... רואה את האני האחר שנמצא בעתיד, סובל, אז מאחר שהוא מאוד דומה לאדם עצמו, אז האדם מזדהה איתו כרגע. והאדם כרגע ברגע הזה ממש, חווה, כאילו כרגע קורה לו את אותו הסבל, שהוא חושב שיקרה לאני העתידי שלו. והאדם בעצם מתאמץ לפתור את בעיות העתיד, של אדם אחר, משום שהוא ...

... אך עצם ההחלטה להתייחס אל עצמך כאותו אדם, אומרת אליעד, היא החלטה שרירותית. לדוגמה, אדם הולך לעבוד בשביל העתיד של עצמו, אבל אם אני של היום אינו זהה לאני של מחר, מדוע לעבוד למען מישהו אחר שיהיה בעתיד? הרי האני העתידי אינו האני של הרגע הזה, אז מדוע לעזור לו? האם יש באמת הבדל בין אדם, חיה ודומם? אליעד מרחיב עוד ...

... להתעורר? תרדמה = שינה = חלום = דמיון. להתעורר = ערנות = מציאות = שכל. תרדמת ההרגל = ההרגלים מרדימים את האדם. כאשר האדם פועל מתוך הרגל ואינו חושב על תכלית מעשיו, על ידי זה התודעה שלו נרדמת. תרדמת הזמן = רצף האירועים של הזמן מרדים את האדם. כאשר האדם אינו מתבונן על המהות של האירועים השונים עד לעומקם, הרי שהוא כאילו נרדם. מאורעות ... העכברים = מרגיש עייפות לגבי החיים. שינה = חי בעולם הדמיון = יחוס חשיבות לדברים שוליים ולא מהותיים = התמקדות בחיצוני במקום בפנימי = להפוך את הטפל לעיקר ואת העיקר לטפל. כאשר התודעה של האדם ישנה אז: הפוטנציאל השכלי אינו ממומש = אינו מבין מדוע דברים קורים = אינו מבין את עצמו בשלמות = אינו מודע לרצון הפנימי שלו שממנו באים כל הרצונות ... יסוד שגויות = תפיסות מציאות שגויות = אמונות טפלות = חוסר הבנה מלאה של המציאות = תחושה של כבדות עצלות = חוסר שמחה = עצבות = רע. לעומת זאת, יש גם את האדם הער. האדם שהתעורר = התודעה שלו ערנית. אדם ער = שכל = היגיון = דעת = אמת = ראיית התמונה המלאה = הבנת המציאות = אהבת המציאות = הנאה מתמדת מהטוב האמיתי שיש בכל רגע של המציאות = ...

... מוחלט היא חקירה פנימית אינטנסיבית של כל האמונות, ההגבלות והמחויבויות שהאדם מחזיק בתוכו. ככל שהאדם יחקור עמוק יותר, הוא יגלה שאין אף הגבלה אמיתית ושכל ההגבלות הן תוצר של התודעה שלו בלבד. ברגע שהאדם מבין ...

