7:41הדרכת מורים, הדרכה למורה חדש, איך לגרום לתלמידים להקשיב לך? חוסר קשב, תלמידים לא מקשיבים, קשב וריכוז אצל ילדים, בעיות ריכוז של ילדים, ילדים מרעישים בכיתה
למה ילדים לא מקשיבים בשיעור?
השאלה המרכזית שאליעד כהן מתמודד איתה היא איך לגרום לילדים להקשיב בכיתה בלי להשתמש באיומים, בצעקות או בסנקציות. לטענתו, ילדים לא מקשיבים לא בגלל בעיה פיזית כמו חרשות, אלא מפני שהם מרוכזים בדברים שמעניינים אותם יותר. המוח של כל ילד, כמו כל אדם, שואל באופן תת - מודע "מה יביא לי הכי הרבה תועלת או הנאה ברגע זה?" וכך הוא מחליט במה להתמקד. אם השיעור לא נתפס כמועיל או מעניין, הילדים יבחרו להתמקד בדברים אחרים.
איך לגרום לילדים להקשיב בלי ענישה?
כדי לגרום לילדים להקשיב מבלי להשתמש בענישה או בכפייה, אליעד מציע שני כיוונים עיקריים:
כיצד להתמודד עם ההבדלים ברצונות של הילדים?
בעיה מרכזית שאליעד מעלה היא שכל ילד מעוניין בדברים שונים. חלק רוצים לשחק כדורגל, אחרים בבובות או בפעילויות אחרות. לכן אי אפשר לתת פתרון אחיד שיספק את כולם. כפתרון הוא מציע שני רעיונות מעשיים:
אליעד מסביר כי איום וענישה עובדים פשוט כי הם מפחידים, וילדים (כמו מבוגרים) נוטים להימנע מכאב ומדברים מפחידים. כשהילד מרגיש מאוים הוא מתרכז בהימנעות מהעונש, ולכן מיד יקשיב למי שמפעיל את האיום. המורה, לדוגמה, יכולה לאיים בהתקשרות להורים, ואז הילד יעדיף להקשיב ולהימנע מכך.
האם אפשר להוריד את רמת ההפחדה ולשמור על הקשבה?
אם מה שעובד בכיתה הוא מורה שנכנסת וצורחת, אפשר לנסות להוריד את הטון של הצעקה ולבדוק אם הילדים עדיין מקשיבים. חשוב להבין למה בדיוק הם מפחדים - מהאמירה ("שב במקום!", "אתקשר להורים!") או מהעוצמה של הצעקה. אם מה שעובד הוא עצם האמירה, אפשר לנסות לומר זאת בטון רגוע יותר ולראות אם ההשפעה נשמרת.
למה ילדים משנים בקלות את מוקד תשומת הלב שלהם?
אליעד כהן מסביר שילדים מסוגלים לעבור מריכוז מלא בדבר אחד לדבר אחר בקלות, כי הריכוז שלהם הוא רגעי ותלוי בחשיבות הרגעית שהם מייחסים לנושא. אם ילד עסוק מאוד במשחק ופתאום מישהו בא בצורה מאוד מחייבת ואומר לו לעשות משהו אחר, הילד יכול לשנות את תשומת הלב מיד, כיוון שה"מחויבות" שלו משתנה לפי מידת הוודאות והנחרצות של ההוראה.
איך ליצור אצל הילדים עניין משותף ומחויבות?
מורה הציגה מצב שבו ילדים רבים רוצים לעזור לה בכיתה, ואלו שלא מקבלים הזדמנות מרגישים מקופחים. אליעד מנתח את המצב ומסביר שהילדים רוצים לעזור מפני שכך הם מרגישים מוערכים וחשובים. הוא מציע שני פתרונות:
האם יש פתרון מושלם לבעיה של חוסר הקשבה?
אליעד מציין שאין פתרון מושלם וחד - משמעי שיספק תמיד את כל התלמידים. כל כיתה וכל ילד דורשים גישה שונה. לכן הוא מציע שילוב של מספר גישות:
לסיכום, אליעד כהן מציע כמה עקרונות פרקטיים ליישום יומיומי:
השאלה המרכזית שאליעד כהן מתמודד איתה היא איך לגרום לילדים להקשיב בכיתה בלי להשתמש באיומים, בצעקות או בסנקציות. לטענתו, ילדים לא מקשיבים לא בגלל בעיה פיזית כמו חרשות, אלא מפני שהם מרוכזים בדברים שמעניינים אותם יותר. המוח של כל ילד, כמו כל אדם, שואל באופן תת - מודע "מה יביא לי הכי הרבה תועלת או הנאה ברגע זה?" וכך הוא מחליט במה להתמקד. אם השיעור לא נתפס כמועיל או מעניין, הילדים יבחרו להתמקד בדברים אחרים.
איך לגרום לילדים להקשיב בלי ענישה?
כדי לגרום לילדים להקשיב מבלי להשתמש בענישה או בכפייה, אליעד מציע שני כיוונים עיקריים:
- יצירת עניין וחוויה חיובית - יש לגרום לילדים להבין שיקבלו תועלת והנאה מההקשבה.
- שימוש מושכל בענישה - להפוך את הענישה למינימלית אך אפקטיבית, כך שילדים יקשיבו מתוך חשש מעונש, אך בלי להפחיד אותם יותר מדי.
