זה סיפור האדם מאז שהוא קיים.. ואולי מה שהביא אותנו לרגע הזה כפי שהוא.

בואו ניצא מנקודת הנחה שמי שהגיע / הבין את האמת המוחלטת, אין לו יותר שאלות או בעיות כאלה.. או שיש, אבל הן לא באמת בעיות כי הוא יוצר אותן לעצמו מבחירה.

עוד הנחה היא שאחרי שמגיעים, הכל מושלם בכל הצורות ואולי בגלל זה יש את היכולת לבחור מצב אחד על פני השני בשלמות ובלי קונפליקט.

הדבר החשוב ביותר הוא שאין דבר טוב מזה במציאות וכל הדברים הם רק רמיזות / לבושים של הדבר הזה. לכן, הדבר הכי חשוב לאדם הוא להגיע לזה, כי עד אז הוא חי במעגל עכברים שאין לו סוף וכל הדברים אותו דבר. ורק אחרי שהוא יגיע לזה, הוא יוכל באמת ליהנות מכל המציאות! ועד אז, תמיד יש סבל.

מכאן, שזה נכון שאם האדם אוהב שמפרגנים לו (בכללי) אז לומר לו דברים שיגרמו לו להרגיש טוב, זה טוב. אבל יש גם צד שני, בזה שזה גורם לה להרגיש טוב, זה גורם לה להאיחז רק בצורות מציאות מסויימות שגורמות לה להרגיש טוב.. זה מחזק לה את ההיפוך, היא מתבאסת יותר מדברים ומחשבות הפוכות. או בקיצור, זה תולה את ההרגשה הטובה שלה בדברים חיצוניים ובכלל מצמצם אותה מההרגשה הכי טובה שקיימת, שכבר בתוכה. וגורם לבן אדם לאהוב את עצמו בזכות משהו.

בכל מקרה, האמת זה הדבר הכי משחרר שיש בכל מצב וככל שהאדם אמיתי אם עצמו, יותר טוב לו.. בכל מצב! גם כשזה לא נראה. והאמת היא לא שהיא מכוערת או יפה אלא כמובן שבעיני יפה אבל מה זה משנה בכלל... כי אם היא נהנית מזה שאומרים לה שהיא יפה, אז זה אומר שהיא חושבת שאולי היא לא, וזה גורם לה להאמין שזה רע. והמעגל מתגלגל לה. במקום להבין שזה בכלל לא משנה ולקבל שלמות בנושא. ואז מתוך זה ליהנות מכל היופי שבעולם.

לדעתי לומר לבת הזוג רק אמת. אך יש טווח מאד רחב לאמת, תלוי בניסוח. לא אומר לאישה "את הכי יפה בעולם" אלא אם יהיה ברור שכוונתי "בחרתי בך כי את הכי יפה בעולם עבורי בהתחשב במכלול התכונות האחרות שמתאימות לי" ובכלל יותר מתאים לי לומר לה "את גורמת לי שמחה ואושר", "אני אוהב להסתכל עלייך", "את גורמת לי כל פעם להתרגש מחדש", "אני מרגיש נינוח וטוב בקרבתך". ברגע שבחרתי באישה לזוגיות, בעצם בחרתי במגוון נושאים שאני והיא נהיים באופן מעשי אחד. יש תחומים שעדיין נשארים ברמת הפרט אך אפשר להחליף רשמים וחוויות לפי רמת העניין. וברצוני להציע לא להכניס לוגיקה רוחנית לקשר הזוגי, אפשר להכניס תודעה אנרגטית לקשר רוחניות בתחושה ובמצבי תודעה, ללא מילים, ללא מחשבות, איחוד אנרגטי רוחני, גם אם אחד מבני הזוג באחדות והשני לא - האנרגיה של הבן זוג הראשון תסחוף ותקדם את הבן זוג השני.

כן, למה לא פשוט ליהנות? כי איבדנו את הפשטות. ועכשיו הניתוח בא לעזור לנו להפסיק לנתח, כמו שכתבת.

ממש כמו בסיפור "הראשי" שלנו: אנו הולכים לחפש את עצמנו במקום אחר כדי לחזור ולגלות שכל הזמן היינו פה.

קובי, לגבי ה"יותר חשוב לשאול למה אנשים מתקשים ליהנות מזוגיות ומחיבה הדדית מבלי לנתח מהם סיבותיה"

אולי בגלל שאנחנו חושבים / מנתחים, אנחנו לא מסוגלים ליהנות מזוגיות וחיבה... ואולי בזכות זה אנחנו בכלל יכולים ליהנות.

תפס אותי הדבר והיפוכו במשפט הזה, צריך לנתח בשביל להפסיק לנתח + צריך להפסיק לנתח בשביל לנתח באמת.

זה מאד נכון מה שכתבת. עניין של התאמה.

ומצד שני, אנשים משתנים לעיתים דרך חשיבה על דברים, וזה הטעם לשאלה.