... יקומים מקבילים, הזיכרון האנושי, סיבתיות, חלומות, ניסים, תודעת על, טוב אמיתי, אמת יוצרת סבל כיצד להפוך חיסרון ליתרון ומה הקשר לאושר? אליעד כהן מסביר שכל אדם מתמודד עם ... אלא כל האפשרויות גם יחד. כיצד קשורה קריסה קוונטית לשינוי העבר? אליעד מסביר שהרעיון הקוונטי אינו נעצר רק בהווה. הטענה היא שכאשר האדם מתבונן במשהו בהווה, הוא גם מעצב כביכול את העבר שלו כך שיתאים לתוצאה הנוכחית. לדוגמה, אם מסתכלים על קיר ורואים אותו כקיים, נוצרת מציאות שבה בעבר כבר קרו אירועים שהובילו להיווצרות הקיר. אבל ההסבר לפי התורה הקוונטית הוא שכל האירועים הללו נוצרים כזיכרון ברגע ההתבוננות. האדם פתאום מקבל תודעה שיש בה רצף של עבר, כאילו תמיד היה פה קיר, אבל בפועל הכל נוצר עכשיו, כולל התחושה והזיכרונות על עבר שנראה אמיתי. מה המשמעות של עבר ותמונות בראש? שאלה שהופנתה לאליעד עסקה במשמעות של עבר. לפי ההסבר, עבר הוא בסך הכל תמונה או זיכרון שהאדם חווה כרגע בתודעה. הוא מתואר כמו תמונת עומק בציור: הציור עצמו שטוח, אבל נראה לאדם כתלת מימד. כך גם לגבי הזמן, שבו האדם מרגיש שיש אתמול, היום ומחר, אבל בפועל הכל קורה ברגע הזה, כאשר חוויית המרחק בין תמונות שונות נקראת זמן. לכן מה שהאדם קורא לו אתמול הוא למעשה חוויה ותמונה שעולה כרגע בראשו. איך זה שכולם רואים את אותה ... שהדברים הם מאוד ממשיים ואי אפשר לערער עליהם. אבל אם האדם מבין שכל מה שהוא חווה, כולל האנשים סביבו, הם חלק מהתודעה שלו, אז הוא מבין שיש הרבה פחות ממשות לחוויה החיצונית. ממש כמו בחלום: אפשר לראות המון דמויות ואירועים, אבל ברגע שנזכרים שהכל מתרחש בתודעה של החולם, האחיזה של החולם במציאות החלומית נחלשת. איך חלום ממחיש את התודעה שלנו? החלום משמש דוגמה לכך שכל מה שהאדם חווה, כולל שאר הדמויות ואירועי החלום, מקורם בו עצמו. כשאדם חולם שיש אנשים סביבו, נראה לו שיש להם דעות ... והרצון לחתוך לא באמת מחייב שתהיה פעולת חיתוך. הכל מתחבר רק בחוויה של רצף. האלטרנטיבה היא שתמיד נוצר עכשיו זיכרון של אתמול רציתי וחתכתי, אבל אי אפשר באמת להוכיח שרצף הזמן קיים אובייקטיבית. איך התפיסה הזו משנה את ההסתכלות על רצון ומאמץ? אם כל דבר מתהווה בכל רגע ... חווה שהדברים ממשיכים מרגע לרגע, ולכן נדמה שיש המשכיות לעבר. אבל לפי ההסבר, ברגע זה נוצרים כל הרגעים הקודמים כזיכרונות, ובעצם אין רצף אמיתי אלא תחושה של רצף. דוגמה שמובאת: אדם הולך ברחוב, רואה בית וחושב שאתמול גם ראה את אותו בית, אבל מי אמר שלא רק עכשיו נוצר לו הזיכרון כמי שראה את הבית אתמול. האם כולם רואים בדיוק אותו שולחן ואותה מציאות? לפי השיחה, לא באמת אפשר להוכיח שכולם רואים אותו שולחן. האדם רואה אנשים ואומר ... של האין סוף. האדם יכול לבחור להעמיק בשאלות של מי אני ומהי האמת ולגלות, במוקדם או במאוחר, שאין הבדל אמיתי בין האני הקטן לאין סוף. גם הרעיונות של סיבתיות ואי סיבתיות, או בחירה וחוסר בחירה, מתרחשים בסופו של דבר בתודעה של האדם. כאשר מבינים זאת, נוצרת חוויה ... פוטנציאל אין סופי. מהי אחדות היש והאין? כיצד פועלת החשיבה הקוונטית בחיי היומיום? האם אפשר להתבונן על חלום כמודל להבנת המציאות? איך עוזרת ההבנה שאנחנו יוצרים את הזמן והעבר? מדוע רבי נחמן מתייחס לשאלות ולספק כשלב הכרחי? שאלה: מה זה סופר פוזיציה? אליעד: סופר ... על שתי מקומות למשל אתה מסתכל ימינה אתה רואה קיר, וכשלא תסתכל ישאלו אותך מה יש מימינך תגיד קיר אבל תגיד בגלל הזיכרון שלך, התורה המדעית הזאת אומרת שרק היכן שאתה מסתכל יש את מה שאתה מסתכל, ויש לך זיכרון שבשאר המקומות יש עוד דברים. אבל שתדע, שמצד האמת כאשר אתה לא מסתכל לשם, אין שם קיר, אין שם שום דבר מוגדר, יש שם את כל הדברים בו זמנית. דמייני למשל ... נוצר עכשיו, אז איך הוא נוצר עכשיו? היה צריך לקרות משהו בעבר כדי שהוא יוצר, אז מה שהם טוענים שהתצפית של האדם בהווה יוצרת את האירועים בעבר, זה מה שהסברתי לך שגם העבר נוצר עכשיו. עכשיו את למשל מסתכלת על אימא שלך, את אומרת זאת אימא שלי, עכשיו נוצרה המציאות הקודמת שיצרה את אימא שלך עכשיו. כרגע נוצרה בך תודעה שיש בה זיכרון של העבר. שאלה: מה זה עבר? אליעד: עבר זוהי בסך בכל תמונה שיש לך בראש, שאת חווה זמן אחר לגביה. למשל אדם אומר אתמול קרה לי ככה, מה זה? זוהי תמונה שיש ... עניין של הסתברות. אבל אני אתן לך תשובה אחרת, למה אני רואה תמיד מאחורי קיר? אבל זה לא נכון, זה בגלל שנוצר לך זיכרון רציף, יכול להיות שכול הפעמים הקודמות לא היה קיר, אבל כעת נוצר לך זיכרון שתמיד שכשהסתכלת אחורה נוצר לך קיר. הכל נוצר באותו רגע. אדם אומר שתמיד שכשהסתכלתי אחורה ראיתי קיר, אבל זה לא נכון, כי הזיכרון של העבר גם נוצר עכשיו. זה אומר שאתה לא באמת יכול להוכיח שברגעים הקודמים אתה ראית קיר. למה זה חשוב להבין את מה שאני אומר? יש כאן עניין עם חווית הזמן, ... לא מבחינה שאני עושה את זה אקטיבי, תוך כדי זה שאני קיים, המציאות נוצרת איך שהוא עבורי. אליעד: כולל הכל, עבר, הווה, רצונות הכל הכל. זה כמו שאתה בתוך חלום לדוגמה, הדבר היחיד שבאמת קיים במירכאות זה החולם. בחלום יש הרבה אנשים שעושים הרבה פעולות אבל למעשה הם לא באמת ... מסכימים שהשולחן נמצא במחשבה של האדם, האדם חושב את השולחן, אם הוא לא היה חושב את השולחן, השולחן לא היה קיים התודעה שלו. זאת אומרת שהשולחן הוא פחות ממשי, הוא לא ממשי, אתה חושב אותו, זה סוג של מחשבה. המחשבה שלך מחברת אותך לשולחן. מה ההבנה הזאת גורמת לך? להבין ... את הממשות של השולחן? שאני מחזיר את הכל אליך, שאני אומר לך שכול המציאות כולה היא רק בדמיון שלך. למעשה כל העבר ההווה והעתיד זה הכל בתוכך. שאלה: אבל אם אנסה לעבור דרך קיר לא אצליח. אליעד: אני לא מתווכח איתך שבעולם שלך אתה לא יכול לעבור דרך קיר, אני מסכים איתך על ... לא תהיה קשור לכלום. למעשה אתה נוצר עכשיו עם חוויה שנוצרת בעבר. אתה מבחינתך לא יכול להוכיח שהיית ברגע הקודם, ברגע הזה יש לך את החוויה שהיית אתמול. למציאות יש פוטנציאל אין סופי, ורמת הקושי ליצור עולם כזה או עולם ריק מכל דבר זוהי אותה רמת קושי. מנקודת מבט של פוטנציאל ... שלך יש פה הבדל בין לפני ואחרי. אנחנו בתפיסה שלנו חווים הבדל בין היש לאין, יש זה דבר אחד והאין זה הניגוד שלו. התודעה של אדם חווה הבדל בין היש לאין, ואז ממילא היש מתהווה מהאין, אז אתה אומר יש לנו אין שמתהווה ליש, אבל אנו חווים קושי, איך מכלום נוצר משהו? אבל מי ... ואת אלוהים, זה למעשה מצד האמת שתי צורות שונות של משהו אחד, יש משהו שלישי גדול יותר. אם הוא מקביל אליך אז התודעה שלו והתודעה שלך עשויות מאותו הדבר, יש שורש אחד שהכל נובע ממנו. ואפשר לעשות הפוך שאולי אלוהים שואל איך אני יכול לחוות את העולם כמוך, מה שאני רוצה להסביר לך ... אתה כאלוהים בחרת שלא תזכור זאת. דרך אגב אתה כן זוכר שבחרת, למה? כי אתה מחפש, מה אתה חושב מניע את כולם לחפש? הזיכרון. מה האדם בעצם מחפש? את האין סוף, את האלוהי. למה לא משנה מה יתנו לאדם, הוא לא יהיה מאושר? כי הוא רוצה את האין סוף. ואת האין סוף הוא לא יכול לקבל, מה ... שאת בחלום את חושבת שאת במציאות, נכון? גם פה, את בטוחה שאת קיימת, אבל יש מישהו שחולם את הכל, שהוא במקרה גם את, האני שלך והאני שלי זה אותו הדבר, זה אותו אני, גם