כיצד להתמודד עם ההבדלים ברצונות של הילדים?
בעיה מרכזית שאליעד מעלה היא שכל ילד מעוניין בדברים שונים. חלק רוצים לשחק כדורגל, אחרים בבובות או בפעילויות אחרות. לכן אי אפשר לתת פתרון אחיד שיספק את כולם. כפתרון הוא מציע שני רעיונות מעשיים:
- למצוא את המכנה המשותף - לאתר תחומים שרוב הילדים מעוניינים בהם ולשלב אותם בשיעור.
- לחלק את השיעור לכמה נושאים - לתת לכל קבוצת ילדים משהו שמתאים לתחומי העניין שלהם, באופן שחלק מהשיעור יענה על הצרכים של קבוצה מסוימת, וחלק אחר על הצרכים של קבוצה אחרת.
אליעד מסביר כי איום וענישה עובדים פשוט כי הם מפחידים, וילדים (כמו מבוגרים) נוטים להימנע מכאב ומדברים מפחידים. כשהילד מרגיש מאוים הוא מתרכז בהימנעות מהעונש, ולכן מיד יקשיב למי שמפעיל את האיום. המורה, לדוגמה, יכולה לאיים בהתקשרות להורים, ואז הילד יעדיף להקשיב ולהימנע מכך.
האם אפשר להוריד את רמת ההפחדה ולשמור על הקשבה?
אם מה שעובד בכיתה הוא מורה שנכנסת וצורחת, אפשר לנסות להוריד את הטון של הצעקה ולבדוק אם הילדים עדיין מקשיבים. חשוב להבין למה בדיוק הם מפחדים - מהאמירה ("שב במקום!", "אתקשר להורים!") או מהעוצמה של הצעקה. אם מה שעובד הוא עצם האמירה, אפשר לנסות לומר זאת בטון רגוע יותר ולראות אם ההשפעה נשמרת.
למה ילדים משנים בקלות את מוקד תשומת הלב שלהם?
אליעד כהן מסביר שילדים מסוגלים לעבור מריכוז מלא בדבר אחד לדבר אחר בקלות, כי הריכוז שלהם הוא רגעי ותלוי בחשיבות הרגעית שהם מייחסים לנושא. אם ילד עסוק מאוד במשחק ופתאום מישהו בא בצורה מאוד מחייבת ואומר לו לעשות משהו אחר, הילד יכול לשנות את תשומת הלב מיד, כיוון שה"מחויבות" שלו משתנה לפי מידת הוודאות והנחרצות של ההוראה.
איך ליצור אצל הילדים עניין משותף ומחויבות?
מורה הציגה מצב שבו ילדים רבים רוצים לעזור לה בכיתה, ואלו שלא מקבלים הזדמנות מרגישים מקופחים. אליעד מנתח את המצב ומסביר שהילדים רוצים לעזור מפני שכך הם מרגישים מוערכים וחשובים. הוא מציע שני פתרונות:
- יצירת משימה כיתתית גדולה שכל הילדים יכולים להשתתף בה.
- שימוש בשיטת תורנות - בכל שיעור ילדים אחרים יקבלו את ההזדמנות לעזור, כך שכולם ירגישו שיש להם ערך וזמן השתתפות מוגדר.
האם יש פתרון מושלם לבעיה של חוסר הקשבה?
אליעד מציין שאין פתרון מושלם וחד - משמעי שיספק תמיד את כל התלמידים. כל כיתה וכל ילד דורשים גישה שונה. לכן הוא מציע שילוב של מספר גישות:
- מציאת מכנה משותף לרוב הילדים.
- שימוש במשימות קבוצתיות ותורנויות.
- הפעלת סנקציות בצורה מינימלית.
- בניית שיעורים מגוונים שמתאימים לכמה שיותר סוגי עניין של ילדים.
לסיכום, אליעד כהן מציע כמה עקרונות פרקטיים ליישום יומיומי:
- הפיכת הנושאים בכיתה למעניינים ולבעלי ערך עבור הילדים.
- שימוש בסנקציות מתונות ובדיקת האפקטיביות שלהן.
- תכנון משימות שמאפשרות לכל ילד להרגיש שהוא תורם לכיתה.
- הכרה בכך שילדים שונים דורשים גישות שונות והוראה גמישה.
- יצירת תחושת ערך ומחויבות אישית של כל ילד דרך השתתפות פעילה בשיעור.
- איך לייצר קשב והתעניינות בכיתה?
- התמודדות עם רעש והפרעות של תלמידים
- שיטות חינוך מבוססות הקשבה וכבוד
- השימוש בסנקציות מול גישה חיובית
- איך לגרום לתלמידים להקשיב בשיעור?
- טיפים למורה חדש לניהול כיתה
- כיצד לשלב עניין בשיעורים בכיתה?
למה ילדים לא מקשיבים בכיתה?
בפתיחת השיחה, נשאלה שאלה כיצד אפשר לגרום לילדים להקשיב בכיתה מבלי להפעיל עליהם סנקציות ולצעוק עליהם. הועלתה בעיה שהילדים "לא מקשיבים", כאילו הם "חרשים", מפני שכל אחד עסוק בעצמו ובמה שמעניין אותו. עלתה גם טענה שבגלל שהם כל הזמן צועקים ועוסקים בעצמם, אין להם אפשרות לשמוע את המורה, ובהחלט לא בגלל שהם באמת חרשים.
