בודהיזם - מה בודהה *לא* ידע? לאיזו הארה בודהה *לא* הגיע? חלק 1... בודהיסטים ונתייחס אליהם. והרעיון הבודהיסטי הראשון שאליו נתייחס, הוא אל תפישת החיים הבודהיסטית, שעל פיה הבודהיזם הוא "הדרך לשחרור מסבל". כי ע"פ הבודהיזם העולם הזה הוא מלא בסבל. ושורש הסבל של האדם ע"פ הבודהיזם, הוא בכך שהאדם נאחז בתופעות משתנות. כי בעולם שלנו הכל משתנה כל ... עמקויות כלשהן בבודהיזם, לגבי זה שגם "האני" של האדם הוא תופעה משתנה וכיו"ב, ועוד רעיונות שונים שאליהם לא נכנס כאן. וכאן נתמקד בעניין של המחשבה שאומרת שהעולם הזה הוא סבל שנוצר על ידי היצמדות לתופעות משתנות. וההארה היא כאשר האדם משתחרר מהתלות הרגשית בתופעות המשתנות. ואם ... שלוות נפש וכיו"ב, אז האדם שנמצא במרוץ ושאין לו את כל הדברים האלו, אז נדמה לו שהבודהיסט הזה הוא אדם מואר ומאושר. ובפרט אם אותו הבודהה בא לאדם ומספר לאדם שהעולם הזה מלא בסבל, ושהסבל נובע מכך שהאדם רודף אחרי דברים שכל הזמן משתנים, והבודהה ממשיך ומסביר ואומר שהוא אדם מואר ומאושר, מחמת זה שהוא כבר לא רודף אחרי התופעות המשתנות של העולם הזה, אז גם זה גורם לאדם להיות עוד יותר בטוח שהנה הבודהה הזה הוא אדם מואר ומאושר באמת. ואז האדם גם הוא מנסה ללמוד את ... ועכשיו נסביר את מה שבודהה לא ידע. ואם נצטרך לומר במילה אחת את הדבר שאותו בודהה לא ידע, אז נאמר שבודהה לא ידע ליהנות . כי כל מה שבודהה ניסה להסביר, זה שהעולם הזה מלא בסבל. ושהבודהיזם יראה לאדם את הדרך להשתחרר מהסבל, ושזאת הארה ופסגת חלומותיו של האדם שאליה רוצה להגיע האדם. ... מי שיתבונן היטב על מה שבודהה אמר, הרי שבעצם בודהה אמר שהוא טיפש . ומדוע? משום שבודהה אמר שהוא חכם יותר מאשר המציאות שהוא חלק ממנה. ונסביר: בודהה אמר שהעולם הזה מלא בסבל, ושהוא ילמד את האדם איך להשתחרר מהסבל. וכאשר אדם אומר דבר כזה, הרי שבעצם הוא טוען שהמציאות הקיימת היא ... שמצליח להבין את האמת האחת והמוחלטת, מדוע באמת הדברים קורים, ומהי הסיבה שבגללה כל הדברים שבעולם קורים כפי מה שהם, הוא לא יעיז לחרוט על דיגלו את המנטרה שהעולם הזה הוא מקום של סבל. אדרבה הוא יאמר שהעולם הזה הוא גן עדן, ושהוא ילמד אותך איך ליהנות מהטוב שיש בכל דבר. אך כאשר האדם אומר שהעולם הזה הוא סבל, מלא בסבל, כולו סבל וכיו"ב, הרי שבעצם הוא מצהיר על כך שהוא לא מבין את השכל של המציאות. כי הרי הוא חושב ... ממה שהיא. דהיינו, במילים אחרות, רק כאשר האדם לא מבין את המציאות, ורק כאשר נדמה לאדם שהוא חכם יותר מאשר המציאות, רק אז הוא סובל. וממילא, כאשר מישהו מצהיר שהעולם הזה הוא מקום הסבל, ממילא הוא מצהיר שהוא טיפש. כי המציאות חכמה יותר מכל אחד אחר. גם אם הוא בודהה או כל מנהיג רוחני ... חכמה מכולם ביחד. ואם המציאות היא דבר טיפשי, אז כל שכן שכל מה שיש בה גם הוא טיפשי. כך שבכל מקרה האדם לא יכול להיות יותר חכם מאשר המציאות. וכאשר האדם אומר שהעולם הזה הוא סבל, ושהוא ילמד את האדם איך לא לסבול, הרי שבסך הכל צריך לרחם על אדם כזה, שהוא עוד לא הגיע להארה של איך אפשר ליהנות בשלמות מהעולם הזה כפי מה שהוא, כולל כל החסרונות שאותם נדמה לאדם שיש בעולם. ומי שיעמיק את מחשבתו ואת עיונו עוד בתורתו של הבודהה, ... כ"כ סבל מהעולם, עד שהוא החליט לחשוב שהעולם לא קיים. כי גם הרעיון הזה ניתן להיתקל בו בצורות שונות בבודהיזם, שכאילו העולם שלנו הוא אשליה. למרות שמצד האמת העולם הזה הוא אמיתי לגמרי, ורק מי שסובל כאן, רק הוא כדי לברוח מהסבל הוא יאמר לך שהעולם הוא אשליה. ונמצא אם כן, כי הבודהה ...