האם עולם מסודר מעיד בהכרח על קיומו של מסדר?

אנשים רבים טוענים שאם העולם שלנו נראה מסודר, חכם ומתוחכם, זו הוכחה לכך שיש מי שיצר אותו. הטענה המרכזית הזו נפוצה מאוד בקרב רבנים ומטיפים, שאומרים כי העולם לא יכול להיות כל כך מסודר במקרה. אליעד כהן מציג את הגישה הזו ומתחיל לדון בשאלה הבסיסית, האם באמת העולם מסודר? האם העובדה שמשהו נראה מסודר, באמת מעידה על קיומו של מסדר אינטליגנטי?

מה ההבדל בין ערימת גרוטאות לציור במוזיאון?

אליעד נותן דוגמה שממחישה את הרעיון המרכזי. אדם שהולך ברחוב ורואה ערימת גרוטאות, בדרך כלל לא יחשוב שיש מישהו ש"סידר" את הערימה הזו, מכיוון שבעיניו היא נראית חסרת סדר. לעומת זאת, כשהוא הולך למוזיאון ורואה ציור שנראה לו כ"קשקוש" אקראי לחלוטין, הוא עדיין יניח שיש צייר חכם ומתוחכם שיצר אותו בכוונה. מדוע? כי האדם מניח שיש איזו חכמה נסתרת מאחורי הציור, גם אם הוא לא מבין אותה. אבל בערימת הגרוטאות הוא לא רואה תחכום ולכן לא מניח שיש מאחוריה כוונה או מחשבה כלשהי.

האם באמת קיימים סדר וחוסר סדר בעולם?

אליעד מסביר כי התחושה של "סדר" או "חוסר סדר" בעולם היא סובייקטיבית לגמרי, ותלויה בשכל האנושי. האדם מחליט שמשהו מסוים הוא מסודר כי הוא מצליח לראות בו דפוסים חוזרים, היגיון פנימי או תועלת. מנגד, דברים שבהם האדם לא רואה דפוס או תועלת, הוא מגדיר כלא מסודרים. אך לפי אליעד, אם היה לאדם שכל גדול בהרבה מהשכל האנושי, למשל פי "פציליון", הוא היה מסוגל להבין את התחכום גם בערימת הגרוטאות, או לחלופין היה רואה שכל הדברים הם פשוטים ולא מתוחכמים כלל.

האם מה שנראה מתוחכם הוא אכן מתוחכם?

אליעד נותן דוגמה נוספת מתחום האמנות: יש ציורים שנראים מתוחכמים ומושקעים, אך בפועל הם נוצרו בצורה אקראית על ידי בעלי חיים או ילדים קטנים, ללא מחשבה מכוונת. ובכל זאת אנשים מתפעלים מהם וחושבים שהם נוצרו בידי אמן מתוחכם. הדוגמה הזאת מוכיחה שההנחה שמשהו נראה מתוחכם אינה בהכרח נכונה. כלומר, התפיסה שלנו לגבי תחכום וסדר היא מוגבלת ויכולה להטעות אותנו.

למה אנשים חושבים שספר הוא מתוחכם יותר מכתם דיו אקראי?

דוגמה נוספת שאליעד נותן היא הטענה של רבנים מסוימים שאומרים שאם דיו יישפך על הרצפה, לעולם לא ייווצר מכך ספר, מכיוון שספר הוא דבר מתוחכם בעל משמעות, בעוד שכתם דיו הוא חסר משמעות. אליעד טוען שזו טעות יסודית. הוא מסביר כי העובדה שהאדם לא מבין את המשמעות או את התחכום שבכתם דיו שנשפך, לא אומרת שאין בו משמעות או תחכום. ייתכן מאוד שיש בכתם דיו אינסוף משמעויות נסתרות שהשכל האנושי פשוט לא מסוגל לקלוט. כלומר, מה שנראה לנו אקראי, יכול להיות מתוחכם אפילו יותר מספר שנכתב בכוונה תחילה.

האם אינסוף אפשרויות מייצרות בהכרח סדר?

אליעד מסביר נקודה פילוסופית חשובה: במרחב אינסופי של מקום וזמן, בהכרח כל האפשרויות וכל הצירופים האפשריים יקרו. הוא מדגים זאת דרך זריקת קובייה או רצף מספרים: אם יש אינסוף אפשרויות ואינסוף הזדמנויות, אז בהכרח ייווצרו רצפים מסודרים לגמרי, כמו המספרים מאחד עד מאה ברצף. לכן, העולם שלנו - עם כל החוקיות והסדר שלו - יכול להיות פשוט תוצאה מקרית לחלוטין של אינסוף אפשרויות ואינסוף זמן. זה אומר שאין שום הכרח לוגי לקיומו של מסדר, אלא רק תחושה אינטואיטיבית וסובייקטיבית של האדם.

האם קיום אי - סדר מוכיח שאין מסדר?

אליעד הופך את הטיעון הרבני הפופולרי שאומר ש"אם העולם מסודר, יש מסדר", וטוען את ההיפך: אם יש דברים בעולם שנראים לא מסודרים, אולי זה דווקא אומר שאין מסדר כלל. הרבנים יטענו כנגדו שהאדם פשוט לא מבין את התחכום בדברים האקראיים. אבל כאן בדיוק הנקודה: אם יש דברים שאנחנו לא מבינים את התחכום שלהם, אז אולי גם הדברים שאנחנו חושבים שאנחנו מבינים - בעצם לא באמת מובנים לנו. אם יש מסדר לעולם, אז גם הדברים הלא מסודרים כביכול אמורים להיות מתוחכמים, רק שהאדם לא מבין את התחכום שלהם.

האם העולם מתוחכם או פשוט?

בשורה התחתונה, אליעד מסכם בכך שהמחשבה שהעולם הוא מתוחכם ומסודר, ולפיכך חייב להיות מסדר לעולם, היא רק אשליה שנובעת ממגבלת השכל האנושי. אילו השכל של האדם היה אינסופי, הוא לא היה רואה שום דבר כמתוחכם במיוחד, משום שהכל היה נראה לו פשוט לחלוטין או מתוחכם לחלוטין. לכן, התפיסה של "סדר" ו"חוסר סדר" היא עניין אישי, סובייקטיבי לחלוטין, ואין בה שום הוכחה לוגית לקיומו של מסדר או בורא לעולם.

סיכום הרעיון המרכזי

הטיעון של אליעד כהן הוא שהמסקנה שהעולם מסודר או מתוחכם, ולכן חייב להיות לו מסדר, היא שגויה מהיסוד. כל מה שנראה לנו כסדר או תחכום יכול להיות מקרי לגמרי, והתחושה שלנו לגבי סדר או חוסר סדר נובעת אך ורק ממגבלות התפיסה האנושית. לפיכך, אין שום הוכחה אמיתית או הכרח לוגי לקיומו של בורא או מתכנן אינטליגנטי לעולם.