איך גורמים לילדים להקשיב בלי סנקציות?
במהלך הדיון הוסבר שהעיקרון הבסיסי הוא שילדים (כמו כל בני האדם) מתרכזים במה שמעניין אותם או במה שהם מאמינים שיביא להם את התועלת הגדולה ביותר. יש שני מסלולים עיקריים להשיג זאת:
1. לגרום להם להאמין שיקבלו תועלת אם יקשיבו (צורת הגמול החיובי).
2. לגרום להם לפחד מהעונש אם לא יקשיבו (צורת הגמול השלילי).
כשמנסים להימנע מסנקציות וכפייה, חשוב לחפש דרכים להפוך את השיעור למעניין ורלוונטי עבורם. הוסבר גם שהילדים כל הזמן שואלים בתת מודע "איפה הכי טוב לי להתרכז?" ואם הם לא מוצאים עניין בשיעור, הם נוטים להתרכז בדברים אחרים.
איך להתמודד עם הבדלים בין ילדים שונים?
עלתה שאלה מעשית: מה עושים כשמדובר בקבוצה גדולה של ילדים (למשל חמישים ילדים), שלכל אחד מהם יש רצונות שונים ומגוונים. הודגש שאין נוסחה אחידה שיכולה לרצות את כולם, מפני שלכל ילד יכול להיות עניין שונה (כדורגל, בובות, וכדומה). אחד הפתרונות המוצעים היה לנסות למצוא "ממוצע" של הדברים שמעניינים את רוב הילדים ולשלב אותם בשיעור, או לחלק את השיעור לכמה חלקים, כך שכל חלק יענה על צורך של קבוצת ילדים אחרת.
למה איומים וענישה עובדים לפעמים?
נאמר שבפועל, איום או סנקציה "מפחידה" גורמים לילדים להקשיב, מפני שאף אחד לא רוצה לסבול. כשילד או אדם יודע שעלול לכאוב לו ממשהו, הוא יתמקד בהימנעות מאותו כאב ולכן יקשיב למי שמאיים עליו. זהו ההסבר לכך שכלים של פחד וצעקות, כמו איום להתקשר להורים או להעניש, גורמים לילדים לשתוק ולהקשיב. אולם, המורה שהציגה את השאלה הביעה רצון למצוא דרך חלופית או לפחות פחות אגרסיבית.
האם להשתמש בסנקציות במינון נמוך?
נשאלה שאלה כיצד להפעיל סנקציות באופן "פחות חמור" ועדיין להשיג שקט ומשמעת בכיתה. הוסבר שאם מה שעובד בצורה קיצונית הוא מישהו שנכנס ומצעק בקול חזק, אולי אפשר לנסות להוריד את הווליום ולראות אם עדיין תתקבל תוצאה דומה. אך גם הובהר שאם לא יודעים בדיוק ממה הילדים מפחדים, לא בטוח שניתן לשכפל את טקטיקת ההפחדה בצורה "רכה" יותר בלי לאבד את האפקט.
מה הקשר בין דיבור מוחלט לבין הקשבה של הילדים?
כדי להבין מדוע צעקות גורמות לילד להקשיב, הודגש שילדים לעתים "מחויבים" מאוד לרצון רגעי שלהם (לשחק, לדבר וכדומה), אבל בקלות הם יכולים לעבור ולהיות "מחויבים" פתאום לרעיון חדש אם הוא מוצג בצורה מוחלטת ותקיפה. הילד שנראה קודם עסוק בדבר כלשהו, עלול ברגע להפסיק את עיסוקו אם מישהו ניגש אליו מאוד בוודאות ונחרצות ודורש ממנו משהו, כי אז "המחויב שלו" משתנה.
איך לחלק אחריות וליצור עניין משותף?
נראה שהרבה ילדים דווקא רוצים להשתתף ולעזור, מתוך רצון לקבל כבוד וערך. המורה סיפרה שילדים כועסים כאשר רק אחד או שניים מקבלים הזדמנות לעזור לה, וכל השאר מרגישים מקופחים. אחת ההצעות שהועלו היא ליצור משימות כיתתיות גדולות, כך שכל הילדים יוכלו להשתתף ולהרגיש שהם תורמים במידה שווה. אפשר גם לשלב שיטה של "תורנות": בכל שיעור קבוצה אחרת משתתפת בעזרה, וידוע שבשיעורים הבאים כולם יקבלו תור לעזור. באופן זה נמנע מצב של ריב על הזכות לעזור.
האם יש פתרון מלא לכולם?
הוסבר שלא תמיד ניתן לפתור לחלוטין את הבעיה, מפני שכל אחד מהילדים דורש יחס ועניין אחרים. לפעמים משלבים שיטות: קצת סנקציות עדינות וקצת עניין, מאתרים את המכנה המשותף שמשותף לרוב הילדים, וגם נותנים במה למיעוטים עם רצונות שונים. חשיבה יצירתית יכולה לאפשר בניית שיעורים גמישים יותר, כך שגם מי שמרגיש צורך מיוחד מקבל את חלקו, ובמקביל נשמר סדר כללי.
איך מיישמים בפועל?