... מהי חומר מהו מציאות מהי? רבים וטובים שואלים, מהי התודעה של האדם? והעניין הוא, כי מהות התודעה של האדם, היא ישות אחת, עם המהות של כל שאר הדברים שיש בעולם. כי הטועים, כאשר שואלים אותם מהי מהות התודעה של האדם, הם עונים, שהתודעה היא חלק מאלוהים וכיוב. והטועים הללו מרמים רק את עצמם. כי אין להם מושג מהי מהות האלוהים, וממילא גם אין להם מושג, מהי מהות התודעה, שהיא חלק ממנו וכיוב. ועוד יש להבין, כי כאשר האדם שואל מהי מהות התודעה, הרי שהדבר מעיד על כך, שהוא לא ממש מבין את עצמו. כי כאשר האדם רואה אל מול ... שמהות השולחן, היא העץ, ומהות העץ הוא החומר וכולי. אבל התודעה, היא נתפשת בעיני האדם כמשהו שאינו חומרי, ולכן האדם שואל מהי מהותה. וראשית כל על ... הקיום הממשי של השולחן, מחובר לאדם דרך המחשבה שלו, ודרך התודעה שלו, שהן לא ממשיות. ואם הן עצמן לא ממשיות, אז כיצד יכול האדם לדעת, האם בוודאות ... גם כל הזמן כולו, שחווית זמן אין סופית, נכנסת כולה לתוך רגע אחד של מחשבה אחד. וברגע אחד של מחשבה אחת, אפשר להכניס לתוכה, תחושה של אין סוף מקום וזמן. וכל המקום והזמן ... של המציאות, ששם הכל אחד, ללא שום מקום וזמן ממשיים. והתודעה של האדם, כמו גם כל שאר הדברים שישנם, כולם נמצאים בתוך מציאות אחת, שהיא מקיפה ... והמהות של כל הדברים, היא אחת. ואין שום הבדל בין המהות של התודעה של האדם, לבין המהות של הדומם וכיוב, שהיא נתפשת בעיני האדם, כמשהו שהוא נפרד ממנו ... דהיינו, ההעדר המוחלט והאין המוחלט. וזאת היא המהות של התודעה ושל הדומם ושל כל המציאות שלנו. והכלום, שהוא מהות המציאות, הוא כלום והוא לא קיים ...

