... גם אם האדם לא אומר בצורה מפורשת שאלוהים נמצא בתוך זמן, הרי שהוא אומר את זה בצורה עקיפה ברגע שהוא אומר שאלוהים ברא את העולם, דהיינו, הוא מייחס ... היה קיים כל הזמן בצורה כלשהי, וכי אלוהים מעולם לא ברא את העולם. וכך אנחנו גם לא מדברים ... וגם לא דנים בשום צורה במהותו של אלוהים. ...

... כל היום במיטה, הכל טוב באותה המידה, אבל, אך ורק להיות אמיתי עם עצמך בשלמות. בעצם לחפש בכל דבר ודבר איך להיות אמיתי, בהכל, בלי לזייף בכלום. ומי שיהיה אמיתי עם עצמו, כמו לדוגמה: אדם עושה דיאטה, ותוך כדי הדיאטה, רוצה ...

... מצליח להבין דבר והיפוכו, הוא שולל אוטומטית את האפשרות הזאת. לכן, במקום לשאול איך יכול להיות שההפכים הם אחד?, הוא ממליץ לשאול האם ההפכים באמת הם אחד? בצורה כזו, האדם לא מניח מראש שמדובר בדבר בלתי אפשרי, אלא שואל שאלה פתוחה יותר, וכך מאפשר לעצמו לחקור את המציאות מעבר למגבלות התפישה שלו. כיצד משתחררים מהמגבלות של ... על תהליך אינטנסיבי של חקירה עצמית. האדם צריך לשאול את עצמו על כל טענה, על כל דעה, על כל עמדה - למה הוא חושב כך ולא אחרת?, ולהמשיך לשאול זאת שוב ושוב בצורה בלתי מתפשרת. לדוגמה: אם מישהו אומר יש חיים, לשאול למה הוא אומר שיש חיים? אם מישהו אחר אומר אין חיים, לשאול למה הוא אומר שאין חיים? לקחת כל טיעון, כל דעה מנוגדת, ... ועל האדם, כדי להגיע לשם, צריך לשאול, אולי ההפך הוא הנכון? ושוב לשאול, אולי ההפך הוא הנכון? ועל ידי השאלות הללו עד הסוף, ולא יפחד לשאול הוא יחווה שמחויב המציאות הוא אחד ממש. ...

... שמעבר לשכל. איך ייתכן שיש ריבוי אינסוף ובכל זאת אחדות? אליעד מציין נקודה עמוקה יותר: כשמבינים לעומק, אפשרי המציאות ומחויב המציאות מתגלים כאחד. כלומר, כל דבר שהוא מוגבל (אפשרי) מתברר בסופו של דבר גם כאינסופי (מחויב), ואז אפשר לתפוס את המציאות כקיימת בריבוי אינסופי אך גם ... שיש גישה הרואה את כל הקיים כאינסוף אחד, אך באותו זמן אפשר לומר שיש ריבוי אינסופי שקיים במקביל, משום שאפשרי המציאות ומחויב המציאות הם בעצם היבטים של אותה מהות. כך מתגלה שייתכן שיש ... אותו עכשיו. ולגבי הנושא שיש יותר מבורא אחד מקביל, הנושא הוא פשוט, כאשר מתבוננים, בסוף התהליך מבינים, שאפשרי המציאות ומחויב המציאות, הם אחד. ואז שמבנים שהם אחד בכלל, ממילא מבינים שאפשרי המציאות, הוא מחויב המציאות. מה זה אומר? שכל ישות מצומצמת, היא בכלל אינסופית, ... שבמערכת הזו יש לנו פנימי ופנימי ופנימי ופנימי, ולמרות שיש הרבה אלוהים, אף על פי כן הם ישות אחת. כל מה שנכון לגבי המחויב, נכון לגבי האפשרי, מה שאומר שכל האפשרי הוא אינסוף, למרות שיש הרבה אז יש הרבה אינסוף, אבל אף על פי כן כל מה שנכון לגבי האפשרי, הוא גם נכון לגבי המחויב, כך שבסופו של דבר אנחנו מגיעים לכך שיש הרבה אלוהים, אבל מצד ...