לסיכום הרעיונות, יש כמה עקרונות שימושיים:
בפתיחת השיחה, נשאלה שאלה כיצד אפשר לגרום לילדים להקשיב בכיתה מבלי להפעיל עליהם סנקציות ולצעוק עליהם. הועלתה בעיה שהילדים "לא מקשיבים", כאילו הם "חרשים", מפני שכל אחד עסוק בעצמו ובמה שמעניין אותו. עלתה גם טענה שבגלל שהם כל הזמן צועקים ועוסקים בעצמם, אין להם אפשרות לשמוע את המורה, ובהחלט לא בגלל שהם באמת חרשים.
איך גורמים לילדים להקשיב בלי סנקציות?
במהלך הדיון הוסבר שהעיקרון הבסיסי הוא שילדים (כמו כל בני האדם) מתרכזים במה שמעניין אותם או במה שהם מאמינים שיביא להם את התועלת הגדולה ביותר. יש שני מסלולים עיקריים להשיג זאת:
1. לגרום להם להאמין שיקבלו תועלת אם יקשיבו (צורת הגמול החיובי).
2. לגרום להם לפחד מהעונש אם לא יקשיבו (צורת הגמול השלילי).
כשמנסים להימנע מסנקציות וכפייה, חשוב לחפש דרכים להפוך את השיעור למעניין ורלוונטי עבורם. הוסבר גם שהילדים כל הזמן שואלים בתת מודע "איפה הכי טוב לי להתרכז?" ואם הם לא מוצאים עניין בשיעור, הם נוטים להתרכז בדברים אחרים.
איך להתמודד עם הבדלים בין ילדים שונים?
עלתה שאלה מעשית: מה עושים כשמדובר בקבוצה גדולה של ילדים (למשל חמישים ילדים), שלכל אחד מהם יש רצונות שונים ומגוונים. הודגש שאין נוסחה אחידה שיכולה לרצות את כולם, מפני שלכל ילד יכול להיות עניין שונה (כדורגל, בובות, וכדומה). אחד הפתרונות המוצעים היה לנסות למצוא "ממוצע" של הדברים שמעניינים את רוב הילדים ולשלב אותם בשיעור, או לחלק את השיעור לכמה חלקים, כך שכל חלק יענה על צורך של קבוצת ילדים אחרת.
למה איומים וענישה עובדים לפעמים?
נאמר שבפועל, איום או סנקציה "מפחידה" גורמים לילדים להקשיב, מפני שאף אחד לא רוצה לסבול. כשילד או אדם יודע שעלול לכאוב לו ממשהו, הוא יתמקד בהימנעות מאותו כאב ולכן יקשיב למי שמאיים עליו. זהו ההסבר לכך שכלים של פחד וצעקות, כמו איום להתקשר להורים או להעניש, גורמים לילדים לשתוק ולהקשיב. אולם, המורה שהציגה את השאלה הביעה רצון למצוא דרך חלופית או לפחות פחות אגרסיבית.
האם להשתמש בסנקציות במינון נמוך?
נשאלה שאלה כיצד להפעיל סנקציות באופן "פחות חמור" ועדיין להשיג שקט ומשמעת בכיתה. הוסבר שאם מה שעובד בצורה קיצונית הוא מישהו שנכנס ומצעק בקול חזק, אולי אפשר לנסות להוריד את הווליום ולראות אם עדיין תתקבל תוצאה דומה. אך גם הובהר שאם לא יודעים בדיוק ממה הילדים מפחדים, לא בטוח שניתן לשכפל את טקטיקת ההפחדה בצורה "רכה" יותר בלי לאבד את האפקט.
מה הקשר בין דיבור מוחלט לבין הקשבה של הילדים?
כדי להבין מדוע צעקות גורמות לילד להקשיב, הודגש שילדים לעתים "מחויבים" מאוד לרצון רגעי שלהם (לשחק, לדבר וכדומה), אבל בקלות הם יכולים לעבור ולהיות "מחויבים" פתאום לרעיון חדש אם הוא מוצג בצורה מוחלטת ותקיפה. הילד שנראה קודם עסוק בדבר כלשהו, עלול ברגע להפסיק את עיסוקו אם מישהו ניגש אליו מאוד בוודאות ונחרצות ודורש ממנו משהו, כי אז "המחויב שלו" משתנה.
איך לחלק אחריות וליצור עניין משותף?
נראה שהרבה ילדים דווקא רוצים להשתתף ולעזור, מתוך רצון לקבל כבוד וערך. המורה סיפרה שילדים כועסים כאשר רק אחד או שניים מקבלים הזדמנות לעזור לה, וכל השאר מרגישים מקופחים. אחת ההצעות שהועלו היא ליצור משימות כיתתיות גדולות, כך שכל הילדים יוכלו להשתתף ולהרגיש שהם תורמים במידה שווה. אפשר גם לשלב שיטה של "תורנות": בכל שיעור קבוצה אחרת משתתפת בעזרה, וידוע שבשיעורים הבאים כולם יקבלו תור לעזור. באופן זה נמנע מצב של ריב על הזכות לעזור.
האם יש פתרון מלא לכולם?
הוסבר שלא תמיד ניתן לפתור לחלוטין את הבעיה, מפני שכל אחד מהילדים דורש יחס ועניין אחרים. לפעמים משלבים שיטות: קצת סנקציות עדינות וקצת עניין, מאתרים את המכנה המשותף שמשותף לרוב הילדים, וגם נותנים במה למיעוטים עם רצונות שונים. חשיבה יצירתית יכולה לאפשר בניית שיעורים גמישים יותר, כך שגם מי שמרגיש צורך מיוחד מקבל את חלקו, ובמקביל נשמר סדר כללי.