קובי - "אם תהיה לה "רתיעה" אז היא לא מחוברת לאמת כמוהו, ומבחינתה "מכוערת" זה רק רע". - אולי הוא לא מחובר למציאות כל - כך, ומנסה לתרגל בכל מחיר אמירת שני - צדדים, שהוא מפספס שיש פה רגע רומנטי, והורס אותו, בעוד היא כן מחוברת למציאות של אותו הרגע, או שגם היא לא (זה לא או הוא או היא)..

"יותר חשוב לשאול למה אנשים מתקשים ליהנות מזוגיות ומחיבה הדדית מבלי לנתח מהם סיבותיה, לא?" very truth

נכון גלית, אין אמת אחת, ולכן, האמת שלך לא מספיק אמיתית, כי היא יחסית לך, ובכך, כל הטענות שהצגת הן אמיתיות, אך רק לך, ומיכיוון שיש אינסוף אמיתות, מה הטעם לשאול, שהרי לפרטנר יש אמת משלו והוא פועל לפיה.

הרבה מה להתבונן. לגבי ההודעה השנייה שלך, דווקא היה לי בנזוג שמרוב אהבת - אמת, היה מאזן בכמויות גבוהות יחסית. לפעמים הרגשתי שזה קטנוני והרסני.

אפשר להגיד אולי מרוב "אהבת - אמת" במרכאות, כי הוא ניסה לדחוף "את האמת" לפעמים בכוח, למקומות שלא מתאימים. והרי אין אמת אחת, זה לא גמיש. צריך לדעת מתי להביא איזון ומתי להניח לדברים כפי שהם.

אם תהיה לה "רתיעה" אז היא לא מחוברת לאמת כמוהו, ומבחינתה "מכוערת" זה רק רע. עוד נקודה למחשבה - מה אכפת לך מה האמת? הרי בשום מצב הוא לא יכול לאהוב רק אותך בלי קשר לאהבת העצמי שלו (טוב נו, לא רוצה להגיד שום דבר במוחלטות). יותר חשוב לשאול למה אנשים מתקשים ליהנות מזוגיות ומחיבה הדדית מבלי לנתח מהם סיבותיה, לא? ובכך כולנו חוטאים גברים ונשים כאחד. ונכון את צודקת, כשאתה אומר למשהי שאתה אוהב אותה, יש רגעים שביניהם זה נראה יותר כמו שנאה, אבל עובדה שרוב בני האדם שמצליחים להכיל את הזוגיות מקבלים גם את הרגעים הללו (ולא נפרדים אחרי המריבה הראשונה), אז אולי עמוק בפנים כולם יודעים את האמת? יודעים שרק מושלם כל הזמן זו לא זוגיות? יש הרבה היבטים ששווה להתבונן בהם.

ואף אחד שירצה להיות בן הזוג שלך, לא יגיד לך שאת מכוערת, אפילו אם הוא יודע שאת גם קצת מכוערת, כי כמו שאמרת, ככה עובד עולם הנפרדות, אבל את בעצמך עמוק בפנים, מודעת לאמת שאת גם מכוערת, אז מה זה משנה מה הוא חושב? הרי רוב חייך תחיי עם עצמך, ולדעת דבר "רע" על עצמך, זה הדבר הכי רע, כי איתו את מתמודדת רוב הזמן.

אהבת - אמת. מצד אחד, כאשר אדם באמת רוצה לדעת את האמת, אז הוא רואה שיש אמת בכל דבר, ואפשר להפוך כל דבר, הוא אומר לחברה שלו "אני אוהב אותך", אבל גם רואה שלפעמים הוא גם שונא אותה, ושהוא בכלל לא אוהב אותה, אלא את עצמו, וכו'. ואם שני בני - הזוג עושים עבודה התפתחותית יחד, אז אהבת - האמת יכולה לחברם זה לזו. כי הם יחד מסתכלים על דבר שלישי, כביכול, שהוא לא הקשר ביניהם, אלא משהו גדול יותר. מצד שני, לתחושתי לפחות, כדי שזוגיות תחזיק, יש ציפייה להעדפה, לנפרדות. האישה, למשל, תרצה שהגבר יגיד לה שהיא יפה, ולא בהכרח יהיה לה את הצורך, ואולי אפילו תהיה לה רתיעה, אם הוא יגיד לה בעת ובעונה אחת, ואת גם מכוערת. מצד האמת, זה נכון, אבל מצד חוקי - המשיכה הרגילים, זה לא עובד. זה דוחה. אולי רק אותי?! מה דעתכם? האם יש כאן מישהו שחושב שכדאי להדגיש בקשר שלו אישה, כל הזמן את אינסוף האופציות, רק כי הן קיימות? האם יש כאן מישהו שחושב שעדיף שלא, ולפעמים לעגל - פינות ולנקוט חד - צדדיות (רק 'את יפה') למרות שברור שזט אינה האמת כולה?