...וברה. אלא, שהוא מלא בקליפות ובלבושים חיצוניים, שגורמים לשכל של האדם להיראות כאילו הוא פגום. ואם היה לאדם שכל של אמת, הוא לא היה מחפש את האמת בכלל. כי כאשר הכל אחד, אין שום אמת כלל, יותר מאשר שקר, כי האמת והשקר הם אחד. והחכם רואה את התגלות האמת המוחלטת, בכל שקר שיש בעולם. והשכל מצד מהותו, הוא כולו טוב אמיתי, אלא שיש עליו קליפות ולבושים. ועל ידי זה שהאדם מברר את האמת עם השכל העצמי שלו שנראה לו כפגום, על ידי זה בסופו של התהליך מתגלה אור האמת האמיתי...

... ואמיתי, הרי שהאדם מפחד לאבד אותו. וכל טוב שהוא תלוי בדבר ובסיבה שהיא אפשרית המציאות אך אינה מחויבת, הוא טוב שקרי שסופו להתבטל, והוא לא באמת משחרר את האדם, מהפחד לאבד ... רגשית. מלבד השכל של האחדות, שכאשר האדם זוכה אליו, אז הוא חווה את כל המציאות עבר הווה עתיד בצורה חדשה, וכל הרגשות של האדם, גם לגבי כל מה שכבר קרה לו בעבר, הכל הופך ... כן יכול לאבד אותה, ולחזור למצב שבו הוא היה בטרם היה לו את השכל של האחדות, אבל זה אפשרי רק בצורה אקראית בלבד. כגון אם לדוגמה האדם ישתגע. כי עפ החוקיות של הסיבה תוצאה, ... הוא אחד עם האחדות, והוא טוב אמיתי ממש. כי הטוב של האחדות, הוא טוב אמיתי שאינו תלוי בצורה החיצונית של השכל. ולכן, כאשר האדם נמצא בשכל של האחדות, אין לו שום חשש ...

... שום דבר. ובפועל זה אומר שנדמה לאדם שלא מתחשק לו לשנות את המציאות, ושבא לו להפסיק לשנות את המציאות. ואז האדם חושב לעצמו, שאם הוא לדוגמה, ילך לישון כל היום, הרי שבצורה הזאת ובהתנהגות הזאת, הוא משנה את המציאות כמה שפחות. ולא כך הוא הדבר, כי גם כאשר האדם, ... היום ולא עושה דבר, גם אז האדם בעצם עושה המון. כי מהות העניין, היא הרצון של האדם לשנות את המציאות. ומהות העניין, היא התחושה שיש לאדם, שהוא רוצה שהמציאות תהיה דווקא בצורה כלשהי. וגם כאשר האדם הולך לדוגמה לישון כל היום ויושב בחוסר מעש מבחינתו, הרי שבפועל, עדיין הרצון של האדם שהמציאות תהיה דווקא בצורה כלשהי, הרצון הזה קיים ולא נעלם. משום, שהאדם רוצה שהמציאות תהיה בצורה , שבה הוא בחוסר מעש. כי מי שלא אכפת לו מעצמו בכלל, ומי שהוא זורם לגמרי עם המציאות, ... זורם גם עם זה שיש לו רצונות, וגם עם זה שיש לו רצונות לשנות את המציאות, וגם עם זה שרע לו, בגלל שהוא לא מרוצה מהמציאות. והאדם שהוא זורם עם המציאות, הוא זורם עם כל הצורות כולן. כי גם הרצון שכן רוצה לשנות את המציאות, גם הוא לא יותר מאשר צורה של המציאות. ומי שזורם עם כל המציאות, הוא זורם גם עם הרצון שלו לשנות אותה. וכאשר נדמה לאדם שהוא יפסיק לעשות, הוא בעצם מטעה את עצמו. כי גם אי עשייה, גם היא עשייה. כי האדם נאחז בצורה כלשהי של המציאות. וגם להישאר במיטה ולישון כל היום, גם זו עשייה של ממש. שהאדם בוחר בבחירה חופשית מלאה, להישאר במקומו. וגם מי שבוחר להישאר במקומו, גם הוא עדיין בוחר, שהמציאות תהיה כך ולא אחרת, בדיוק כמו זה שבוחר, לשנות את המציאות לצורה אחרת. כך שהאדם, לא באמת יכול להתחמק מאי עשייה בכלל. וכמובן שיש לזכור, שגם כאשר האדם ... הוא עושה המון דברים בתוך החלום שלו. והתודעה של האדם, תמיד עושה ותמיד רוצה. בין אם זה כאן בעולם שלנו, ובין אם זה בתוך העולם של החלום. והרצון של האדם שהמציאות תהיה בצורה כלשהי, גם אם זו הצורה הקיימת, שהאדם כן רוצה אותה, ולא רוצה שהמציאות תהיה אחרת ממה שהיא, הרי שהרצון עצמו שהוא ... והשינוי והזמן, הם קיימים במקביל ובאחדות ממש, עם האחדות והעדר השינוי והזמן והמקום. ואז כאשר האדם מבין שהכל אחד, אז הוא חווה שינוי ועשייה, אבל הוא חווה את השינוי, בצורה אחרת לגמרי. ...