איך מיישמים בפועל?
לסיכום הרעיונות, יש כמה עקרונות שימושיים:
- למצוא דרכים להפוך את הנושא למעניין עבור התלמידים, על ידי קישורו למה שהם מרגישים שייתן להם ערך או כבוד.
- לבחון אם אפשר לממש סנקציות קלות יותר, תוך בדיקה אם ההשפעה עדיין מספקת.
- לארגן משימות כך שכל ילד ירגיש שהוא תורם, בין אם דרך תורנויות או דרך פרויקטים קבוצתיים גדולים.
- להבין שהבדלים בין ילדים דורשים גמישות ושילוב של דרכי הוראה מגוונות (כדורגל, אומנות, פעילויות יצירה וכדומה).
- לזכור שתמיד עובדים במרחב שבין "גזר" ל"מקל": מי שהסנקציות לא מתאימות לו, יכול להדגיש יותר את התועלת והכיף, אך לעתים לא ניתן לוותר לחלוטין על מסגרת של כללים ברורים עם השלכות.
- איך לייצר קשב והתעניינות בכיתה
- התמודדות עם רעש והפרעות של תלמידים
- שיטות חינוך מבוססות הקשבה וכבוד
- השימוש בסנקציות מול גישה חיובית
ש: איך אני יכולה לגרום לילדים בכיתה שיקשיבו לי בלי להפעיל סנקציות ולצעוק עליהם ולהפחיד אותם שזה מה שרוב המורים עושים.
אליעד: התשובה פשוטה הם לא מקשיבים הם חרשים כאילו להקשיב להם כי הם כאילו לא שומעים אותך?
ש: הם לא חרשים אבל מרוב הצעקות של עצמם הם לא שומעים אותי.
אליעד: לא הבנתי יש להם בעיה שהם חרשים?
ש: הם לא חרשים.
אליעד: אז מה זאת אומרת לא מקשיבים לך מה הכוונה?
ש: הם לא איתי הם עם עצמם.
אליעד: סתם לא משנה בואי נתקדם תקשיבי פשוט בן אדם מקשיב למה שמעניין אותו אם תעשי דברים שמעניינים אותם הם יקשיבו לך ממש פשוט, הילדים שאת מלמדת בכיתה הם בני אדם בני אדם רוצים להרגיש טוב הם כל הזמן מרכזים במה שהם חושבים שיעשה להם הכי טוב להתרכז בו, שנייה הם בודקים מה הם חושבים מה הכי יעשה לנו להתרכז הכי טוב ומה יעשה לנו הכי טוב זה להתרכז.
ש: במה?
אליעד: הם בודקים המוח של הבן אדם שואל אותו בתת מודע מה אתה חושב שאם תתרכז בזה יביא לך הכי הרבה תועלת בזה תתרכז, אוקי עכשיו אפשר או לאיים עליהם שאם הם לא יקשיבו הם יקבלו עונש מאוד נורא ואז הם מקשיבים כדי שלא יהיה להם רע או שאם יקשיבו יהיה להם מאוד טוב ואז הם מקשיבים כדי שיהיה להם טוב זהו.
ש: אוקי אני רוצה יותר טוב אבל איך אני עושה טוב לכולם תחשוב שזה חמישים, נגיד אני אומרת סתם מקרה קיצוני חמישים ילדים כל אחד מעניין אותו משהו אחר כל אחד כאילו הטוב שלו.
אליעד: את רוצה את האמת כנוסחה אין לזה תשובה אין לזה פתרון זה כמו לשאול איך אני יכולה למלא לכולם את אותו רצון לא מי אמר שכולם רוצים את אותו דבר.
ש: אז נלך על הפתרון של הסנקציות.
אליעד: רגע שנייה תעצרי.
ש: כי זה באמת עובד.
אליעד: תעצרי שנייה לא שנייה מההתחלה, את יודעת שאנשים לא רוצים שיכאב להם זה המחנה המשותף של כולם אז מי שלא יקשיב נכאיב לו אז כאילו פתרנו את הבעיה את מבינה לכן זה עובד אבל אם את רוצה דרך הטוב מה כולם רוצים מאיפה אני יודע מה הם רוצים הוא רוצה עכשיו לשחק כדורגל הוא רוצה לשחק בבובות איך נדע מה הם רוצים, אם נגיד לדוגמה אחד רוצה לשחק והיית עושה שיעורי כדורגל הם היו מקשיבים נכון אבל מישהו אחר רוצה לשחק משהו אחר זה קודם כל שורש הבעיה שתביני את שורש הבעיה.
ולכן הפתרון אומר שתנסי לראות מה כולם רוצים ותנסי למצוא ממוצע בממוצע מה רובם רוצים או מה בממוצע הם רוצים או משהו כזה או נגיד תיקחי שלושה דברים מרכזיים שהם רוצים ותחלקי את השיעור לשלושה חלקים נגיד או כל פעם קצת וקצת משהו כזה.
ש: אוקי נגיד אני רוצה לכיוון של הסנקציות אבל עדיין איך אני להפעיל סנקציות.
אליעד: שמה?
ש: נגיד אני הולכת לכיוון הסנקציות איך אני יכולה להפעיל סנקציות בצורה הכי פחות כאילו מחמירה.
אליעד: לפי הצורך מה זאת אומרת לא הבנתי את השאלה.
