אהבת - אמת. מצד אחד, כאשר אדם באמת רוצה לדעת את האמת, אז הוא רואה שיש אמת בכל דבר, ואפשר להפוך כל דבר, הוא אומר לחברה שלו "אני אוהב אותך", אבל גם רואה שלפעמים הוא גם שונא אותה, ושהוא בכלל לא אוהב אותה, אלא את עצמו, וכו'. ואם שני בני - הזוג עושים עבודה התפתחותית יחד, אז אהבת - האמת יכולה לחברם זה לזו. כי הם יחד מסתכלים על דבר שלישי, כביכול, שהוא לא הקשר ביניהם, אלא משהו גדול יותר. מצד שני, לתחושתי לפחות, כדי שזוגיות תחזיק, יש ציפייה להעדפה, לנפרדות. האישה, למשל, תרצה שהגבר יגיד לה שהיא יפה, ולא בהכרח יהיה לה את הצורך, ואולי אפילו תהיה לה רתיעה, אם הוא יגיד לה בעת ובעונה אחת, ואת גם מכוערת. מצד האמת, זה נכון, אבל מצד חוקי - המשיכה הרגילים, זה לא עובד. זה דוחה. אולי רק אותי?! מה דעתכם? האם יש כאן מישהו שחושב שכדאי להדגיש בקשר שלו אישה, כל הזמן את אינסוף האופציות, רק כי הן קיימות? האם יש כאן מישהו שחושב שעדיף שלא, ולפעמים לעגל - פינות ולנקוט חד - צדדיות (רק 'את יפה') למרות שברור שזט אינה האמת כולה?