... מאין - למה זה לא אפשרי כלל? ואיך אין שום שאלה כלל? כאשר האדם מתבונן אל תוך מהות המציאות שלנו, הוא מבין, שכל מה שישנו, אלו צורות שונות שנמצאות בתוך זמן ומקום, והזמן והמקום עצמם, הם צורות של כלום, שהוא חסר את צורת הזמן והמקום. והאדם בעצם רואה, כיצד הכל ... התהוות כלל אף פעם. כי כאשר לדוגמה השולחן נוצר מהעץ, שום דבר חדש לא מתהווה כאן. אלא, ישויות שונות בתוך הזמן והמקום, משנות את מיקומן בתוך הזמן והמקום, ועל ידי זה מוגדרת צורה חדשה. אבל מבחינה כמותית, כמות הזמן וכמות המקום וכמות אין סוף הישויות, לא משתנה כלל, אלא רק ההרכבה והסדר של הצורות משתנים. והתהוות פירושה, שהכמות עצמה משתנה. והתהוות של יש מאין, פירושו, ... השנייה, ואכ אף אחת מהן היא לא ההוויה הראשונה, ואכ יש הוויה ראשונה אחרת. ואולי יש ריבוי הוויות, עד אין סוף, ללא נקודת התחלה? גם זה אינו אפשרי כלל, כי מי שיתבונן אל תוך הצורות, ויסיר את צורת הזמן והמקום, יקבל הוויה אחת, ויראה שבסוף, יש ישות אחת שמקיפה וממלאת את הכל, והיא הוויה אחת ויחידה, שאין בה שום צורה כלל. וההוויה הראשונה, היא כולה מהות אחת בלבד. ושום דבר בעולם, לא יכול להיות בלי מהותה ובלי ההוויה שתהווה אותו. וגם כל צורה וצורה, ההוויה של הצורה, היא המהות של המציאות. ולכן, מצד השכל, לא יכולה להיות קיימת שום צורה כלל, שהיא אינה ההוויה עצמה. כי יצירת יש מאין, אין פירושו שינוי של מקום ... שהכל ממנה, ומאחר ששום דבר לא נפרד ממנה, וגם לא הלבושים של המציאות, לכן זה אומר שלא יכולים להיות קיימים לבושים של המציאות. ולכאורה אפשר לומר, שגם היש והאין אלו שתי צורות, ושהצורות רק משנות את המיקום שלהן, כמו השינוי של יש מיש. וזה נכון, אבל זה אומר את האמת, שבאמת יש מהות אחת אחרת, שבה היש והאין הם אחד ממש. כי גם היש והאין הם צורה. ובמהות הראשונה באמת, אין שום שינוי צורה של יש ואין, אלא יש אחדות מוחלטת. ולכן לא יכולות להיות הצורות של היש ושל האין. ובפשיטות, מצד אחד הוויה מהווה את הכל, ואכ היא מהווה גם את הצורה עצמה וממלאת אותה כולה, כי ההוויה ממלאת את הכל, ובלעדיה אין שום חיות לשום דבר. וזה בעצם אומר, שלא נשאר שום מקום, שבו תהיה צורה, שהיא אינה המהות עצמה. כי ההוויה ממלאת את הכל, ואין שום מקום, למשהו, שהוא אינו המהות הראשונה עצמה. ואין לומר שההוויה צמצמה את עצמה, ויצרה מקום שבו יוכלו להיות צורות (בבחינת החלל הפנוי), כי זה אינו אפשרי שיהיה מקום וחלל פנוי לצורות. כי המקום עצמו, גם הוא עצמו, כולו הוא רק הוויה עצמה, ולא יותר או פחות מכך. ולא יכול להיות שום דבר, שאינו מלא בהוויה, ולכן לא יכול להיות שום מקום שבו יהיה חלל פנוי. כי החלל הפנוי עצמו, קיומו עצמו אינו אפשרי. משום שהוא עצמו צורה, שנפרדת מההוויה עצמה, וזה אינו אפשרי כלל. ואעפכ, מצד שני יש גם לבושים, ... והוויה עצמה. והוא סוד הצמצום, שהוא אינו אפשרי כלל, שהאין המוחלט יהווה את הנפרדות, ואעפכ הוא כך. ולא שהאין מהווה את היש, כי זהו מצד הנפרדות בלבד. אלא שהמהות ממלאת את הצורה כולה, למרות שהצורה נפרדת ממנה. והמהות והצורה הן ישות אחת ממש, למרות שהדבר אינו אפשרי כלל. וכאשר האדם מבין שהמהות והצורה הן ישות אחת ממש, אז ממילא האדם מבין שמצד האמת, אין שום שינוי כלל ...