ש: אם נגיד הדבר שהכי עובד הכי טוב שאני קוראת למורה נגיד נכנסת מורה צורחת על כולם מפחידה את כולם וכולם שקט דממה כמו דגים.
אליעד: אוקי.
ש: זה עובד מצוין איך אני יכולה לעשות את אותו דבר פחות חמור ושזה עדיין יעבוד כאילו או שזה לא יעבוד.
אליעד: מה המהות של החמור לא הבנתי את השאלה?
ש: פחות כאילו עכשיו לעשות שם טרור כאילו שלא כולם ממש יפחדו כאילו יפחדו קצת במידה.
אליעד: אז אפשר להגיד למורה לצעוק עליהם פחות ולראות אם זה עובד, שנייה אם זה לא עובד סימן שאין אפשרות אם זה עובד אז שתצעק עליהם פחות אבל זאת לא האמת, האמת היא למה מפחדים מהמורה מה המחויב שלהם מה הם מפחדים מה המורה צועקת מה היא אומרת להם.
ש: שהיא תרביץ להם לא יודעת מה הם מפחדים.
אליעד: אז תבררי ממה הם מפחדים אם אנחנו לא יודעים ממה הם מפחדים אז איך נפחיד אותם גם אנחנו.
ש: היא צועקת נורא חזק זה מפחיד גם אני מפחדת.
אליעד: מה היא אומרת?
ש: "שב במקום" לא יודעת "אני אתקשר להורים שלך".
אליעד: סבבה אז תגידי גם את את זה.
ש: אתה אומר לעשות את אותו דבר רק בשקט.
אליעד: יש פה עוד שכל מעניין השכל הוא כזה דבר שילד קטן לפעמים כשהוא רוצה משהו הוא רוצה אותו כאילו זה הדבר הכי חשוב בעולם נכון אבל מצד שני הוא גם יכול תוך שנייה לשכוח שהוא רצה את זה בכלל כאילו זה הדבר הכי לא חשוב בעולם, עכשיו מה זה אומר זה אומר שכשמצד אחד הם מאוד מרוכזים בדברים שלהם מאוד מרוכזים אבל מצד שני הם כאילו הופכים את הצורה למחויבת הוא אומר זאת הצורה זה מה שמחויב לי בלי סיבה ככה אבל מצד שני אם את נגיד תצעקי עליו ותגידי לו שב אז פתאום יש לו צורה אחרת שהיא מחויבת לו.
כאילו אין היגיון למה קודם עניין אותו זה אז הוא פשוט ברגע שאת מדברת במחויב אז המחויב שלך לוקח את המחויב שלו כי זה לא שיש משהו באמת שעניין אותו סתם בראש שלו הולך איזה משהו אז את כאילו, המהות היא שאת מדברת בצורה מחויבת כאילו בוודאות במוחלטות.
ש: אוקי אז אולי אני גם יכולה לקחת את המחויב שלהם ולהפוך אותו למשהו שהם יכולים להתרכז איתו.
אליעד: מה זאת אומרת תסבירי.
ש: נגיד רוב הילדים איך שאני באה ישר קופצים עלי שהם רוצים לעזור לי במשהו ועל זה כאילו הם אחר כך נעלבים "למה נתת לו שיעזור לך ולמה אני לא יעזור לך" כולם רוצים להיות העוזרים שלי סבבה ועל זה הם אחר כך.
אליעד: רגע בא נחשוב מה השכל שבדבר מה השכל שבדבר הם כנראה ילדים קטנים ובגלל שהם ילדים קטנים הם מרגישים נחותים וחלשים ואז ברגע שהם העוזרים שלך הם מקבלים כבוד וערך ואז הם מרגישים אנשים חשובים זאת אומרת זה המחויב שלהם.
ש: ואיך אני יכולה להפוך את זה נגיד למשהו.
אליעד: אז בא נחשוב בהיגיון אז האם כולם יכולים לעזור לך במשהו אולי, אולי נמצא משימה שכולם צריכים לעזור נמצא דבר שהוא מספיק גדול שכולם צריכים לעזור בו, דבר שני אולי אפשר ללמד אותם על איזה משהו שהם יחשבו שכשהם ילמדו את זה הם יקבלו נגיד כבוד ממישהו אחר נגיד "בוא נלמד אותכם איך להכין להורים שלכם משהו, בוא נלמד אותכם לעשות משהו שיגרום להם לחשוב שהם אנשים חשובים שהם לא סתם ילדים קטנים" שמישהו מעריך אותם ומתייחס אליהם ברצינות נגיד.
ש: ציור כללי.
אליעד: פשוט מוצאים מה הסיבה מה המחויב שלהם ממלאים את הרצון.
ש: גם לעשות איזשהו סדר בא נגיד שכל פעם שאת מגיעה.
אליעד: דברי לפה מה היא יכולה לעשות?
ש: שכל פעם שהיא נכנסת לכיתה אז שהיא פשוט תיצור סדר אפילו רשימה שמית שכל פעם חמישה ילדים אחרים לדוגמה הם העוזרים שלה ואז לא יהיה תוהו ובואו.
אליעד: ומה עם כל השאר שמבואסים?
ש: אבל יודעים שפעם אחרת יהיה התור שלהם.
