש תחושה של טוב ויש תחושה של רע, אלא שאין הבדל בין התחושות האלו. כי ... אם בשורש של המציאות אין חילוק בין טוב לרע, אז איך זה שאצל האדם יש חילוק בין טוב לרע? ושורש השאלה הוא עמוק עוד יותר. כי השאלה הזאת בעצמה, היא ביטוי של שאלה אחרת עמוקה יותר. והשאלה הפנימית יותר, היא כיצד מאחדות פשוטה נוצרו פעולות משתנות וישויות שונות ונפרדות. כי בשכל האנושי ניתן להבין שלכל הישויות כולן, יש מכנה משותף כלשהו. ויש איזה רובד פנימי כלשהו מאחורי כל הישויות כולן. וגם אם האדם לא מבין מהו הרובד הפנימי הזה, המהות הזאת, ההוויה הזאת, עדיין ניתן להתבונן ולראות שכל הדברים כולם יש מאחוריהם איזה משהו. וגם אם בעיני האדם המשהו הזה הוא "כלום", וגם אם בעיני האדם המשהו הזה הוא דבר שאין יכולת להכיל אותו שכלית וכיו"ב, הרי שעדיין יש איזה משהו שנמצא מאחורי כל הדברים כולם. וכאשר האדם מתבונן, אז הוא מבין שבעצם ברובד הפנימי ביותר של המציאות, יש רק אחדות ויש רק הוויה אחת ללא נפרדות. אך תכף שהאדם מסתכל על כל דבר אחר שהוא רחוק מהשורש של המציאות, מיד האדם רואה את הנפרדות של המציאות. והשאלה הפנימית ביותר היא, כיצד זה יכול להיות שהוויה אחת תהווה ישויות שונות ונפרדות זו מזו? ואיך יכול להיות שמתוך אחדות פשוטה, יתהוו ישויות שונות זו מזו? וגם לשאלה הזאת עצמה יש שורש פנימי יותר. כי השאלה היא, כיצד מתוך אחדות נוצרה נפרדות. אך באמת יש כאן שאלה פנימית עוד יותר, והיא איך מתוך אחדות נוצרה ישות שהיא נפרדת מהאחדות. כי כאשר יש אחדות, אין מקום לעוד ישות נוספת על האחדות. ועצם קיומה של ישות נוספת על האחדות, זה עצמו שולל את הרעיון של האחדות. כי לכאורה נדמה שמאחדות יכולה להיווצר אחדות אחרת אך לא נפרדות אחרת. וכאשר האדם רואה את הנפרדות, אז הוא שואל איך מתוך אחדות נוצרה נפרדות. ואח"כ השאלה הזאת באה לידי ביטוי, באיך מתוך הכל טוב והכל אחד, נוצר הבדל בין טוב לבין רע. אלא שמצד האמת, מנקודת מבט של אחדות, אין אפשרות שיווצר שום דבר. כי אם לדוגמא הייתה נוצרת ישות של אחדות, מתוך הישות של האחדות הראשונה, הרי שהיה צריך לשאול: האם האחדות שנוצרה, האם היא זהה לאחדות שיצרה אותה? ואם כן, אז במה זה בא לידי ביטוי הנפרדות של הישויות האלו? ואם לא, דהיינו, אם היצירה שונה מהיוצר שלה, א"כ כיצד יתכן שתהיה יצירה שונה מהדבר שמהווה אותה? ונסביר: השאלה בעצם היא, לא איך זה שמתוך אחדות נוצרה נפרדות, אלא איך זה שמתוך אחדות נוצרה ישות שהיא נפרדת מהאחדות. כי עצם זה שקיימת עוד ישות בעולם בנוסף על הישות של האחדות, בזה עצמו יש נפרדות. כי הנפרדות לא נמצאת רק בין הישויות השונות שיש בעולם. אלא הנפרדות עצמה נמצאת, בין האחדות לבין הנפרדות. כי הנפרדות נפרדת ושונה מהאחדות. ועצם זה שקיימת ישות שונה מהאחדות, זה עצמו נפרדות. וא"כ שורש השאלה הוא, איך בכלל יש הבדל בין אחדות לבין נפרדות? דהיינו, איך בכלל יש ישות שהיא נפרדת מהישות של האחדות שהיא שורש המציאות? ונעמיק עוד את השאלה ונסביר כי היא קיימת לא רק במעבר שבין האחדות הראשונה לבין הישות הנפרדת הראשונה מהאחדות, אלא מצד האמת השאלה הזאת קיימת גם במעבר שיש בין הרמות השונות של הנפרדות עצמה. כי גם בעולם שלנו של הנפרדות, גם בו יש רמות שונות של נפרדות. כי ברמה החיצונית ביותר האדם רואה אין סוף ישויות שנפרדות זו מזו, במקום ובזמן. כי כל הישויות שקיימות בעולם, כולם נפרדות זו מזו במקום ובזמן שלהן. כי כל דבר נפרד מישותו בזמן אחר. כי אותו הדבר ממש, הוא בכל רגע ורגע ישות אחרת ממש. וגם שתי ישויות זהות זו לזו ברגע אחד, הן נפרדות זו מזו במקום שלהן. כך שכל נקודה במרחב הזמן והמקום, היא נפרדת מכל נקודה אחרת ומכל ישות אחרת שנמצאת במרחב הזמן והמקום. ומאחר שמרחב הזמן והמקום הם אין סופיים, ממילא