... סיבת הסבל, קיום עצמי למה אנשים רוצים להרגיש טוב בלי תלות בשום דבר חיצוני? כל אדם, בצורה כזו או אחרת, חולם ומפנטז להגיע למצב שבו הוא מרגיש טוב, ללא תלות בשום דבר חיצוני. כלומר, המצב האידיאלי שאליו אנשים שואפים ... של הטבע האמיתי של הנפרדות, להבין את המהות של האחדות, ומתוך ההבנה הזו לחוות את החיים בצורה שונה לחלוטין. דווקא מתוך ההבנה והקבלה של המצב, ניתן להגיע למצב שבו האדם חווה שלמות, בלי לחפש אותה בגורמים חיצוניים. מהי משמעות הייאוש מהשלמות? אנשים חווים ייאוש חלקי מהשלמות. הם אמנם רוצים מאוד להגיע למצב של שלמות ...

... דרכו את האמת המוחלטת, שאמורה להיות בלתי מוגבלת ולא מצומצמת. מדוע נראה שהשכל האנושי פגום? אליעד מסביר שהסיבה לכך שהשכל נראה לנו פגום היא שאנחנו משתמשים בו בצורה מצומצמת ולא עד הסוף. אם היינו משתמשים בשכל בצורה מלאה, הוא לא היה נראה לנו פגום כלל. המגבלות והסתירות בשכל הן תוצאה של שימוש לא נכון או חלקי בו. השכל עצמו, במהותו, הוא מושלם, אך האדם אינו משתמש בו עד תום ולכן מרגיש שהוא פגום. כיצד ניתן להשתמש בשכל בצורה שלמה? אליעד כהן מסביר שכדי להשתמש בשכל בצורה שלמה, האדם צריך לחקור ולהגיע עד סוף היכולת שלו לחשוב ולברר. ... באחדות מוחלטת עם כל המציאות. מה תפקיד השכל בחיפוש האמת? אליעד מדגיש שהשכל מצד אחד הוא כלי הכרחי וחשוב מאוד בתהליך הבירור, ומצד שני הוא מזהיר לא לסמוך עליו בצורה עיוורת, כי כל עוד האדם לא הגיע לשלמות מלאה של הבירור, השכל עדיין נתון לשגיאות ולטעויות. כלומר, למרות שהשכל הוא מושלם במהותו, האדם עדיין משתמש בו בצורה לא מלאה ולכן הוא נראה לו פגום. לדוגמה, אליעד מדמה זאת למטוס ... בין טוב רגיל לטוב אמיתי? אליעד מסביר שכאשר האדם סובל או רע לו, הוא מחפש טוב בתוך הרע, וזו טעות, כי טוב ורע רגילים סותרים זה את זה. במקום זאת, הוא ממליץ לאדם לחפש את הטוב האמיתי, זה שנמצא מעבר לפרספקטיבה של טוב ורע רגילים. הטוב ... שהוא האמת עצמה, לא רק יודע את האמת, אלא שהוא האמת בעצמו. אליעד מבהיר שהאדם הוא כבר מושלם בפנימיותו, אך עליו לזכור שעדיין בתהליך הבירור הוא משתמש בשכל שלו בצורה חלקית, ולכן עדיין פגיע לטעות. האם אפשר לגלות אמת בשכל מוגבל? איך ...