... להיות הצופה האם מצב הרוח שלך באמת תלוי בסרוטונין? אליעד כהן מסביר שיש אנשים שחושבים שהתודעה והנשמה של האדם הן אלו שקובעות את המצב הנפשי שלו, בעוד אחרים סבורים כי רמת הסרוטונין במוח היא שקובעת הכל. הוא מדגיש שזוהי נקודת מבט חלקית בלבד. מהזווית של אלוהים, שהיא זווית מוחלטת, הכל משפיע על הכל. כלומר, ... על כל הדברים האחרים. לכן, מנקודת מבט מוחלטת, אי אפשר לומר שרק רמת הסרוטונין קובעת את המצב הנפשי שלך או שהתודעה שלך היא זו שקובעת. שני ההסברים האלה נכונים מנקודת מבט מסוימת בלבד, אך מנקודת מבט גבוהה יותר, הכל מחובר ומשפיע אחד על השני. אליעד מביא דוגמה ואומר: נניח שאתה מאמין ... זה נכון במידה מסוימת. הרי אם הסרוטונין שלך נמוך, יכול להיות שתהיה בדיכאון. אבל האם זה אומר שהאני שלך הוא סרוטונין? האם אתה הוא סך החומרים במוח שלך? לא בהכרח. ומנגד, אם אתה מאמין שאתה נשמה, האם זה אומר שהנשמה אינה מושפעת מרמות הסרוטונין? גם כאן יש בעיה, כי אנו רואים שהגוף משפיע על התודעה, והתודעה מושפעת מהגוף. המשמעות היא שאין אמת מוחלטת ברורה אחת, אלא רק אמת יחסית. האם זהות האדם היא הגוף, הנשמה או המתבונן? אליעד כהן מסביר שגם התפיסה שהאדם הוא רק הנשמה או רק התודעה שלו היא טעות ונובעת מהפרדה מלאכותית. הוא מציג ביקורת על אנשים שמגיעים להבנה רוחנית מסוימת וחושבים שהם המתבונן או הצופה. אנשים אלו מרגישים שהגיעו להארה מסוימת ושכעת הם ... שבו אתה מבין שאין לך זהות אחת מוגדרת, אלא הכל תלוי בנקודת המבט. לדוגמה, יש אנשים שחושבים שהאני שלהם הוא הנשמה שלהם, והתודעה לא תלויה בגוף. אך אליעד מסביר שזו בדיוק אותה טעות כמו לחשוב שאתה רק הגוף. כי בין אם אתה אומר שאתה רק גוף ובין אם אתה אומר שאתה רק נשמה, בשני המקרים אתה מחזיק ... אין הפרדה בין גוף, נשמה, תודעה, סרוטונין או כל דבר אחר. אליעד מדגים ואומר שגם מי שאומר התודעה שלי בדיכאון, משתמש למעשה בהפרדה מלאכותית. מי זה שאומר התודעה שלי? מי זה האני הזה שמחזיק בתודעה? יש כאן חלוקה נוספת, שהיא שוב חלק מהאשליה. האם להיות המתבונן משחרר אותך מהזדהות? אליעד מדגיש שאלה שחושבים שהם רק המתבונן אינם נמצאים מעבר לכל ... נשמה, תודעה או מתבונן - היא עדיין הזדהות עם חלק יחסי בלבד של המציאות, ולכן מהווה אשליה. האם התודעה תלויה בסרוטונין? מהי הזהות האמיתית שלי? להיות הצופה או המתבונן האם אני גוף או נשמה? מה גורם לדיכאון? ...