ברמה החיצונית ביותר יש אין סוף ישויות שנפרדות זו מזו. כי ברמה החיצונית ביותר, כל ישות נפרדת מכל שאר הישויות האחרות בזמן ובמקום שלה. אבל בין הרמה הראשונה של האחדות, שבה גם הזמן והמקום הם ישות אחת, לבין הרמה האחרונה שבה כל נקודה במרחב הזמן והמקום היא ישות אחרת, בטווח הזה יש הרבה רמות שונות של נפרדות. כי יש את הרמה הראשונה שבה הכל אחד ממש. ובה גם הזמן והמקום הם ישות אחת. וכל המקום כולו הוא נמצא כולו בתוך נקודה אחת ממש. וכל מרחב הזמן כולו, גם הוא נמצא בתוך נקודה אחת ממש. ובשורש המציאות, שם הזמן והמקום הם ישות אחת ממש. כי בעומק המציאות, שם אין זמן ואין מקום כלל. כי יש משהו פנימי יותר מהזמן והמקום. ואח"כ נפרדו הזמן והמקום. ונפרדה התודעה של ה"אני" של האדם מהתודעה / הישות וה"אני" של המציאות עצמה. וגם נוצרה נפרדות בין הרצון העצמי של האדם לבין הרצון של המציאות. ונוצרה נפרדות בין האדם החושב לבין המחשבה שלו לבין המציאות שעליה הוא חושב. ואח"כ יש עוד רמות שונות של נפרדות. כי כל בני האדם רוצים בתוך תוכם את אותו הדבר. וכל אדם כל הזמן רוצה את אותו הדבר ממש. ואף על פי כן, כל אחד בכל רגע ורגע רוצה משהו אחר ורצון אחר. והתהליך של התהוות ה ⬅לקריאת המשך המאמר על נפרדות - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... הרצון העצמי של הנפרדות, על ידי השכל של האחדות וכאן יתבאר, איך יכול האדם לפרק ולנטרל את כל הרצונות שלו, הרצונות של הנפרדות, על ידי שימוש בשכל של האחדות? והעניין הוא, כי יש שני סוגים של רצונות או אפילו שלושה. והסוג הראשון, הוא רצון רגיל, שבו האדם רוצה איזה רצון מוגדר. כי כל רצון, הוא מוגדר בצורה כלשהי. שהאדם רוצה שהמציאות תהיה בצורה כלשהי, או שלא תהיה בצורה כלשהי, שגם זו ... ⬅לקריאת המשך המאמר על נפרדות - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... - איך אפשר לחיות בעולם הנפרדות, בלי אמונה? כפי שהתבאר, האמונה השקרית היא שורש כל הרעות שיש בעולם, כולל כולן. וכל רע שיש בעולם, קיים רק בגלל אמונה שקרית. כי באמת, הכל מושלם. וכשהאדם מאמין שלא הכל מושלם, מיד הוא מרגיש חיסרון של נפרדות וכולי. ולכן צריך האדם לבטל את האמונה, שהיא שורש כל הרעות שיש בעולם. והשאלה הנשאלת היא, כיצד אפשר לחיות בעולם בלי שום אמונה כלל? כי בלי שום אמונה כלל, האדם לא יכול לעשות שום פעולה, כי הוא לא יכול להיות בטוח בשום דבר. ובלי שום אמונה כלל, גם ... שהיש ישנו ושהאין איננו. ואם האדם לא בטוח בשום דבר, זה מבטל לו את הרצון לגמרי. אז כיצד אפשרי בכל זאת לחיות כאן בעולם שלנו בצורה רגילה? והתשובה הראשונה היא, שמי שנוח לו להמשיך לחיות כאן בעולם שלנו בצורה רגילה, שימשיך להאמין ולחיות כאן בעולם שלנו בצורה הרגילה. ומי שמואס בחוויה של נפרדות, ורוצה להגיע לחוויה של העדר רצון נפרד מוחלט, אז, ביטול ועקירת כל האמונה, תביא את האדם לחוויית שלמות נצחית. ואעפ"כ בפועל, גם החכם האמיתי יש לו אמונה והוא חי עם אמונה. אבל יש לו אמונה, רק כאן בעולם שלנו. כגון לדוגמא, שהחכם האמיתי מאמין ... להטיל ספק אמיתי, במהות של הדברים. וברמה החיצונית, על האדם לתת לדברים לקרות מעצמם, דהיינו, שאין צורך להילחם בחוקיות של העולם שלנו ברמה החיצונית. אבל ברמה הפנימית שהיא הצורה שבה האדם תופש את המציאות שלנו, שם על האדם לזכך את עצמו מכל שמץ של אמונה. כגון לדוגמא, שאם האדם מבין בשכל של הנפרדות שלו, שהגוף שלו צריך לאכול, אין צורך להילחם ברצון הזה. כי המלחמה החיצונית, אינה נצרכת ואינה מועילה במאומה. אבל תוך כדי זה שהאדם אוכל וחי את חייו כרגיל, תוך כדי זה האדם מוכרח לשנוא את כל האמונות שלו, דהיינו, האדם מוכרח להבין למה ומה הסיבה ... ⬅לקריאת המשך המאמר על נפרדות - לחץ כאן...