אליעד: אבל זה לא מעניין אותם, לא יש פה שתי שאלות שאלה אחת זה איך לגרום להם לא לריב זאת שאלה אחת אבל המהות של השאלה פה לא הייתה איך לגרום להם לא לריב אלא איך לגרום להם לאלה שלא עוזרים לא להפריע כי רע להם כי הם לא עוזרים.
ש: להתנות את זה שמי שלא מפריע יכול להיות עוזר.
אליעד: אין לזה פתרון כאילו מה אז כולם ישתקו את לא יכולה לתת לכולם להיות עוזרים שלך אין אופציה כזאת אלא אם כן עוד פעם אלא אם כן לוקחים איזה משימה ממש גדולה שכולם מרגישים שהם חלק מאיזה משהו שייכות או משהו כזה. יש לך עוד משהו בנושא הזה בהקשר הזה?
ש: יש לי הרבה דברים אבל לא.
אליעד: התשובה פשוטה הם לא מקשיבים הם חרשים כאילו להקשיב להם כי הם כאילו לא שומעים אותך?
ש: הם לא חרשים אבל מרוב הצעקות של עצמם הם לא שומעים אותי.
אליעד: לא הבנתי יש להם בעיה שהם חרשים?
ש: הם לא חרשים.
אליעד: אז מה זאת אומרת לא מקשיבים לך מה הכוונה?
ש: הם לא איתי הם עם עצמם.
אליעד: סתם לא משנה בואי נתקדם תקשיבי פשוט בן אדם מקשיב למה שמעניין אותו אם תעשי דברים שמעניינים אותם הם יקשיבו לך ממש פשוט, הילדים שאת מלמדת בכיתה הם בני אדם בני אדם רוצים להרגיש טוב הם כל הזמן מרכזים במה שהם חושבים שיעשה להם הכי טוב להתרכז בו, שנייה הם בודקים מה הם חושבים מה הכי יעשה לנו להתרכז הכי טוב ומה יעשה לנו הכי טוב זה להתרכז.
ש: במה?
אליעד: הם בודקים המוח של הבן אדם שואל אותו בתת מודע מה אתה חושב שאם תתרכז בזה יביא לך הכי הרבה תועלת בזה תתרכז, אוקי עכשיו אפשר או לאיים עליהם שאם הם לא יקשיבו הם יקבלו עונש מאוד נורא ואז הם מקשיבים כדי שלא יהיה להם רע או שאם יקשיבו יהיה להם מאוד טוב ואז הם מקשיבים כדי שיהיה להם טוב זהו.
ש: אוקי אני רוצה יותר טוב אבל איך אני עושה טוב לכולם תחשוב שזה חמישים, נגיד אני אומרת סתם מקרה קיצוני חמישים ילדים כל אחד מעניין אותו משהו אחר כל אחד כאילו הטוב שלו.
אליעד: את רוצה את האמת כנוסחה אין לזה תשובה אין לזה פתרון זה כמו לשאול איך אני יכולה למלא לכולם את אותו רצון לא מי אמר שכולם רוצים את אותו דבר.
ש: אז נלך על הפתרון של הסנקציות.
אליעד: רגע שנייה תעצרי.
ש: כי זה באמת עובד.
אליעד: תעצרי שנייה לא שנייה מההתחלה, את יודעת שאנשים לא רוצים שיכאב להם זה המחנה המשותף של כולם אז מי שלא יקשיב נכאיב לו אז כאילו פתרנו את הבעיה את מבינה לכן זה עובד אבל אם את רוצה דרך הטוב מה כולם רוצים מאיפה אני יודע מה הם רוצים הוא רוצה עכשיו לשחק כדורגל הוא רוצה לשחק בבובות איך נדע מה הם רוצים, אם נגיד לדוגמה אחד רוצה לשחק והיית עושה שיעורי כדורגל הם היו מקשיבים נכון אבל מישהו אחר רוצה לשחק משהו אחר זה קודם כל שורש הבעיה שתביני את שורש הבעיה.
ולכן הפתרון אומר שתנסי לראות מה כולם רוצים ותנסי למצוא ממוצע בממוצע מה רובם רוצים או מה בממוצע הם רוצים או משהו כזה או נגיד תיקחי שלושה דברים מרכזיים שהם רוצים ותחלקי את השיעור לשלושה חלקים נגיד או כל פעם קצת וקצת משהו כזה.
ש: אוקי נגיד אני רוצה לכיוון של הסנקציות אבל עדיין איך אני להפעיל סנקציות.
אליעד: שמה?
ש: נגיד אני הולכת לכיוון הסנקציות איך אני יכולה להפעיל סנקציות בצורה הכי פחות כאילו מחמירה.
אליעד: לפי הצורך מה זאת אומרת לא הבנתי את השאלה.
ש: אם נגיד הדבר שהכי עובד הכי טוב שאני קוראת למורה נגיד נכנסת מורה צורחת על כולם מפחידה את כולם וכולם שקט דממה כמו דגים.
אליעד: אוקי.
ש: זה עובד מצוין איך אני יכולה לעשות את אותו דבר פחות חמור ושזה עדיין יעבוד כאילו או שזה לא יעבוד.
אליעד: מה המהות של החמור לא הבנתי את השאלה?
ש: פחות כאילו עכשיו לעשות שם טרור כאילו שלא כולם ממש יפחדו כאילו יפחדו קצת במידה.