... בין אדם לבין דומם. הנושא המרכזי של ההסבר הוא בירור ההבדל שבין התודעה האנושית לבין תודעה של רובוט, או בין האדם לבין ... את הגוף האנושי. הוא מסביר שאטומים הם למעשה דומם, חומר פיזי. אם התודעה או ההרגשה נמצאים בחומר הפיזי של הגוף, והרי ...

... מתפתח ומתקדם האם העולם מתקדם לקראת שינוי תודעתי ורוחני? אליעד כהן פותח את הדיון בשאלה האם העולם מתקדם לכיוון שינוי תודעתי. התשובה שהוא מציע מורכבת: מצד אחד, התודעה תמיד משתנה ומתפתחת, אך מצד שני, המהות הבסיסית ... המציאות הולכת לכיוון שינוי תודעתי? אליעד: מה אתה חושב? ש: אני לא יודע אני שואל אותך. אליעד: התשובה היא שתמיד ותמיד לא, האם המציאות הולכת לשינוי תודעתי כן ולא התודעה בסוף תמיד נשארת אותה תודעה ותמיד אתה גם חושב ...

... שהאדם חי בתוך חלום עצמי? אליעד מדמה את המציאות האנושית כחלום שאדם חולם בתוך התודעה שלו. האדם הוא בו זמנית החולם של החלום וגם הדמויות שבתוך החלום. מנקודת מבט אחת, האדם הוא המתבונן מבחוץ, הצופה ... לחוויית האחדות המוחלטת? המושג רשימו שאליעד מזכיר בהרצאה הוא מושג המתאר רושם או זיכרון עמום שנשאר בתודעה אחרי שהאדם חווה מצב של היעדר מוחלט של נפרדות או מודעות עצמית. לאחר שהאדם מגיע למצב שבו הוא ...