אליעד: אז אפשר להגיד למורה לצעוק עליהם פחות ולראות אם זה עובד, שנייה אם זה לא עובד סימן שאין אפשרות אם זה עובד אז שתצעק עליהם פחות אבל זאת לא האמת, האמת היא למה מפחדים מהמורה מה המחויב שלהם מה הם מפחדים מה המורה צועקת מה היא אומרת להם.
ש: שהיא תרביץ להם לא יודעת מה הם מפחדים.
אליעד: אז תבררי ממה הם מפחדים אם אנחנו לא יודעים ממה הם מפחדים אז איך נפחיד אותם גם אנחנו.
ש: היא צועקת נורא חזק זה מפחיד גם אני מפחדת.
אליעד: מה היא אומרת?
ש: "שב במקום" לא יודעת "אני אתקשר להורים שלך".
אליעד: סבבה אז תגידי גם את את זה.
ש: אתה אומר לעשות את אותו דבר רק בשקט.
אליעד: יש פה עוד שכל מעניין השכל הוא כזה דבר שילד קטן לפעמים כשהוא רוצה משהו הוא רוצה אותו כאילו זה הדבר הכי חשוב בעולם נכון אבל מצד שני הוא גם יכול תוך שנייה לשכוח שהוא רצה את זה בכלל כאילו זה הדבר הכי לא חשוב בעולם, עכשיו מה זה אומר זה אומר שכשמצד אחד הם מאוד מרוכזים בדברים שלהם מאוד מרוכזים אבל מצד שני הם כאילו הופכים את הצורה למחויבת הוא אומר זאת הצורה זה מה שמחויב לי בלי סיבה ככה אבל מצד שני אם את נגיד תצעקי עליו ותגידי לו שב אז פתאום יש לו צורה אחרת שהיא מחויבת לו.
כאילו אין היגיון למה קודם עניין אותו זה אז הוא פשוט ברגע שאת מדברת במחויב אז המחויב שלך לוקח את המחויב שלו כי זה לא שיש משהו באמת שעניין אותו סתם בראש שלו הולך איזה משהו אז את כאילו, המהות היא שאת מדברת בצורה מחויבת כאילו בוודאות במוחלטות.
ש: אוקי אז אולי אני גם יכולה לקחת את המחויב שלהם ולהפוך אותו למשהו שהם יכולים להתרכז איתו.
אליעד: מה זאת אומרת תסבירי.
ש: נגיד רוב הילדים איך שאני באה ישר קופצים עלי שהם רוצים לעזור לי במשהו ועל זה כאילו הם אחר כך נעלבים "למה נתת לו שיעזור לך ולמה אני לא יעזור לך" כולם רוצים להיות העוזרים שלי סבבה ועל זה הם אחר כך.
אליעד: רגע בא נחשוב מה השכל שבדבר מה השכל שבדבר הם כנראה ילדים קטנים ובגלל שהם ילדים קטנים הם מרגישים נחותים וחלשים ואז ברגע שהם העוזרים שלך הם מקבלים כבוד וערך ואז הם מרגישים אנשים חשובים זאת אומרת זה המחויב שלהם.
ש: ואיך אני יכולה להפוך את זה נגיד למשהו.
אליעד: אז בא נחשוב בהיגיון אז האם כולם יכולים לעזור לך במשהו אולי, אולי נמצא משימה שכולם צריכים לעזור נמצא דבר שהוא מספיק גדול שכולם צריכים לעזור בו, דבר שני אולי אפשר ללמד אותם על איזה משהו שהם יחשבו שכשהם ילמדו את זה הם יקבלו נגיד כבוד ממישהו אחר נגיד "בוא נלמד אותכם איך להכין להורים שלכם משהו, בוא נלמד אותכם לעשות משהו שיגרום להם לחשוב שהם אנשים חשובים שהם לא סתם ילדים קטנים" שמישהו מעריך אותם ומתייחס אליהם ברצינות נגיד.
ש: ציור כללי.
אליעד: פשוט מוצאים מה הסיבה מה המחויב שלהם ממלאים את הרצון.
ש: גם לעשות איזשהו סדר בא נגיד שכל פעם שאת מגיעה.
אליעד: דברי לפה מה היא יכולה לעשות?
ש: שכל פעם שהיא נכנסת לכיתה אז שהיא פשוט תיצור סדר אפילו רשימה שמית שכל פעם חמישה ילדים אחרים לדוגמה הם העוזרים שלה ואז לא יהיה תוהו ובואו.
אליעד: ומה עם כל השאר שמבואסים?
ש: אבל יודעים שפעם אחרת יהיה התור שלהם.
אליעד: אבל זה לא מעניין אותם, לא יש פה שתי שאלות שאלה אחת זה איך לגרום להם לא לריב זאת שאלה אחת אבל המהות של השאלה פה לא הייתה איך לגרום להם לא לריב אלא איך לגרום להם לאלה שלא עוזרים לא להפריע כי רע להם כי הם לא עוזרים.
ש: להתנות את זה שמי שלא מפריע יכול להיות עוזר.
אליעד: אין לזה פתרון כאילו מה אז כולם ישתקו את לא יכולה לתת לכולם להיות עוזרים שלך אין אופציה כזאת אלא אם כן עוד פעם אלא אם כן לוקחים איזה משימה ממש גדולה שכולם מרגישים שהם חלק מאיזה משהו שייכות או משהו כזה. יש לך עוד משהו בנושא הזה בהקשר הזה?
ש: יש לי הרבה דברים אבל לא.